מפרשים:
1 מהר"ם והלכה כר"ש בן אלעזר וקל"ק הא דפי' תוס' שדימו הא דרבה בר בר חנה דפ' קמא דאירכס ליה גיטא בי מדרשא והדרי' ליה בטביעת עין וגט לא שבעתו העין דלא משהה איניש גיטא בידו והיינו כרבנן:
2 מהר"ם ובטור חו"מ סימן רנט כתב וז"ל ומותר בשתיה למוצאו אם היא רשומה דליכא למיחש למגע כותי ונראה דהיא היא:
3 מהר"ם ומכאן פסק הראב"ד ז"ל דהלכתא כרשב"א אפילו ברוב ישראל ודלא כרב אלפס ז"ל ובמרדכי וכן בטור חו"מ תופס כרב אלפס ז"ל:
4 וקל"ק שמא משום שחיטת כותי נבילה אוקמא ברוב ישראל ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואדרבה מגדי ופרגיות דהכא יש ראיה לדברי בעל העיטור מדלא פריך הכא מבשר שנתעלם מן העין אם לא נאמר שהמקום היה מוחזק בהיתר כמו כבדי וכולייתא דרב כהנא בגיד הנשה ורבינו אשר דקדק מגדי ופרגיות דהכא דלית הלכתא כרב בבשר שנתעלם מן העין וע"ש ולפי מה שכתבתי אינה ראיה: