חידושי רמב"ן על בבא בתרא קי״ט

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על בבא בתרא קי״ח ×¢×´× חידושי רמב"ן על בבא בתרא ק״כ ×¢×´× »

1 אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין פתח ↗

ומציעים שאלה נוספת בעניין מקושש העצים בשבת: רבי חייה בר גמדא שאל – שאל הסתפק: מקושש - במה היא צריך לומר כמו בקטע עסיס: 'היתה' מיתתו צריך לומר: 'התראתו', כמו שהגיהו "נועם ירושלמי" ורידב"ז, שהרי מיתתו מפורשת בכתוב שהיתה בסקילה? – שהרי יש להניח שהמוצאים אותו התרו בו, שאם לא כן, אין עליו כל עונש בידי אדם, אך בשעה שהמוצאים אותו התרו בו לא היו יודעים האם הוא חייב מיתה, שנאמר בעניין המקושש: "וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר, כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ", ואם כן, במה התרו בו? בסקילה מילה זו אינה בקטע עסיס, והיא באשגרה מלהלן, ואין לגרוס אותה. ופושטים את השאלה ממקור תנאי: נישמעינה מהדא: – נשמע נלמד אותה מזאת: יודעין היו בקטע עסיס נוסף 'ישראל' שמקושש חייב מיתה – שהרי כתוב בעניין שמירת השבת: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת", ולא היו יודעין במה היתה מיתתו בקטע עסיס: 'אבל לא היו יודעין באי זו מיתה הוא מת' – והתרו בו שחייב מיתה, אך לא התרו בו באיזו מיתה הוא מת לפי הדעה שאין צריך אלא שיודיעוהו שהוא חייב מיתה בבית דין, היתה זו התראה. ולפי הדעה שצריך שיודיעוהו באיזו מיתה הוא מת, היתה מיתתו של המקושש הוראת שעה. וראה בבלי סנהדרין פ,ב לעיל.בספרא "אמור" פרשה יד נאמר: יודעים היו במקושש שהוא חייב מיתה, שנאמר: "מחלליה מות יומת" שמות לא,יד, אבל לא היו יודעים באיזו מיתה ימות, שנאמר: "כי לא פורש מה ייעשה לו" במדבר טו,לד. וכן הוא אומר במקלל את שם ה': "לפרוש להם על פי ה'" ויקרא כד,יב - מלמד שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו.בספרי במדבר פסקה קיג נאמר: "וימצאו איש מקושש עצים" במדבר טו,לב - תולש מן הקרקע מלקט מן המחובר.בספרי במדבר פסקה קיד נאמר: "כי לא פורש מה ייעשה לו" במדבר טו,לד - והלא כתוב: "מחלליה מות יומת" שמות לא,יד, ומה תלמוד לומר: "כי לא פורש"? אלא לא היה יודע באיזו מיתה ימות עד שנאמר לו מפי הקודש הקב"ה.בספרי זוטא טו,לד נאמר: "כי לא פורש מה ייעשה לו" במדבר טו,לד - מלמד שהיה משה יודע שהוא חייב מיתה, אבל לא היה יודע במה היא מיתתו.בבבלי שבת צו,ב אמרו: אמר רב יהודה אמר שמואל: מקושש - מעביר את העצים שליקט ארבע אמות ברשות הרבים היה. - במתניתא תנא: תולש היה. - רב אחא בר יעקב אמר: מעמר היה כי אסף את העצים המפוזרים לערימה.בבבלי בבא בתרא קיט,א אמרו: יודע היה משה רבנו שהמקושש במיתה, שנאמר: "מחלליה מות יומת" שמות לא,יד, אבל לא היה יודע באי זו מיתה ימות.בבבלי סנהדרין עח,ב אמרו: תניא: יודע היה משה רבנו שהמקושש במיתה, שנאמר: "מחלליה מות יומת" שמות לא,יד, אלא לא היה יודע באיזו מיתה הוא נהרג, שנאמר: "כי לא פורש מה ייעשה לו" במדבר טו,לד. אבל מגדף לא נאמר בו אלא "לפרוש להם על פי ה'" ויקרא כד,יב, שלא היה משה יודע אם הוא בן מיתה כל עיקר אם לאו. בפרשת המקלל את שם ה' נאמר: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית... בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה... וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ, וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה... וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" ויקרא כד,י-יד; כג. נראה שנשמטה כאן שאלה דומה בעניין המקלל את שם ה': מקלל - במה היתה התראתו? – שהרי לא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו, שנאמר בעניין המקלל: "וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'" ויקרא כד,יב. וראה ספרא "אמור" פרשה יד ובבלי סנהדרין עח,ב לעיל? ומציעים את פשיטת השאלה ממקור תנאי: אשכח תני רבי חייה בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים: – נמצא שרבי חייא שונה: "הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה... וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה" ויקרא כד,יד - במה היתה מיתתו? בסקילה – ה' ציווה את משה לסקול את המקלל בלא שהתרו בו כלל, משום שהיתה זו הוראת שעה רמב"ן בבא בתרא קיט,א; או משום שמגדף המקלל את שם ה' אינו צריך התראה לפי שאין בו מעשה; או משום שהיה גלוי וידוע לפני ה' שאילו היו מתרים במקלל שהיה בימי משה היה מקבל את ההתראה היה אומר: יודע אני ועל מנת כן אני עושה ולפיכך ציווה ה' לסקול אותו שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים ריא כך נראה לנו לפרש משפט זה. 'אשכח תני' אינו תוספת לפשיטת הבעיה לעיל 'נישמעינה מהדא' אלא מציע פשיטת בעיה אחרת שנשמטה בשל הדמיון לבעיה לעיל.• • •

2 בבא בתרא פתח ↗

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּחְזֶקֶת, מַאי קָא מִסְתַּפְּקָא לֵיהּ?

3 בבא בתרא פתח ↗

דַּרְשָׁנִיּוֹת הֵן – שֶׁהָיוּ אוֹמְרוֹת: אִילּוּ הָיָה לוֹ בֵּן, לֹא דִּבַּרְנוּ. וְהָתַנְיָא: ״בַּת״! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: סְמִי מִכָּאן ״בַּת״. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ הָיָה בַּת לַבֵּן – לֹא דִּבַּרְנוּ.

1 ויודע היה משה רבינו שמקושש במיתה אלא שאינו יודע באי זו מיתה הוא מת. פי' לפי שלא נתפרש לו אנא יומת סתם ואי קשיא לך דהא כל מיתה האמורה בתורה התם אינה אלא חנק. איכא למימר יודע היה משה רבינו דחמי' שבת דאיתקש לע"ז. וא"ת היאך חייבוהו בלא התראה, ההיא הא איתמר בסנהדרין ע"ח ב' שהתרו בו סתם ולמ"ד עד שיודיעוהו באיזו מיתה הוא מת הוראת שעה היה ומנדף לדברי הכל הוראת שעה היא.

2 ואי ס"ד מוחזקת היא מאי קא מסתפקא ליה. קשיא לן אלא מאי אינה מוחזקת מאי קא מסתפקא ליה, וא"ת מבעיא ליה אם הבכור נוטל בראוי כבמוחזק א"כ למה נאמר לו כן דוברות. וצ"ל הן נחלה תבעו, ומתוך שלא היה משה רבינו יודע אם נוטלות מחלק בכורה נמלך בשכינה ופירשו לו הן יפה תבעו אבל מחלק בכורה לא תתן להם אלא בתוך אחי אביהן כמותן תתן להם. ואינו מחוור שמשמעות המקר' ליתן להם ספקן. ועוד שיודע היה משה רבינו דין בכורה לגמרי ולא נאמר על ידי בנות צלפחד אלא פרשה זו אבל קרא דבכל אשר ימצא לו לא על ידי מעשה זה נאמר אלא שאלה בעלמא היא ויבול היה לומר ולטעמיך אלא אורחא דתלמודא בכך.

3 אפילו היתה בת לבן לא דברנו. פי' ה"ר שמואל ז"ל דידעי פרשת נחלות דדינין במרה נצטוו ולא נסתפק אלא על חלק בכורה. וקשיא לן דאי בחלק בכורה בלבד נסתפקו מהו זה שאמרו אם כבן אנו נירש ואם לאו תתיבם אמנו הרי ירושות הן וחלק בכורה הוא שאין להם משום שהוא ראוי אלא אע"פ שמשה רבינו היה יודע שירושות הן אבל פרשת נחלות עדיין לא נאמרה להם לישראל ואיכא למימר כך אמרו אלו היה בן לא דברנו שהרי לא תתיבם אמנו מכחו ואפילו היה בת לבן לא דברנו שאם הבת יורשת היא באה מכח אביה ומסתברא נפקא להו משמוש נחלה.

« חידושי רמב"ן על בבא בתרא קי״ח ×¢×´× חידושי רמב"ן על בבא בתרא ק״כ ×¢×´× »