חידושי רמב"ן על שבת ק״ד ב

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על שבת ק״ד ע״א חידושי רמב"ן על שבת ק״ה ע״א »

1 פרדס יוסף פתח ↗

והוצאתי. ברשב"ם פסחים צ"ט: כ' ד' לשונות של גאולה והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי, ובאמת כ' במד' הנוסח והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי כמ"ש בתורה, וברש"י שם בפסחים, וצ"ע שהרשב"ם מהפך הנוסח, ועבל"ע דרוש כ"ו, ובית יצחק דל"ו, ובקובץ המגיד מרומעניא שנה ח' דכ"א: בענין ד' כוסות, וברש"י פסחים צ"ט: כ' הטעם נגד ד' גאולות, ובדק"ח: כ' נשים חייבות בד' כוסות שאף הן היו באותו הנס, ג' כוסות נגד ג"פ שכ' וכוסי בידי, וד' בהמ"ז וצ"ע, ועי' בדברי חכמים להשד"ח סי' קט"ז שכ' דנשים לא היו בכלל גזירה אינן בכלל ד' לשונות של גאולה, אך זה תימה דאם כן שבט לוי ג"כ ל"ה בכלל שיעבוד, וע"כ כיון שאחיהם היו בשיעבוד ונגאלו גם הם יש להם לשמוח ומכ"ש נשים שניטלו מהם הבנים והשליכו ליאור ג"כ היו בכלל הגזירה, וע"ע בירו' ר"פ ע"פ, ופ"ג ה"ב משקלים, וב"ר פפ"ח, וכאן:והמפ' הקשו למה לא תקנו כוס ה' נגד והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם מורשה בפ"ח, ובס' הדוה"ע כ' דכהנים ולוים לא נטלו חלק בארץ עי' פ"ה מי"ד ממע"ש, ותוס' ברכות כ': ד"ה נשים ול"ה מקום לתקן כוס עבורם, ומש"ה לא פליג וגם בישראל לא תיקנו ואי"ל דגם ד' כוסות יופטרו דל"ה בשיעבוד ז"א כמש"ל, וגם אי' בשמו"ר פ"ה דשבט לוי לא נשתעבד רק בפרך, אבל גם הם היו תחת הלחץ של מצרים, וע"ל בשמות ד' י"ט, ולפי זה י"ל טעם שנוהגין למזוג כוס ה' ואין שותין ממנו כמ"ש הח"י ת"פ סק"ו וקורין אותו כוס של אליהו, דבסמ"ג והובא בפר"ד ד"ו כ' דלעת"ל יהיה לכהנים ולוים חלק בארץ, וכ"כ ברשב"ם ב"ב קכ"ב., ושפיר שייך והבאתי לכל ישראל ויהי' אז שותין ה' כוסות, וזה כוס אליהו שיהי' נוהג בעת שיבא אליהו ועושין היום זכר, ועי' בתו"ת. ובפסחים ק"ט: כוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה, ואף דמצינו דמתירין סכנה במקום מצוה, דשומר מצוה לא ידע דבר רע, וביבום ל"ש קטלנית, בחכ"צ א', ונובי"ק אה"ע י', ואו"ח תנ"ה ס"א דאין לשפוך מים שלנו מפני מת, ואפילו אי ד' כוסות רק דרבנן כתוס' פסחים ק"ח: ד"ה שאף, אבל גם במצוה דרבנן שליחי מצוה אין ניזוקין כמ"ש הפמ"ג או"ח במ"ז תל"ג סק"ז, אבל י"ל דרק באקראי בזה מצוה מגין אבל לכתחלה יתקנו חכמים מצוה במקום סכנה זאת לא יהיה, וכ"כ תוס' כתו' כ"ח: ד"ה בית, אף דה"ט ברה"ר טהור רק באקראי, אבל היכי שלעולם הוא ספק לא רצו לטהר, וכ"כ בירו' הובא בב"י יו"ד ש"ג דאף דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת דוקא אם הדחיה לשעה ולא כשהיא לעולם, וענובי"ק או"ח ל"ה:ובפסחים ק"ח: א' רב שתאן בבת אחת ל"י ידי ד' כוסות, ופי' ברשב"ם בשם רש"י בב"א שעירב ד' כוסות בתוך כוס א', ודחה שם, רק הפי' בב"א רצופין שלא על הסדר הכ' במשניות, ובס' הדרוש והעיון הביא ראיה מיומא ה': כיצד הלבישן אהרן ובניו בב"א, ומק' מי משכחת לה, ומשני דאקדים, ופרש"י לא בב"א ממש אלא זא"ז ולא הפסיק בגד אחר בינתיים, הרי שעשיה בזא"ז חשובה בב"א ועשבו"י אה"ע ח"א קכ"ט, וע"ע תוס' כתו' ל': ד"ה ל"צ, אם תחב לו בבית הבליעה ונהנה מיד חשוב באין כא' ע"ש, ומשמע אם בא בזאח"ז בתכיפות בלי הפסק חשוב בב"א, ובמכתבי להמחבר הערות על ספרו כתבתי לו שבס' ציונים לתורה כלל ל"ה נסתפק כל היכי שהוזכר קדימה ואיחור אם נעשו ב' הדברים בב"א אי יצא, ועיין בתמורה ד"י:, כריתות כ'., רמב"ן שבת ק"ד:, ר"ה ל"ד: תד"ה מתשעה, ר"ש פ"ד מ"ב מפרה, יומא נ"ז., מגילה ל'. ורש"י תשא ל' י"ט ורחצו אהרן ובניו בב"א, ובתצוה כ"ט י' וסמך, באוה"ח שכ' ולא אי' ויסמכו, שאהרן יסמוך בפ"ע ואח"כ בניו, ובתוספתא כו' סומך ומסתלק, ובס' תולדות האוה"ח נדפס קונ' ניצוצי אורות מהג' בעל כל"ח ז"ל הביא שנשאל מהגאבד"ק פאביאניץ שליט"א דבתוספתא שם מבואר דאיל המלואים סמכו כולן בב"א, וע"ש בחסדי אבות שגם באיל המלואים סמכו זאח"ז, אך אח"כ סמכו עוד הפעם כולם כאחד מחמת שמחה, והקשה עלי' דא"כ ל"ה סמיכה ראשונה תיכף לשחיטה, וע"ש בבעה"ת ובשו"ת שער אפרים מ"ח, וח"ס או"ח קצ"ד, ומ"ש בפ' תצוה כ"ח מ"א, וע"ע בשו"ת אבני חפץ צ"ד שהביא תוס' יבמות צ"ח. ד"ה על, נבואה ב' של יונה הי' באותו יום חשוב הכל כנבואה אחת, וע"ע בר"ש טהרות פ"ט מ"ד שכ' שכל אותו היום מיד קרי לי', וע"ע בגיטין מ'. מי שאמר בשעת מיתתו, וע"כ הכוונה סמוך למיתתו, ועי' מהרי"ט ח"א קכ"ב שדייק מזה דלשון שעת היינו כל עוד שלא נגמר הדבר, וע"ע בר"ן נדרים ס"ז. דלשון בת אחת לאו דוקא ואפילו מפיר זה שחרית וזה ערבית סגי, כל שלא הפסיק בינתים דבר שהוא מעכב הפרה:

1 הא דאמרינן נתכוין לכתוב אות א' ועלו בידו ב' חייב. ק"ל דהא אמרי' נתכוין לזרוק שתים וזרק ד' פטור וא"ל דש"ה דבכ"מ השתים נתכוין לכתוב אותה האחת אבל התם לא נתכוין לזרוק חוץ למקום השתים. ואיכא דפריק דהכא בשדעתו לכתוב שתים זה אח"ז אלא שנתכוין לכתוב אחת בתחלה ועלו בידו השתים כאחת והוא הי' רוצה שיכתוב אותן אחת אחת ולפיכך חייב דהו"ל כנתכוין לזרוק ד' וזרק ח' ואמר כ"מ שתרצה תנוח, זה תי' בעל התוספת ז"ל, ואינו נכון:

« חידושי רמב"ן על שבת ק״ד ע״א חידושי רמב"ן על שבת ק״ה ע״א »