1כשם שלמדנו בסוגיא זו ראיה מהקהל כך נראה ללמוד הקהל מראיה וכל הפטור מראיה פטור מהקהל חוץ מהנשים וטף שהוזכרו בו בהדיא וחוץ מטומטום ואנדרוגינוס שחייבים בו אם מתורת זכר אם מתורת נקבה וכן כתבוה גדולי המחברים:2לענין ביאור זה שאמר רב אשי ודאי למען ילמדו הוא פירושו בלאו פירכא דהנהו דבעי רחמי עלייהו ולמאן דסליק אדעתך דמאן דלא משתעי לא גמר ואע"ג דשמע אתה מוכרח לומר דילמדו קאמר מבנין הקל וילפת מנה דשומע ואינו מדבר פטור ובדקא סלקא דעתך דשומע ואינו מדבר לא גמיר מאי אצטריך למען ישמעו הא מאן דלא שמע אע"פ שמדבר לא גמיר והילכך מדבר ואינו שומע נמי מלמען ילמדו נפקא ואת מפקת לה מלמען ישמעו אלמא מדאצטריך למען ישמעו ש"מ דהאי ילמדו יש בו אם למסורת וילמדו קאמר מבנין הדגוש ואע"ג דשומע ואינו מדבר מצי גמיר ומפקינן ליה מילמדו מבנין הדגוש דאגמורי מיהא לא מצי ומדבר ואינו שומע דודאי לא מצי גמיר מפקא לה מלמען ישמעו וא"ת השתא נמי מדבר ואינו שומע נפיק ליה דהא מדלא שמע לא גמיר ומדלא גמיר לא מגמר יש לומר דאי לאו ישמעו הוה אמינא ילמדו דוקא מבנין הקל ומדבר ואינו שומע הוא דלא הא שומע ואינו מדבר חייב להכי אצטריך ישמעו למעוטי מדבר ואינו שומע כי היכי דנפיק ילמדו למעוטי שומע ואינו מדבר:3קדושה ראשונה שקדש יהושע את הארץ קדשה לשעתה ר"ל כל זמן שיעמוד בית המקדש בקיומו ולא קדשה לעתיד לבא ר"ל אחר חורבן וענין הדברים שלא נתקדשה הארץ הן שלא לזרוע בה בשביעית הן לכל שאר הדברים שבקדושת הארץ אלא בעוד שבית המקדש בקיומו הא לאחר חורבן לא נשתיירה הארץ בקדושה כלל וכשעלו בימי עזרא הוצרכו לקדוש שני בתודות ובשיר ובימי עזרא לא כבשו כל הכרכים שכבשו בימי יהושע אלא הרבה כרכים כבשום עולי מצרים שלא כבשום עולי בבל ובכלל אלו עמון ומואב והיא ארץ סיחון ועוג והניחום בכונה שלא ליקדש בקדשת הארץ כדי שיוכלו לזרוע בהם בשביעית ויסמכו עניים על אותם הזריעות בלקט שכחה ופאה ואע"פ שלא נתקדשו כרכים אלו מכל וכל מחויבים היו במעשרות ממצות חכמים שאף בארצות של חוצה לארץ היו חכמים מחייבים במעשרות באותן ארצות הסמוכות כגון בארץ מצרים ובבל אע"פ שהיתה רחוקה הואיל והיה שם גלות מימות הנביאים והיינו דתנן בבל מעשה נביאים מצרים ועמון ומואב מעשה זקנים מעתה למדנו על עמון ומואב שזורעין בשביעית וכן למדנו שהם מעשרין והיה לנו לומר שיהיו מעשרין מעשר ראשון ומעשר שני שהרי שנה ששית עשרו מעשר עני לפי סדרן של מעשרות והיה לנו לומר בשביעית שיעשרו מעשר שני ואעפ"כ נמנו וגמרו שיהו מעשרין מעשר עני הואיל ומתקנת עניים הונחו מליקדש תהא תקנתם גמורה והוא ענין אמרם ז"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומ"מ לענין אסור במות נתקדשה לעתיד כמו שכתבנו במסכת מגלה ומה שיש לפקפק בסוגיא זו ממה שבהרבה מקומות יראה שקדשה לעתיד כבר בארנו הענין במס' מגלה בפרק ראשון במשנת י"ו:4שוטה האמור במשנה וכן בכל מקום ליפטר מן המצות ומן העונשין ושלא להיות קנינו קנין וממכרו ממכר הוא כל שהוא מוחזק בשוטה ואנו רואים בו שעושה איזה דבר דרך שטות סימן מובהק שבו המקרע את כסותו דרך שטות והמאבד מה שנותנין לו אבל הלן בבית הקברות והיוצא יחידי בלילה אינם סימנין מובהקין ואף בעושה אותם דרך שטות שהיוצא יחידי אימר גנדספוס אחדיה כלומר חולי המחממו ומתאוה לשאוף רוח להתקרר בו והלן בבית הקברות שמא מתכוין הוא לכשוף:5שור שהוא מועד למינו מן הסתם מועד הוא אף לשאינו מינו אא"כ ראינו בו שקרב לו שאינו מינו ולא נגח ויש פוסקין שאף בסתמו אינו מועד לשאינו מינו ולדעת זה מ"מ כל שנגח שלשה מינים כגון שור וחמור יגמל נעשה מועד לכל כמו שביארנו במקומו:
