חידושי רמב"ן על בבא מציעא מ״ה

1 לא לעולם ר' יוחנן הוא דאמר מחללין. דלגבי פירי טיבעא הוי. וכן לענין מו"מ ושניא הלואה הואיל ולענין מו"מ שויוה רבנן כפירא פי' לגבי כספא אע"ג דלגבי שאר מילי טיבעא הוא כיון דאמור רבנן גבי כספא דאיהו יקיר וזיל ולא כספא אף לגבי נפשיה פירא הוי משום חומר' דרבית דהא כיון דאיכא מידי דשיימינן ביה ע"כ שקל מיניה יפה דינר כסף ושקיל שוה דינר וטריסת ואע"ג דגבי חלול גופיה חשבי ליה ב"ש פירא לגבי כספא מיהו ליכא למיגזר ביה דמשום מעשר לא מחזי להו לאינשי כפירא כיון דלאו פירא ממש הוא לגביה נפשיה אלא משום מו"מ אסרי ליה וכ"פ ר"ח לעולם ר' יוחנן הוא דאמר מחללין דדהבא טיבעא הוי ואמאי אסר הלואת דינר בדינר משום דחזא דלענין מקח וממכר שויא כפירא דתנן הזהב קונה את הכסף גם לענין הלואה משום חומרא דרבית עשאו כפירא ואסור אבל לגבי פירא לעולם טיבעא הוי וכו'. והוי יודע דקס"ד השתא מתני' מני ב"ש היא משום דמתני' דמעשר שני בילדותיה דר' אתניא וכי אפכא ר' למתני' דהכא בזקנותיה איתה משנה לא זזה ממקומה והלכתה בה כב"ש דהוא ב"ה בזקנותו ומדקאמר ר' יוחנן אבל מחללין מעשר שני עליו שמעינן דדהבא טיבעא הוי לגבי פירי ומטלטלי דלהך לישנא מעשר שני ומקח וממכר שוין הן זו היא ראיה שכתב רבינו הגדול בהלכותיו. אבל תמהני שכתב וכ"ש ב"ש במקום ב"ה אינה משנה והא לאו משום האי טעמא פליגי ב"ה ועוד דהא על כרחין ללישנא קמא משנה היא ומתני' דר' בזקנותו כוותיהו שיכא דאלו לב"ה כיון שמחללין כסף על הזהב אלמא טבעא הוי וכדפרישו בגמרא, וכן היה לו לפרש טעמא דמ"ד אף בפירות על דינרין מחלוקת משום דבעי מטבע גמור ולאו משום דהוי פירא לענין מקח לגבי פירא דלא תיקשי עליה דר"ש ות"ק דתוס' כדפרישית. והא דס"ד למידק דר' יוחנן הוא דאמר אין מחללין משום דכיון דהוא פירי לגבי כסף שמין אותו בכסף ואמרי' מעיקרא זיל והשתא יקיר לגבי כסף ומשום הכי אמר ר' יוחנן שאסור ללות דינר בדינר דין הוא שלא לחלל עליו כלום ואפי' פירות דהא דהבא בגופיה פירא הוי בסוף וא"ת מחללין עשיתו מטבע גמור בעצמו לעולם ומותר ללות דינר בדינר, ולישנא בתרא דאמרי' משום שמא ישהא עליותיו דשמעי' מינה דאי לאו משום גזירה אף כסף על זהב מחללין לאו משום דכספא פירא הוא אלא משום דהכסף כסף ריבה ואפי' כסף שני אבל לענין מקח וממכר דהבא פירא לגבי כספא. ומ"מ כיון דאתרבי זהב אפי' לגבי כסף מכסף הכסף שמעי' דטיבעא הוא לגבי פירי ומטלטלי לענין כל מילי דאי ס"ד פירא הוא לכל מילי היכי אתרבי מכסף הכסף לא נקרא כסף כלל אלא ש"מ מטבע הוא לכל מילי בר מכספא למקח וממכר וישנו בכלל וצרת הכסף זהו שכתוב בהלכות וכ"ש דסוגיין בכולי תלמודא כלישנא בתרא וכו' ולאו לרמויי מקת וממכר אחלול ללישנא בתרא כמו שפירשתי פי' לפירושו:

2 בכל הסלע מעות. נראה שרש"י ז"ל מפרש אם ירצה לפורטן כולן הרשות בידו ואין זה נכון שא"כ הוה ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה והוה למיתניא במס' עדיות דתננהו לכולהו, אלא ה"פ על כרחו יפרוט כל מעותיו ויקח סלע לפי שהפרוטות מתעפשות ומעלות חלודה ונפסדות וב"ה לא יפרוט כלן אלא בשקל כסף ובשקל מעות והא דקתני הפורט דאלמא אם רצה פורט ואם לא רצה אינו פורט, איכא למימר לאו דוקא אלא הפורט בעל כרחו קתני שעל כרחו פורט לב"ש כלן ולב"ה חציין, ולפרש"י ז"ל לב"ש או חציין או כלן, ולב"ה חציין ואיכא למימר שאם רצה שלא לפרוט כלל לא הטריחו עליו לפרוט אבל מכיון שבא לפרוט יפרוט כדין וכן עיקר, שאם אי אתה אומר כן למה מחללין אפריטי חוץ לירושלים שהרי יש לו לפורטן בעל כרחו פעם אחרת אלא ודאי אם לא ירצה לפרוט כלל לא יפרוט:

3 אמר רב פפא מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין וכו'. פרש"י ז"ל דליכא למימר משום דאית ליה דרב נחמן דאמר לקמן אין קונין אלא בכלי וכו' בדכתיב בפירושיו דסבירא ליה דמטבע פירא נינהו לענין חליפין ולא דאיק לן, חדא דליכא למימר דרב ולוי סבירא להו דלא כרב נחמן, ועוד דכי אקשינן ממתני' הזהב א"כ אדרב נחמן נמי קשיא, וכן נמי הא דאותביה ר' אבא לעולא לרב נחמן קשיא אלא מדלא אותבינן מינייהו לרב נחמן ש"מ מטבע לענין חליפין כלי הוא. תו קשיא לי הא דאמרי' לקמן בבא מציעא מ"ז ע"א במנא לאפוקי מרב ששת דאמר קונין בפירות ביה למעוטי מטבע ואי ס"ד פירא הוא ממנא אמעיט ליה ואמאי כתבינן ביה למעוטי מטבע ותו דאמרי' לקמן ופירות נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה ומאי קאמר הא קס"ד דכל הנעשה דמים באחר הינו מטבע ושמעי' מינה דפירי עבדי חליפין ולמאי איצטריך תנא תו למיהדר ומיתני ופירי נמי עבדי חליפין הא רישא נמי פירות קאמר דעבדי חליפין ודעדיף מינה דהיינו מטבע. ורש"י ז"ל כתב בה דהכי קתני כל הנעשה דמים באחר דהינו מטבע אם נתנם בתורת חליפין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין וכיצד מחליפין ואין זו מוציאו מידי הקושיא דהא בהדיא מפורש בגמרא ופירי נמי עבדי חליפין אלמא רישא לא תנא פירות, ועוד היאך מפרש כיצד מחליפין כבר תנא תנא כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין, ועוד הוה ליה למיתני החליף מטבע במטבע אלא ש"מ מטבע כלי הוא לענין חליפין, ועוד קשיא עליה הא דאמרי' לקמן אלא אי סבר לה כרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין ומטבע לא קני וכו' והיכי איסתפקא ליה הא מילתא והא ארשב"ל ואפי' כיס מלא מעות ולדברי רש"י ז"ל פירי נינהו ולא עבדי חליפין אלא ש"מ דכל מטבע כלי הוא לענין חליפין דאתרבי מלקיים כל דבר ולא הוציאו אלא פירות שעומדין לאכילה ומרקיבין וחסרין והולכין ואין דעתו של אדם עליהם אלא על הכלים שאין ההפסד מצוי בהם ומשום הכי בעי' טעמא דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין וכן דעת רבינו הגדול ז"ל כדבעינן למיכתב קמן:

4 משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידי דבטלה. פרש"י והוה ליה כדבר שאינו מסוים, ולפי זה לא טבע מה טעם אין נקנה בחליפין דדבר שאינו מסויים נקנה הוא בחליפין ורב פפא לטעמיה דפריש האי טעמא וקסבר מעיקרא נקנה בחליפין. ויש לפרש צורתא עבידא דבטלה והוה ליה כדבר שאין גופו ממון דומה לאותיות ולהאי טעמא אין נעשה חליפין ואין נקנה נמי בחליפין והאי טעמא לבתר דהדר ביה רב פפא איתמר:

5 אא"א בחליפין תרויהו ליקני אהדדי. איכא למידק ולמאי דקס"ד מעיקרא דרישא בחליפין היכי מתרצי' לה ואיכא למימר קס"ד דמטבע דחריף דעתיה אצורת' ומ"ה הכסף אינו קונ' את הזהב ומטבע דלא חריף לאו דעתיה אצורת' וכלי הוא וקני והשת' קאמרי' דמסתברא דכל מטבעות שוין דדעתיה אצורתא שהרי כל מטבע שוה יותר מדמי זהב שבו. ויש מפרש דהכי קס"ד דהזהב קונה את הכסף בין בחליפין בין בדמים משום דקתני קונה דמשמע חליפין ואע"ג דקתני דמים לישנא דשוי לתרוייהו נקט דגבי חליפין הוא קונה ממש וגבי דמים הואיל ומחייב גברא שייך ביה לשון קונה וסיפא בדמים לחודייהו ואיידי דתנא רישא קונה תנא סיפא קונה, ומפרקי' לא בדמים לחודייהו ותנא מחייב ואמרי' הכי נמי מסתברא דמחייב קתני ודמים לחודייהו קתני דקתני סיפא וכו' ועל כרחך בדמים לחודייהו ומאי קונה מחייב. ומקשה אמר לך הכי קתני הזהב קונה את הכסף בין בדמים בין בחליפין אבל הכסף אינו קונה את הזהב בדמים אלא בחליפין וכדפרישית, ואוקי למתני' ובריתא כולהו בדמי ומאי בכל מקום שהוא כמות שהוא דאי א"ל מארנקי חדשה לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה משום דא"ל לישנן בעי' להו פי' וקמ"ל דהאי טענה דלישנן בעינא להו טענה היא שאע"פ שאין החדשים שוין יותר יכול לעכב עליו ליתן לו מהם ור"ח אומר שהישנים טובים יותר דאי לא תימא הכי פשיטא: