תוספות על יבמות ע״ב

1 משום דלא נשיב להו רוח צפונית - בספרי אומר דבגנותן של ישראל סיפר הכתוב שלא עשו אלא פסח אחד במ' שנה שהיו במדבר שלא מצינו שעשו פסח אלא בשנה שניה ותימה וכי במזיד היו נמנעים ואי משום מילת זכרים שהיו מעכבים וחשיב גנות לפי שגרמו הם דבר זה והא כיון דלא אפשר לא היתה מעכבת כדאמר לעיל יבמות דף עא. המול לו אמר רחמנא ואז יקרב וגו' ואמר רבינו יצחק דעשו פסחים אבל לא עשו כתקנן אלא אחד:

2 לא נשבה להם רוח צפונית - פי' בפני עצמה אבל אין לפרש דלא נשבה כלל דהא אמר בסוף כל הגט גיטין דף לא: ושם ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן שאלמלא כן אין העולם מתקיים:

3 נזופין היו - אמר רבינו יצחק ממעשה מרגלים ולא כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל שהרי מחל להם הקב"ה ואמר להם סלחתי שאחר כך נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם:

4 דלא ניבדור ענני כבוד - לא משום דתקיפה דנוחה היא וטוב לנחבלים אלא שמפזרת העננים והעת יפה כדאמר מגילה דף כח: בעיא שמעתתא צילותא כיומא דאסתנא וכתיב נמי איוב ל״ז:כ״ב מצפון זהב יאתה זהב לשון אורה כמו המריקין זהב זכריה ד וכן פירש מנחם ואף לפי המדרש כן הוא דדרשינן בב"ב דף כה: שמזלת הזהב לפי שמפזרת את העננים והגשמים נעצרים והתבואה ביוקר ולכך הזהב בזול:

5 ומדבריהם גזרו עליהם - והא דאמר בנגמר הדין סנהדרין דף מד. עכן משוך בערלתו היה ומפיק ליה מקרא אסמכתא בעלמא היא והא דאמר בפרק קמא דשבועות דף יג. דמשוך ערלה בכרת היינו שלא מל כלל:

6 מיתיבי כו' - דמשוך אוכל בתרומה אע"ג דצריך שימול מדרבנן מפני שנראה כערל לא אסרוהו בתרומה ולפי הספרים דגרסי לימא מסייע ליה צ"ל דמשמע ליה אוכל מן התורה אבל מדרבנן אסור כדמוכח ברייתא דקתני צריך שימול:

7 מבחוץ - וא"ת אכתי היאך מאכיל את אשתו דכיון דאינו בן ביאה לא הוי חופתו חופה כמו פחותה מבת ג' לעיל בפרק הבא על יבמתו יבמות דף נז: וי"ל דכיון דראוי לקרוע הוי בר חופה:

8 אין נימול אלא ביום - הקשה הר"ר אפרים דאמאי איצטריך פ"ק דקידושין דף כט. ושם אותו ולא אותה דאשה לא מחייבא למול את בנה תיפוק לי דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ביום ולא בלילה דמהאי טעמא פטרינן אשה מציצית וי"ל דלר' אלעזר ברבי שמעון איצטריך והא דנימול לשמונה לא חשיב זמן גרמא כיון דמשמונה ואילך כל שעתא זמנו הוא:

9 מר סבר דרשינן וביום - אע"ג דמדכתיב ח' ימים דרשינן שבת דף קלב. ולא לילות וביום דרשינן שם אפילו בשבת מ"מ שפיר דריש מוי"ו דוביום לרבויי כל הני דאין נימולים אלא ביום:

10 שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה - וא"ת הא דרשי' ליתן בקר שני על שריפתו וכיון דשלא בזמנו הוא למה צריך להמתין עד הבקר ישרפנו במוצאי יו"ט דכבר נעשה נותר מקודם ויש לומר דכיון דלא אפשר לשורפו ביו"ט קבע זמנו בבקר שני:

11 שהזה כו' - איצטריך לאשמועינן דהזאה כשרה אע"ג דאסור בתרומה וקדשים כי טמא:

12 שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרה - וא"ת מחוסר כפרה יוכיח שמותר בתרומה ואסור בפרה וי"ל דמה למחוסר כפרה שכן אסור בנגיעת קדשים ואיכא למיעבד ק"ו מתרוייהו מה טבול יום שאסור בנגיעת תרומה וקדשים מותר בפרה ערל שמותר בנגיעת תרומה וקדשים כו' דתו ליכא מחוסר כפרה יוכיח:

13 התם משום דמאיס - ואפי' רבנן מודו התם דפטור ואם תאמר בפ"ק דחגיגה דף ד. ושם למה לן זכורך למעוטי טומטום ואנדרוגינוס כשביציו מבחוץ תיפוק לי דערל הוא דפטור וי"ל דטומטום כיון דלא אפשר למול לא מאיס ולא מיפטר מטעם ערל א"נ ה"פ התם משום דמאיס וחשיב התם לר' עקיבא ערל כי טמא אבל לרבנן לא ולרבנן איצטריך זכורך למעוטי טומטום:

14 חוץ מחש"ו - פי' הקונט' דדרשינן ואסף איש ולא קטן ואי אפשר לומר כן דבפרק טרף בקלפי יומא דף מג. ושם דריש בהדיא איש להכשיר זר טהור להכשיר האשה והניח מי שיש בו דעת להניח פרט לחש"ו:

15 הנך דפסולים התם כשרים הכא - ומכשיר טפי בקטן משום דאתי לכלל איש:

16 ונתן ולא ונתנה - קרא יתירא קדריש ולא דריש מדכתב ונתן ולא ונתנה שהרי כל התורה בלשון זכר נאמרה:

17 דשקיל חד ויהיב חד - פי' אותו שנותן האפר בתוך מי חטאת הוא עצמו יערב המים והאפר יחד: