חידושי רמב"ן על בבא מציעא ק״ג

1 אי דא"ל בית זה נפל אזל. פי' ונותן לו שכירות ימים שדר בו ואין להם זה על זה כלום ואיכא דקשיא ליה הא אמרן לעיל בפ' האומנין אי דא"ל חמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח לשכור ישכור הכי נמי ימכור וישכור או יקח או יבנה לאו קשיא הוא דלא דמי שכירות חמור לשכירות בית חדא שלא עלה על דעת למכור ביתו דלא עבידי אונשי דזביני דירתיהו מפני שכרו של זה אבל התם לזבוני קאי ואיהו נמי זבוני מזבין ליה, ועוד דהתם חמור זה קאמר ובין חי בין מת חמור הוא ומשתעבד ליה אבל הכא בית זה א"ל ואין כאן אותו בית שהרי נפל ולאו בית הוא, כך נ"ל:

2 פרק ט'

3 הא דאקשי' היכי דמי אילימא דיבש נהרא רבה אמאי אינו מנכה לו. אחכירות אקשי' דמתני' אף בחכירות הוא אבל בקבלנות ואע"ג דמכת מדינה היא לא מנכי ליה ומה שימצאו יחלוקו לפי מה שהתנו אם מחצה אם שליש דאמר רב פפא מכאן ואילך דאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא ותנן אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכירו ובחכרנות היא אלמא בקבלנות אינו מנכה לו. הילכך הא דאקשי' הכא אמאי אינו מנכה אחכירות אקשי' ולא אקבלנות. ואוקי' כגון דיבש נהרא זוטא ואע"ג דמשקו מיניה אחריני לא הוי כרובא דבאגא או שדות אישתדוף משום דאפשר לאיתויי בדוולא וטרחא עליה דאריס רמיא ומזליה גרס ליה, והא דאמר רב פפא דאית' בחכרנותא לית' בקבלנותא כולה מתני' פשיטא הוא. והא דתנן לשנים מועטות לא יזרענה פשתן, פרש"י ז"ל בחכירות הוא דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקים בו, ולא מחוור אטו מפני שהבעלים חולקים בו בעי דתתבייר ארעיה ותכחוש אלא משום סיפא דקתני וקבלה ממני לשבע שנים יזרענה שנה ראשונה פשתן, ואי בקבלנות אמאי יזרענה פשתן כיון שקבלה לתבואה הרי זה אומר לו לתבואה אני צריך ובקב תבואה אני רוצה ובין וכן ברישא חטים לא יזרענה שעורים וכ"ש דגבי פשתן שהקרקע מכחשת ולשנה הבאה אינה עושה פירות ואני מפסיד מחלקי ובודאי אינו רשאי לשנותה לדבר אחר לפיכך אוקמה רב פפא בחכירות: