טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט שי״ז

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט שי״ז
1 אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר אומר לא פרעת. ובו ד סעיפים: השוכר שאמר נתתי שכר הבית שנתחייבתי בו והמשכיר אומר עדיין לא נטלתי בין שהיתה בשטר או בעדים בין שהיתה בלא עדים אם תבעו בתוך זמן השכירות כגון ששכרו לל' יום ותבעו בתוך ל' טור על השוכר להביא ראיה או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו שלא כדין או יטעון עליו בדמים שנתן תחלה טענה בפני עצמה וישביענו היסת ואם תבעו המשכיר לאחר ל' יום אפי' ביום ל' על המשכיר להביא ראיה או ישבע השוכר שכבר נתן לו שכרו ויפטר וכן אם שכר ממנו שיתן לו השכר שנה בשנה ותבעו בתוך השנה על השוכר להביא ראיה תבעו לאחר השנה ואפי' ביום אחרון של השנה על המשכיר להביא ראיה וע' לעיל סי' ע"ח סעיף ג':
2 המשכיר בית לחבירו בשטר לעשרה שנים ואין בו זמן השוכר אומר עדיין לא עבר מזמן השטר אלא שנה והמשכיר אומר כבר עברו ושלמו שני השכירות ושכנת עשרה שנים על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המשכיר היסת ויוציאנו וה"ה בשאר טענות שביניהן מרדכי ס"פ השואל ומיהו י"א דאם הוא לאחר זמן השכירות שיכול לומר פרעתי או לא שכרתי מעולם ונפל טענה בין המשכיר והשוכר אע"ג שקרקע בחזקת בעליה עומדת השוכר נאמן במיגו נ"י פרק השואל והמקבל:
3 שטר השכירות או שטר המשכנתא שכתוב בו שנים סתם בעל הפירות אומר שלשה ובעל הקרקע אומר ב' וקדם זה השוכר או המלוה ואכל הפירות הרי הפירות בחזקת אוכליהם עד שיביא בעל הקרקע ראיה ויש מי שאומר שאם יראה ב"ד שלא יוכל השוכר או הממשכן לברר עוד דבריו מוציאין מידו:
4 אכלה השוכר או הממשכן שלשה שנים וכבש השטר ואמר לחמש שנים יש לי פירות ובעל הקרקע אמר לג' אמר לו הבא שטרך ואמר אבד השוכר נאמן שאילו רצה אמר לקוחה היא בידי שהרי אכלה ג' שנים ודוקא שאין עדים שהיא מושכרת או ממושכנת בידו וגם בעל הקרקע לא מיחה הא לאו הכי אינו נאמן:
פירוש טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט שי״ז
1 ס"א טענה בפני עצמה פי' אחר שיפרע לו החוב זה עכשיו ובסמ"ע כתב בס"ק ג' לחלק בין הלואה לשכירות והוא מלתא בדותא דאדרבה דהפוסקי' השוו הלואה לשכירות בכל מילי ותו דאי משום חשש מה ואמאי לא מהימן לומר נתתי שכרך מה שעבר בכל השנה ותו דהא אין המשכיר יכול להוציאו ומה חושש השוכר בזה ועוד עיקר קושית הסמ"ע בזה עיין במ"ש בסי' עח בסעי' ב' בפי' דברי רבינו בשם הרא"ש אלא דדברי רמ"א שם צ"ע כמ"ש שם:
2 אפי' ביום הל' א"ל למה לא כתב כאן החילוק שבין תחילת היום כמ"ש סי' עח דאמת אין בו חידוש לפ"מ שפרשתי שם מה הוא תחילת היום ואפי' התם לית ביה חידוש:
3 או ישבע השוכר א"ל כאן קרקע בחזקת בעלים עומדת כמו שאמרי' בסי' שיב לענין חודש העיבור דשאני התם דהספק בחזרה עצמה משא"כ כאן הספק בפרעון השכירות הוי כשאר תביעה והמע"ה בסמ"ע תירץ בענין אחר:
4 ס"ג בחזקת אוכליהן בגמ' פרכינן והא קי"ל קרקע בחזקת בעלי' קיימת ומשני ה"מ במלתא דלא עבידי לגלויי ופירש"י לעולם בתר קרקע אזלינן ומיהו ה"מ בספק שאינו עומד להתברר לעולם כי ההיא דמספקא לן בין תפוס לשון ראשון או אחרון אבל הכא מלתא דעבידא לגלויי היא ופירש"י בסוף שיבואו עדי שטר ויעידו ואטרוחי ב"ד תרי זימני לא מטרחינן שמא הדין עם המלוה וכ' סמ"ע ס"ק ט' ונראה דה"ה בסעיף שלפני זה בשטר שכתוב בו לי' שנים ואין ידוע אימתי מתחילין ג"כ מקרי אפשר לברר וכדאיתא פ' ח"ה דף ל"ה בפשט זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי כל דאלים גבר מטעם כיון דאיכא למיקם עלי' דמלתא דשמא יבואו עדים ויסתרו הדין הלכך אין ב"ד נזקקין להם עד שיבואו עדים וכיון דחזינן דכ"מ שאפשר להתברר אין ב"ד מכניסין ראשם בדבר זה ה"ה נמי הכא כן אלא דשם אין א' מהם מוחזק הוי כל דאלים גבר וכאן שבקינן ביד המוחזק ולא כמו שחילק בסמ"ע בזה דבזה אין שייך לברורי דאין להבדל זה טעם ולא עיקר: שלא יוכל השוכר או הממשכן כו' כינה את המלוה בשטר על המשכון בשם ממשכן כמ"ש בסעי' שאחר זה אבל השוכר או הממשכן כו' ונקט כאן הנך תרתי משום דבריש הסעי' נקט ג"כ תרוייהו ובסמ"ע ס"ק יא הלך בדרך רחוקה לפרש הך ממשכן על המשכיר והוא אינו נכון כלל גם מצד הדין אינו אמת דאין על המשכיר שום שייכות בירור דכל שנשאר המברר בספק הוה כדין עם המשכיר דקרקע בחזקת בעליה קיימת: