תוספות על יבמות קי״א

1 תיתיב גביה ממה נפשך - פירש בקונטרס ואי קשיא מתני' הבא על הקטנה ואחר כך בא על החרשת פסל את הקטנה ואמאי לא אמר תיתיב גביה הקטנה ממה נפשך אי קנויה היא קנויה היא ואי לא נכרית בעלמא היא ותירץ דגזרינן דלמא בעיל חרשת ברישא כדלקמן בבריית' וקשה דקתני בברייתא ואם בא על החרשת נותן לה גט והותרה ואמאי לא גזרינן בא על החרשת אטו מת בעלה של קטנה ובא עליה דלא משתריא בגט אלא בחליצה דביאה פסולה לא פטרה כי היכי דגזרינן במתני' ושמא כיון שלא היה תקנתא לחרשת לא רצו לאוסרה איסור עולם:

2 הויא לה ביאה פסולה ולא פטרה - וא"ת התינח לעיל פרק ר"ג יבמות דף נ: דביאה פסולה לא פטרה דגזרינן ביאה אחר הגט אטו ביאה אחר חליצה אבל הכא מאי חששא איכא וי"ל דהכא נמי אי פטרה אמרי דביאת חרשת ביאה כשירה היא ואע"פ שהיא אחר ביאת הקטנה ואתי לאיחלופי בגדולה שאחר שבא על הגדולה יחזור ויבא על אחותה:

3 לאחר שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה - ואם תאמר מה הוא מפסיד אם חולץ לה ולמה אין כופין כדי להתירה ויש לומר שהוא מתבייש בבית דין לחלוץ לה שתרוק בפניו:

4 לאחר מיתת בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ לה - ולא אמרינן כופין שנתן אצבע בין שיניה שלא היפר לה שהרי אין יכול להפר עד שיבעול ואי סבירא ליה דמצי מיפר דפלוגתא היא בנדרים בפ' נערה נדרים דף עד. ומייתי לה בפ' ארבעה אחין לעיל יבמות ד' כט: סבירא ליה כמ"ד בכתובות דף נט: היא נתנה אצבע בין שיניה ולהכי מבקשים ולא כופין:

5 קרי כאן להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא - ואע"פ שיבא לכלל הקמת שם לא מהניא כיון שלא היה לו שעת הכושר כי היכי דפסלינן בהערל לעיל יבמות דף עט: סריס חמה שלא היה לו שעת הכושר אע"פ לעיל יבמות פ. שבמינו מתרפאים באלכסנדריא של מצרים ומשני אמר קרא כו' ולא דמי לסריס חמה שאין רפואתו ברורה לבוא כמו קטן שיגיע לכלל גדלות:

6 יבמה יבא עליה כל דהו - מדלא כתיב אחי המת יבא עליה:

7 אמר קרא כי ישבו אחים יחדו - וממעטינן מיניה לעיל בפ"ב יבמות דף יז: ושם אשת אחיו שלא היה בעולמו מכלל שאם היה בעולמו אפילו יום אחד מייבם אבל ליכא למימר דמיחדו דריש דאם כן אפי' סריס נמי לייבם מהאי טעמא דהא יחדו איתנהו:

8 טענת בתולים כל שלשים יום - אפי' ראינו שנסתרה כבר רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר לאלתר לאו דוקא דאי אפשר לטעון עד שימצא בית דין:

9 לא נסתרה אפי' אחר כמה שנים - כלומר שאין אנו יודעין שנסתרה אע"פ שנכנסה לחופה ור"מ סבירא ליה דלא מוקי איניש אנפשיה שלא יסתר ויבעול בעילת מצוה אי נמי לא נסתרה שאנו יודעין בודאי שלא נסתרה ובהא לא פליג רבי מאיר: