מאירי על חגיגה כ״א

1 המעלה האחת עשרה האונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה פי' האונן הוא שמת לו מת באותו היום ואע"פ שלא נטמא אסור לו לאכל קדשים מן התורה מצד אנינותו ואף בלילה מדרבנן ולמחר הואיל ונאסר באכילת קדשים אע"פ שלא מצד טומאה נאסר אין רשאי לאכל בהן עד שיטבול שמא באותו זמן שנאסר בקדשים הסיח דעתו ונטמא אבל תרומה הרי אין אונן אסור בה אע"פ שאסור במעשר וכמו שאמרו זרות אמרתי לך ולא אנינות וכן מחוסר כפורים והוא מי שטבל ועלה והעריב שמשו שאסור לאכל בקדשים עד שיביא כפרתו למחר שאחר שהביא כפרתו צריך טבילה פעם אחרת מדברי סופרים הואיל ואף לאחר טבילה ראשונה נאסר מ"מ באכילת קדשים וטבילה ראשונה מ"מ צריכה לו להעריב שמשו בטהרה ולהבאת כפרתו בטהרה אבל לתרומה אין כאן צורך טבילה שניה שהרי אין הבאת כפרה מעכבת בה והערב השמש שמעכב בה תכוף הוא לטבילתו:

2 ונשלמו המעלות שיש לקדש על התרומה ויש שואלין מפני מה לא מנו מה שהוזכר בפרק ב' שלתרומה נוטלין ולקדש מטבילין וכבר פרשנוה למעלה אלא שיש מתרצים בה שלא מנו אלא דברים שהם בעקר טומאה אבל טומאת ידים אינה טומאה עקרית:

3 וזהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחת כל מעלה ומעלה בסוגיית הגמ' אלו הן:

4 כבר ביארנו במשנה שהשש מעלות ראשונות נאמרו בין לקדש הגמור בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש וחמש אחרונות והוא מצירוף הכלי ואילך נאמרו דוקא בקדש הגמור אבל לא בחולין שנעשו על טהרת הקדש וטעם הדברים פי' בגמ' מפני שהראשונות יש בהם סרך לטומאת התורה ר"ל שאע"פ שהם מדברי סופרים מ"מ אנו באים עליהם מחשש תורה שהרי הטבלת כלי בתוך כלי משום חציצה וחציצה מן התורה שנאמר ורחץ את בשרו שלא יהא דבר חוצץ וכו' ולטעם השני הרי הוא על חשש מקוה חסר וזו של אחורים ותוך אע"פ שפרשנוה בנטמאו בטומאת סופרים כגון במשקים שטומאתם מדברי סופרים מ"מ עקר טומאתם מגזרת משקה זב וזבה ר"ל רקו ומי רגליו וכן מדרס הזב עקרו על כל מה שישב הזב עליו והוא טומאה של תורה ובגדי אוכלי תרומה מחשש שמא הסיח דעתו וישבה עליהם אשתו נדה וענין מתיר ומנגב הרי משום חציצה היא וכן כלים הנגמרים בטהרה מחשש רקו של זב אבל האחרות כלם אין בהם חשש טומאה של תורה שצירוף כלי אינו מן התורה ואע"פ שהביאו עליו סמך ממקרא של כף אחת עשרה הוא סובר כר' יוחנן שאמר מעדותו של ר' עקיבא נשנית משנה זו כלו' ולא מן התורה כלל וענין רביעי בקדש אין טומאת רביעי רמוזה בתורה כלל אלא שיוצא מקל וחומר כמו שהתבאר בגמ' וטומאת ידו אחת עקרה בנטמאת בספרים תפלין ומזוזות שאין לטומאתם רמז בתורה ואוכלין נגובין כבר פרשוה בשתחב חברו לתוך פיו והוא מבקש לאכול חולין עמהם ואין בזה חשש תורה כלל ואונן ביום שני אין בו אסור תורה כלל וכן מחוסר כפורים אחר שהביא כפרתו אין צריך טבילה מן התורה כלל ומתוך כך אין אלו אמורים אלא בקדש גמור ולמדת שחולין שנעשו על טהרת הקדש אין בהם שלישי בתרומה ואין צריך לומר רביעי בקדש אלא ראשון עושה בהם שני כדין חולין גמורין:

5 שתי גומות מלאות מים בכל אחת מהן כ' סאה ותל ביניהם אלא שיש באותו תל נקב שעל ידו המים מתערבין צריך שיהיה אותו הנקב רחב כשפופרת הנתון בפי הנאד ולא כחלל השפופרת לבד אלא כרוחב חללה וכרוחב עביה ושערו חכמים שהוא מקום הכנסת שתי אצבעות בריוח ולא בגודל אלא שתי אצבעות הראשונות שבארבע אצבעות ובכך מצטרפים והרי הוא מקוה שלם לטהר הטובל באחת מן הגומות כל שגוף הטובל עולה בהם וראיתי לקצת חכמי נרבונא"ה שפרשו דוקא כשהן שוין שאין אחד מהן גבוה על חברו שאם כן הרי הוא קטפריס וקטפריס אינו חבור ולא יראה לי כן שלא נאמ' דין קטפריס אלא כשמחברן בלא נקב אלא מדי עברו עליהם אבל נקב כשפופרת אף בגבוה מחברו מכשיר ואם לא היה תל ביניהם אף טופח בכדי להטפיח מכשיר: