1שלמי שמחה שאמרנו שבאה מן המעשר אינו מביאה בי"ט ראשון שמא יבא לעשר בי"ט וכבר אמרו אסור לעשר את הבהמות בי"ט שמא בהעברתו הבהמות תחת השבט יגע בעשירי בשבט ונמצא צובעו בסיקרא שבו ויש שואלים בה מפני מה לא נגעו בה משום מתקן כדין תרומות ומעשרות ותירצו בה שאין מעשר בהמה טובל אלא מדברי סופרים שהרי אם שחט מותר לאכל:2אין נושאין נשים בחולו של מועד שנ' ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך והוא שאמרו אין מערבין שמחה בשמחה כמו שיתבאר במקומו:3המשנה הרביעית מי שיש לו אוכלי' מרובי' ונכסי מועטי' מביא שלמי' מרובי' ועולות מועטות אוכלי' מועטי' ונכסי' מרובים מביא עולות מרובות ושלמים מועטי' זה וזה מועט על זה אמרו מעה כסף ושתי כסף זה וזה מרובה על זה נאמ' איש כמתנת ידו אמר הר"ם פי' כל זה מבואר וכבר קדמו לך עקריו:4אמר המאירי מי שיש לו אוכלין מרובין וכו' כונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר שלא כל הקרבנות שוין בכל בני אדם אלא מי שיש לו אוכלים מרובים כלו' שביתו מרובה באכלוסי' ונכסיו מועטין מביא שלמי חגיגה מרובים ושאלו בגמרא הא לית ליה ופירשוה בטופל כלו' שאם אין לו מעות כל כך יביא לו מעות של חולין בכדי קניית שה קטן ויערב עמו דמי מעשרותיו או אף טפילת בהמה לבהמה לדעת קצת כמו שביארנו למעלה ומ"מ בטפילת מעות למעות מיהא דוקא שיהיו דמי חולין שבה מספיקין לאכילה ראשונה כמו שביארנו למעלה נכסים מרובין ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטים הואיל ואוכלים מועטים שמא יבאו לבית הפסול זה וזה מועט יביא הכל על הפחות שאפשר לו והוא שיעור שתי כסף ומעה כסף זה וזה מרובה על זה נאמר כברכת יי' אלהיך וכו':5זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:6מי שהפריש עשר בהמות לחגיגתו והקריב חמש ביום ראשון ופסק מלהקריב אם פירש בשעת הפרשתו שליום ראשון הוא מפרישם חוזר ומקריב הנשארות במועד בתורת חובה שהרי תשלומין של יום ראשון הוא ואם הפרישם בסתם אם פסק הקרבתו מפני שגמר היום או מפני שאין לו עכשו אכלוסין לאכל חייב לחזור ולהקריב שלא נתיאש מהקרבתן אלא שפסק מפני סוף היום או שלא היו לו אוכלין ואין זה נקרא פוסק ודאי סתמו כמפרש שליום ראשון הפריש הא אם לא גמר היום וכן שהיו לו אוכלין ופסק מלהקריב אינו חייב לחזור ולהקריבם שהרי תשלומי הראשון אין כאן שלא פרשו בהם לראשון יעקר חגיגה בשאר הימים אינה שנחייבהו להביאם הא אם רצה להקריבן מקבלים ממנו כל החג אפי' כמה פעמים כמו שביארנו בעולה ראיה ויש שחולקין שלא לדון בזו חגיגה כראיה ומפרשים שבסתם אינו מביאם כלל משום בל תוסיף ובמפרש מביאם מכיון שפי' ליום א' כלם נעשים לו כיום אחד ולשני פירושין אלו יום טוב שני דקאמר אף מחול המועד הוא אומר כן וי"מ שמועה זו על יום טוב אחרון כלומר שבמפרש הרי הם חגיגה גמורה וחגיגה קרבה כל היום טוב אבל בסתם אין דינם כחגיגה והרי הן כנדרים ונדבות ואין קרבות בי"ט וכן עיקר וכן נראה בתלמוד המערב אלא שחדשו בה דברים והוא שאמרו שם היו לפניו עשר בהמות להקריב הקריב ה' בי"ט ראשון מהו שידחה המותר לי"ט אחרון ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר דוחה וחד אמר אינו דוחה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מלהון דרבנין מתפרשי' מן מלהון דו אמר טופל מעות למעות ולא בהמה לבהמה אמר דוחה דו אמר בהמה לבהמה ולא מעות למעות אמר אינו דוחה למדנו שבבהמות של טפלה הדברים אמורים שאם טפל מעות למעות דוחה בחגיגה עצמה שהרי יש בכל בהמה מהן צד חולין שהוא עקר חגיגה הא אם טפל בהמה לבהמה אינו דוחה שהרי יש שם בהמה שאין בה עקר חגיגה כלל וביו"ט ראשון הוא שמקריבים אותם מפני שחל עליהם שם חגיגה אבל מאחר ששיירם ולא פי' בהם לראשון דעתו היה לראשון לנדרים ונדבות ואין קריבות ביו"ט והדברים נראין:
