מאירי על חגיגה ז׳

1 יש דברים שאין להם מן התורה שיעור למטה וחכמים נתנו שיעור בקצתן וכלן יש בהוספתן מצוה עד שאין להם ג"כ שיעור למעלה ואלו הן הפיאה שאין לה שיעור מן התורה אלא שחכמים נתנו בה שיעור אחד מששים והבכורים שאין להם שיעור כלל והראיון ר"ל קרבנות ראיה שאין להם שיעור מן התורה אלא שחכמים נתנו שיעור לראיה וחגיגה שתי כסף ומעה כסף וזהו שאמרו בתלמוד המערב אמר ר' יוחנן מעה כסף ושתי כסף דבר תורה ור' יוסה תני ראיה כל שהוא וחכמים הוא שנתנו שיעור מעה כסף ושתי כסף וי"מ שיעור שבמשנתנו תורה כר' יוחנן ובעקר הרגל ומשנת פאה שלא בעקר הרגל ואין נראה כן וגמילות חסדים ופי' בתלמוד המערב גמילות חסדים של גופו הא של ממונו הרי אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ובלבד מן הריוח ותלמוד תורה שלמטה אף בקריאת שמע שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה ואין צריך לומר שאין לה שיעור למעלה ואמרו עליה בתלמוד המערב שאלו לר' יהושע מהו ללמד את בנו חכמה יונית אמר להם כתיב והגית בו יומם ולילה צא וראה אי זו שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה כלו' ואך אפשר בכך מעתה יהא אסור ללמדו אומנות והא תני ר' ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות א"ר יוחנן מפני המסורות ופירשוה חכמי נארבונאה שלא אסרה ר' יהושע אלא מפני המסורות שלא יהו בקיאים בה וכמו שאמרו בפרק מרבה פ"ב ב' על אותו זקן שלעז להם בלשון יוני ולמדו מכאן שחכמת רמיזה בלבד הוא שאסרו ושנו עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן מותר ללמד את בתו תורה מפני שתכשיט הוא שמע שמעון ברבא אמר בגין דו בעי מילפא לבנתיה תלי ליה בר' יוחנן יהא עלי אם שמעה מר' יוחנן ולא נחשב באלו כבוד אב ואם מפני שיש בה גבול שאם אמרו לו עבור על דברי תורה אינו רשאי וכן תרומה אע"פ שחטה אחת פוטרת את הכרי יראה לי הואיל ומ"מ בדברי נביאים נתן בה שיעור אחד מששים וחכמים הוסיפו על מדת בנונית אחד מחמשים כמו שיתבאר במקומו לא מנאה כאן:

2 ובתלמוד המערב נשנו דברים אחרים שאין להם שיעור אלא שאין בהוספתן מצוה והם עפר סוטה ורוק יבמה ואפר פרה ודם צפור של מצורע אף בתרומה פי' לשם טעם אחר והוא שאמרו למה לא תני עפר סוטה ורוק יבמה ואפר פרה ודם צפור של מצורע אמר ר' יוסה לא תנינן אלא דברים שאם מוסיף עליהן יש בעשייתן מצוה ולמה לא תני תרומה א"ר אמי מפני המחלוקת ופירשו קצת מפרשים בענין זה שיש חולקין לומ' שאין מוסיפין עליה וכמו ששנינו בתרומות המרבה בתרומה ר' אליעזר אומר אחד מעשרה כתרומת מעשר כלו' שעד כאן תרומתו תרומה אבל ביתר מכן לא ר' ישמעאל אומר מחצה ר' עקיבא אומר עד שישייר שם חלין והלכה כדבריו והילכך כל המרבה בתרומה הואיל ושייר שם חלין הרי זו תרומה הא אם אמר כל הפירות יהו תרומה לא אמר כלום ומ"מ הואיל ויש בהוספתה מחלוקת לא שנאה ולא עוד אלא שאף לר' עקיבא יש לה שיעור והוא שאמרו שם אמר ר' יוסה עושה אדם כל שדהו בכורים ואין אדם עושה כל שדהו תרומה כלומר ואינך צריך למחלקת שהרי כלם מודים שאין עושה כל שדהו תרומה שצריך הוא שיהיו שיריה נכרים והקשו שם ואמרו התיבון הרי פיאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה ותניתה א"ר יוסי קצירת שבולת ראשונה דומה למרוחו עד שלא קצר שבולת ראשונה לא נתחייב שדהו פאה משקצר נתחייב ועושהו כלו פאה ברם בתרומה משנתמרח נתחייב כריו תרומה ואם בקש לעשות כל כריו תרומה אינו עושהו זהו לשונם וביאור הדברים פיאה זו שאמרו שאין אדם עושהו כלו פאה הוא מפני שאין דין פאה עד שיתחיל לקצור הא משבא לכלל חיוב פיאה ר"ל משקצר שבולת ראשונה עושהו כלו פאה אם ירצה אבל תרומה משבא לכלל חיוב תרומה והוא משנתמרח ונעשה כרי אי אפשר לו לעשות כל גרנו תרומה:

3 כשם שביארנו שאין לערך הקרבנות שיעור כך ראיית פנים שלו הן בקרבן הן שלא בקרבן אין לו שיעור ר"ל אע"פ שהביא ראייתו וחגיגתו ביום ראשון אם רצה להראות לשם בכל יום ויום הן בהקרבת קרבן פעם אחת בכל יום כשיעור שהזכרנו הן שלא בהקרבת קרבן רשאי ואין כאן משום בל תוסיף והוא ששאלו בגמרא מאי הראיון ר' יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה וכו' ולענין ביאור מיהא אתה צריך לשאול היאך שאלו מאי הראיון והרי נתפרש בסמוך שהוא נאמר לדמי ראיה וכמו שאמר אבל חכמים אמרו הראיה מעה כסף וכו' ונראה לי לפרש שמתוך שמלת ראיון מורה על ראייה תמידית וראייה של משנתנו לא נאמרה אלא בראיית יום ראשון שהוא עקר הרגל ועליו בררנו ששיעורו מעה כסף אם מדברי סופרים אם דבר תורה כל אחד לשיטתו חזר ושאל בשאר הראיות שבשאר הימים שכלם נכללות במלת ראיון ושאין לו שיעור לאיזה ענין נאמר בראיית שאר הימים ואין לה שיעור ופירש בה ר' יוחנן בראיית פנים בעזרה שכל שרוצה ליכנס יכנס הן בקרבן הן שלא בקרבן אלא שמ"מ אם הביא שיעורו במעה כסף כשיעור שהזכרנו בעקר הרגל נמצא שראיית פנים אין לו שיעור הא ראיית פנים בחיוב קרבן יש לו שיעור דוקא ביום ראשון והוא עקר הרגל וריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן שכל שיראה לשם חייב בקרבן בכל יום שיראה שם שאין לראיית פנים בחיוב קרבן שיעור והקשו לר' יוחנן ממה שאמרו ולא יראו פני ריקם בזבחים וכו' אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים נאמר חגיגה להדיוט וכו' מה חגיגה בהדיוט בראוי לה ר"ל שלמים אף ראיה לגבוה בראוי לה ר"ל עולות ומעתה מה חגיגה שבעה אף ראייה שבעה ותירץ לו שלא נאמר אלא על עקר הרגל שאף עקר חגיגה אינה אלא ביום ראשון והקשו לריש לקיש ממה שאמרו יראה יראה מה אני בחנם אף אתה בחנם עד שחזרו ואמרו כל היכא דאתא ולא אייתי כלהו הודו דרשאי כי פליגי דאתא ואייתי ר' יוחנן אמר ראיית פנים אין לה שיעור הא בקרבן יש לו שיעור ואין מקבלין הימנו ור' שמעון בן לקיש אמר אף בקרבן אין לו שיעור אלא אם ירצה יבא יביא ונמצא דעת ריש לקיש ללשון אחרון הוא דעת ר' יוחנן ללשון ראשון ופסקנו כדעת ר' יוחנן שבלשון ראשון שאין לראיית פנים שיעור בין בקרבן בין שלא בקרבן ואע"פ שבכל התלמוד אנו פוסקין כלשון אחרון בזו נראין הדברים כדעת ראשון שהרי אמרו הוקר רגלך מבית רעך וכתיב אבא ביתך בעולות כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים כלו' חטאות ואשמות שהם באים על חטא הוקר רגלך כלו' שלא תרגיל בעצמך לחטוא כנסמך על הקרבן אבל עולות ושלמים שמהם באים נדבה אין להם שיעור:

4 עולה ראיה שזכרנו יש אומרים שאינה באה אלא מן הבהמה כשלמי חגיגה ושלמי שמחה וכן שטת הגמרא מוכחת בכאן ממה שאמרו אתה אומר בזבחים ר"ל קרבן בהמה שהוא קרבן הזבוח או אינו אלא בעופות ומנחות נאמ' חגיגה להדיוט ר"ל וחגותם אותו וראייה לגבוה ר"ל ולא יראו פני ריקם מה חגיגה בזבחים שהרי אין שלמים אלא בבהמה אף ראיה בזבחים ומגדולי המחברים פסקו שהיא באה אף מן העוף וכן מצאנוה במדרש מכלתא שאינו גורס בשמועה שבכאן או אינו אלא בעופות ומנחות אלא או אינו אלא בכספים ולא למעט עופות אלא למעט כספים שלא יביאם בעזרה ומ"מ בירושלם מביא כספים והוא שכתבו גדולי המחברים שמי שאין בידו עולות יביא עמו כסף אבל לא יבא לשם בלא כסף ואפי' יש בידו שוה כסף שכך אמרו בבכורות פרק בכור לנחלה כל הנפדין נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים ומעשר והראיון כלו' דהנהו דוקא בכסף שקלים דתנן מצרפין שקלים דרכונות מפני משוא הדרך מעשר דכתיב וצרת הכסף ראיון שמא יבא יביא סיגה לעזרה:

5 כבר ביארנו במשנה שאפי' היו כמה בבית אחד כלן חייבין בראיה וכן ביארנו למעלה שהמקמץ והמצרף נחשת והבורסקי חייבין וא"כ זו שאמרו כאן אין נראין לחצאין אם ללמד שאין אחד שבבית פוטר את האחרים לא הוצרכה שאין לו לאדם לעשות קצת בניו פושעים וקצתם זריזים ואם למעט מצרף ומקמץ ובורסקי וקורא אותם חצאין מצד שאין יכולין להתחבר עם חבריהם מפני הריח שלהם אין הלכה כן כמו שהתבאר:

6 המשנה השלישית עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר בי"ט הראשון של חג בש"א מן החולי' ובה"א מן המעשר ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרי' ונדבות ובמעשר בהמה והכהני' בחטאת ובאשם ובבכור ובחזה ובשוק אבל לא בעופות ולא במנחות אמר הר"מ פי' כבר שערו זאת המשנה ופרשוה כך עולות נדרים ונדבות במועד באות בי"ט אינן באות ועולת ראיה באה ואפי' בי"ט וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באה מן המעשר ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני וכבר ביארנו שלמי שמחה ומה שאומ' ב"ה מן המעשר רוצה בו שמותר לו להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין לפי שכבר ביארנו כי חגיגה חובה והעקר אצלנו כל דבר שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין ומה שפרט י"ט הראשון של פסח להודיעך כי חגיגת י"ד אינה חובה כמו שביארנו בפסחים ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת י"ט הראשון ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא חובתו במעשר בהמה ולא נתיר זה בי"ט גזרה שמא יעשר בי"ט וזה אינו מותר לפי שצריך לרשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר בי"ט ישראל יוצאין ידי חובתן פי' ידי חובת שמחה והוא מאמר השם ית' ושמחת בחגך ובאלה יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה אבל חובת ראיה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שביארנו ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ובמנחות כי העקר אין שמחה אלא בבשר:

7 אמר המאירי עולות במועד וכו' כונת המשנה בענין החלק השני ג"כ לבאר על כל אחד משלש הקרבנות הנזכרים ממה הם באים ומעתה אתה צריך לזכור מה שביארנו ששלשה מיני קרבן אדם חייב להביא בכל רגל ורגל עולה ראיה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה ועוד אתה צריך לידע שכל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין ר"ל כל קרבן שהטילו הכתוב על אדם הן לכפרה על חטא שחטא הן להביאו בזמן ידוע אינו רשאי לפרעו ממעשרותיו ר"ל מעשר שני שהוא שלו או ממה שכבר נדר או נדב מצד אחר דהיאך יפרע את חובו במה שהוא זקוק להביאו מצד אחר ועל זה הוא אומר עכשו עולות במועד ר"ל בחולו של מועד באות מן החלין והוא סבור עכשו שעל עולה ראיה הוא אומר כן שאם הביאה במועד וכגון שלא הביאה ביום טוב ראשון אינה באה אלא מן החולין והקשו עליה בגמ' הא עולות הבאות בי"ט שהוא עקר הרגל באה מן המעשר והלא עקר חובת הבאת עולה ראיה ביום ראשון הוא אע"פ שאם לא הקריבה בראשון יש לה תשלומין כל שבעה ודבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ומתרץ על משנתנו שהיא חסרה וכן היא שנויה עולות של נדרים ונדבות הן שנדרום בי"ט הן שכבר נדרם בשאר ימות השנה ומביאים עכשו בעלייתו לרגל במועד באות אבל בי"ט אין באות ר"ל שאינן קרבות כלל ביום טוב הואיל ואין בהם אוכל נפש הא עולה ראיה אע"פ שאין בה אוכל נפש באה אפי' בי"ט שעקר מצותה ביום ראשון והרי מן התורה נצטוינו בה ועליה אמרו מביאים שלמים ועולות וסומכין עליהם שמאחר שעקר הקרבתן דוחה י"ט אף הסמיכה שיש בה אסור שבות וסרך רכיבה מצד שהוא משתמש בבעלי חיים נדחית וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין שהרי דבר שבחובה הוא ושלמים ר"ל שלמי שמחה הואיל ואין עקר מצותן מפני הקרבן אלא מפני שמחה הותר בה שתהא כלה באה מן המעשרות הן מעשר בהמה הן מעות של מעשר שני או מנדרים ונדבות שאין דבר תלוי אלא בשמחה והרי שמח י"ט ראשון של פסח כלו' שלמי חגיגה שבו והוא הדין לשלמי חגיגה שבשאר הרגלים אלא שתפס בכאן י"ט הראשון של פסח להשמיענו שלא נאמר כן אלא בחגיגת ט"ו הא של י"ד אף מן המעשר היא באה לדברי הכל שלא היתה באה מצד עצמה אלא מפני מיעוט הפסחים שלא היו באים אלא שה זכר תמים והיו מרבין בחגיגת י"ד לאכול בה רוב אכילתם שיהא פסח נאכל על השבע ואמר על שלמי החגיגה שבית שמאי אומרין מן החולין ובית הלל אומרין מן המעשר ופי' בגמ' לדעת בית הלל דוקא בשיערב בקנייתו דמי חולין עם דמי מעשר שני שלו ושיהיו דמי חולין שבה מספיקין לאכילה ראשונה שתאכל ממנה ר"ל לסעודה ראשונה שביום ראשון והוא שאמרו בטופל ופירש בה ר' יוחנן דוקא בטופל מעות למעות כגון שהיו לו דמי חולין בכדי שה קטן ויטפל עמהם דמי מעשר בכדי שיקנה מכלם פר גדול אבל בהמה בבהמה לא כגון שיקנה שה אחד בדמי חולין ויקנה בהמות אחרות בכדי מעשר לבשל את כלם ביחד כדי להספיק לו ולאכלו שהרי מכל מקום יש כאן בהמה אחת כלה מן המעשר וחזקיה פירש דוקא בהמה לבהמה כדי שתהא בהמה אחת כלה מן החולין והלכה כר' יוחנן ויש פוסקין שטופל באיזו שירצה ר"ל בין מעות למעות בין בהמה לבהמה וכמו שאמרו למטה אף טופלין בהמה לבהמה נמצא עולה ראייה מן החולין הגמורים ושלמי החגיגה ממעות של חולין אלא שרשאי לערב בה מעות של מעשרות ושלמי שמחה והוא הדין בי"ט של פסח בחגיגת י"ד רשאי להביאם כלם ממעות של מעשר או לפטור עצמו בבהמת מעשר והדומים לה והוא שאמר ישראל יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות שהבשר נאכל לכהנים ובבכור ובחזה ושוק אבל לא בעופות ומנחות שאין שמחה אלא בבשר בהמה:

8 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנאמרו עליה בגמרא אלו הן:

9 חגיגות אלו כלן הן של חגיגה ושל שמחה שבכל הרגלים הן של י"ד ביו"ט של פסח כלן בדין שלמים ליאכל לשני ימים ולילה אחד אם כן מהו שאמרו בפרשת תודה בפרשת צו ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י"ד שנאכלין ליום ולילה פירושה במה שעלה ממנה עם הפסח בשלחן שדינה כפסח שלא לטעות מזו לזו וכמו שכתבנוה בפסח שני בשם תלמוד המערב ובשם הבריתא אבל אם הצניע ממנה ולא העלה את כלה עם הפסח בשלחן כל מה שהצניע ממנה נאכל לשני ימים ולילה אחד והוא שדרשו בפרשת ראה אנכי אשר תזבח בערב בחגיגת י"ד הכתוב מדבר ולמד עליה שהיא נאכלת לשני ימים ולילה אחד וכבר ביארנו בפסחים שחגיגת י"ד שהצניע ממנה יוצא בה ידי חובת שלמי שמחה שביום ראשון ואין דעתי נוחה בדברים אלו שהרי בשר חגיגת י"ד העולה עם הפסח בשלחן לא דנוה לזמן הפסח אלא או מחשש חלוף או תערובת וכי הזהירה תורה על החששות הבאות מצד הגזרה ומטעם משמרת למשמרת ואפשר שמדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא ומ"מ יש שאין גורסים בדרש של מקרא זה ר"ל ובשר זבח תודת שלמיו חגיגת י"ד אלא שלמים הבאים מחמת הפסח ור"ל פסח שאבד ונמצא לאחר זמנו שקרב שלמים או תמורת הפסח ואעפ"כ אינו נאכל אלא ליום ולילה כתחלת הקדשו וכדאיתא בתורת כהנים פרשת ויקרא והוא שאמרו שם ואם כבש לרבות פסח שעבר זמנו ושלמים הבאים מחמת הפסח ר"ל תמורתו לכל מצות שלמים לסמיכה ולנסכים ולתנופת חזה ושוק אבל אינן נאכלים אלא ליום ולילה כתחלת הקדשן וכן מצאתי הגירסא בפרשת צו בתורת כהנים על פסוק זה ר"ל ובשר זבח תודת שלמיו ולשונם בזה מנין לרבות את הוולדות ואת התמורות ת"ל ובשר מנין לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח מנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת הפסח ת"ל שלמיו: