טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט פ׳

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

« Turei Zahav on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 79 Turei Zahav on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 81 »

1 שולחן ערוך, חושן משפט פתח ↗

באיזו ענין טוען וחוזר וטוען. ובו ב סעיפים:מי שטוען בב"ד טענה א' ונתחייב בה אינו יכול לטעון טענה אחרת שסותרת הראשונה ואפי' יש עדים על טענה שניה לא מהני נ"י פ' ח"ה וע"פ כדלעיל ריש סי' ע"ט אבל אם בא לתקן טענה ראשונה ולומר כך נתכוונתי ויש במשמעותה לשון שסובל זה התיקון שומעין לו בד"א שלא יצא מב"ד אבל אם יצא מב"ד אין שומעין לו דשמא למדוהו לטעון שקר אבל כל מה שטוען חוץ לב"ד יכול לחזור ולטעון אפי' לסתור טענתו הראשונה לפי שאין אדם מגלה טענותיו אלא לבית דין בד"א שאינו טוען וחוזר וטוען לסתור טענתו הראשונה כשנתחייב בדין בטענה ראשונה אבל אם יכול לזכות בדין גם בטענה הראשונה יכול לחזור ולטעון ולזכות בטענה האחרת ואע"פ שלא נתן אמתלאה לטענה הראשונה טור בשם ר"י מיג"ש ורמב"ם והוא בסוף פ"ז מהלכות טוען ואע"פ שיצא מב"ד וחזר יש לו לחזור ולטעון ולהפך כל הטענות שירצה מפטור לפטור עד שיבואו עדים וע' לעיל סי' ע"ט ס"ט אבל מאחר שיבואו עדים ויכחישו טענתו הראשונה שסמך עליה אינו יכול להשיאו לטענה אחרת אא"כ נתן אמתלא' לטענה שסמך עליה ויש במשמעה כמו שהשיא בזאת הטענ' האחרת והוא שלא יצא מב"ד: הגה וכל זה דוקא לאחר כדי דיבור אבל תוך כדי דיבור יכול לחזור ולסתור טענתו הראשונה טור ד"מ בשם מהרי"ו סי' ט"ו ובכל זה אין חילוק בין אם טען בראשונה ובא אח"כ לטעון טענה אחרת או אם שתק תחלה ובא לטעון אח"כ אא"כ נתן טעם למה שתק בתחלה תשובת הרא"ש כלל ס"ד סי' ג' ומהרי"ו סי' ע"ז ודלא כיש חולקין דאם שתק יכול לחזור ולטעון הגהות מיימוני פ"ז דטוען בשם מוהר"מ:

2 בית יוסף פתח ↗

מי שטוען בפני ב"ד טענה וכו' פרק חזקת בבא בתרא לא. זה אומר קרקע זה של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה הוא והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה והיו רוצים לחייב לדאייתי עדי חזקה הדר אמר ההוא דאייתי עדי חזקה לאידך אין דאבהתך היא וזבנית מינך והאי דאמינא לך דאבהתי דסמיכנא עלה כדאבהתי טוען וחוזר וטוען או אין חוזר וטוען עולא אמר טוען וחוזר וטוען ונהרדעי אמרי אין חוזר וטוען ומודה עולא היכא שאמר ליה של אבותי ולא של אבותיך דאינו חוזר וטוען והיכא דהוה קאי בי דינא ולא טען ואתא מאבראי וטען אינו חוזר וטוען מ"ט טענתא אגמרוהו ומודו נהרדעי היכא דאשתעי מילי אבראי ולא טען ואתא לב"ד וטען דחוזר וטוען מ"ט עביד אינש דלא מגלי טענתיה אלא לב"ד ואסיקנא והילכתא טוען וחוזר וטוען ופי' רשב"ם ומודה עולא וכולי דאינו חוזר וטוען דסמיכנא עלה כדאבהתי שהרי עקר לגמרי דבריו הראשונים ומודה נמי עולא היכא דהוה קאי בי דינא ולא טען תיקון דבריו הראשונים אלא אחר שיצא מב"ד חזר בב"ד ותיקן דבריו הראשונים אינו חוזר וטוען היכא דמכחישין קצת והילכתא חוזר וטוען תיקון ל' הראשון אע"פ שמכחישים קצת הואיל ואינו לגמרי כדלעיל עכ"ל וכ"כ הרי"ף שכתב חוזר וטוען והוא דיהיב אמתלאה אטענתיה קמא כדאמרינן לעיל: עי' בהריב"ש סי' שצ"ב ובתשובת הרא"ש סי' ג' וסי' ד' וסי' ה' וכלל ס"ה סי' א' וכלל ע"ח סימן ג': תשלום דינים אלו נתבארו בסימן שלפני זה: כתב בעל נמ"י בפרק ג"פ שלאחר שכתב טענתו בשטר אינו יכול לחזור ולטעון ואפילו בנותן אמתלאה ואפילו לא הוכחש בעדים וכ"כ הרשב"א בתשובה סימן אלף וס' וטעמא משום דכיון דכתבי טענתא בדוקא טענה ומידק דייקי והדר כתבי ובסוף פ"ק דמציעא כתב הר"ן ונמ"י שטרי טענתא דקודם שנכתבו יכולים לחזור מפיטור לפיטור כגון שאם אמר תחלה לא לויתי חוזר ואומר לויתי ופרעתי אבל משנכתבו טענותיהם אינם רשאין לחזור כיון שלא חזרו בהם עד שנכתבו דאז ודאי בדוקא הם טוענים :

1 בש"ע סעיף א' ונתחייב בה פירש הסמ"ע שאף שלא יצא הפסק עדיין אלא שנרא' מתוך טענתו שיתחייב וכן נרא' עיקר ומוכח כן מדכת' בד"א כו' אבל אם יכול לזכות כו' משמע אף על גב דלא זכה עדיין ה"נ נתחייב דרישא:

2 בשם מהרש"ק בב"י ד"ה כתב נימוקי יוסף פרק חזקת וכו' עד לא מהני ליה היכא וכו' והנימוקי יוסף והרשב"א לטעמייהו אזלי אבל דעת הרמב"ם אינו כן וכמ"ש סי' ע"ט סעיף ב' וע"ש בב"י וק"ל ואפשר דבנדון דהנ"י כולי עלמא מודו דשטר של מערער הוי כהכחישו העדים שאכל מקודם ד"ש קודם לג"ש חזקה ודוק נ"ל ודלא כמור"ם בהג"ה והמחבר יפה עשה שהשמיטו בש"ע גם דברי הסמ"ע תמוהים בעיני ע"כ:

« Turei Zahav on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 79 Turei Zahav on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 81 »