מאירי על סוטה ג׳ ב

1 שבעה עממין הנזכרים בתורה כבר נגמר דינם בתורה שלא להחיות מהן כל נשמה ואחר שכן אסור היה לקנותם בעבד ולא נאמר והתנחלתם אותם וכו' אלא בשאר אומות נולד בן מאחד משבעה עממין עם אחת משאר אומות או בהפך הולכין אחר האב כיצד אחד משבעה עממין שבא על אחת משאר אומות והוליד ממנה בן אסור להחיותו ואין צ"ל לקנותו בעבד אבל אחד מן האומות שבא על אחת משבעה עממין והוליד ממנה בן מותר לקנותו בעבד ולא נאמר ולדה כמוה אלא בישראל הבא עליה וזהו שאמרה תורה וגם מבני התושבים הגרים עמכם אשר הולידו בארצכם מהם תקנו ודרשו בו מהם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם כלומר אחד מן האומות שבא על כנענית שבארצכם ונולד שם ולא מן הגרים בארצכם ר"ל הכנענים שהולידו מאחת משאר אומות בשאר מקומות וחזר לו לגור בארצכם והוא הדין היכן שיולידו אלא שמן הסתם האיש מחזר אחר האשה למקום שהיא:

2 עבד עברי אסור לרדות בו בפרך ולהעבידו בדברים בזויים שנאמר ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך במה דברים אמורים בעבד עברי הגון ונוהג כשורה אבל כל שאינו נוהג כשורה מותר להשתעבד בו כעבד כנעני וזהו שדרשו לעולם בהם תעבודו ובאחיכם וכו' כלומר שאף באחיכם יש צד שאתה רשאי להשתעבד בו כעבד:

3 לעולם יזהר אדם שלא לישא אשה הפרוצה בעריות שלא יכניס עצמו לידי ספק איסור עריות ולא עוד אלא שנמצא גורם לעצמו להיות נכסיו יורדין לתמיון משל הדיוט זנותא בביתא כי קריא לשומשמנא ר"ל תולעת הנברא בגרעין השומשמין שהוא נברא מתוכו אין אדם מרגיש בו עד שאכל את כלו ולא נשארה אלא הקלפה לבד כך כל שהאשה מתעסקת בזנות מרבה בהוצאות לניאופיה בהתעלמות בעלה ואינו מרגיש בדבר עד שממונו כלה וכן אמרו תוקפא בביתא כי קריא לשומשמנא ר"ל כשהאדם מכעיס אשתו ביותר מדאי היא מתרשלת בשמירת נכסיו והממון מתנונה והולך עד שכלו כלה:

4 כבר ביארנו למעלה שמפנות הדת להאמין שהשם משגיח בעניני האדם השגחה פרטית לגמול או לעונש וכבר ביארנו שההעזב למקרים הוא אחד מדרכי העונש ועל כונה זו אמרו בסוגיא זו דרך הערה יום שחטאו ישראל היתה שכינה שרויה עם כל אחד ואחד ר"ל השגחה פרטית שנאמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר כלומר שאינו משגיח בהם ועוזב אותם למקרים ומ"מ תכלית הגמול או העונש הוא לעולם הבא דרך הערה אמרו כל העובר עבירה אחת בעולם הזה קשורה בו אף לעולם הבא שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא וכן אמרו כל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם וכל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך:

5 סתירה הבאה אחר קנוי אינה אוסרת את האשה על בעלה איסור עולם אלא שתבדק וכל שנבדקה ויצתה נקיה טהורה לביתה אבל עדות טומאה שאחר הקנוי אוסרתה איסור עולם לבעל ולבועל אע"פ שאין בטומאה אלא עד אחד ואינה שותה אבל עדות טומאה בלא קנוי אינו כלום אלא בשני עדים אלא א"כ בעד אחד הראוי אצלו להיות נאמן כשנים כמו שהתבאר וכן עדות הקנוי ועדות הסתירה אינו כלום להזקיקה לבדיקה אלא בשנים:

6 וכמה שיעור הסתירה ליזקק בה לבדיקה כל ששהתה בכדי ביאה ולא סוף דבר בכדי שיעור הרצוי והכנת עצמה לכך וביאה גמורה אלא כל שהוא בכדי הכנת עצמה לכך והעראה ר"ל נשיקת האבר שהיא תחלת ביאה ונחלקו בשיעור זה מהם שאמרו ששיעור דבר זה הוא בכדי הקפת דקל ברגליו ר"ל הליכה בסביבות הדקל מהם שאמרו בכדי חזרתו ברוח ר"ל כשהרוח משפילו וחוזר למקומו אם לאלתר אחר חזרתו קודם שינוח מנענועו אם לאחר שינוח מנענועו והן הזכירו בה הרבה שיעורין זה בכה וזה בכה וכל אחד ואחד בעצמו שיער והראוי לברור לענין פסק מכלם ושנסכמו עליו רוב פוסקים הוא בכדי צליית ביצה במקום המוכן צלייה הראויה לגמיעה ולגמעה כדעת רבי עקיבא והוא שיעור גמיעת שלש ביצים שכבר נצלו צלייה הראויה לכך הא בפחות מכן אינו כלום:

7 ולענין ביאור זה ששאלו והא איכא בן עזאי דלא נסיב וכן שבמסכת יבמות פרק הבא על יבמתו אמרוה כן כמו שאמרו שם מה אעשה ונפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים יש שואלים בה שהרי מצינו בחמישי של כתובות במעשה של רבי עקיבא ואף ברתיה דרבי עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי אלמא דנסיב ומתרצים בה שזהו שתרצו כאן נסיב ופירש הוא ומ"מ לענין מה שחזרו ותירצו מרביה שמיע ליה אי נמי סוד ה' ליריאיו יש לתרץ במעשה של כתובות שלא נשאה אלא שקדשה ולא נשאה: