טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט קמ״ט

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט קמ״ט
1 אלו שאין להם חזקה השותפין והאריסין והאפטרופסים הגזלנים והאחין וחרש שוטה וקטן. ובו לא סעיפים: ראובן שאכל שדה שמעון שני חזקה וטען שהיא לקוחה בידו והביא שמעון עדים שהיא ידועה לו וכן הביא עדים שראובן ידוע שהוא שותפו או אריסו או אפוטרופוס ומפני זה לא מיחה תחזור השדה לשמעון וישבע היסת שלא מכר ולא נתן אבל אם לא הביא שמעון ראיה שראובן היה שותף או אריס אלא ראובן הודה מעצמו ואמר הן הוא שותפו ומכר לי נאמן במגו שהיה יכול לומר שלא היה שותפו מעולם הגה שני שותפים בקרקע אחת ובא אחד והחזיק בקרקע שלהן אע"ג דלגבי האחד לא הוי חזקה כגון שהיה אריסו או אפוטרופוס שלו או שלא היה עמו במדינה מ"מ מועיל חזקתו נגד השותף השני לחלקו טור בשם הרא"ש כלל צ"ט ס"ג וכ"כ הב"י בשם הרשב"א:
2 שדה של שני שותפים שאין בה דין חלוקה אע"פ שאכל אחד מהם כולה כמה שנים הרי היא בחזקת שניהם ואם יש בה דין חלוקה ואכלה האחד כולה שני חזקה יש לו חזקה: הגה אבל אם החזיק בחציה ואומר זה הגיע לחלקי לא הוי חזקה טור בשם הרא"ש והרמב"ם פי"ג דטוען ומרדכי פ' חזקת וכן אפי' החזיק בכולה והשותף נותן חצי המס הוי מחא' ואינו חזקה ב"י סי' קמ"ו בשם רשב"א:
3 הבן שהוא סומך על שלחן אביו ונחשב בכלל בני ביתו אם אכל בנכסי אביו שני חזקה וכן האב שאכל נכסי זה שהוא סומך עליו שני חזקה לא עלתה להם חזקה:
4 נסתלק מעל שלחנו מחזיקין זה על זה:
5 יש מי שאומר דה"ה לחתן בנכסי חמיו:
6 אב בנכסי הבת וכן הבת או הבן בנכסי האם דינם כבן בנכסי האב ואב בנכסי הבן: הגה וה"ה בשאר קרובים שאין מקפידין זה על זה לפי ראות הדיינים תשובת רשב"א סי' תתק"נ ותשובת רמב"ן סי' צ"ג וריב"ש סי' רנ"ב וטור סוף הסי':
7 האחים שאוכלים על שולחן אחד וכיס אחד לכולם יש מי שאומר שאין להם חזקה זה על זה:
8 אם אח אחד עשיר ואחד עני ואין לו כלום ואחיו מוציא עליו והעני הוא דר בבית המיוחד לאחיו אין לו בה חזקה: הגה אשה שהלותה לחתנה מקום בבית הכנסת וישב עליה לא הוי חזקה שכן דרך להשאיל זה מזו פסקי מהרא"י סי' פ"ו:
9 האיש שאכל בנכסי אשתו שני חזק' אע"פ שהתנה עמה שאין לו פירות בנכסיה ואפילו התנה עמה כשהיא ארוסה שלא יירשנה ואח"כ אכל ובנה והרס ועשה כל מה שעשה וכן האשה שאכלה פירות בנכסי בעלה ונשתמשה בהם כחפצה כמה שנים אע"פ שייחד לה שדה במזונותיה ואכלה שדות אחרות אין אכילתן ראיה: הגה ודוקא שלא הזיק גופה של קרקע אבל חפר בקרקע בורות שיחין ומערות וכיוצא בהן שקלקל הקרקע והיא לא מחתה הוי חזקה טור והרמ"ה ומרדכי פרק חזקת וכן חזקת ניזקין כגון פתיחת חלונות וכיוצא בו יש אומרים דהוי חזקה טור ס"י בשם ר"י הלוי:
10 נתגרשה אפי' ספק גירושין הרי היא כשאר כל אדם: אלמנה אצל יתומים כל זמן שיש לה מזונות אין לה חזקה בנכסי בעלה מרדכי פ' חזקת:
11 אין מחזיקין בנכסי אשת איש כמו שנתבאר בטור אבן העזר סי' פ"ז:
12 ראובן שמכר פירות שדהו לשמעון לשלש שנים ובא לוי ואכלן אותן שלש שנים לא עלתה לו חזקה:
13 מי שהוחזק גזלן על השדה זו או מי שהוחזקו אבותיו שהם הורגים נפשות על עסקי ממון אע"פ שאכל שדה זו כמה שנים לא החזיק ותחזור השדה לבעלים וכן המחזיק בנכסיו אינה ראיה:
14 עכו"ם שאכל כמה שנים קרקע הידוע לישראל אין אכילתו ראיה ואם לא הביא שטר תחזור השדה לבעלים בלא שום שבועה:
15 וישראל שקנה מעכו"ם קרקע הידוע שהיה של ישראל דינו כמותו ואין אכילתו ראיה: הגה וישראל שני שקנה מישראל שקנה מן העכו"ם כיון דטוענין ללוקח טוענין לישראל שני שמא ישראל ראשון ראה שטר אצל העכו"ם או שבפניו לקחה העכו"ם דאז מהני חזקה כמו שיתבאר בסמוך וכל מקום דיכולין לכוף העכו"ם בדיניהם שם בשם ראבי"ה אם בא להחזיק בשל ישראל שלא כדין יש לישראל הבא מכחו חזקה מומר לעכו"ם דינו כעכו"ם שם והבא מכחו אין לו חזקה וכל זה שלא מיחה המערער במחזיק כלל אבל אם מיחה פעם א' ושוב שתק ג' שנים ולא מיחה הוה חזקה דהרי גילה דעתו שאינו ירא למחות כ"ז במרדכי פרק חזקת:
16 טען זה הישראל הבא מחמת עכו"ם ואמר בפני לקחה העכו"ם שמכרה לי מזה הישראל המערער הרי זה נאמן בשבועה מתוך שיכול לומר אני לקחתי ממך והרי אכלתיה שני חזקה:
17 החזיק עכו"ם בקרקע ונתגייר ושהתה בידו ג' שנים אח"כ וטוען קניתי ממך אחר שנתגיירתי נאמן:
18 חרש שוטה וקטן אין אכילתם ראיה מפני שאין להם טענה כדי שתעמוד הקרקע בידם אלא תחזור לבעלים וכן המחזיק בנכסיהם אין אכילתם ראי':
19 אין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל כיצד אכלה בפניו כשהוא קטן שנה ושתים אחר שהגדיל וטען אתה נתת לי אתה מכרת לי אינו כלום עד שיאכל שלשה שנים רצופות אחר שהגדיל: הגה וי"א דאינה חזקה דהואיל וירד לשדה כשהיה קטן לא ידע שהיתה שלו שימחה טור בשם הרא"ש והראב"ד שם בהשגתו והמגיד פי"ד דטוען בשם הרמב"ן והרשב"א ונ"י פ' המפקיד ומרדכי פרק חזקת וכן נראה לי עיקר:
20 הא דאין מחזיקין בנכסי קטן דוקא כשידוע שהיה של אביו אבל אם אינו ידוע הוי חזקה במגו שהיה טוען לא היתה של אביך מעולם ואם החזיק בה שלשה שנים בחיי האב ואחר מיתת האב בא בנו הקטן לערער אין שומעין ואם צריך להביא עדים על חזקתו מביא ומקבלים עדותן אע"פ שהמערער קטן ואם יצא קול המגרע חזקה כגון שיצא קול שבתורת משכונא בא לידו אם יצא הקול בחיי האב קודם שהחזיק בו ג' שנים שהיתה המשכונא בידו לשנים ידועות וכלו השנים אחרי מות אביהם לא הוי חזקה אבל אם החזיק בה ג' שנים בחיי האב קודם שיצא הקול ואח"כ מת הוי חזקה.
21 מי שהחזיק בנכסי קטן ואמר משכונא הם בידי ויש לי עליהם חוב כך וכך הואיל ואילו רצה אמר לקוחים הם בידי נאמן שהרי אינה מוחזקת שהיתה לאביו של זה והרי זה גובה משבחה מה שטען ותחזור ליתומים אבל אם יצא עליה קול שהיה של יתומים בענין הקול שכתבנו בסמוך אינו נאמן שהרי אין מחזיקין בנכסי קטן ותחזור שדה וכל הפירות שאכל ליתומים עד שיגדילו ויעשה עמהם דין:
22 אכלה שני חזקה בחיי אביהם מתוך שיכול לומר לקוחה היא בידי מאביהם נאמן לומר חוב יש לי על אביהם וגובה אותו מהפירות וגובה שלא בשבועה מתוך שיכול לומר שלי הן:
23 החזיק בה המחזיק ג' שנים בחיי האב ובשעת מיתת האב היתה בחזקת האב אבל לא החזיק בה ג' שנים אחר שהוציאה מיד המחזיק ומת והניח בן קטן מעמידין אותה בחזקת הקטן טור סכ"ו ואין מקבלין עדות המחזיק להחזיק בה כיון שהבן קטן ונמצא בחזקת אביו בשעת מותו ולאחר שיגדיל הקטן יביא המחזיק עדים אם מעידים שהחזיק בה ג' שנים כראוי בחיי האב מוציאין אותה מיד הקטן ונותנים אותה למחזיק אבל אם שהתה ביד האב ג' שנים או מקצת שלש בידו ותשלום השלש ביד בנו אחר שהגדיל אין מוציאין אותה מידו אבל מה שהיתה ביד הבן בעודו קטן אינו מצטרף לתשלום ג' שני חזקה של אביו:
24 טור סכ"א די"א כן החזיק שני חזקה בשדה יתומים וטוען שהאפוטרופוס מכרה לו ואבד שטרו י"א דהוי חזקה. ויש חולקין טור בשם ר"ב ותשובת רשב"א סימן תרמ"ב וכן נ"ל:
25 אריס לאביו של בעל השדה או לאנשי משפחתו אין לו חזקה שכיון שהוא אריס של בתי אבות אין ממחין הבעלים בידו אבל אם זה הוא שנעש' אריס תחלה הואיל ואכלה כולה שני חזקה מעמידין אותה בידו ואומרים לבעלים היאך אכל שנה אחר שנה ולא מחיתם בידו אבל בעלים מחזיקין בשל אריסין טור סעיף ל':
26 אריס של בתי אבות שהוריד אריסין תחת ידו יש חזקה שאין מורידין אריסין אחרים לנכסי אדם והוא שותק אבל אם חילק לאריסין אחרים שהיו בה אין לו חזקה שמא ממונה על האריסים עשו אותו:
27 אריס שירד מאריסתו ואכלה ג' שנים אחר שירד החזיק:
28 האומנים שהיו בונים בקרקע או מתקנים אותה שנים רבות אין להם חזקה ירדו מאומנותם אם אכלו אותה ג' שנים אחר שירדו מאומנותם יש להם חזקה ובעלים מחזיקין בשל אומנים טור סכ"ב:
29 האפוטרופסים אין להם חזקה בין שהיו אפוטרופסים על שדה זו בין על שאר נכסים וי"א דיש לו חזקה בשדות אחרות שאין לו רשות בהן טור סכ"ו בין שמינה אותם ב"ד בין שמינה אותם אבי היתומים וגדלו היתומים והניחו אותם בין שמינה אדם אפוטרופוס על הוצאתו והכנסתו הואיל והם משתמשים ברשות אין להם חזקה אבל בעלים מחזיקין בשלהם טור סכ"ד:
30 עברו האפוטרופסין ממנויין ואכלו ג' שנים אחר שעברו ה"ז חזקה:
31 המחזיק בהקדש עניים או של בית הכנסת אין לו חזקה ואם יש לו גזברים ממונים עליו יש לו חזקה: הגה ודוקא שיש לגזברים חלק באותו הקדש אבל בלאו הכי לא הוי חזקה דלא יפסידו העניים משום שלא מיחה הגזבר שאין לו חלק בהקדש ב"י בשם הרשב"א ותשובת הרשב"א סי' תרמ"א המחזיק בשל קהל י"א דלא הוי חזקה וכן אם הם החזיקו בשל אחרים אגודה פ' חזקת ול"נ דדינו כמו בשל הקדש יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהציבור קורא תמיד בספר תורה שלו אם היה לציבור ס"ת אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסורים לשנות ואם לא הי' להן ס"ת אחרת לא מקרי חזקה ד"ע וחולק על בנימין זאב סי' קפ"ב אדם שהחזיק במצוה כגון בגלילה או ס"ת וארעו אונס ונתנו הקהילות המצוה לאחר כשעבר אנסו של ראשון חוזר למצותו אבל אם נתן המצוה לאחר בלא אונס נתבטלה חזקתו מרדכי פרק חזקת ותוס' פ' קמא דיומא ע' בא"ח סי' קנ"ג בית שהיה בית הכנסת בביתו מימים רבים אסור לשנותו מהרי"ק שורש קי"ג ראובן ושמעון שירשו מאביהן שאין לשום אדם כח לבנות בית הכנסת בלי רשותם אינם יכולים למכור כוחן לאחרים דלהן ניתן רשות ולא לאחר ולא שום שררה יכולין למכור מרדכי ס"פ החובל וכ"כ רי"ו נ"ו ח"ג בשם הרמ"ה והביאו הב"י ס"ס רע"ו ע"ש:
פירוש טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט קמ״ט
1 ס"א בהג"ה או שלא היה עמו במדינ' תימא לי אמאי הוה חזקה יאמר לו סבור הייתי ששותף שלי העמידך במקומו כי אתה נאמן בעיניו שלא תקלקל הקרקע וסברא זו כתב רבינו ס"ו בשם הרמ"ה ונראה ראיה דמצינו במתני' האומנין והשותפין והאריסין אין להם חזקה ואמרי' בגמ' אריס שהוריד אריסין תחתיו יש לו חזקה מ"ט דלא עביד אינש דנחת אריסי לארע' ושתק ולא אמר כן גבי שותף ששנינו במתני' קודם אריס אלא ודאי דבשותף לא הוי חזקה בכה"ג גם הפוסקים לא חלקו בההוא דשותף אין לו חזקה בין אכל בעצמו בין העמיד אחר במקומו ונראה דרבינו מיירי בענין שאם אכלה השותף עצמו ה"ל חזקה דהיינו שאכלה כולה והא דסיים אלא ודאי לא חלקו חכמים וכו' ר"ל דוקא בין השותפין יש חילוק אבל כל שיש להשותפין חזקה ודאי אחר שהוא במקומו יש לו ג"כ חזקה ועי"ל דבאמת אם היה טוען כך היה מהני לו אלא שטוען שלא חש למחות מצד שיש לו שותף ועל טענה זו פסק שאינה טענה:
2 ס"ו בהג"ה לפי ראות עיני הדיינים נראה דבכלל זה אב ושאר קרובים שזכר כאן שנסתלקו משלחן אביהם מ"מ כיון שרואין שזה סומך על זה בעסקי נכסיו אין שם חזקה:
3 ס"ח האשה שהלות' פירושו שטוענת שהלותה דאי הלותה ודאי לא שייך ע"ז מ"ש שכן דרך להשאיל וכן משמע לשון מהרא"י שהביא ב"י:
4 ס"ט אבל חפר בורות כו' בפ' ח"ה אי' ולא איש חזק' בנכסי אשתו והאמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אלימא באחר והאמר רב אין מחזיקין בנכסי א"א אלא לאו בבעל אמר רבא לעולם בבעל כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות והאמר רב נחמן אין חזקה לנזיקין ופירשב"ם כלו' כל היכי דמזיק לחבירו אין יכול לטעון לקוח' משום דלא אחזיק כדאחזיקי אינשי לא חשש למחות ומשני אימא אין דין חזקה לנזקין פי' דלאלתר הוי חזק' ורב יוסף מוקי לה: שם בענין אחר וס"ל לרי"ף ורא"ש דאזלה לה אוקימת' דרבא לגמרי ורבינו פסק כההוא אוקימת' ותימ' לי דא"כ דלדעת רבינו הוה חזק' במחזיק שלא כדרך העולם דהוא מקלקל למה פסק רבינו בסי' קמ"א ס"ד באתר' דמוברי ואכלו רצופין דלא הוה חזקה מטעם דלא אחזיק כדאחזיקי אינשי מ"ש מהכא דחופר בורות שכ' ולפי הנרא' דרי"ף והרא"ש דהכא ס"ל כדעת רבינו בסי' קמ"א ולא כהר"ר ישעי' שם ודעת רבינו צ"ע דמ"ש מקלקל הקרקע ע"י הזריע' כמבואר שם שלשנים הבאות תתקלקל הזריעה מקלקול דהכא בחופר בורות כו' וי"ל דכאן לא חשיב קלקול אלא לדעת האשה שאינה רוצה באלו אבל לדעת המחזיק חשיב זה תקון כי הוא צריך לבורות כו' משא"כ לעיל בלא מוברי הוא קלקול בכל עולם:
5 ע"ש וכן חזקת נזיקין הוא דעת ר"י הלוי וכו' עיין מ"ש סי' קנ"ה סל"ה ותימא לי על דעת הר"י הלוי אמאי לא משני כן בגמ' שזכרתי בסעיף זה דפריך האמר רב אשת איש צריך למחות דמיירי בחזקת תשמישין דעל זה לא יוכל להקשות והא' רב אין חזקה לנזיקין דהא גם רב מודה דבחזקת תשמישין שייך חזקה כדאית' פ"ק דבבא בתרא ד"ו וצ"ע:
6 סי"א אין מחזיקין בנכסי אשת איש רבינו כתב בשם הרמ"ה אפי' אמר זבינת' מינך ובעלך אינו נאמן כיון דאית לבעל פירות לא איכפת לה לידע מאן אכל להו עכ"ל וק"ל דמשמע אם כתב לה דין ודברים אין לי וכי' דאין לבעל פירות דיכול לומר זבינת' מינך ומבעלך מאי פריך בגמ' דלעיל שהבאתי ס"ט והא אמר רב אין מחזיקין בנכסי א"א לישני ליה דהא דאמרי' אין מחזיקין בנכסי א"א ע"כ לא מיירי מזה לדעת הרמ"ה וטור דא"כ הרמ"ה חולק על מ"ש רבינו בשם ר"י סמוך לזה דאפי' כתב לה דין כו' א"צ למחות דהא להרמ"ה צריכ' למחות שמא יאמר המחזיק קניתי ממך ומבעלך וצ"ל דהרמ"ה ס"ל בכל גווני אין צריכה למחות והא דכתב כיון דאית לבעל פירות נקטיה לרבותא לא מבעי' באין לבעל פירות פשיטא שאין חזק' לאחר כי האשה אומרת סמכתי על בעלי דהוא יורש שלי והבעל אינו חושש למחות כיון שעכשיו אין לו עסק בשדה אלא אפי' ביש לבעל פירות ויש חזקה מצד הבעל דלא מיחא ושביק למיכל פירי דידי' קמ"ל דלא הוי חזקה מצד שאשה אומרת לא איכפת לי:
7 סי"ב ראובן שמכר כו' דראובן סובר ששמעון העמיד אחר במקומו וא"ל מ"ש מאריס דסכ"ו דיש לו חזקה מטעם דהי' לו למחות שלא יקלקל אותו האריס השד' שי"ל דשאני במוכר לפירות ג' שנים שהוא מחוייב להחזיר הקרקע אחר ג' שנים כאשר לקחה ממנו מש"ה לא יעמוד שום אחר במקומו עד שיהיה לו מהימן דאומן משא"כ באריס שאינו חייב באחריות קלקול השדה בדברי רבינו סי' ט"ו דלא דמי לאומן כו' רבים מקשים הא גבי אומן נמי אמרי' סי' קל"ד דירד מאומנותו יש לו חזקה וי"ל דלק"מ דההי' דירד מאומנותו כר היינו שמתחיל להחזיק לאחר שירד מאומנותו או בדבר שהיה בידו בעודו אומן ונשתהה אבל בלאו הכי אין לו חזקה במה שהיה בידו בעודו אומן על זה מקשה רבינו מ"ש מגזלן שעשה תשובה דאמרי' דאע"ג דלא נשתה' בידו אח"כ אלא תיכף שעשה תשובה נאמן ותי' דהתם בא לידו בעדים בתורת אומן כו' מש"ה אע"ג דלא ראוהו אח"כ בידו א"נ בלא נשתהה כיון דהריעות' ברור לנו וכן אם לא בא לידו בעדים בתורת אומן אלא שראוהו בידו אמרי' מסתמ' בתורת אומן בא לידו כיון שהוא רגילות משא"כ כאן שאין ריעותא ברור דגזילה לא שכיח ובזה אין עליו עדים אלא שהוחזק גזלן:
8 סי"ז אחר שנתגיירתי נאמן בד"ר סיים מידי דהוי אישראל הבא מחמת עכו"ם שנאמן לומר קניתי ממך עכ"ל וזה נראה דאפי' אומר קניתיה עד שלא נתגיירתי נאמן במגו דלקחתי אח"כ כמו ישראל הבא מחמת עכו"ם שאומר בפני קנאה ממך העכו"ם ולא הוצרך רבינו לפרש כן כי זה דבר פשוט הוא כיון שיש לו טענה א' שהוא נאמן עליה ודאי אמרי' מגו בשבילה וכ"כ בע"ש וסמ"ע סקכ"ז חלק עליו כיון שזכר המחבר אחר שנתגיירתי והנלע"ד דאין זה הוכחה וא"ל מ"ש מגזלן שעשה תשובה שאינו נאמן לדעת רבינו דכאן אף בשעת שהי' עכו"ם מ"מ קנאה מהמוכר אלא דלא היה לו חזק' ואין כאן שום חזקה לריעותא:
9 סעיף כ אבל אם אינו ידוע כו' א"ל דהא בסימן קמ"ו סל"ג כ' רבינו בשם הרא"ש שאין זה מגו טוב שירא לומר שלקחה ממנו כו' ואמאי לא נימא נמי הכא כן דירא שמא יש לו עדים דהיה של אביו דשאני התם דמאי שטען שקנה הוא טענה טובה שסובר שמא ימצא עדים שהמערער מכרה לו כמ"ש שם מה שאין כן כאן שטוען עכשיו טענה גרועה דהי"ל להזהר בשטרו:
10 סכ"א והרי זה גובה בשבועה גרסא זו בספרים ישנים ברמב"ם וכן העתיק בב"י רק בכסף משנה נדפס משבחה ולזה הסכים סמ"ע ס"ק ל"ו ולעד"נ עיקר כספרים ישנים ול"ד לסעיף כ"ב דכתב בלא שבועה דשאני הכא דלא החזיק כלל רק אחר מיתת אביהם ה"ל היתומים בע"ד דידי' לפי דבריו ע"כ מחוייב לישבע היסת מה שאין כן בסיפא שכבר היה מוחזק בחיי אביו ולפי דבריו לא היה ליורשים שום זכות בזה אחר מיתת אביהם:
11 ע"ש בענין הקול שכתבנו מה שהקשה הסמ"ע סקל"ד מסק"נ נלע"ד דלק"מ דע"כ לא אמרי' שם שהורע כח המגו אלא שאם ידוע שהי' של המערער אע"פ שלא ידענו שירד בתורת משכון אז הורע טענה לקוחה בידי מאחר שהקול מכחיש הטענ' ממש ואינו חפץ לטעון נגד הקול כיון שבודאי היה של האחר תחלה משא"כ כאן דאין עדים כלל שהיתה של אביהם כמ"ש הראב"ד בהשגה בפי' דברי הרמב"ם בדין זה שהקול יוצא דהיא של אביהם בזה אין כח להקול לבטל המגו וע"כ שפיר אמרי' מגו בזה אי הוה הקול אחר ג' שנים כנלע"ד:
12 סעיף כב שלא בשבועה מה שמחלק הסמ"ע בין הך דהכא למ"ש הרמ"א סי' קלג דשם נקראו היתומים מוחזקים איני רואה שום הפרש ביניהם דכיון שהם דברים העשוים להשאיל ולהשכיר אזלא חזקתייהו לכל מילי ולענד"נ דרמ"א ס"ל ג"כ כהרא"ש דסי' קו קן ס"ו דצריך היסת:
13 סעיף ל"א בהקדש עניים כו' בד"ר סיים כאן שאם יודו ז' טובי העיר יש לו חזקה וקשה למה ליה חזקה ונראה שמיירי שמודו שמכרוהו אלא שאינם יודעים למי מהני חזקתו לו' שהוא הלוקח ומהני הודעתם אע"פ שאין לה קול וא"ל הא אמרינן בס"ס רכב דאם אמר א"י למי מכרתי ובא א' ואמר אני הלוקח דנאמן דשאני הכא דגרע טפי כיון דרגיל להיות קול אם קונה מהקהל: