חידושי רמב"ן על בבא מציעא ק״ח

1 הא דאמרי' ואי משום דינא דבר מצרא לא מסלקי ליה. פיר"ש ז"ל דרב נחמן לא סבירא ליה דינא דבר מצרא כלל והא דאמרי' רב נחמן אמר לא צריך למיקנא מיניה מוקמי' ליה בביני אחי וביני שותפי ומקצת הנוסחאות כתוב בהן רב יהודה ולהני נוסחי קשיא דרב יהודה לית ליה כלל דינא דב"מ ואפי' ביני אחי ושותפי. וי"ל לפי פי' דדוקא אחזיק שהוא זוכה בו מן ההפקר ע"מ ליתן טסקא שאין אומרים לו טול דמי השדה והסתלק אבל לקח במעות דברי הכל מסלקי' להו משום דינא דבר מצרא שהרי מוצא ליקח במקום אחר ולישנא דאחזיק דיקא הכי ולנהרדעי דדייני בכה"ג דינא דבר מצרא לא דמיא נמתנה דהתם לא נתן לו ע"מ לכופו ולמכור שלו לאחרים:

2 אמרי נהרדעי משום שנאמר ועשית הישר והטוב. ה"ק כלומר אף זה בכלל הישר והטוב דמצרנות הוא. וראיתי בשם אחד מן הגאונים ז"ל שפירש כן האי מאן דאחזיק ביני אחי כגון ג' אחי שהיתה להם שדה בשותפות ורצה אחד מהן למכור חלקו לאחד מן השוק סלוקי לא מסלקי' דליכא הכא דינא דב"מ דא"ל לכל אחד שמא כשתחלוק השדה אין אתה נוטל למצר זה ואינך בר מנרא, ורב נחמן אמר מסלקי' ליה ואי משום דינא דב"מ כלומר שלקח שדה אחרת סמוך לזו של שותפין ובא אחד מן השותפין או מן האחין לסלקו בדינא דב"מ אין מסלקין אותו משום האי טעמא דדילמא לאו בר מצרא הוא ועכשיו אין לו חלק בה כלל, ונהרדעי אמרי מסלקי' שזהו הישר והטוב בעיני השם שכשיהיה לו שדה סמוכה לאותה של שותפין אף הוא יטרח ויטול חלקו סמוך לאותה שדה מן הדין או שיוסיף בה דמים ולזה הפי' אין שום חכם חולק בדינא דבר מצרא, ונכון הוא:

3 מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דב"מ. ואפי' אמר אנא זבינא לכולהו לא כל כמיניה:

4 שמותי ודאי משמתינן ליה. שמעי' מיהא כל היכא דלא קביל עליה אע"ג דאתי ליה אונסא לא מחייב בה עד דמקבל עליה, הראב"ד ז"ל:

5 משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא. פי' אם מכרוהו בעלים למלוה שהיתה ממושכנת בידו ונקיטינן דאיהו נמי לא מצי לעכב אמרי ארעא מלמזבן לכל מאן דבעי וכן בעלים הראשונים ואין צריך לומר שאם היתה שדה ממושכנת בידו שאינו יכול לעכב על בן המצר שלו מלמכרו לשדה שלו לכל מי שירצה וכן אין בן המצר יכול לעכב מחתלה שלא ימשכנה לאחר דא"ל השני נוח לי ואתה קשה ממנו ואיהו מיקל בזוזי טפי מינך ומאן דלא סבר הכי לית סבר בדינא דב"מ כלום דהאי דינא דב"מ לאו למוכר חייבוהו רבנן אלא ללוקח והלואה מוכר הוא דשייך בה ואי איכא פסידא ורוחא עליה רמיא וא"נ דעתיה לשקועה ואיערומי קא מערים עליה משום דינא דבר מצרא כיון דליכא למיקם עלה דמילתא לית בה משום דינא דב"מ ולאו משום ועשית הישר והטוב הוא שיהו מזקיקים אותן לחרם ולשמתא ומכאן אני אומר שהמוכר שדהו באלף זוז וזקפן עליו במלוה לית בה משום דינא דב"מ אלא א"כ רוצה לפרוע אותן מיד, ודבר ברור הוא:

6 ולשותפי. פירשו הגאונים ז"ל שותפי דעסקא ולאו בני חד מצרא ואפ"ה לית בה משום דינא דבר מצרא:

7 איתתא יתמי ושותפי ושכני העיר ושכני השדה. לית בה משום דינא דבר מצרא שכן ות"ח לית בה משום דינא ' דבר מצרא קרוב ות"ח לית בה משום דינא דבר מצרא איבעיא להו שכן וקרוב מאי ואין זו גרסת הגאונים וגרסת רבי' ז"ל וכבר מפורש בהלכותיו:

8 הני ציירי והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרא. כתב הרב יהודה אלברגלוני ז"ל תשובה לגאון כ"ש אם שתק בר מצרא אחר שידע כי קנה הלוקח ולא תבע בזמן קרוב כמו יומו או קרוב לו בוטל דינו וכן הר' משה ז"ל כתב שאפי' ראה אותו בונה וסותר כל שהוא ומשתמש ולא מיתה הרי זה מחל ואין צריך קנין אלא באומר לו קודם מעשה זיל זבון. ומסתברא דלוקח לא מקבל עליה אחריות לבר מצרא דלאו ועשית הישר והטוב הוא שיהא מפסיד בו ואע"ג דמוכר קביל עליה לדידיה אחריות דילמא לא הוו ליה נכסי למוכר והדר עליה וליתיה אלא כדין שליח ואחריותיה דבר מצרא אמוכר ותמהני על הר"מ הספרדי ז"ל שאמר אחריותו על הלוקח והוא עצמו נתן עיקר גדול בדינין הללו שאינו אלא כדין שליח של בן המצר: