בניהו על תענית י״א

1 רַב פָּפָּא, כָּל פַּרְסָה וּפַרְסָה אָכִיל חֲדָא רִיפְתָּא, קַסָבַר מִשּׁוּם מַעְיָנָא. לכאורה יש לומר הכונה כנגד כל פרסה ופרסה אכל חדא אם יש לו לילך ד' פרסאות ביום אוכל קודם שהולך ד' ככרות אך נראה יותר בכל חדא וחדא אכל ככר אחר שעומד בכל פרסה ואוכל ככר והטעם משום מעיינא דאם אוכל ד' ככרות בבת אחת והולך לו ד' פרסאות אז בתחלת הליכתו בטנו מלאה ויתחלחלו מעיו מחמת מלוי הכרם מה שאין כן אם יאכל חד ככר והולך אין כריסו מלאה ואף על פי שאחר הילוך פרסה לא נתבטל כל הככר והוא אוכל עוד ככר שני עדיין אין כריסו מלאה שהיא לא תתמלא בככר אחד או שתי ככרות, והא דנקיט חידוש זה ברב פפא יש אומרים מפני שהיה בעל בטן וכריסו רחבה ואינה מתמלאת כשיעור מאכל כל אדם ויש מפרשים משום שדרכו בביתו לאכול הרבה כפי כוחו לכן גם כשאוכל בדרך שצריך למעט היה אוכל כך ולא אכפת לו. ונראה פירוש ראשון עיקר דאף על גב דמצינו בגמרא שהיה דרכו של רב פפא לאכול עם כל זה מצינו דרבינא היה דרכו לאכול כפליים על רב פפא כדאיתא בפסחים דף פט: והוה ליה לאשמעינן תלמודא יותר על מנהגו של רבינא כשהיה מהלך בדרך, על כן יש לומר דההפרש הנוגע למעיינא הוא רק באדם שיש לו בטן גדולה וכרם רחבה דאינה מלאה ברבוי המאכל אבל אם בטנו כשאר אדם ורק כפי כח גופו אוכל כפלי כפליים על שאר אדם אין הפרש בינו לבין שאר אדם במששה זו דהיא משום מעיינא.

2 בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם לְבֵית עוֹלָמוֹ, כָּל מַעֲשָׂיו נִפְרָטִין לְפָנָיו, וְאוֹמְרִים לוֹ: כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, בְּיוֹם פְּלוֹנִי. הא דמפרשים לו על המקום ועל היום מפני כי איכות העבירה תגדל מחמת המקום ומחמת היום כי ודאי פוגם בה אם תהיה במקום מקודש וביום מקודש בשבת וכיוצא יותר ממקום חול ויום חול וכן הענין בתורה ומצות יגדל וירבה איכותן מצד המקום ומצד היום דאינו דומה לומד תורה בבית הכנסת ובית המדרש ללומד תורה בביתו וכן אינו דומה לומד תורה ביום שבת קודש ללומד בחול.

3 אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לֵישֵׁב בְּתַעֲנִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט מִמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם. נראה לי בס"ד הכונה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כי בעסק התורה ממשיך האדם לנפשו שפע ומזון ממקום גבוה שהוא מן החכמה בסוד וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ קהלת ז, יב כנזכר בזוהר בפרשת בשלח והם סוד מוחין דגדלות, אמנם ביום תעניתו נזון ממקום גרוע שהוא ממוחין דקטנות בלבד כנזכר בשער רוח הקודש דף יא עיין שם. וידוע דהנפש מכונית בשם שמים כמו שנאמר רז"ל סנהדרין צא: 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' זו הנשמה 'וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ' תהלים נ, ד זה הגוף, ולזה אמר שהוא ממעט במלאכת שמים רוצה לומר תיקון ומזון הנשמה שנקראת 'שמים'. גם עוד קאי על עולמות העליונים גם כן כי כיון שממשיך לנפשו ימשך גם לעולמות העליונים שהם משורש נפשו ולמטה וזהו שאמר מְּמַעֵט מפני שמושך ממוחין דקטנות ולא ממוחין דגדלות.

4 רַב כַּהֲנָא מַתְנִי: בְּחָלוּק לָבָן שֶׁאֵין לוֹ אִימְרָא. פירש רש"י היה מחוט אחד כל החלוק ולא כבגדים שלנו שתם חתיכות ותפורים ביחד ועיין בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע מה שכתבתי בס"ד טעם בדבר זה עיין שם. ועוד נראה לי בס"ד טעם בזה דידוע מה שאמר הגאון השל"ה ז"ל דכל מצוה מן רמ"ח מצות יש בה כללות כל הרמ"ח והצדיק שכוחו רב אם יעשה מצוה כתקנה בשלימות יעשנה שלמה בפרצוף שלם שיש בו כל רמ"ח אברים וזה היה כוחן של אבותינו הקדושים דאמרו רז"ל יומא כח: קיים אברהם אבינו ע"ה כל המצות ואפילו ערובי תבשילין כי במצוה אחת מן ז' מצות קיים כל המצות ואפילו של דרבנן אך עמא דארעא כל אחד יעשה המצוה באבר אחד שהיא תלויה בו דוקא. ובזה מובן הטעם ששמש משה רבינו ע"ה בחלוק העשוי כל חלקים שלו בחוט אחד לרמוז שמצוה שעושה אף על פי שהיא מצוה אחת עושה בה פרצוף שלם שמקיים בה כל חלקים של רמ"ח איברים. או יובן בס"ד קרוב לזה דכל מצוה ותיקון שעושין בני אדם אינם יכולים לעשות כל אחד ואחד דבר שלם אלא צריך להצטרף עמו עוד מעשים של אחרים וכן התפלה שהיא במקום עבודה אין היחיד יכול לעשות תיקון שלם בתפילה כמו שעושין הציבור שהם עשרה לפחות אבל משה רבינו ע"ה נפיש זכותיה דאף על פי שעושה המצוה ותפלה ביחיד עושה בה תיקון כמו מצוה ותפלה של רבים, ואמרו רז"ל מן המצות עושה חלוק של אור וכן מכל תפלה ולכן משה רבינו ע"ה בימי המלואים שמש בחלוק לבן שהוא ארוג מחוט אחד לרמוז שעבודה שעושה אינו נצרך להשלימה מחלוק אחרים ואינו צריך שיתחסר ויצטרף עמו כלום מזולתו וגם נבואתו היתה קול בקול ושניהם משלו. ומה ששאלו שאלה זו למר עוקבא, שהוא היה נשיא ואב בית דין בבבל והיו כותבין לו חכמי ארץ למאן דזיו ליה כבר בתיה שלם שהיו רואין ניצוץ אור מאיר על ראשו מעין שהיה למשה רבינו ע"ה דנקרא בת בתיה ולכך בעת שהלך להנזר וראו האור שהיה על ראשו כדוגמת משה רבינו ע"ה שאלו אותו שאלה זו על משה רבינו ע"ה.