חדושי הלכות על קידושין י״ז

1 בפרש"י בד"ה יכול אפילו חלה בתוך שש כו' ת"ל ובשביעית יצא ואפילו לא עבד ' שש שלמים עכ"ל בפי' ישן כל זה אינו וכן נראה דהא המקשה גם המתרץ דמוקי לה בעושה מעשה מחט לקמן מפרש לה בחלה כל שש וק"ל:

2 גמ' ואימא חמש סלעים מכולהו כו' דהכי משמע קרא דלא כתיב אלא חד ריקם אכולהו ולא שייך לשנויי הכא אמר קרא כאשר ברכך גו' והא דכתיב צאן גורן ויקב ולא סגי ליה בחדא וריקם קאי עליה משום דאימא דבהנהו ה' סלעים בעינן דוקא הנהו ג' מינין ולקמן דבעי לר"י ור"ש האי צאן גורן ויקב ל"ל ולא קאמר דאיצטריך דבעי דוקא הנהו ג' מינין דמכל מין ומין שלשים לר"י וחמשים לרבי שמעון ודאי דליכא למימר דוקא דהא נתינה כתיבה לבסוף ושדי ליה אכולהו ומכולהו דוקא שלשים לר"י וחמשים לר"ש נמי ליכא למימר דא"כ ה"ל לפרושי בברייתא דבעי שלשים לר"י וחמשים לר"ש דוקא מהנהו ג' מינין כדמפרש לה לר"מ וק"ל:

3 תוס' בד"ה חלה שלש כו' שוכר עליו אם באתה חבילתו לידו כו' עכ"ל ובלא באתה חבילה בידו נמי מ"מ שכר חצי היום שביד בעה"ב ודאי דהפסיד דלא גרע מחבילה בידו כדאמרינן בהדיא התם וק"ל:

4 בא"ד דשנים דשכיר הן ג' שנים והיינו דכתיב כי משנה שכר שכיר כו' עכ"ל ואין זה סותר דרשה דלעיל וכי ס"ד דע"ע עובד בין ביום ובין בלילה כו' מכאן שרבו מוסר לו שפחה כו' דה"נ ה"ק דלא היה לעובדו רק ביום של ששה שנים דהיינו ג' שנים שלמים דומיא דהכי אמרו לענין חזקה ג' שנים אבל עובדו גם בלילה דהיינו משנה שכר וגו' מכאן שרבו כו' ודו"ק:

5 בד"ה חדא דתפשת כו' ותדע דהא כי יליף מערכין מהני כאשר ברכך וגו' כו' עכ"ל פסיקא להו הכא טפי לומר כן משום דחדא נתינה כתיבה בהו וחדא מילתא היא דכולה בערכין היא בין המרובה ובין המועט מה שאין כן גבי ריקם אע"ג דחד ריקם הוא מכל מקום תרתי מילי נינהו בכור וראיה ודו"ק:

6 גמרא שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה כו' המתרץ ודאי נמי ידע דשדה אחוזה נפקא ליה נמי מהאי טעמא דנפקא ליה הכא דעובד את הבן ולא את כו' כדמסיק הכא והתם ולא נקט שדה אחוזה אלא לראיה דמהאי טעמא דקם תחת אביו ליעדה דקאמרינן הכא קם נמי תחת אביו לשדה אחוזה וכן הבין המקשה קמא דפריך אדרבה מרבה אני את האח כו' משום דהכא חדא והתם חדא ומשני כלום יש יבום כו' והוה ליה הכא חדא והתם ולא כלום אלא דהמקשה בתרא לא הבין דבריו אלא דשדה אחוזה נפקא ליה בשום דרשא מקרא ולהכי פריך ותיפוק ליה דהכא תרתי והכא חדא ומשני דהכי קאמרינן דשדה אחוזה נמי כו' וכן יש לפרש הסוגיא דהתם שהביא רש"י ותו לא מידי ודו"ק:

7 בפרש"י בד"ה הא אם יש בן אין יבום בניחותא גרסינן עכ"ל משים דתחלת דברי המתרץ כלום יש יבום אלא כו' הוא בלשון בתמיה הוצרך לפרש דסוף דבריו אינן בלשון בתמיה אלא בניחותא וק"ל:

8 בד"ה להעניק כו' ואף לאמתך תעשה כן ואהענקה קאי עכ"ל דמלת תעשה לא משמע לו אלא לענין הענקה ולא לאקושי לנרצע לענין דאינו עובד הבן אלא מדהפסיק הענין בנרצע וכתב בתריה בההוא קרא גופיה ואף לאמתך וגו' משמע ליה נמי דלאקושי לנרצע נמי קאתי וק"ל:

9 תוס' בד"ה למר למעוטי כספים כו' מכלל ופרט דלעיל מצינו למעוטי כו' עכ"ל מת"י גידולי קרקע לא נראה לר"י דהוי כלל ופרט וכלל הענק תעניק כלל צאן גורן פרט תתן לו חזר וכלל ולא מרבינן אלא כעין הפרט עכ"ל:

10 בד"ה מת"י אלא מדרבנן גזירה שמא יחזור לסורו והשתא לא הוו חליפי ע"ז דחכמים לא תקנו לו ירושה כ"א בהיתר דהם אמרו והם אמרו וא"ת אמאי יחזור לסורו והא מיד שנתגייר כקטן שנולד דמי ואם יחזור לסורו יש לו דין ישראל מומר וי"ל שיטעה להיות לו חלק ירושת אביו עכ"ל וק"ל: