תוספות רי"ד על נדה נ״ז

1 כיון דכתיבא מיזהר זהיר בה מאי דאמרינן הלוקח יין מבין הכותים כו' שחייב לעשר אלמא שהן חשודין על התרומה ועל המעשרו ואע"ג דכתיבי התם משום דלית להו ולפני עור ואין מעשרין מה שמוכרים לאחרים ובודאי אי בדקי ליה ושתי סמכי' עליה כדאמר בריש הכל שוחטן מצא בידו דיקוריא מצאה צפרין קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו ואם אכלו מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור ואע"פ שהשחיטה כתובה בתורה משום דחשיד אלפני עור לא תתן מכשול:

2 מהדורא קמא: אמר שמואל בדקה בקרקע עולם וישבה עליו ומצאה דם טהור שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה פי' דוקא אם הרגישה וידעה שיצא הדם מבשרה אז היא טמאה אבל אם לא הרגישה שיצא מבשרה כגון זה שנמצא הדם בקרקע טהורה היא דאומר לא בדקה יפה ובקרקע הוה האי דם מעיקרא ולקמן מקשי' ליה מכתמין דמתני' וסתרינן למילתיה:

3 ת"ש נמצאת אומר שלש ספיקות באשה על על בשר' ספק טמא ספק טהור טמאה על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהורה. ובמגעות ובהסטות הלך אחר רוב ימים אם טמאים טמאה. ואע"ג דלא ארגיש פי' אם נמצא הכתם על בשרה ספק טמא שיש לומר מגופה וספק טהור שיש לומר מעלמא אתי היא טמא דאמרי' מגופא אתא:

4 ובחלוק תלינן לקולא ואמרינן מעלמא אתי ולקמן נפרש היכי דמי דבבשרה תלינן לחומרא ובחלוק לקולא דהא במתני' משוה אותם בין אם נמצא על בשרה בין על חלוקה אם נמצא כנגד התורפה היא טמאה דאמרי' מגופה אתא ושלא כנגד בית התורפה טהורה דאמרי' מעלמא אתא:

5 ובמגעות ובהסטות הלך אחר רוב ימיה פי' ואם לא נמצא הכתם לא על בשרה ולא על חלוקה לא על הכלי שנגעה בו או שהסיטה אותו אנו הולכין אחר הרוב הרי שלשה ספיקות חלוקין. מאי הלך אחר הרוב לאו אם רוב ימיה טמאין טמא ואע"ג דלא ארגישה פי' אם רוב ימיה של אשה טמאין על ידי כתמין גם זה אנו דנים בכתם כאלו נמצא על בשרה וטמא דאמרי' מגופה אתא ואע"ג דלא ארגישה ולא ידעה שיצא מבשרה הוא טמא ומהדר לא אם רוב ימיה טמאין בהרגשה הויא טמאה דאימור הרגישה ולאו אדעתא פי' אם רוב ימיה הוא רגילה לראות דם ומרגשת בו כיון שהוא עלולה לראות רוב ימיה אנו תולים שגם כתם זה שעל הכלי מגופה יצא ולא הרגישה בו ופתרון המורה לא נרא' לי: