בניהו על תענית כ״ד

1 אָמַר לְהוּ: הָעֲבוֹדָה, שֶׁהֵן קוֹדְמִין לְבִתִּי. קשא למה הוצרך להשבע? ועוד למה הודיעם שהוא היה הולך לקנות נדוניה לבתו ולמה לא אמר אני אתן כל מה שצריך להם? ונראה לי בס"ד דחשש פן הם צריכין עשרה ויאמרו לו חמשה כדי שלא להכביד עליו ויקחו השאר מן אנשים אחרים אך כיון שנשבע שהם קודמין לבתו מוכרח שיתן להם כל צרכן ממעות אלו שבידו כדי לקיים שבועתו. והא דלא אמר אני אתן כל צרכן, נראה לי מפני שלא רצה שיהיה עליו נדר אפילו שעה אחת דחש שמא מעות שבידו הם עשרה וצריך להם שנים עשר ואם כן אף על פי שהוא נותן העשרה תכף נשארו עליו השנים בתורת נדר עד שילך ויביא אותם מהבית ולא רצה בכך, ולכן לא אמר אני אתן כל צרכן אלא אמר שהם קודמין לבתי שנמצא לא הקדיש לצדקה אלא רק מעות שהיו בידו שהיה הולך ליקח בהם נדוניה לבתו ואם צריך להם עוד שנים לא נתחייב ליתן להם ונמצא שלא נעשה עליו נדר כי מעות אלו שבידו הוא נותן להם תכף. ועוד נראה לי בס"ד הא דאמר הֵם קוֹדְמִין לְבִתִּי ולא אמר אני אתן להם כל מעות אלו שבידי, היינו כדי שלא יקשו עליו איך עושה כן לתת מעות אלו שהכין לבתו ותשאר בתו ריקם? ובודאי לא ניחא קמי שמייא למעבד הכי! וכבר זכתה בהם בתו שהרי הוא לקח המעות כדי לקנות לה בהם הנדוניה, ואיך תשאר ריקם? דאפשר יודעים שארס את בתו ובא לשוק בשבילה לכן אמר לו לשון דמשמע מיניה שלא תשאר בתו ריקם, אלא הוא יש לאל ידו לקנות נדוניה גם לבתו כי יש לו ממון בביתו ורק אלו יהיו קודמין לבתו שתקנו להם מאלו המעות המזומנים לעת עתה ואני אלך לבית ואביא מעות אחרים בשביל בתי ונמצא לאיש בינם לבין בתי אלא רק הקדימה אך בענין הנדוניה כולם שוים כי גם לבתו יקנה נדוניה.

2 פָּשׁ גַּבֵּיהּ חַד זוּזָא, אָזַל זָבַן בֵּיהּ חִטֵּי וְאַסִּיק. פרשתי בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע שאותם החטים קנה אותם לצורך הנשואין של בתו עיין שם. וצריך להבין למה התחיל בצרכי הנשואין לקנות חטים ולא עשה התחלה בדבר אחר הצריך לנשואין? ונראה לי בס"ד התחיל בחטים לסימן טוב כי מהחטים עושין לחם והבת כיון שנשאת נקראת בשם לחם דכתיב בראשית לט, ו כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, וגם בעבורה תתברך עסת הלחם בבית ולכן מנהג עירנו בגדאד שמדליקין לפני הכלה נר ארוך הרבה של שעוה ותוחבין הנר הזה בתוך כלי שהוא מלא חיטים לסימן טוב. או יובן בס"ד הטעם על פי מה שאמרו בגמרא דנדה נידה מה: שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש וכתבו המפרשים ז"ל הכונה דחיוב המצות תלוי בשלימות ההבנה אצל האדם, והיא מתחייבת במצות שנה אחת קודם הזכר, ולכן בחר להקדים קניית החיטים לצורך נשואי בתו קודם כל שאר דברים לרמוז על יתרון שיש לה לאשה בבינה יתירה הנזכר והבינה נרמזה בחטים כי חטים עולה מספר בינה 67. ובאופן אחר נראה לי בס"ד מה שקנה לצורך נשואי בתו החטים תחלה כי חטים הוא לסימן טוב יען דהחטים אשתנו למעליותא דבעודם חטים מברכים עליהם בורא פרי האדמה, וכיון דאשתנו דטחנום ואפום לחם הוי השינוי למעליותא דמברכים עליהם המוציא לחם מן הארץ ובורא מיני מזונות, מה שאין כן כל פרי שבעולם הן עץ הן אדמה מלבד הענבים אשתנו לגריעותא, דקודם מברכים עליהם ברכתן וכיון דאשתנו מברכים עליהם שהכל ודוגמה לחיטים דאשתנו למעליותא תמצא באשה דבעודה בבית אביה היא בתולה ואינה ראויה להריון וכיון דנשאת דנשברו בתוליה היא ראויה להריון ותביא בנים נמצאת אשתנית למעליותא עוד נמי בעודה בבית אביה היא טפלה ונזונת בתורת צדקה מאביה וכיון דנשאת נעשית בעלת הבית והכל מתברך בעבורה. ויש כמה תועליות בין קודם נשואיה לבין אחר נשואיה ולכן עדבר זה גם כן יתיישב מנהג עירנו שתוחבין לה נר ארוך בתוך החיטים שמאיר ומדליק שם.

3 כַּמָּה אִיכָּא בֵּין שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי לִיהוּדָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. יש להקשות מה חידוש זה ששמואל בקש מטר שלא בזמנו ונענה והוא בקש בזמנו ולא נענה, דהא ודאי איכא מעלות טובא בינו לבין שמואל המלך ע"ה שהיה נביא גדול ושופט גדול ושקול כמשה ואהרן והוא היה בזמן התנאים וכבר אמרו שבת קיב: אם ראשנים כמלאכים אנו כבני אדם, ולכן אם נעשה הפרש ביניהם בענין ירידת המטר אין זה חידוש! ועוד הוה ליה למימר כמה איכא בין דור שמואל הרמתי לדור יהודה בן גמליאל כיון דמסיים ואמר אוי לדור שנתקע בכך? ונראה לי בס"ד דבא לומר אם אתם רואים ששמואל נענה ואני לא נעניתי אין הסיבה משום דהוא גדול ממני בתורה ובמעלה וגם שהיה נביא דדבר זה אינו מעכב יען דקיימא לן יפתח בדורו כשמואל בדורו ראש השנה כה:, אך עיקר הסיבה מפני יתרון שיש לו עלי בענוה ויראה ולא משום יתרונו עלי בתורה ובנבואה שאם אני היה לי ענוה ויראה כראוי הייתי נענה כמוהו אף על פי שאינני חכם בתורה כמוהו וגם אינני נביא כי יתרון זה של תורה ונבואה אינו מעכב בדבר זה ורק יתרון הענוה והיראה הוא המסבב. ורמז לזה בדבריו הקצרים שאמר 'כַּמָּה אִיכָּא בֵּין שְׁמוּאֵל לִיהוּדָה' כי מספר שְׁמוּאֵל שע"ז 377 ומספר יְהוּדָה 30 שלושים, וההפרש שיש בין מספר שע"ז למספר שלושים הוא מספר שמ"ז כמנין ענוה יראה 347 שעולה מספר שמ"ז. ולזה אמר כַּמָּה אִיכָּא בֵּין שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי לִיהוּדָה בֶּן גַּמְלִיאֵל, כלומר אל תחשבו שיתרון תורה ונבואה הוא הגורם אלא צאו וחשבו המספר שיש בין שמואל ליהודה שהוא מספר ענוה יראה זה היתרון הוא המסבב וגורם.

4 מְשַׁחִידְנָא לֵיהּ בְּכַוְּרֵי, וּמְשַׁדַּלְנָא לֵיהּ, עַד דְּאָתֵי וְקָרִי. נראה לי בס"ד תרתי מילי קאמר חדא משחדנא ליה בכוורי כדי שיאהב אותי ויהיה לבו נוטה אחרי ועוד משתדלנא ליה בדברי מוסר מצד הדגים האלה עצמן שאומר לו ראה בני דגים אלו אינם חיים אלא במים וכאשר יוציאום מהמים ימותו כן בני אדם אין להם חיות אלא בתורה וכשפורשים מן התורה ימותו וכאשר אמר רבי עקיבה לפפוס בן יהודה המשל הזה של הדגים וכנזכר בגמרא ברכת סא.. גם אומר להם כמו דגים אלו שאין להם עפעפיים המכסים את העינים והם פתוחות תמיד כן בני אדם צריך שיהיו עיניהם פתוחות תמיד בספר ללמוד תורה ולא יתנו לעפעפיים תנומה.

