תוספות רי"ד על נדה כ״ב

1 מקור מקומו טמא קשי' לי א"כ דמי' טהורי' אמאי לא מקבלי טומאה מן המקור ונהי דאשה טהורה הם יהיו טמאים ונ"ל שהדמים טהורים אינן באים מן המקור אבל החתיכה מפלת מן המקור:

2 למימר דנוגע הוה פירש דלא מצי לאוקמיה למילתיה משום רואה ומשום דסבר כר' נתן דאמר לקמן בפ' יוצא דופן זב צריך כחתימת פי האמה דעד כאן לא קאמר ר' נתן אלא בזב משום דכתב בית או החתים אבל בשכבת זרע לא הילכך בעל כרחין לא מצינן למילתא טעמא דר' נתן אלא משום דקסבר נוגע הוא ודברי המורה לא נראו לי:

3 שרץ ונבילה דאקושי בעינן מעת לעת אבל דם דרכיך לא בעינן מעת לעת או דילמא לא שנא ראיתי מקשים ממאי דתנן לקמן בפ' דם הנדה רוקו וזובו וניעו דרכיכו והוו כמו דם ואפ"ה בעינן מעת לעת ונ"ל דמאי דתנן התם ואם יכולין להשרו' ולחזו' כמות שהיו מטמאין לחין ומטמאין יבשין לאו אזוב וניעו ורוקו קאי כי אם אשרץ ונבלה דאילו זובו וניעו ורקו מעת שיבשו בטלו לגמרי ולעולה לא יכלו לחזור כמו שהיו מפני שהן משקין לחין וכל משקה שיבש בטל לגמרי ואם תשרה אותו מתרד ומתבטל ואינו חוזר לקדמותו והלכך אם יבשו' שוב אין מטמאין אבל שרץ ונבילה ובשר המת שהן חתיכות אעפ"י שיבשו יכולין לחזור לכמות שהיו לחים ע"י שרייה ודם שיבש ונקרש אם תשרה אותו אעפ"י שהוא נימוח ומתבטל מה בכך מיחויו מוכיח שהיו דם מתחיל' ואעפ"י שהיו יבש מטמא ומפני שהוא רך יש לומר שבשעה קטנה הוא נימוח ולא בעינן מע"ל כשרץ ונבלה:

4 פיסקא המפלת כמין דגים כולי אמר ר' לקיש במחלוקת שנויה ורבנן הוא פירוש והמפלת כמין קליפה כמין שעורה כמין יבחושין אדומין כולי עלמא היא דאם נימוחו מודי רבנן דהיא טמאה דדם הוו ולא דמי לחתיכה דלא הוה דם ואינה נימחת במים ואם לא נימוחו אפילו ר' יהודא מודה דטהור משום דבריה בפני עצמן הן כדאמרינן לעיל ולא דמי לחתיכה דהוה דם ולר' דאוקי פלוגתייהו באי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם הוא נמי במחלוקת שנויה ולר' יהודא אע"ג דלא נימוחו טמאה דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם: