טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט רפ״ה

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

« Turei Zahav on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 284 Turei Zahav on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 286 »

1 שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י סעיפים: שבוי שנשבה ונשמע שמת וירדו יורשיו לנחלה וחלקו אותם ביניהם אין מוציאין אותם מידם וכן הבורח מחמת סכנה אבל היוצא לדעת ששמעו בו שמת וירדו יורשיו לנכסיו וחולקים מוציאים מידם עד שיביאו ראיה שמת מורישן:

2 שבוי שנשבה ובורח מחמת סכנות נפשות חייבים ב"ד להתעסק בנכסיהם כיצד עושים כל המטלטלים יהיו מופקדים ביד נאמן ע"פ ב"ד ומורידין לתוך הקרקעות קרובים הראוים לירש כדי לעבוד הקרקעות ולהתעסק בהם עד שיוודע שמתו או ער שיבאו: הגה היו כאן יורשין הרבה קצתן עובדי אדמה וקצתן אינן עובדי אדמה מעמידין ביד עובדי אדמה טור בשם הרא"ש וכשיבואו השבוי והבורח שמין אלו הקרובים שהורידו מה שעשו ומה שאכלו כמנהג כל האריסים של אותה מדינה: הגה וי"א דוקא בשבח שמין לו כאריס אבל פירות נוטל הכל טור בשם ר"י והרא"ש ואם שמעו שמת קודם שהורידוהו ואח"כ באו אין לו בשבח כלום אלא מה שאכל אכל ומה שהוציא הוציא שם בשם הרא"ש ולמה לא יעמידו אפוטרופוס לעולם בין במטלטלין בין בקרקעות עד שיבאו הבעלים או עד שיוודע בוודאי שמתו לפי שאין בית דין חייבים להעמיד אפוטרופוס לגדולים שהם בני דעת: הגה מיהו אם היה כאן מי שרוצה להיות אפוטרופוס לתקנת השבוי מעמידין אותו ואין תקנה גדולה מזו ומיהו היורש יכול למחות שלא למנות אפוטרופוס טור בשם הרא"ש ונ"י פ' המפקיד וי"א דאין היורש יכול למחות המגיד פ"ז דנחלה ומרדכי פרק המפקיד שוטה דינו כקטן ומעמידין לו אפוטרופוס ב"י בשם הרשב"א:

3 נשבה השבוי וברח המסוכן והניח קמה לקצור וענבים לבצור תמרים לגדור וזיתים למסוק ב"ד יורדים לנכסיו ומעמידים להם אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ומוכר הפירות ומניח דמיהם עם שאר המטלטלים בב"ד ואח"כ מורידין הקרוב לנכסי ושאם ירד תחלה שמא יתלוש אלו הפירות שהם כתלושים ויאכל אותם וה"ה בחצירות ופונדקאות חניות העשויות לשכר ואינם צריכים עבודה ולא טורח ואין אדם נותן אותם באריסות אין מורידין להם יורש שהרי גובה השכר ואוכל אלא כיצד עושין ב"ד מעמידין להם גבאי ויהיה השכר מונח בב"ד עד שיביא ראיה שמת או עד שיבא ויטול שלו ואין מורידין הקרוב לעולם אלא לשדות וגנות וכרמים וכיוצא בהם שיהיו בהם כאריס כדי שלא יפסדו ונמצאו בורים פי' שוממים ונשמים פי' מענין והארץ הנשמה והם שמות נרדפים:

4 מי שיצא לדעת והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא מה אירע לו אין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד מסלקין אותו ואין ב"ד צריכים להטפל בו ולהעמיד לו אפוטרופוס לא לקרקע ולא למטלטלין שהרי לדעתו יצא והניח נכסיו וכיצד יהיה דין נכסי זה מטלטלין יעמדו ביד זה שהם תחת ידו עד שיבא זה ויתבע או עד שימות ויתבעו היורשים והקרקעות מי שהניחו שכן בהן אין לוקחין ממנו שכר ושדה או כרם שהיה בהן אריס ישארו כמו שהניחם עד שיבא ושדה או כרם שהניחם בורים ישארו בורים שהרי הוא ברצונו איבד ממונו ואבידה לדעת אין אנו מצווין להחזירה: הגה מיהו אם נפלו לו נכסים בכאן שלא ידע בהן דינו כנכסי שבוי רבי' ירוחם נכ"ו ח"ב וכן אם הלך שלא במקום סכנה וחשב לחזור ולא חזר הוי כמי שיצא שלא לדעת ב"י בשם הרמב"ם והרא"ש ונ"י בשם הרשב"א:

5 שמעו בו שמת הרי ב"ד מוציאין כל המטלטלי' ומניחים אותן אצל נאמן על פיהם: הגה ודוקא בתורת קרוב אין נותנין מטלטלין לידו אבל יכול להיות אפוטרופוס כמו אחר מהר"ם פדוואה ועיין לקמן סי' ר"צ ס"ב ולקמן סי' זה סעיף ח' ומורידים הקרוב לשדות ולכרמים כאריס עד שיביא ראיה ברורה שמת או עד שיבא:

6 כשמורידין קרוב לנכסי שבוי או בורח או לנכסי היוצא לדעת ששמעו בו שמת לא יורידו קטן שמא יפסיד הנכסים ואין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יטעון ויאמר זה חלקי המגיע לי בירושתי ואפי' קרוב מחמת קרוב אין מורידין כיצד היו שני אחים אחד גדול ואחד קטן ונשבה הקטן או ברח אין מורידין הגדול לתוך שדהו מפני שהקטן אינו יכול למחות ושמא יחזיק זה האח ולאחר שנים יאמר זה חלקי שהגיע בירושתי ואפי' בן אחיו של זה הקטן שנשבה אין מורידין אותו לנכסיו שמא יאמר מחמת אבי ירשתי חלק זה:

7 ולעולם אין מורידין קרוב לנכסי קטן אפי' קרוב מחמת אחי האם של הקטן שאינם ראויים ליירש הרחקה יתירה היא זו ואפי' יש ביניהם שטר חלוקה בין בבתים בין בשדות לא ירד ואפי' אמר כתבו עלי שטר אריסות לא ירד שמא יאבדו השטרות ויאריכו הימי' ויטעון ויאמר שזה חלק ירושה בא לו מחמתו או מחמת מורישו: הגה וכל זה שאין מורידין קרוב לנכסי קטן היינו כשכבר אינן סמוכין על שלחן אחד וכבר חלקו אבל אם לא חלקו האחין עדיין וסמוכין על שלחן א' מעמידין קרוב לנכסי קטן נ"י וריב"ש סי' קנ"ה וב"י סי' ר"צ בשם רשב"א וי"א עוד הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן היינו כשאוכל הפירות אבל באפוטרופוס בעלמא שאין לו הנאה מיניה מותר ב"י בשם הרשב"א וכן אם לא היו הנכסים מירושת הקטן מותר להוריד קרוב ב"י בשם רבי' ירוחם נכ"ו:

8 הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן דוקא במקרקעי אבל מעות של קטן ממנים עליהם אפי' קרוב: הגה ועדיף טפי בקרוב מברחוק ולכן אם יש בהן קרוב ורחוק ושניהן נאמנים בשוה הקרוב קודם ומעמידין אותו אבל אם הקרוב אינו נאמן מעמידין רחוק הנאמן הגהות מרדכי פ' המפקיד ומהר"ם פדוואה וכן קטן שיש לו ממון מאבי אמו או ממקום אחר ואביו חי אין נותנים הנכסים ליד האב דאין מורידין קרוב לנכסי קטן אלא ב"ד מעמידין לו אפוטרופוס ואם הם מטלטלין ואביהן ראוי להיות אפוטרופוס עליהן נותנין. לידו הרא"ש כלל פ"ב סי' ב' וב"י סי' ר"ץ בשם הרשב"א וי"א דאין ב"ד מחוייבין לחקור בקטנים שיש להן אב אא"כ אביהן מוחזק שאינו הולך בדרך טובים ב"י סי' ר"ן בשם הרמב"ן והרא"ש:

9 מעשה באשה אחת שהיו לה שלשה בנות ונשבית הזקנה ובת אחת ומתה בת שניה והניחה בן קטן ואמרו חכמים אין מורידין את הבת הנשארת לנכסים שמא מתה הזקנה ונמצאו שליש נכסים אלו לקטן ואין מורידין קרוב לנכסי קטן וכן אין מורידין לזה הקטן בנכסים שמא עדיין הזקנה בחיים ואין מורידין קטן לנכסי שבוי כיצד עושים מתוך שצריך להעמיד אפוטרופוס לחצי של קטן מעמידים אפוטרופוס על כל נכסי הזקנה אחר זמן שמעו שמתה הזקנה אמרו חכמים תרד הבת הנשארת לשליש מנכסים שהוא חלק ירושתה וירד הקטן לשליש שהוא חלקו מנכסי הזקנה והשליש של בת השבויה השניה מעמידים לה אפוטרופוס מפני חלק הקטן שמא מתה גם הבת השבויה ויש לזה הקטן חצי השליש וכן כל כיוצא בזה:

10 שבויה שהמירה ונשאת לעכו"ם ויש לה כאן קרקעות ומטלטלין מתנהגי' בנכסי' כדין נכסי שבוי שלא המיר:

פירוש טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט רפ״ה

1 ס"א שבוי כו' דברי רמב"ם אלו צ"ע רב ליישבם כי הראב"ד הקשה וז"ל רבותינו אמרו אפילו בלא שמעו שמת שמורידין קרוב לנכסיו והוא אומר אפילו בשמעו שמת אם ירדו לנחלה אין מוציאין מידם עכ"ל והמ"מ פירש דברי רמב"ם דמיירי שם שיורשים נכנסו למכור הנחלה בזה דוקא אם נכנסו בכח אין מוציאין אבל לא לכתחלה אבל ע"ד לעבוד השדה וליטול כאריס אפי' לכתחלה מורידין קרוב לנכסיו וצ"ע:

2 אבל היוצא לדעת כו'. הקשה הראב"ד דל"ל ביוצא לדעת ששמעו שמת מנין לו שמוציאין אותו מידם עכ"ל ובאמת יש לכאורה עוד להקשות דברי הרמב"ם עצמו אהדדי שהרי כתב המחבר לשונו בס"ה ביצא לדעת אם שמעו שמת שמורידין קרוב לנכסיו ולפי מ"ש בסמוך בשם המ"מ דכאן מיירי לענין שרוצה להחזיק בנחל' ולמכור ולא יהיה כאריס ג"ז ניחא דמש"ה אין מוציאין כאן ממנו ומורידין אותו בתורת אריסות אלא קושית הראב"ד במקומה עומדת.

3 אבל היוצא לדעת היינו למקום רחוק וראוי לצוות לביתו ומדלא ציוה לא ניחא ליה דלירדו בו אחרים משא"כ בהולך למקום קרוב ואין סכנה חשב לבא היום או למחר ומדלא בא ודאי נאנסו יתבאר פרטיו בדברי רמ"א ס"ד:

4 ס"ב קרובים הראוים כו' דמסתמא יהי' נזהר בשמירו' שדה שלא לכלותו כיון שחושב שאח"כ יהיה שלו:

5 ואם שמעו כו'. דאז סבר שהוא שלו אין צריך לתקן שיטול כאריס שלא יכלה את השדה:

6 ס"ה שמעו בו כו' זה קאי איצא לדעת דצריכין הב"ד לחוש לפסידה דיורשים גם לפסידא דהיוצא אולי שקר שמעו ועודנו חי:

7 ודוקא בתורת קרוב פי' לשמש בו כרצונו:

8 עד שיבא וכשיבוא כבר נתבאר בס"ב מחלוקת בזה לענין שמעו שמת וה"ה כאן דחד טעמא הוא:

9 ס"ו מפני שהקטן כו' בתוס' הקשו כמו שמושיבין אחר שאינו קרוב ולא חשו שיחזיק מפני שיהיה לו אח"כ דעת וולומר להנכרי הבא עידי מכירה כמו כן יהיה לו דעת לומר לקרובו אייתי עדים שזה הגיע לחלקך וי"ל דגבי קרוב סובר שאומר אמת שהרי של אביהם היה השדה ולא אסיק אדעתיה לומר אייתי ראיה אבל לנכרי אסיק אדעתיה לומר אייתי עידי מכירה עכ"ל:

10 ס"ז וכבר חלקו לכאורה משמע דאי לא חלקו לא איכפת לן על שאינן סמוכין על שולחן אחד וא"א לומר כן דהא בהדיא כתב בריב"ש דכל שאינן סמוכים כו' יחשבו הרואים שכבר חלקו וזה החזיק בחלקו אלא ע"כ דה"ק כשכבר אינו סמוכים בז' ואם כן נראין הדברים שכבר חלקו וסמ"ע פי' דהך וכבר חלקו כמו או כבר חלקו דבחד מנייהו סגי דאין מורידין אבל אי הוי תרתי לטיבותא אז מורידין:

11 מירושת הקטן פי' אלא קרקעות דעלמא שבא להם אין חשש שיאמר זה שנפלו לחלקו בירושה:

12 ס"ח אבל במעות של קטן פי' בריב"ש סי' תצ"ה הטעם דגבי קרקעות יש לפנינו מעליותא דהיינו ברחוק טפי מקרוב ע"כ יש לנו לעשות עצהי"ט שאפשר משא"כ במעות שלא מצינו שום מעליותא ברחוק טפי מקרוב ע"כ שוים הם:

13 ס"ט ואין מורידין קרוב כו'. וה"ה דיכול לומר מפני שהיא אשה ואין ממנין אפטרופס נשים כמ"ש בסי' ר"צ אלא רבותא נקיט אפי' היה איש לא הוי יהבינן ליה מטעם דאין מורידין לנכסי הקטן וסמ"ע כתב לתרץ זה דמידי הוא טעמא דאין ממנין נשים דאין מדרכן לצאת ולטרוח והכא ע"כ תטרוח בשביל חלקה כו' ע"כ מ"מ אין נראה לסמוך ע"ז לענין מעשה כיון שלא נתחדש בשום מקום ונראה עוד לתרץ דמיירי דהיתומים היו סמוך אצל אשה ובכה"ג ממנין אותם כמ"ש בסי' ר"צ סכ"ד וע' בתשו' ר"מ פאדווי סי' כ"ג אימת אין מניחין קרוב קטן בין האחים מחשש שמא יהרגוהו:

« Turei Zahav on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 284 Turei Zahav on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 286 »