5 אִי מִשּׁוּם תְּנוּיֵי, אַנָן עֲדִיפִינָן מִינַיְהוּ. יש להקשות מה סברה איכא למימר דעצירת גשמים וירידתן תלויה ברבוץ תורה כדי שיאמר אנן עדיפנן מנייהו? ומה טעם יש לתלות מניעת הגשם באנשי הדור? ומה ענין הדמיון דקאמר אין דורן דומה יפה? ונראה לי בס"ד דמצינו שיש בתמר רמז להתחברות זכר ונקבה כי הגרעין של התמר מצד אחד יש לו דמיון זכרות ממש ומצד אחד יש לו דמיון נקבות ממש כבית רחם לאתתא, וכמו שכתב הרב אמת ליעקב ז"ל במערכת העי"ן אות ד"ן בשם מהר"י צמח ז"ל עיין שם. ונראה לי הטעם בזה כי התמר רומז לתלמיד חכם וצריך החכם להרביץ תורה ללמדה לאחרים ולא סגי ליה בלימוד שלומד לעצמו וידוע כל משפיע נקרא זכר וכל נשפע נקרא נקבה ולכן תלמידי חכמים נקראו נשים ונקראו אנשים, שבתחלה צריך להיות כאשה נשפע מאחרים שלומד תורה מרבותיו ואחר כך יהיה כאיש זכר שמשפיע לאחרים ללמדם תורה ולכן נרמז בתמר בגרעין שלו צד אחד דוגמת זכרות וצד אחד דוגמת נקבות לרמוז שצריך החכם להיות בו דוגמת זכר ודוגמת נקבה ובתחלה דוגמת נקבה ואחר כך דוגמת זכר. וכאשר נתבונן יותר נמצא שעשה הקדוש ברוך הוא רמז זה שיש בתמר גם בחטה ושעורה שהם עיקר הדגן כי כמו שנמצא בגרעין התמר צד אחד דוגמת זכרות וצד אחד דוגמת נקבות כן תמצא בחטה ושעורה ולמה כפל הרמז הזה בדגן גם כן וכבר עשאו בעיקר העץ שהוא התמר? ונראה היינו טעמא כי כמו שצריך להיות משפיע ונשפע בעסק התורה כדאמרן כן צריך להיות משפיע ונשפע בצדקה וגמילות חסדים והיינו כי העשיר הנותן צדקה לעני הרי זה משפיע דוגמת הזכר ואם נותן הצדקה להתגאות אינו נשפע מלמעלה מאותה צדקה אבל אם יתן לשם שמים הרי זה נשפע מאותה צדקה מלמעלה כמו שאמרו ויקרא רבה לד, י יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, ונמצא גם בצדקה יש משפיע ונשפע וזה נרמז בדוגמה שעשה הקדוש ברוך הוא בדגן שהוא חטה ושעורה ונמצא משפיע ונשפע שצריך להיות בתורה נרמז בתמר שהוא עליון מכל האילנות, כן התורה היא עליונה שהיא מזון הנפש שהיא עליונה וכמו שאמרו תהלים נ, ד יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל - זוֹ נְשָׁמָה סנהדרין דף צא., ומשפיע ונשפע שצריך להיות בצדקה שהיא מזון הגוף נרמז בדגן שהוא מזון הגוף שמתיחס לאדמה וכמו שנאמר וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ - זֶה הַגּוּף. והנה נודע כי הגשמים יש בהם התחברות זכר ונקבה כמו שכתבנו לעיל כי הם יורדים חלק ממים העליונים שהם זכר וחלק ממים התחתונים שהם נקבה ועל כן בזכות רבוץ תורה בישראל שיש בזה התחברות זכר ונקבה כי כל חכם העוסק בתורה הוא נשפע ומשפיע שהוא זכר ונקבה שנקרא איש ונקרא אשה יורדין הגשמים שהם חבור זכר ונקבה ואם יהיה חסרון ברבוץ תורה אז גורם ממילא לעצור הגשמים. אמנם זה תלוי בפרנסי הדור שהם החכמים המרביצים תורה וכן נמי בזכות הצדקה שנותן העשיר שיש בה גם כן דוגמת נשפע ומשפיע שהם דוגמת זכר ונקבה ירדו הגשמים שהם התחברות זכר ונקבה וכן נוגע לזה מצות הצדקה דגם כן יש בה ענין זכר ונקבה כאשר כתבנו אמנם תלוי בעשירי הדור שיש להם יכולת לעשות צדקה. ולכן כאשר נעצרו הגשמים וגזר רבא תענית והתפלל ולא נענה והקשו לו מזמן רב יהודה שהתפלל ונענה אמר רבא אם עתה עצירת הגשמים היא מִשּׁוּם תְּנוּיֵי רוצה לומר נעצרו בשביל חסרון של רבוץ תורה שהוא דבר התלוי בי ודכוותי שאין אנחנו משפיעין לאחרים ללמד אדרבה אַנָן עֲדִיפִינָן בדבר זה מזמן רב יהודה כי בזמנו כלהו תנויי בנזקין הוה ואנן קא מתנינן טובא וכו' ואי מִשּׁוּם עוּבְדָא שאין אני מקיים מצות הצדקה שהיא מצות עשה? ולזה אמר עובדא דהיינו עשה של הצדקה שגם כן יש בה ענין שופע ונשפע ודמייא לגשמים אִי אִיכָּא דְּחָזָא מִידִי דהיינו חסרון במצוה זו מצדי לֵימָא! אך אם יש בזה חסרון מצד זולתי הם העשירים שבדור שאין מקיימים מצוה זו כתקנה להיות בה ענין שופע ומשפיע, מַה יַּעֲשׂוּ פַּרְנָסֵי הַדּוֹר שֶׁאֵין דּוֹרָן דּוֹמֶה יָפֶה דהיינו שנותנים צדקה ואין מתכוונין בה לשם שמים או נותנים צדקה ואין נותנין כדחזי להו ונמצא אין דורן דומה יפה במצוה זו כלומר אינו דומה למשפיע ונשפע שצריך להיות במצוה כדי שבזה לא ימנעו הגשמים שהם דוגמת זכר ונקבה מה יעשו פרנסי הדור תיקון לדבר זה כי אין יודעים מה שבלבם איך מתכוונין ואין יודעים יכולתם בעושרם, אם יש להם יכולת לעשות יותר ואם יש להם ממון ואין עושין צדקה כי דבר זה אין ביד הפרנס לעמוד עליו ולידע אותו על אמיתתו ולמה תתרעמו עלי? כי אין מצדי חששה בדבר זה דמה בידי לעשות ואינני עושה!

