חידושי אנשי שם על בבא מציעא י״ט

1 מהר"ם ויהיה המוציא מחבירו עליו הראיה כרבנן דסומכוס וכדפסק רב אלפס בריש שור שנגח את הפרה ובאשר"י תהי אלישנא דקי"ל משמע דאיכא פלוגתא ועוד דכפילא למה לא איתחזק דבהמה ברשות מרא קמא איתה:

2 איני יודע מה גמגם דהא אמר לעיל בחנווני על פינקסו מאי אית לי גבי שכיר אע"ג דקא משתבע לי לא מהימן לי בשבועה אנת הימנתיה וכי עדיף מגו משבועה וכן אמר רבא בסמוך בשומר שמסר לשומר:

3 נל"ק דלישנא דייק כפי' רש"י דהא הוי כיפי מעיקרא משמע שהרי בתחלת השומא היו הנזמים בידו ולעיל נמי לא ידענא היכא אנחתינהו ועוד כי אמר רבא שפיר עבד דלא אהדר לי הכא אטרחיה תיפוק ליה דשומא בטעות הוה דאפי' אבדו ממש לא קנו ליה דהני נמי שומא בטעות כשנמצאו בעין ולעיל במתניתין דמפרש אבדו משום יוקרא נקט נל"ק דלפרש"י ור"ת פי' כן דלפי' הרמב"ם והרמב"ן היכי משכחת לה אבדו דקנו ליה יוקרא הא הוי שומא. בטעות ובמרדכי ריש פירקין פסק למעשה דאי אבדה ונתרצה לשלם דקני ליה יוקרא:

4 מהר"ם אבל התוספות פירשו דאפילו אי הוו יורשים לא מהדר כדאמר זבנה אורתה אלא משום לא מהדרינן ליה נקטיה וע"כ צריך לומר כן דהא בפרק יש נוחלין דטבא ליה עבדו ליה או יורש או לוקח בר מהיכא דאיכא פסידא לאחריני והכא איכא פסידא דלוה ולהוי יורש וליהדר ומיהו בתוס' שלהי פרק יש נוחלין מקשה ומתרץ כיון דבדין לא הדר אלא משום ועשית הישר והטוב לא חשיב כ"כ פסידא וכן פי' באשר"י דאי יורש הוה מהדר אבל קשה מ"מ ליהדרו ליה היכא דשמו מינה דהא דטבא ליה עבדו ליה ולהוי כיורש ופודה ותירץ בהגהות מרדכי דהתם מיירי שמכרה בעודה תחתיו והכא שמו מינה קודם שנשאה:

5 ודלא כפי' התוס' שפי' טעמא דר' יוסי משום דל אנת ודל שבועתך א"נ דל עדיך אם יש עדים שמתה כדרכה ואילו ראוה בעלים שמתה כדרכה אין השוכר מחוסר ראיה שיאמרו לו הבעלים דל מהכא ונפטר מהם לגמרי והפרה שלו: