1לעולם יזהר אדם מלישא אשה חשודה ונטענת בזנות שמא מזנה היא והוא בא עליה באיסור וכן יזהר שלא ישא את בתה ואע"פ שאין לחוש בה לממזרות שרוב בעילות אחר הבעל הן מ"מ שמא יתקיים בה משל הדיוט כעובדי אמה כך עובדי ברתה ונמצאת מקלקלתו בביאת איסור ומ"מ כל שאי אפשר לו שלא באחת מהן ישא בת דומה ואל ישא דומה שמא לא תלמד דרכי האם ולממזרות אין שום חשש שאפילו היתה פרוצה ביותר ואינה חוששת שלא לזנות אף בשעת העבור כגון סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה מ"מ רוב בעילות אחר הבעל ואף בתלמוד המערב אמרו פורשין מן המזוהמת ואין פורשין מבתה וירא שמים והנוהג סלסול בעצמו יצא מתחת ידי שתיהן:2מי שהיה הוא סומא או חגר או אלם או חרש או שאין לו כף וכן היא שהיתה סומא או חגרת או אלמת או חרשת או כרותת יד אינה שותה אלא נאסרת על בעלה ואיבדה כתובתה שהרי נאמר באיש ונעלם מעיני אישה פרט לסומא ונאמר באשה והעמיד הכהן את האשה פרט לחגרת ונתן על כפיה פרט לכרותת יד ואפילו היה לה אלא שהיא עקומה או יבשה כל שאינה יכולה ליקח ואפילו היתה לה כף אחת שנא' על כפיה ואמרה האשה פרט לאלמת ואמר אל האשה פרט לחרשת ונאמר בפרשה אשה תחת אישה להקיש אשה לאיש ואיש לאשה ליתן את האמור של זה בזה וכן אשת אנדרוגינוס אינה שותה שאינו איש וכן אשת קטן אינה שותה שנאמר אישה פרט לאשת קטן וכן אין הקטנה שותה שנאמר אשה פרט לקטנה:3וכשתצרף כל שכתבנו שאינן שותות אע"פ שהן רוצות לשתות או שבעליהן רוצים להשקותם הן שש עשרה נשים א' ארוסה ב' שומרת יבם ג' כל שיש צד עבירה בנשואיה ובכללו כל שאינה ראויה לילד והוא אין לו אשה או בנים מצד אחר על הדרך שכתבנו למעלה ד' קטנה אע"פ שהיא נשואה לגדול ואע"פ שהיא בת נשואין וראויה לקנוי וכגון שהשיאה אביה וכדעת גדולי המחברים שכתבו שאם זינתה ברצונה אסורה לבעלה ומקנא לה ליאסר ולהפסד כתובה הא קטנה שהשיאוה אמה או אחיה אין מקנא לה ואם זינתה לא נאסרה לו ואפילו היה כהן ה' אשת קטן אע"פ שהיא גדולה ו' אשת אנדרוגינוס ז' אשת סומא ח' או שהיתה היא סומא ט' אשת הגר י' או שהיתה היא חגרת י"א אשת אלם י"ב או שהיתה היא אלמת י"ג אשת חרש י"ד או שהיתה היא חרשת ט"ו שלא היו לו כף י"ו או שלא היה לה:4ונשלם הפרק תהלה לאל:
