תוספות רי"ד על נדה ל״ד

מהדורה: תוספות רי״ד

« תוספות רי"ד על נדה ל״ג ×¢×´×‘ תוספות רי"ד על נדה ל״ו ×¢×´× »

1 נדה פתח ↗

רֶגֶל הֲוָה, וְטוּמְאַת עַם הָאָרֶץ בָּרֶגֶל כְּטׇהֳרָה שַׁוְּיוּהָ רַבָּנַן, דִּכְתִיב: ״וַיֵּאָסֵף כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים״, הַכָּתוּב עֲשָׂאָן כּוּלָּן חֲבֵרִים.

2 נדה פתח ↗

מַתְנִי' דַּם נׇכְרִית וְדַם טׇהֳרָה שֶׁל מְצוֹרַעַת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּרוּקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ.

3 נדה פתח ↗

דַּם הַיּוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כְּרוּקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ.

4 עבודה זרה פתח ↗

אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַשְּׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן אֶרֶס, שֶׁל נָחָשׁ מֵמִית, שֶׁל שְׁרָצִים אֵינוֹ מֵמִית. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב: בַּר אַרְיָא, תָּא וְאֵימָא לָךְ מִילְּתָא מְעַלְּיָיתָא דַּהֲוָה אָמַר רַב אֲבוּךְ, הָכִי אָמַר אֲבוּךְ: הָנֵי אַרַמָּאֵי זוּקָאנֵי — דַּהֲווֹ שָׁתוּ מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ גִּילּוּיָא, וְלָא מִתוּ וְהַאי דְּלָא מָיְיתִי — אַיְּידֵי דְּאָכְלִי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חֲבִיל גּוּפַיְיהוּ.

1 רגל הוה וטומאת ע"ה ברגל טהרה שויה רבנן פירוש אבל כותים שהן בועלי נידות אין להם טהרה אפילו ברגל הלכך צינורא דידהו משום טומאת ע"ה שגזרו עליהן להיות כזבין לכל דבריהן טהורה אבל משום טומאת כותים שהן בועלי נידות טמאה ואי קשיא אמאי לא מוקמינן מתני' דלעיל ברגל דטומאת ע"ה ליכא למיחוש כי אם לטומאת בועל נידה דהוה ליה ספק ספיקא. תשובה הא תנן בפ' ארבעה נדרים הנודר מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותים אלמא כותים לאו עולי רגלים הן וטמאין הם ברגל כשאר כל ימות השנה ומעשים בכל יום שסוקלים את ירושלים ואינן מודין בה אבל הצדוקי' מודין בירושלים וטהורין הם ברגל:

2 ודם טהרה של מצורעת ה"ה לדמים טהורים שלה כגון ירוק וכיוצא בו:

3 דם היולדת שלא טבלה ב"ש אומרים כרוקה וכמימי רגליה לפרושא קמא דפריש המורה ליכא לאקשויי והא דם לא חשיב מעיין לב"ש והיכי אמרי' כרוקה כמימי רגליה דהאי דמטמאינן רוקה ומימי רגליה של יולדת שלא טבלה לאו משם מעיין הוא דהא טומאה זו אינה מן התורה דלא מיבעיא אחר שכלו ימי לידתה אלא אפילו בתוך ימי לידתה מעיינותיה טהורין ואינן טמאין אלא גבי זב וזבה ולא גבי נדה ויולדת אלא חכמים גזרו שכל הטמאין יהיו משקין היוצאין מהן כמשקין הנוגעין בהן ומטמאין אוכלין ומשקין ולאו משום מעיין והלכך דמה נמי משקה הוא כל זה כתבתי במהמ"ק אבל במהדורא בתרא התבוננתי וראיתי שמה שכתב המורה דרוק הנדה אפילו בימי נדתה אינו מטמא אינו נ"ל שכך הוא רוק הנדה והיולדת והזבה כרוק הזב והאי דתנן בריש כלים למעלה הן זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה שהן מטמאין במגע ובמשא לאו למימרא דדוקא דם הנדה טמא אבל רוקה ומימי רגליה טהורין אלא משום דדם לא משתכח בזוב דהא אמרי' למעוטי איש מאודם נקט דם הנדה ולאו למעוטי נדה מרוק ומי רגלים תדע דהכי הוא דתנן בפ' ח' דמקואות. נדה שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהורה מטומאתה אבל טמאה על גב רוקה אלמא רוק הנדה מטמא דזב וזבה נדה ויולדת דין אחד להם:

4 או דילמא כיון דאכלו שקצים ורמשים חביל גופייהו ומיסרחא פירוש כדאיתא בפ' ב' דע"ז דגוים איידו דאכלו שקצי' ורמשי' חביל גופייהו:

5 בעי ר' יוסף ראיה ראשונה של מצורע וכו' אי קשיא וליפשוט מדאמר רבא לעיל זובו טמא אפילו לב"ש דאלמא מקום זיבה מעיין הוא תשובה לעולם מהתם לא תיפשוט דכיון דטומאה דרבנן הוא לאו בתר מעיין אזלי דהא קריו טהור אפילו לב"ה כדמפרש התם טעמא והלכך מטומאה דרבנן לא פשטינן לטומאה דאורייתא:

« תוספות רי"ד על נדה ל״ג ×¢×´×‘ תוספות רי"ד על נדה ל״ו ×¢×´× »