מאירי על סוטה ט״ו ב

« מאירי על סוטה ט״ו ע״א מאירי על סוטה ט״ז ע״א »

1 סוטה פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנָא: פְּיָלִי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? גָּמַר ״כְּלִי״ ״כְּלִי״ מִמְּצוֹרָע: מָה לְהַלָּן חֶרֶס חֲדָשָׁה — אַף כָּאן חֶרֶס חֲדָשָׁה. וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים״, מָה ״מַיִם חַיִּים״ — שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה בָּהֶן מְלָאכָה, אַף ״כְּלִי״ — שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה בּוֹ מְלָאכָה.

2 סוטה פתח ↗

לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָכִי נָמֵי. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵי כִיּוֹר, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מֵי מַעְיָין הֵן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִשְּׁאָר מֵימוֹת הֵן.

3 סוטה פתח ↗

תָּא שְׁמַע, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת שֶׁהִפְשִׁיל בָּהֶן קוּפָּתוֹ לַאֲחוֹרָיו — פְּסוּלִין. וְהָא הָתָם הָדְרִי וּמִפַּשְׁטִי! הָתָם דְּאִיקְּלוּף אִיקְּלוֹפֵי.

4 סוטה פתח ↗

מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה״, יָכוֹל יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״. אִי ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״, יָכוֹל יַחְפּוֹר בְּקַרְדּוּמּוֹת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יִהְיֶה״. הָא כֵּיצַד? יֵשׁ שָׁם — הָבֵא, אֵין שָׁם — תֵּן שָׁם.

1 כבר ביארנו במשנה על פילי של חרס שהיה מביא שצריך להיות חדש שלא נעשה בו מלאכה מעולם הא כל שנעשה בו מלאכה אע"פ שלא נתאכמו פניו על ידי האור פסול אלא שאם היה ישן אפילו נתאכמו והושחרו פניו אם החזירו לתוך כבשן האש ונתלבן דינו כחדש אף כלי חרס האמור במצורע ליתן בתוכו מים חיים לשחוט עליהן את הצפור צריך שיהא חדש כך למדו מפי השמועה ושחט את הצפור אל כלי חרס על מים חיים מה מים חיים שלא נעשית בהן מלאכה כלומר שהרי למים חיים הוא צריך אף כלי שלא נעשית בו מלאכה:

2 מי כיור אין צריך שיהו מן המעין או מן הנהר אלא אף מן המקוה וכל המים הכשרים למקוה כשרים לכיור ושפסולים למקוה פסולים לכיור וכן כל המשלים לשיעור המקוה משלים לשיעור הכיור ושיעור מי כיור הוא בכדי שיהו ארבעה כהנים יכולין לקדש הימנו:

3 עץ ארז ואזוב האמור במצורע שנתקלפו פסולים שהרי כל שנקלף שינוי שאינו חוזר לבריתו הוא אבל אם הפשיל בהן את קופתו לאחוריו ונתעקמו כשרים שהרי אותו עקמימות חוזר ומתפשט ומלאכה אינה פוסלת בהן שלא נאמרה גזרה שוה אלא בכלי:

4 כבר ביארנו במשנה שמקום אמה על אמה היה בצפון העזרה ובו טבלא של שיש וטבעת קבועה בה ומגביהה ונוטל עפר מתחתיה מ"מ צריך שתדע שכל שלא היה שם עפר תיחוח מתקן מבחוץ ומביא לשם לקיים בקרקע המשכן וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים ואינו צריך לחפור לשם בדקר או בקרדום שלא נאמר מקרקע אלא בקרקע וכל שהיה בקרקע שעה אחת אשר יהיה בקרקע המשכן קרינא ביה ולא נתמעט אלא שלא יביא מתוך קופתו להביא לתוך הכלי ולא עוד אלא שאם בא לטרוח ולחפור אינו רשאי לכתחלה שנאמר אשר יהיה בקרקע המשכן אלא שאם חפר כשר הוא כל שיש שם עפר תיחוח יביא משם ולא יזמין מבחוץ ויכניס בפנים אלא שבדיעבד כשר:

« מאירי על סוטה ט״ו ע״א מאירי על סוטה ט״ז ע״א »