6 שְׁמַע מִינָהּ אִיכָּא שָׂבְעָא בְּעָלְמָא, יָהַב עֵינֵיהּ וַהֲוָה כַּפְנָא. הדבר יפלא דלפי פשט הדברים נראה דיהב עיניה בשובע כאלו הטיל עין הרע חס ושלום ואיך יתכן זה דודאי אותו צדיק אין לו עין הרע חס ושלום אלא הוא בעל עין טובה וְטוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ! ועוד איך הוה כפנא ברגע בזמן מועט אם היה שבע מכבר והאוצרות מלאים בר ממה שהוציאה הארץ בשנה שעברה! ומי אכל האוצרות ההם בשעה אחת? ועוד יש דקדוקים אחרים כאן. ובסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע פרשתי בס"ד דאין הכונה יהב עיניה בשובע אלא יהב עיניה בהנהו בי תרי דפרצי ברפתא ויהב עיניה בהו להענישם למנוע השפע מהם מכאן ולהבא על ידי כונה ידועה לו שיודע לכוין בשם ידוע והוא על דרך האמור בכמה דוכתי יהב עיניה ביה ועשאו גל של עצמות כמו בסנהדרין ק. ועוד, וכן אמרו יהיב ביה עיניה ונח נפשיה שבת לד., וגם כאן אמר יהב עיניה באותם בי תרי להענישם במניעת השפע מהם אך הואיל ואותו זמן היה קטרוג למעלה על אותה העיר נתפשטה הכונה של רב יהודה שכוין במניעת השפע על אותה העיר כולה ולאו על אותם בי תרי דוקא. ומה שנעשה רעב בשעה אחת היינו כי עלה על לבם של בעלי האוצרות של הדגן לסגור אוצרות שלהם שלא ימכרו אותו היום דגן כלל ואם יש מבקש רוצים ממנו ערך ארבע ידות על ערך שהיה נוהג כבר ומחמת כן אשר עלה השער פי ארבעה נעשה כפנא בעיר. ועל פי הדברים האלה והצעה זו פרשתי שם בס"ד סיום המאמר הזה היטב ונתרצו כל הדקדוקים ואין צריך לכפול הדברים כאן שנית.

7 שְׁלָם טָב, לְרַב טָב, מֵרִבּוֹן טָב, דְּמִטּוּבֵיהּ אוֹטִיב לְעַמֵּיהּ. בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע כתבתי פירוש מאמר זה בדברים קצרים, דכתבתי מובן הדבר על פי מה שאמר בזוהר הקדוש בהך עובדא, דבאו החכמים אצל רשב"י בשביל עצירת גשמים דאין הגשמים יורדין אלא אם כן נעשה זווג עליון במידות למעלה עיין שם, וכאן אפרש דברי הנזכר ברחבה והוא על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים דף מ"ב ע"ב ששני זווגים יש למעלה הא' הוא עליון בסוד הדעת שהוא זווג שם הוי־ה עם שם אהי־ה, והב' הוא למטה שהוא זווג שם הוי־ה ואלהי־ם ושם הוי־ה ואדנ־י, וארבע שמות אלו עולין מספר באר שהוא הזווג התחתון שביסוד, ורבא נשמתו מזווגים התחתונים האלה שמספרם באר וירמזו בשם רבא שהוא אותיות באר עיין שם, וידוע השפעת עולם הזה באה מזווג ד' שמות הנזכר שרמוזים בשמו של רבא שמשם הוא בא, ולזה אמר לו בחלום שלם הוא השפעת הגשמים לרב טב הוא רבא, באה מרבון טב הקדוש ברוך הוא, דמטוביה דרב טב הוא רבא רוצה לומר משמות הקודש שהם שורש נשמתו דרבא, אטיב הקדוש ברוך הוא לעמיה שהשפיע להם הגשמים על ידי זווג ארבע שמות הנזכר הרמוזים בשם רבא, שמהם היתה נשמתו של רבא:

8 רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: תהלים מד, ב "אֱלֹקִים, בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, פֹּעַל פָּעַלְתָּ" וְגוֹ', וּבְעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ". פירש רש"י, אבל בעינינו לא ראינו כלום עכשיו הראה לנו נפלאותיך, והוא נתכוון בזה על שמואל המלך ע“ה שעשה פועל בזה להביא גשם שלא בזמנו , ועל זה קאמר בעינינו לא ראינו דבר כזה עדיין ועכשיו הראה לנו, וכמו שנאמר מהרש"א ז"ל. ולפי פשוטן של דברים יש להתפלאת בזה דמדבריו מובן שיש הפרש בתמונה בין ראינו בעינינו לבין לא ראינו, ובאמת אין הפרש אצלינו אלא אנחנו מאמינים אמונה גו"ש בדברים שלא ראינו כאלו ראינו אותם בעינינו ממש, ואם כן מה קא טעין הראינו בעינינו. ונראה לי בס"ד הכונה הכי קאמר הנה נסים ונפלאות הקדמונים אשר אבותינו ספרו לנו כמו ענין של שמואל המלך ע“ה שהוריד גשמים רבים בתפלתו שלא בזמנם, אנחנו מאמינים בהם אמונה גו"ש אף על פי שלא ראינו בעינינו, ועל כן בזכות אמונה זו שאנחנו מאמינים בדבר פלא אף על פי שלא ראינו בעינינו, ראוי שנזכה לנס כזה עתה בזכות האמונה הזאת. ונראה שהוא בקש גשמים מרובים מאד כמו שירדו בימי שמואל המלך ע“ה גשם עצום ורב, שאין דרכו לירד גשם עצום ורב בקיץ, אבל גשם מועט אפשר, ולכן גם הוא בקש גשם עצום ורב, ולכך אתא מטרא ברבוי כל כך עד דשפוך מרזבי לדגלת שנתמלאו החפירות שעושין בקרקע ברתובות העיר והמים היה הולך לחדקל. ונראה לכך חתכו מטתו בסכיני, לרמוז לו דענשו היה בשביל שבקש לעשות לו נס זה כניסי הראשונים שרצה שיהיה ברבוי כמו נס שנעשה בזמן שמואל המלך ע“ה, והיינו סכיני בהפוך אתיון הוא כניסי שאם היה מבקש על מטר מועט לא הוו קפדי עליה משמייא:

9 חָלַשׁ לִבֵּיהּ שָׂרַף פִּינְכָא דְּדַיְסָא. יש מפרשים פִּינְכָא 'קערה' ויש מפרשים פִּינְכָא 'כף'. ונראה לי בס"ד דבכוונה עשה כן לאכול מלא פינכא להודיע שהיה מוכרח לאכול בשביל כיפנא דהוה ליה שנתרעב הרבה והיינו פינכא בהפוך אתוון כיפנא ואכסיף וחלש דעתיה משום דאחיך ביה בדברים אלו שאמר לו. ברם צריך לדעת איך סלקא דעתיה לאכול כיון שהוא עצמו גזר התענית? ונראה לי כי הוא היה הגדול שבעיר ודרכן במנחה של תענית ירד הגדול שבהם לפני התיבה לומר סליחות ולבקש ולהתפלל על המטר וכיון שראה עצמו רעב ביותר דן שאין לו ישוב הדעת להתפלל מכח צער רעבון לכך אכל כדי שתתיישב דעתו ויתפלל בכונה. אך נראה שלא נתיישבה דעתו בפינכא חדא ולא הועיל ולכן לא נענה בשביל שלא היה יכול לכוין דעתו היטב ואמר לו רב נתן אִי הֲוָה שָׂרִיף מַר פִּינְכָא אַחֲרִיתִי הֲוָה אָתֵי מִטְרָא, כלומר היה לך ישוב הדעת היטב והיית מתכוין בתפלתך והוה אתי מטרא, והוא חשב דאחיך ביה ואכסף וחלש דעתיה, אבל רב נתן ודאי לא היתה כונתו לביישו אלא כונתו כמו שכתבתי.

10 רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, הֲוָה קָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא וַהֲוָה דָּארֵי צַנָּא דְּמַלְּחָא אַרֵישֵׁיהָ. נראה לי דהאי צַנָּא דְּמַלְּחָא לא שלו היתה אלא מצאה בדרך והוליכה לביתו לשמרה עד שיוודעו בעליה וכמו שאמרו הגאונים על הנך עיזי דשל מציאה היו. ונראה דלכן בקש שיפסקו הגשמים כדי שלא ימס המלח כי היה רוצה לשמרו לקיים בו מצות עשה של השבת אבדה, אבל אם היה שלו לא אכפת לו לבטל ירידת המטר בעבור הנאת עצמו. ועוד ודאי הוא אין לו כל כך מלח הרבה דמה יעשה בו מאחר דאכילתו קב חרובין מערב שבת לערב שבת.

11 כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ נִזּוֹן אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי, דַּיּוֹ בְּקַב חֲרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. נראה לי בס"ד קַב הוא כ"ד ביצים שהם תל"ב דרה"ם כמנין תבל 432 לרמוז כי התבל עומד וניזון בזכותו כמו שאמר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ נִזּוֹן אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי. ובגליון הש"ס מצאתי מה שהיה די לו בקב לא פחות ולא יותר משום דקב הוא כ"ד ביצים ושיעור סעודה אחת הוא שלש ביצים נמצא יש בקב שמונה סעודות ורבי חנינא בן דוסא היה מתענה בכל יום ואם כן די לו ח' סעודות חמשה לחמשה ימים ושלשה של שבת עד כאן לשונו. ודברים אלו מגומגמין דאם מתענה בכל יום ואוכל בלילה צריך לו ששה סעודות לימי החול ושלש של שבת סך הכל תשעה והקב הוא שמונה! ונראה לי בס"ד הכונה היא באופן זה שהוא לא היה מתענה ביום ראשון וביום שישי וכמו אנשי משמר הן מטעם הפשטיי הן מטעם הסוד שכתב רבינו האר"י ז"ל ולכן צריך לו בשביל יום א' ויום שישי ארבעה סעודות לילה ויום שהם י"ב ביצים, ועוד צריך לו בשביל ב'ג'ד'ה ארבע סעודות כי היה מתענה ביום ואוכל בלילה שהם י"ב ביצים הרי כאן כ"ד ביצים שיעור קב, אך בשבת בשלש סעודות לא היה אוכל חרובין אלא אוכל לחם לכבוד שבת ואם אינו אופה בביתו קונה לחם מן השוק. ומה שאמר לשון 'דַּיּוֹ' ולא אמר מאכלו קב חרובין, היינו ללמדנו שהיה שבע בזה השיעור שהיה מספיק לו לשבוע שאם היה לו יותר מזה לא היה אוכל יותר ודיו לשון הסתפקות שהיה מסתפק ולא היה נוהג כך משום הכרח שאין לו יותר אלא די לו זה.