מדרשי פילון ג׳:א׳

מהדורה: מדרשי פילון, שמואל בלקין, תשמ"ט

« מדרשי פילון ב׳:כ״ה מדרשי פילון ג׳:ג׳ »

1 ספר הזהר פתח ↗

מִכָּאן וּלְהָלְאָה סָמֶךְ מַאי הִיא וַיִּסְגּוֹר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. בְּסִטְרוֹי הֲוָה. וְהֲוָה דָא בְּסִטְרוֹי דְדָא. וַדַּאי עֲקָרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְשָׁתִיל לוֹן בְּאֲתַר אָחֳרָא וְאִתְהַדְּרוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין לְקִיּוּמָא. כְּגַוְונָא דָא סְמִיכָן עָלְמִין. עֲקָרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְשָׁתִיל לוֹן בְּאֲתַר אָחֳרָא וְאִתְקַיְּימוּ בְּקִיּוּמָא שְׁלִים. וְאָמַר רַבִּי אַבָּא מְנָלָן דְּאָדָם וְחַוָּה נְטִיעִין הֲווּ. דִּכְתִיב, ישעיהו ס׳:כ״א נֵצֶר מַטָעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. מַעֲשֵׂה יָדַי דַּיְיקָא. דְּלָא אִשְׁתַּדְּלוּ בְּהוֹן בִּרְיָין אָחֳרָנִין. וּכְתִיב, ישעיהו י״ז:י״א בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי דִּבְהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְנְטָעוּ בְּעָלְמָא סָרְחוּ. תְּנַן הַנְּטִיעוֹת כְּקַרְנֵי חֲגָבִים הֲווּ וּנְהוֹרָא דִּלְהוֹן דַּקִּיק וְלָא הֲווּ נָהֲרִין. כֵּיוָן דְּאִתְנְטָעוּ וְאִתְתַּקְּנוּ. אִתְרַבִּיאוּ בִּנְהוֹרָא וְאִקְרוּן אַרְזֵי לְבָנוֹן. וְאָדָם וְחַוָּה עַד דְּאִתְנְטָעוּ לָא אִתְרַבִּיאוּ בִּנְהוֹרָא וְלָא סְלִיקוּ רֵיחָא וַדַּאי. אִתְעַקָּרוּ וְאִשְׁתִּילוּ וְאִתְתָּקָנוּ כְּדְקָא יָאוֹת: וַיְצַו יְיָ אֱלֹהִים. הָא תָּנִינָן לֵית צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה. יְיָ זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם. אֱלֹהִים אֵלּוּ הַדַּיָּינִין. עַל הָאָדָם זוֹ שְׁפִיכֻת דָּמִים. לֵאמֹר זוֹ גִּלּוּי עֲרָיוֹת. מִכָּל עֵץ הַגָּן וְלֹא גֶּזֶל. אָכֹל תֹּאכֵל וְלא אֵבָר מִן הַחַי וְשַׁפִּיר. מִכָּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. דְּשַׁרְיָא לֵיהּ כֹּלָּא דְּלֵיכְלִינְהוּ בְּיִחוּדָא. דְהָא חֲזִינָן אַבְרָהָם אָכַל, יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְכָל נְּבִיאִים אֲכָלוּ וְחָיוּ. אֲבָל אִילָנָא דָּא אִילָנָא דְמוֹתָא אִיהוּ כמה דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו מָאן דְּנָטִיל לֵיהּ בִּלְחוֹדוֹי מַיֵית. דְּהָא סַמָּא דְמוֹתָא נָטִיל בגין דאיהו מפריש ליה מן חיין. וְעַל דָּא כִּי בְיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶנּוּ מוֹת תָּמוּת בְּגִין דְּקָא פָּרִישׁ נְטִיעִין. רַבִּי יְהוּדָה שַׁאִיל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא דִּתְנִינָן אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הֲוָה, מַאי הוּא. אָמַר לֵיהּ דְּפָּרִישׁ בְּרִית קֹדֶשׁ מֵאַתְרֵיהּ וּמֵחוּלָקֵיהּ. וַדַּאי מוֹשֵׁךְ בָּעָרְלָה הֲוָה. וְשָׁבַק בְּרִית קֹדֶשׁ וְדָבַק בָּעָרְלָה וְאִתְפַּתֶּה בְּמִלָּה דְנָחָשׁ. וּמִפְּרִי הָעֵץ דָּא אִתְּתָא. לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ בְּגִין דִּכְתִיב, משלי ה׳:ה׳ רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוְת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמוֹכוּ. וּבְהַאי הֲוֵי פְּרִי, דְּהָא בְּאָחֳרָא לָא הֲוֵי פְּרִי. כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. בְּגִין דָּא אִילָנָא דְמוֹתָא הֲוֵי כִּדְקָאֲמָרָן. דִּכְתִיב רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת: והנחש היה ערום מכל חית השדה רַבִּי יוֹסֵי אָמַר הַאי אִילָנָא דְקָא אֲמָרָן הֲוָה מִתְשָׁקֵי מִלְּעֵילָא וְאִתְרַבֵּי וְהֲוָה חָדֵי כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. הַגָּן דָּא אִתְּתָא. וְנָהָר דָּא הֲוָה עָיִיל בֵּיהּ וְאַשְׁקֵי לֵיהּ וְהֲוָה כֹּלָּא חָד וכדין יי אחד ושמו אחד. דְּהָא מִתַּמָּן וּלְתַתָּא אִיהוּ פִּירוּדָא דִּכְתִיב וּמִשָּׁם יִפָּרֵד. וְהַנָּחָשׁ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר דָּא יֵצֶר הָרָע. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר נָחָשׁ מַמָּשׁ. אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹן וַדַּאי כֹּלָּא חַד. וְסמא"ל הֲוָה וְאִתְחַזֵּי עַל נָחָשׁ וְצוּלְמֵיהּ. דְּנָחָשׁ דָּא אִיהוּ שָׂטָן וְכֹלָּא חַד. תָּנִינָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נָחַת סמא"ל מִן שְׁמַיָא רָכִיב עַל נָחָשׁ דָּא וְצוּלְמֵיהּ הֲווּ חָמָאן כָּל בִּרְיָין וְעָרְקָן מִנֵּיהּ. וּמְטוֹ לְגַבֵּי אִתְּתָא בְּמִלִּין וּגְרִימוּ מוֹתָא לְעָלְמָא. וַדַּאי בְּחָכְמָה אַיְיתֵי סמא"ל לְוָוטִין עַל עָלְמָא וְחִבֵּל אִילָנָא קַדְמָאָה דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא. וּמִלָּה דָא הֲוֵי תָּלֵי עַל סמא"ל עַד דְּאֲתָא אִילָנָא אָחֳרָא קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ יַעֲקֹב וּנְטַל מִנֵּיהּ בִּרְכָאן דְּלָא יִתְבָּרֵךְ סמא"ל לְעֵילָא וְעֵשָׂו לְתַתָּא. דְּהָא יַעֲקֹב דּוּגְמָא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הֲוָה ושופריה דְּיַעֲקֹב שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הֲוָה. וְעַל דָּא כְּמָה דְּמָנַע סמא"ל בִּרְכָאן מֵאִילָנָא קַדְמָאָה. הָכִי נָמֵי מָנַע יַעֲקֹב דְּאִיהוּ אִילָנָא דּוּגְמָא דְאָדָם מִסמא"ל בִּרְכָאן מִלְּעֵילָא וּמִתַּתָּא. וְיַעֲקֹב דִּידֵיהּ נָטִיל בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא בראשית ל״ב:כ״ה וַיֵּאָבֶק אִישׁ עִמּוֹ. כְּתִיב וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם דָּא יֵצֶר הָרָע דָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וּבְגִין דְּנָחָשׁ אִיהוּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת גְּרַם מוֹתָא לְכָל עָלְמָא. וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִיב, בראשית ו׳:י״ג קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי. דָּא הוּא קִצָּא דְּכָל בִּשְׂרָא דְּנָטִיל נִשְׁמְתָא לְכָל בִּשְׂרָא וְאִקְרֵי הָכִי. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר. בְּאַף פָּתַח וְאַף אַטִּיל בְּעָלְמָא. אָמַר לָהּ לְאִתְּתָא בְּאִילָנָא דָא בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא וַדַּאי. אִכְלוּ מִנֵּיהּ וִהְיִיתֶם כֵּאלהִים יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע. דְּהָא אִיהוּ הָכִי הֲוֵי אֱלֹהִים שְׁמֵיהּ עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. וְעַל דָּא וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יוֹדְעֵי וְגו'.

1 חגיגה פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם״, כֵּיוָן שֶׁסָּרַח הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִיעֲטוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה״.

1 שבת פתח ↗

אֲזַל הוּא וּבְרֵיהּ, טְשׁוֹ בֵּי מִדְרְשָׁא. כׇּל יוֹמָא הֲוָה מַתְיָא לְהוּ דְּבֵיתְהוּ רִיפְתָּא וְכוּזָא דְמַיָּא וְכָרְכִי. כִּי תְּקֵיף גְּזֵירְתָא אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן, דִילְמָא מְצַעֲרִי לַהּ וּמְגַלְּיָא לַן. אֲזַלוּ טְשׁוֹ בִּמְעָרְתָּא. אִיתְרְחִישׁ נִיסָּא אִיבְּרִי לְהוּ חָרוּבָא וְעֵינָא דְמַיָּא, וַהֲווֹ מַשְׁלְחִי מָנַיְיהוּ וַהֲווֹ יָתְבִי עַד צַוְּארַיְיהוּ בְּחָלָא. כּוּלֵּי יוֹמָא גָּרְסִי. בְּעִידָּן צַלּוֹיֵי לָבְשִׁי מִיכַּסּוּ וּמְצַלּוּ, וַהֲדַר מַשְׁלְחִי מָנַיְיהוּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיבְלוּ. אִיתִּיבוּ תְּרֵיסַר שְׁנֵי בִּמְעָרְתָּא. אֲתָא אֵלִיָּהוּ וְקָם אַפִּיתְחָא דִמְעָרְתָּא, אֲמַר: מַאן לוֹדְעֵיהּ לְבַר יוֹחַי דְּמִית קֵיסָר וּבְטִיל גְּזֵירְתֵיהּ.

3 סנהדרין פתח ↗

אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִין שֶׁכׇּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ״.

5 בראשית רבה פתח ↗

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ שְׁאֵלוּנִי בְּאַנְטוֹכְיָא, אָמַרְתִּי לָהֶם כִּי יוֹדְעִים אֱלֹהִים אֵין כְּתִיב אֶלָּא כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר הִתְחִיל אוֹמֵר דֵּלָטוֹרְיָא עַל בּוֹרְאוֹ, אָמַר מֵאִילָן הַזֶּה אָכַל וּבָרָא הָעוֹלָם, וְהוּא אוֹמֵר לָכֶם לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹא תִבְרְאוּ עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים, דְּכָל אִינָשׁ וְאִינָשׁ סָנֵי בַּר אֻמְנָתֵיהּ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר כָּל שֶׁנִּבְרָא אַחַר חֲבֵרוֹ שַׁלִּיט בַּחֲבֵרוֹ, שָׁמַיִם בָּרִאשׁוֹן, וְרָקִיעַ בַּשֵּׁנִי, אֵינוֹ סוֹבְלָן, אֶתְמְהָא. רָקִיעַ בַּשֵּׁנִי, וּדְשָׁאִים בַּשְּׁלִישִׁי, אֵינָן מְסַפְּקִין אֶת מֵימָיו, דְּשָׁאִים בַּשְׁלִישִׁי, וּמְאוֹרוֹת בָּרְבִיעִי, אֵינָן מְבַשְּׁלִין פֵּרוֹתָיו, מְאוֹרוֹת בָּרְבִיעִי, וְעוֹפוֹת בַּחֲמִישִׁי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן זִיז עוֹף טָהוֹר הוּא וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ מְכַסֶּה גַּלְגַּל חַמָּה, וְאָדָם נִבְרָא אַחַר הַכֹּל לִשְׁלֹט בַּכֹּל, קִדְמוּ וְאִכְלוּ עַד שֶׁלֹא יִבְרָא עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים וְהֵן שׁוֹלְטִין בָּכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בראשית ג, ו: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב וגו', רָאֲתָה דְּבָרָיו שֶׁל נָחָשׁ.

5 מורה נבוכים פתח ↗

ולפני שאפרט את הקושיה ופתרונה אקדים שכל דובר עברית יודע שהמונח 'אלהים' משותף א לאלוה ב ולמלאכים ג ולשופטים מנהיגי המדינות. וכבר ביאר אנקלוס הגר עליו השלום, ואמת מה שביאר, שבפסוק "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" בראשית ג,ה הכוונה למשמעות האחרונה, ותרגם: "וּתְהוֹן כְּרַבְרְבִין" =ותהיו כגדולים, כנכבדים.

6 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְאָמַר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי נָגַעְתִּי בּוֹ וְלֹא מַתִּי, אַף אַתְּ תִּגְּעִי בּוֹ וְלֹא תָמוּתִי״. וְהָלְכָה הָאִשָּׁה וְנָגְעָה בּוֹ בָּאִילָן וְרָאֲתָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא כְּנֶגְדָּהּ. אָמְרָה: ״אוֹי לִי שֶׁנָּגַעְתִּי! עַכְשָׁיו אָנֹכִי מֵתָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אִשָּׁה אַחֶרֶת וְנוֹתְנָהּ לְאָדָם. אֶלָּא אָנֹכִי גּוֹרֶמֶת לוֹ שֶׁיֹּאכַל עִמִּי. אִם אָמוּת – נָמוּת שְׁנֵינוּ, וְאִם אֶחְיֶה – נִחְיֶה שְׁנֵינוּ״. וְלָקְחָה מִפֵּרוֹת הָאִילָן וְאָכְלָה וְנָתְנָה לְאִישָׁהּ. כֵּיוָן שֶׁאָכַל אָדָם מִפֵּרוֹת הָאִילָן, רָאָה אֶת עַצְמוֹ עֵרוֹם וְנִפְקְחוּ עֵינָיו וְקָהוּ שִׁנָּיו. אָמַר לָהּ: ״מַהוּ שֶׁהֶאֱכַלְתִּנִי שֶׁעֵינַי נִפְקְחוּ וְקָהוּ שִׁנַּי עָלַי? כְּשֵׁם שֶׁקָּהוּ שִׁנַּי, כֵּן יִקְהוּ שִׁנֵּי כָּל הַדּוֹרוֹת״.

7 ברכות פתח ↗

עַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר חִטָּה מִין אִילָן הִיא. דְּתַנְיָא: אִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גֶּפֶן הָיָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה עַל הָאָדָם אֶלָּא יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר״. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: תְּאֵנָה הָיְתָה, שֶׁבַּדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ נִתַּקְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִטָּה הָיְתָה, שֶׁאֵין הַתִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרוֹת ״אַבָּא״ וְ״אִמָּא״ עַד שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם דָּגָן.

7 בראשית רבה פתח ↗

וַיִּשְׁמְעוּ, אַל תִּקְרֵי וַיִּשְׁמְעוּ אֶלָּא וַיַּשְׁמִיעוּ, שָׁמְעוּ קוֹלָן שֶׁל אִילָנוֹת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הָא גַנְבָא דְּגָנַב דַּעְתֵּיהּ דְּבָרְיֵה. דָּבָר אַחֵר שָׁמְעוּ קוֹלָן שֶׁל מַלְאָכִים אוֹמְרִים ה' אֱלֹהִים הוֹלֵךְ לְאוֹתָן שֶׁבַּגָּן. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי לֵוִי אָמַר מֵת אוֹתוֹ שֶׁבַּגָּן, רַבִּי יִצְחָק אָמַר מֵת הָלַךְ לוֹ, אֶתְמְהָא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרוּחַ הַיּוֹם, לְרֶוַח הַיּוֹם, הֲרֵינִי מְחַיֶּה לוֹ אֶת הַיּוֹם, כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ בראשית ב, יז: כִּי בְיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנוּ מוֹת תָּמוּת, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים אִם יוֹם מִשֶּׁלִּי אִם יוֹם אֶחָד מִשֶּׁלָּכֶם, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לוֹ יוֹם אֶחָד מִשֶּׁלִּי שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים, וְהוּא חַי תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וּמַנִּיחַ לְבָנָיו שִׁבְעִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים צ, י: יְמֵי שְׁנוֹתֵנוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה. לְרוּחַ הַיּוֹם, רַב אָמַר לְרוּחַ מִזְרָחִית דָּנוּ, לְרוּחַ שֶׁהִיא עוֹלָה עִם הַיּוֹם. זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר לְרוּחַ מַעֲרָבִית דָּנוּ, לְרוּחַ שֶׁהִיא שׁוֹקַעַת עִם הַיּוֹם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב הִקְשָׁה עָלָיו, כָּל שֶׁהַיּוֹם עוֹלֶה הוּא מַרְתִּיחַ. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּזַבְדִּי בֶּן לֵוִי רִיתָה עָלָיו, כָּל שֶׁהַיּוֹם שׁוֹקֵעַ הוּא צוֹנֵן. בראשית ג, ח: וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, אָמַר רַב אַיְבוּ גָּרְעָה קוֹמָתוֹ וְנַעֲשָׂה שֶׁל מֵאָה אַמָּה. בראשית ג, ח: בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן, אָמַר רַבִּי לֵוִי רָמַז לְתוֹלְדוֹתָיו שֶׁיִּהְיוּ נִתָּנִין בַּאֲרוֹנוֹת שֶׁל עֵץ.

8 בראשית רבה פתח ↗

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם בראשית ג, ח, אָמַר רַבִּי חַלְּפוֹן שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְהִלּוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות ט, כג: וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב תהלים לז, כט: צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו', וּרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ פוֹרְחִים בָּאֲוִיר, אֶלָּא הָרְשָׁעִים לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה בָּאָרֶץ.

9 סנהדרין פתח ↗

שֶׁאֵין כׇּל דֶּקֶל וָדֶקֶל שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁאֵין סוּס שֶׁל פָּרְסִיִּים נִקְשָׁר בּוֹ, וְאֵין לָךְ כׇּל אָרוֹן וְאָרוֹן שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין סוּס מָדִי אוֹכֵל בּוֹ תֶּבֶן. אָמַר רַב: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. אָמַר עוּלָּא: יֵיתֵי וְלָא אִיחְמִינֵיהּ. וְכֵן אָמַר רַבָּה: יֵיתֵי וְלָא אִיחְמִינֵיהּ. רַב יוֹסֵף אָמַר: יֵיתֵי וְאֶזְכֵּי דְּאֵיתֵיב בְּטוּלָּא דְּכוּפִיתָא דַּחֲמָרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ? וְהָתַנְיָא: שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר: מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ? יַעֲסוֹק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים. וּמָר – הָא תּוֹרָה וְהָא גְּמִילוּת חֲסָדִים! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁמָּא יִגְרוֹם הַחֵטְא, כִּדְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רָמֵי: כְּתִיב ״וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״, וּכְתִיב ״וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ״. שֶׁהָיָה מִתְיָירֵא שֶׁמָּא יִגְרוֹם הַחֵטְא, כִּדְתַנְיָא: ״עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה׳״ – זוֹ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה, ״עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִית״ – זוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּה. אֱמוֹר מֵעַתָּה: רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס בְּבִיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יֵיתֵי וְלָא אִיחְמִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ״? בֹּא וְאַרְאֶךָּ דּוּגְמָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה: בִּזְמַן שֶׁאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּפָגַע בּוֹ סַנְטָר – דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁפָּגַע בּוֹ אֲרִי. נִכְנַס לָעִיר, פָּגַע בּוֹ גַּבַּאי – דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁפְּגָעוֹ דֹּב. נִכְנַס לְבֵיתוֹ וּמָצָא בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מוּטָלִין בָּרָעָב – דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ. אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כׇל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כׇל פָּנִים לְיֵרָקוֹן״. מַאי ״רָאִיתִי כָּל גֶּבֶר״? אָמַר רָבָא בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: מִי שֶׁכׇּל גְּבוּרָה שֶׁלּוֹ. וּמַאי ״וְנֶהֶפְכוּ כׇל פָּנִים לְיֵרָקוֹן״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי, הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ? אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי, רָהֵיט וְנָפֵל תּוֹרָא, וְאָזֵיל וְשָׁדֵי לֵיהּ סוּסְיָא בְּאוּרְיֵיהּ. אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל דְּאָכְלִי שְׁנֵי מָשִׁיחַ. אָמַר רַב יוֹסֵף: פְּשִׁיטָא! וְאֶלָּא מַאן אָכֵיל לְהוּ? חִילָק וּבִילָק אָכְלִי לְהוּ? לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי הִילֵּל, דְּאָמַר: אֵין מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ בִּימֵי חִזְקִיָּה. אָמַר רַב: לָא אִבְּרִי עָלְמָא אֶלָּא לְדָוִד. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְמֹשֶׁה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְמָשִׁיחַ. מָה שְׁמוֹ? דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי: שִׁילֹה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה״. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי: יִנּוֹן שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ״. דְּבֵי רַבִּי חֲנִינָה אָמְרִי: חֲנִינָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר לֹא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מְנַחֵם בֶּן חִזְקִיָּה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי״. וְרַבָּנַן אָמְרִי: חִיוּוֹרָא דְּבֵי רַבִּי שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָכֵן חֳלָיֵינוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה״. אָמַר רַב נַחְמָן: אִי מִן חַיַּיָּא הוּא, כְּגוֹן אֲנָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יָצָא״. אָמַר רַב: אִי מִן חַיַּיָּא הוּא, כְּגוֹן רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ. אִי מִן מִתַיָּא הוּא, כְּגוֹן דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד לָהֶם דָּוִד אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבְדוּ אֵת ה׳ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם״. ״הֵקִים״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אָקִים״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וְהָכְתִיב: ״וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם״? כְּגוֹן קֵיסָר וּפַלְגֵי קֵיסָר. דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: מַאי דִּכְתִיב ״הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה׳ לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה׳ הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר״? מָשָׁל לְתַרְנְגוֹל וַעֲטַלֵּף שֶׁהָיוּ מְצַפִּין לָאוֹר. אֲמַר לֵיהּ תַּרְנְגוֹל לַעֲטַלֵּף: אֲנִי מְצַפֶּה לָאוֹרָה שֶׁאוֹרָה שֶׁלִּי הִיא, וְאַתָּה לָמָּה לְךָ אוֹרָה?

14 ברכות פתח ↗

בִּגְדוּלָּה מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל — דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ וְגוֹ׳״. בִּקְלָלָה מַתְחִילִין מִן הַקָּטָן — בַּתְּחִלָּה נִתְקַלֵּל נָחָשׁ, וּלְבַסּוֹף נִתְקַלְּלָה חַוָּה, וּלְבַסּוֹף נִתְקַלֵּל אָדָם!

14 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִין שֶׁאֵין טוֹעֲנִין לַמֵּסִית? מִנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי. דְּאָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי: הַרְבֵּה טְעָנוֹת הָיָה לוֹ לַנָּחָשׁ לִטְעוֹן, וְלֹא טָעַן. וּמִפְּנֵי מָה לֹא טָעַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? לְפִי שֶׁלֹּא טָעַן הוּא.

16 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

וְהִפִּיל אֶת סָמָאֵל וְאֶת כַּת שֶׁלּוֹ מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁתָן מִן הַשָּׁמַיִם, וְקִצֵּץ רַגְלָיו שֶׁל נָחָשׁ, וּפָקַד עָלָיו לִהְיוֹת מַפְשִׁיט אֶת עוֹרוֹ וּמִצְטַעֵר אַחַת לְשִׁבְעָה שָׁנִים בְּעִצָּבוֹן גָּדוֹל. וְאָרְרוֹ שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹאֵף בְּמֵעָיו, וּמְזוֹנוֹ נֶהְפַּךְ בְּמֵעָיו לְעָפָר, וּמְרוֹרַת פְּתָנִים מָוֶת בְּפִיהוּ. תִּתֵּן שִׂנְאָה בֵּינוֹ לְבֵין בְּנֵי הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ רוֹצְצִין אֶת רֹאשׁוֹ, וְאַחַר מִמֶּנּוּ הַמָּוֶת. וְנָתַן לָאִשָּׁה מִתֵּשַׁע קְלָלוֹת וָמָוֶת: עִנּוּי לֵידָה וְעִנּוּי דַּם בְּתוּלִים וְעִנּוּי הֵרָיוֹן וְעִנּוּי גִּדּוּל בָּנִים, וּמְכַסָּה אֶת רֹאשָׁהּ כְּאָבֵל, וְאֵינָהּ מְגַלַּחַת אוֹתָהּ כִּי אִם בִּזְנוּת, וְרָצַע אֶת אָזְנָהּ כְּעֶבֶד עוֹלָם, וּכְשִׁפְחָה מְשָׁרֶתֶת בַּעְלָהּ, וְאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת בְּעֵדוּת, וְאַחַר כָּל אֵלֶּה מָוֶת.

17 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

אִם אָדָם חָטָא, מָה חָטְאָה אֶרֶץ שֶׁנֶּאֶרְרָה? אֶלָּא עַל שֶׁלֹּא הִגִּיד אֶת מַעֲשֶׂיהָ, לְפִיכָךְ נֶאֶרְרָה. וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹטְאִין בַּעֲבֵירוֹת הַקַּלּוֹת, הוּא מַכֶּה פֵּרוֹתֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ בַּעֲבוּר בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ״.

17 מורה נבוכים פתח ↗

מידה כנגד מידה7 ומה שאמר על אדם "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ" איוב יד,כ, פירושו וביאורו שכאשר שינה את מגמת פניו גורש, שכן "פנים" הוא מונח הגזור מ"פָּנָה", משום שהאדם מכוון את פניו אל הדבר שהוא מכוון אליו את רצונו. אמר: כאשר שינה את מגמת פניו וכיוון אל עבר דבר שהיה עליו ציווי קודם לכן שאין לכוון אליו, גורש מגן עדן. וזה הוא העונש המותאם מבחינה עיונית לחטא, מִדה כנגד מִדה, משום שהותר לו לאכול מן הדברים הטובים וליהנות במרגוע ובשלווה, וכאשר נהיה חמדן והלך אחרי הנאותיו ודמיונותיו, כמו שאמרנו, ואכל מה שנאסר עליו לאכול – נמנע ממנו הכול, והוכרח לאכול את המאכל הגרוע ביותר, שלפני כן לא ראוי היה לו כמזון, וגם זאת אחרי עמל וטורח, כמו שנאמר "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" בראשית ג,יח-יט, וביאר ואמר "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" בראשית ג,כג. והשווה אותו לבהמות במזונו וברוב מצביו, כמו שאמר "וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה", ונאמר בביאור פרשה זו "אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין – נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" תהילים מט,יג.

19 משנה תורה, הלכות יסודי התורה פתח ↗

הוֹאִיל וְכָל הַנִּפְסָד יִפָּרֵד לִיסוֹדוֹת אֵלּוּ לָמָּה נֶאֱמַר לָאָדָם בראשית ג יט "וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". לְפִי שֶׁרֹב בִּנְיָנוֹ מִן הֶעָפָר. וְלֹא כָּל הַנִּפְסָד כְּשֶׁיִּפָּסֵד מִיָּד יַחֲזֹר לְאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת. אֶלָּא יִפָּסֵד וְיַחֲזֹר לְדָבָר אַחֵר וְדָבָר אַחֵר לְדָבָר אַחֵר וְסוֹף הַדְּבָרִים יַחֲזֹר לַיְסוֹדוֹת וְנִמְצְאוּ כָּל הַדְּבָרִים חוֹזְרִין חֲלִילָה:

1 מדוע מציג הכתוב את הנחש כחכם מכל החיות?

2 אפשר ונכון לומר, שהנחש הוא באמת החכם מכל החיות. אך הדבר נראה לי גם בגלל הנטייה לתאווה אותה הוא מסַמֵל. והתאווה משמעותה הִתעַנְגוּת, כי אוהבי־תענוג ערומים הם מאד ומיוּמָנים באומנות והמְצָאוֹת, חסרי־פניות במציאת תחבולות, אֵלה הּמסַפקוֹת תענוגות, וגם אֵלה המשמשות מקור לעידון כל־שהוא. עם זאת נראה לי, שהיות והבריה שהצטיינה בחכמתה ניתקנה כדי להתעות את האדם, מסתבר, שהיא החכָמה ביותר, ולא מדובר כאן בכל המין כולו, אלא בה, באחת ומיוחדת, וזאת מפני הטעם שהזכרנו. ___________

3 מדרשו של פילון, המגביל את הכתוב "והנחש היה ערום מכל חית השדה" לנחש מיוחד זה, שהיה מתוקן להַתעות את האדם, קרוב למדרש חז"ל: "הרבה נתייחדו עד שלא באו לעולם, המות מתוקן היה שיבא לעולם וכו', ולא הביא הקב"ה את המות אלא על ידי הנחש שהיה מתוקן, שנאמר והנחש היה ערום, וצפוי היה לפני הקב"ה שאדם עתיד לאכל ממנו וימות בעלילה, דכתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות ב, יז, אמר ליה הקב"ה, אין זה משל עכשיו, שכבר היה מתוקן, וכתיב הן האדם היה" ת"ה שמות, יז. "כל מי שכתוב בו "היה", מתוקן לכך וכו', והנחש היה ערום, מתוקן לפורעניות היה" שמו"ר ב, ד. וראה תוספתא סוטה ד, יז בהוצ' הר"ש ליברמן עמ' 176 שנקרא "הנחש הקדמוני". ושתי השיטות שבפילון נמנות על־ידי רבינו האי גאון, שכותב: "אבל מאמר התורה והנחש היה ערום מכל חית השדה, יכול להיות, כי הנחש ההוא לבדו היה ערום. ויכול להיות, כי המין הנחש כולו היה כן בשעת הבריאה" תשובת הגאונים קהלת שלמה, סימן ז.

4 על זה שהנחש הוא סמל התאווה, כותב גם פילון במקום אחר: "והנה אם ילך מי שהוא אחר ההשׁערה הטִבעית, יגיד לנכון שהנחש האמור הוא סמל התאווה" על בריאת העולם, קנז. וכדברי פילון, שהנחש הוא סמל התאוות ותענוגי החושים, איתא בזֹהר: "והנחש, ר' יצחק אמר דא יצר הרע" זֹהר בראשית, לה ע"ב. ובמדרש: "מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ ונתאוה לה" ב"ר יח, ו. ובמדרש הנעלם יח, ע"ג: "תאני ר' יוסי, זהו יצר הרע, שהוא הנחש המסית לבני אדם. ולמה נקרא נחש? מה הנחש הולך עקלתון, ואינו הולך בדרך ישרה, כך יצה"ר משטין לאדם בדרך רע, ולא בדרך ישר". ועוד במדרש הנעלם שם: "תאני ר' יוסי, מאי היה ערום מכל חית השדה? פיקח מאותו נפש החיה אשר בגוף, והוא היה המסית לאדם, עד שנתגרש מהנאת גן עדן".

5 האם דיבר הנחש כבן אדם?

6 ראשית נראה, שבראשית בריאת העולם אף שאר בעלי החיים לא נגרע חלקם מן הדיבור, אלא שלאדם היה יתרון בקול ברור וצלול יותר. שנית, כשעומד להתרחש נֵס, אלהים משַנֶה את התכונות הפנימיות. שלישית, משום שנשמותינו מלאות חטאים רבים, וחֵרשות לגבי כל הֶגֶה, פרט לשפה אחת או שתים בהן הן מורגלות, אך נשמות הראשונים, בהיותן נקיות מעוון וטהורות, היו עֵרוֹת במיוחד להכיר כל קול מכל עניין. וכיוון שלא נחוֹנוּ בחושים פגומים כמונו, כשם שלא נחוֹנוּ במבנה גוף עלוב, אלא נחוֹנוּ בגוף אדיר וקומת ענק, - בהכרח שגם חושיהם יהיו חדים יותר... ולא לשוא ישנם הסוברים, שהם נחוֹנוּ גם בעיניים, בהן יכלו לראות גם את התכונות והיצורים והמעשים אשר בשמים, ובאזנים לקלוט את כל סוגי הקול. ___________

7 גם במקום אחר מציין פילון את טעמו הראשון: "אך נאמר, שהנחש הוציא קול אנושי" על בריאת העולם, קס; "משום מה נדמה, שהנחש הוציא קול אנושי" שם, קסג; "מסופר, שהרמש הארסי ויליד האדמה הוציא מלפנים קול של בן אדם" וכו' שם, קנו.

8 מדרש דומה לפירושו הראשון של פילון, שבתחילת הבריאה היו כל החיות מחוננות בכוח הדיבור, נמצא בקטע מן הגניזה: "והיו מדברים עמם, שנ' ויאמר אל האשה" גנזי שכטר, א, עמ' 11. וכן בבראשית רבתי, על הפסוק ג, יז ארורה האדמה בעבורך: "שנסתם פי חיה ובהמה ועוף, שכל מה שגוזר אדם עליהם היו עושין, אם לא נאלמו" הוצאת אלבעק, עמ' 51. ועוד שם: "א"ר אלעזר, אם היה מדבר לא היה בכלל ארור, אלא מכאן שנסתם פיו" עמ' 43. ובאדר"נ: "עשרה על הנחש, שנסתם פיו" נו"ב, פרק מב. וכן ביוספוס קדמוניות א, א ד, שאז דיברו כל החיות והנחש בתוֹכָן. ובמדרש לקח טוב נמצא טעמו הראשון והשלישי של פילון: "באיזה לשון דבר הנחש עם האשה? בלשון הקודש, כי כתוב בו והנחש היה ערום, והיה מהלך בקומה זקופה, והיה יודע לשון האדם, ותוכל לומר בלשון שלו, כי הבהמות יש להם לשון כל מין ומין לבדו, וכשם ששׂם להם שמות וכו' כך היה מדבר עם הנחש". ובספר היובלים ג, כח, שלאחר החטא נשתתק הדיבור מכל הבהמות והחיות: "ויכלא ביום ההוא פי כל חיה ובהמה ועוף והרמש והשרץ מִדַּבֵּר, כי כלם ידברו איש את רעהו שפה אחת ולשון אחת". ובתשובת רב האיי: "ואין אנו יודעים אם היה מדבר כמבטא האדם, או באופן אחר" תשובות הגאונים קהלת שלמה, סימן ז.

9 ומעין טעמו השני של פילון, שהקב"ה שינה את תכונות הנחש באותה שעה, נמצא בראב"ע: "והישר בעיני, שהם הדברים כמשמעם, והנחש היה מדבר והיה הולך בקומה זקופה, והשָׂם דעת באדם שָׂם בו". ולפני כן שם מעין פירושו השלישי של פילון, וז"ל: "יש אומרים כי האשה היתה מבינה ויודעת לשון החיות" וכו'. וכן ברד"ק מקשה על סברת האבן עזרא שהנחש היה מדבר, ודעתו כטעמו השני של פילון "שהיה דבור הנחש על דרך מופת לנסות בו את האשה".

10 האברבנאל, בפירושו לבראשית ב, א, השאלה הכ"ה, מביא כעין כמה מפירושיו של פילון, ודוחה אותם: "במה שאמר הכתוב שהנחש דבר והסית והדיח לחוה, והוא דבר מתמיה מאד, כי הנחש לא היה בעל נפש ולא היה מדבר, אם כן איך הסית והדיח וכו'? ואין להשיב שהיה הנחש בתחלת בריאתו בעל שֵׂכל, וששָׂם השכל בו מי ששם אותו באדם, כמו שכתב הראב"ע לחלוק כבוד לפרסים, כי הנה הכתוב הכניסו תחת סוג הבלתי־מדבר וכו', גם אין לומר שהיה דבור הנחש על דרך נס, כי לא יעשה ה' נסים ודרך פלא לתכלית רע" וכו'. וראה גם בפתרונו לשאלות. ועל דיבור הנחש ראה בתו"ש אות ט.

11 טעמו השלישי של פילון, שקודם החטא היה אדם הראשון מחונן בגוף אדיר וקומת ענק, נמצא בחז"ל: "אמר ר' יהודה אמר רב, אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר דברים ד, לב למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר תהלים קלט, ה ותשת עלי כפכה וכר" חגיגה יב, א. ועי' ת"ב תזריע, י.

12 מדוע דיבר הנחש עם האשה ולא עם האיש?

13 הוא בא עליהם במירמה ובדרכי תחבולה, כדי שיהיו בני־תמותה בכוח. והאשה עלולה להתפתות לרמאוּת יותר מהאיש, שהבנתו וכן גופו גבריים ומוכשרים להפר תככיהם של רמאים, ואילו הבָנת האשה נשיית יותר, ובעדינותה היא מוותרת בקַלוּת, ונופלת בפח ומאמינה לדברי שקר המתקבלים על הדעת ונראים כאמת. אי לזאת, היות ובזקנותו פושט הנחש את עורו מראשו ועד זנבו, ובפושטו את עורו, ומבהמיות התחדש טִבעו והסתגל מתקופה לתקופה של חייו, הרי בכך הוא מגַנֶה את האדם אשר המיר אלמוות במוות. וחוה כשראתה זאת נפלה בפח, אף על פי שצריכה היתה לראות אותו כדוגמה לזה העסוק בתככים והונאות, ולהשיג על־ידי כך חיים נצחיים ללא הידרדרות. ___________

14 תשובת פילון, שהנחש דיבר עם האשה, מפני שנשים דעתן קלות ונוחות להתפתות, היא כדברי חז"ל: "דן נחש דין בינו לבין עצמו ואמר, אם אני הולך ואומר לאדם יודע אני שאינו שומע לי, שהאיש קשה לעולם להוציאו מדעתו, אלא הריני אומר לאשה, שדעתה קלה עליה, שאני יודע שהיא שומעת לי, שהנשים נשמעות לכל הבריות" פדר"א, יג. ובמדרש הגדול, בשינוי הנוסח: שהנשים נשמעות וקרובות להתפתות. וכן באדר"נ א, נו"א ונו"ב. וכן ברד"ק.

15 לאגדה, שהנחש הפשיט עורו, יש עקבות ברורים ביב"ע לבראשית ג, כא: "ועבד יי אלהים לאדם ולאינתתיה לבושין דיקר מן משך חיויא דאשלח מיניה" וכו'. ובפרקי דרבי אליעזר, כ: "ר' אליעזר אומר, מן העור שהפשיט הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לאדם ולעזרו". רמזיו של פילון כאן מפיצים אור ומלמדים על המסורת המקוטעת שנשתמרה בתרגום הארץ־ישראלי, ומתוכם משתמע, שעל־ידי חילוף עורו התגרה הנחש באדם, בזה שהוא מחליף את חייו מתקופה לתקופה אע"פ שנפשו בהמית, ולעומת זאת האדם על־ידי חטאו המיר חיים נצחים במוות, וגם שעשיית הכתנות מעורו מסמלת כעין תשובה להתגָרוּת זו.

16 מדוע שיקר הנחש, כשאמר: "אמר אלהים: חלילה לא תאכלו מכל עץ גן העדן", הרי אלקים אמר את היפוכו: "מכל עץ שבגן העדן לאכול, פרַט לאחד" בראשית ב, טז-יז?

17 מקובל, שאנשים המריבים משַקרים באומנות כדי שלא יתבַּדוּ. וכך אירע אף כאן. שהרי ניתן צַו להשתמש בַכֹּל פרַט לאחד, אך זהּ אשר חָרַש מחשבות אוון ונכנס במרכז, אמר: "הצווי ניתן לא לאכול מהכֹּל". אכן, חמקמק ומלא רמזים, הוא שָׂם לפני הנפש דברים המשתמעים לשני פנים. כי הּלשון "לא תאכלו מכל" משמעותו ברורה: "אף לא מעץ אחד", וזה שקר. ומשמעות אחרת היא: "לא מכל", מכאן משמע: "לא ממקצתם", וזו אמת. אכן, הלז סיפר בברור שקרים. ___________

18 פילון מפרש את הלשון: "אף כי" במובן קביעת עובדה, וכן כנראה בת"א: "בקושטא ארי" וכו', וכן באבן עזרא ורד"ק. ובן בספר היובלים ג, יז: "ויאמר הנחש אל האשה מכל פרי העצים אשר בתוך הגן צִוכם ה' לבל תאכלו ממנו". לעומת זה, מפרשים אותו ת"י ורש"י כשאלה: "הקושטא דאמר" וכו' - "שמא אמר" וכו', וכן בתרגום השבעים. ולעצם מדרשו של פילון על השקר שבדברי הנחש, יש מעין מקבילה במאמר הזֹהר: "אמר רבי יצחק, בכלא מליל שקרא, בשירותא דאמר שקרא הוה, דכתיב אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן, ולאו הכי, דהא כתיב מכל עץ הגן אכל תאכל וכלהו שרא ליה" זֹהר בראשית לו, א.

19 לפי מדרשו של פילון, אפשר לראות בדברי הנחש גם את הרמאות, שהוציא דיבור המשתמֵע לשתי פנים, ובאמת אפשר גם לשַנוֹת ולקרוא "לא מכל עץ הגן תאכלו", ז"א שיש בהם עצים האסורים.

1 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

וְהָיָה סָמָאֵל שַׂר גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם, וְהַחַיּוֹת מֵאַרְבַּע כְּנָפַיִם וּשְׂרָפִים מִשֵּׁשׁ כְּנָפַיִם, וְסָמָאֵל מִשְּׁנֵים עָשָׂר כְּנָפַיִם. מֶה עָשָׂה סָמָאֵל? לָקַח כַּת שֶׁלּוֹ וְיָרַד וְרָאָה כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, וְלֹא מָצָא בָּהֶם חָכָם לְהָרַע כַּנָּחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם״. וְהָיָה דְמוּתוֹ כְּמִין גָּמָל, וְעָלָה וְרָכַב עָלָיו. וְהַתּוֹרָה הָיְתָה צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת: מָה סָמָאֵל? עַכְשָׁו נִבְרָא הָעוֹלָם, עֵת לִמְרֹד בַּמָּרוֹם? בְּעֵת בַּמָּרוֹם תְּמִידִיָּא? רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים ״תִּשְׂחַק לְסוּסוֹ וּלְרֹכְבוֹ״.

1 קידושין פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? תְּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: הוֹאִיל וְנָשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת עֲלֵיהֶן.

1 שמות רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, וּמשֶׁה הָיָה, כָּל מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ הָיָה, מְתוּקָן לְכָךְ, בראשית ג, כב: הֵן הָאָדָם הָיָה, מְתֻקֶּנֶת הָיְתָה הַמִּיתָה לָבוֹא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית א, ב: וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, זוֹ מִיתָה, שֶׁמַּחְשִׁיךְ פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת. בראשית ג, א: וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנֻיּוֹת הָיָה. בְּנֹחַ כְּתִיב בראשית ו, ט: תָּמִים הָיָה, מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. בְּיוֹסֵף כְּתִיב שמות א, ה: וְיוֹסֵף הָיָה, מְתֻקָּן לְפַרְנָסָה. בְּמָרְדְּכַי כְּתִיב אסתר ב, ה: אִישׁ יְהוּדִי הָיָה, מְתֻקָּן לְהַצָּלָה. וּמשֶׁה לִגְאֻלָּה. מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָם נִתְקְנוּ לְכָךְ. וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לָמָּה הָיָה רוֹדֵף לַמִּדְבָּר, לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְעַלּוּ מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ג, ו: מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁהָיָה לָהֶם מִן הַמִּדְבָּר, הַמָּן, וְהַשְֹּׂלָו, וְהַבְּאֵר, וְהַמִּשְׁכָּן, וְהַשְּׁכִינָה, כְּהֻנָּה, וּמַלְכוּת, וְעַנְנֵי כָבוֹד. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אַתָּה עָתִיד לְהַעֲלוֹת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בִּזְכוּת מִי שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים, זֶה אַבְרָהָם, וְאֵין מִדְבָּר אֶלָּא דִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ד, ג: וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, סִימָן זֶה לְךָ, בַּמִּדְבָּר אַתָּה מַנִּיחָן וּמִן הַמִּדְבָּר אַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָן לֶעָתִיד לָבוֹא. שֶׁנֶּאֱמַר הושע ב, טז: לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הָיָה רוֹדֵף לַמִּדְבָּר, שֶׁצָּפָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲרִיב כְּרַכֵּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּמָה דִכְתִיב ירמיה נ, יב: הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה. דָּבָר אַחֵר, וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַקְּרוּיִים צֹאן יָמוּתוּ בַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁתָּבַע משֶׁה צָרְכֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שיר השירים א, ז: הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וגו', כַּמָּה חַיּוֹת בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה מֵינִיקוֹת הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת, כַּמָּה רִיכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לַמְעֻבָּרוֹת. הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שיר השירים א, ח: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, אִם לֹא יָדַעְתָּ סוֹפְךָ לֵידַע, שיר השירים א, ח: צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, כְּלוֹמַר הַצֹּאן וְהַגְּדָיִים אַתָּה רוֹעֶה כלומר האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים, וְאֵין אַתָּה רוֹעֶה הַבָּנִים, אֶלָּא שיר השירים א, ח: עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים, בְּאֶרֶץ סִיחוֹן שלא תכנס משם והלאה. וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה, חֲמִשָׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ, הַר אֱלֹהִים, הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, הַר חוֹרֵב, הַר סִינַי. הַר הָאֱלֹהִים, שֶׁשָּׁם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֱלָהוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַר בָּשָׁן, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאוֹכֵל אָדָם בְּשִׁנָּיו בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בָּהָר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ויקרא כו, ג ד: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם. הַר גַּבְנֻנִּים, נָקִי כַּגְּבִינָה, נְקִיִּים מִכָּל מוּם. הַר חוֹרֵב, שֶׁמִּמֶּנּוּ נָטְלוּ סַנְהֶדְרִין רְשׁוּת לַהֲרֹג בֶּחָרֶב. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁמִּשָּׁם נָטְלוּ עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים אִפּוֹפְּסִין שֶׁלָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ס, יב: וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ, מֵחוֹרֵב יֶחֱרָבוּ. הַר סִינַי, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָרְדָה שִׂנְאָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.

3 בראשית רבה פתח ↗

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ בראשית ג, ב, וְהֵיכָן הָיָה אָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אַבָּא בַּר קוֹרְיָיה אָמַר נִתְעַסֵּק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְיָשַׁן לוֹ. רַבָּנָן אַמְרֵי נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אָמַר לוֹ כָּאן בֵּית נֶטַע, כָּאן בֵּית זֶרַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ירמיה ב, ו: בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם, לֹא יָשַׁב אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁם. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן וגו' וְלֹא תִגְעוּ בּוֹ בראשית ג, ג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי ל, ו: אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא שֶׁלֹא תַעֲשֶׂה אֶת הַגָּדֵר יוֹתֵר מִן הָעִקָּר שֶׁלֹא יִפֹּל וְיִקְצֹץ הַנְּטִיעוֹת. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בראשית ב, יז: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ וגו', וְהִיא לֹא אָמְרָה כֵּן, אֶלָא בראשית ג, ג: אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עוֹבֶרֶת לִפְנֵי הָעֵץ נְטָלָהּ וּדְחָפָהּ עָלָיו, אָמַר לָהּ הָא לָא מִיתַת, כְּמָה דְּלָא מִיתַת בְּמִקְרְבֵיהּ, כֵּן לָא מִיתַת בְּמֵיכְלֵיהּ, אֶלָּא בראשית ג, ה: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם וגו'.

5 במדבר רבה פתח ↗

רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר אָמַר כְּנֶגֶד הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד הַמִּשְׁכָּן, וּכְנֶגֶד הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ הִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים. קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָיָה עִקָּרָן שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר: קַעֲרַת כֶּסֶף, לְפִי שֶׁמִּנְיַן שְׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵם תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, וְקַעֲרַת כֶּסֶף חֶשְׁבּוֹנוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים. וּמִנַּיִן שֶׁחָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ה, ה: וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת. לָמָּה שֶׁל כֶּסֶף, לְפִי שֶׁנָּתַן לוֹ שֵׁשׁ מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ב, ז: וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וגו', וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים יב, ז: כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ. לָמָּה נֶאֱמַר בָּהּ אַחַת, עַל שֵׁם חַוָּה שֶׁנִּבְרָאת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ב, כא: וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, כְּנֶגֶד מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה וּלְבַסּוֹף הוֹלִיד לְשֵׁת שֶׁהוּא הָיָה רֹאשׁ תּוֹלְדוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ה, ג: וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁהֶבֶל וְקַיִן נִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם. מִזְרָק, כְּנֶגֶד נֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁנִּזְרַק מִן דּוֹר הַמַּבּוּל. לָמָּה כֶּסֶף, עַל שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק בְּדוֹרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ז, א: כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, עַל מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה נִקְרָא כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ט, ד: אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה כְּנֶגֶד הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ לְנֹחַ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלְדוֹת עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן מִזְרָ"ק אֶחָ"ד כֶּסֶ"ף, צֵא וַחֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְהֵם עוֹלִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ה, לב: וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ וגו'. וּלְכָךְ אֵחַר לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה מִפְּנֵי עֲוֹן דּוֹרוֹ שֶׁהָיָה רוֹאֶה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִנְיַן הַתֵּבָה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נָשָׂא אִשָּׁה וְהֶעֱמִיד בָּנִים, וְהָיוּ מֵאוֹתָהּ שָׁנָה עַד הַמַּבּוּל מֵאָה שָׁנִים, וְאוֹתָן ז' אֶחָ"ד הָעוֹלִים לְמִנְיַן עֶשְׂרִים שֶׁהֵם יְתֵרִים עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת, הֵם רֶמֶז לְעֶשְׂרִים שָׁנִים שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמַּבּוּל קֹדֶם שֶׁהֶעֱמִיד נֹחַ בָּנִים, כְּמָה דְתֵימָא בראשית ו, ג: וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד בראשית ג, יד: אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן אסתר ג, א: מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד אסתר ז, י: וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר בראשית ג, ה: וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית יא, כו: וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד בראשית ה, יב: וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית נ, ג: וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ב, יז: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים צ, ד: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, שֶׁאָדָם וְנֹחַ שְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ מִצְווֹת וְהָיוּ צַדִּיקִים, הֱוֵי: סֹלֶת בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּכְנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שֶׁבָּאָדָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר תּוֹלָדוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה נִסִּים עַל הַיָּם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר בְּרִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּפָרָשַׁת מִילָה. מְלֵאָה קְטֹרֶת, כְּנֶגֶד הַמִּילָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמָּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל טז, ו: וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי, הָיָה רֵיחַ הַדָּם וְהָעָרְלָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְשָׂמִים, וְכֵן כְּשֶׁמָּלָן יְהוֹשֻׁעַ כְּמוֹ כֵן הָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר שיר השירים ד, ו: אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר, זוֹ מִילָה שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת הַר, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כֻּלָּן צְרִיכִין לִמּוֹל, וְהָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ מָר דְּרוֹר, שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַבְּשָׂמִים. שיר השירים ד, ו: וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, זוֹ מִילָה שֶׁל בִּיאַת אֶרֶץ כְּנָעַן, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת גִּבְעָה, כְּמָה דְתֵימָא יהושע ה, ג: אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, וְהָיָה רֵיחָם עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ לְבוֹנָה, הֱוֵי: מְלֵאָה קְטֹרֶת, הַמּוֹר שֶׁהוּא רֹאשׁ לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, וּלְבוֹנָה שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, הִזְכִּיר שְׁנֵיהֶם בַּפָּסוּק. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, כְּנֶגֶד שמות כד, ה: וַיְשַׁלַּח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. אַיִל אֶחָד, כְּנֶגֶד ויקרא ח, כט: אֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה. כֶּבֶשׂ אֶחָד, כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְמִידִין שמות כט, לט: אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו'. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, הֲרֵי כָּאן שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיָם, כְּנֶגְדָּן נִבְרְכוּ שְׁלשָׁה אָבוֹת, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בראשית כו, ד: וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, בראשית יג, טז: וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, בראשית כב, יז: וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וּשְׂעִיר עִזִּים, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ דברים לכ, ב: כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִקְרִיבוּ מִשְּׁלשָׁה מִינִין עוֹלָה, כְּנֶגֶד נֹחַ שֶׁלָּקַח מִכָּל הַבְּהֵמוֹת וְהִקְרִיב עוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ח, כ: וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה לֹא הִקְרִיבוּ עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בְּמָקוֹם עֲשִׁירוּת. לָמָּה שָׂעִיר לְחַטָּאת, לְפִי שֶׁנֹּחַ לֹא הִקְרִיב אוֹתָן עוֹלוֹת אֶלָּא לְכַפֵּר עַל קִלְלַת הָאָרֶץ, כְּמָה דְתֵימָא בראשית ח, כא: וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם וגו'. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה טְבָעִים שֶׁבָּרָא מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם, הַשְּׁלשָׁה הֵם עֶלְיוֹנִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְהָרְבִיעִי הוּא הַתַּחְתּוֹן הַכָּבֵד שֶׁבְּכֻלָּן, וְאֵלּוּ הֵן: הָאָרֶץ, הִיא הַכְּבֵדָה שֶׁבְּכֻלָּן, וּכְנֶגְדָּה נַעֲשָׂה הַשָֹּׂעִיר. הַמַּיִם, לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ, הָאֲוִיר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצַר הָרוּחַ, לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְהָאֵשׁ, לְמַעְלָה מִן הָאֲוִיר, שֶׁהָאֵשׁ קַלָּה מִכֻּלָּם, שֶׁהִיא עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ, וְסִימָן לַדָּבָר כְּשֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת נֶעֱקֶרֶת מִן הַגַּחֶלֶת פּוֹרַחַת וְהוֹלֶכֶת הִיא לְמַעְלָה, וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהָאֵשׁ סוֹבֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ, וּכְנֶגֶד הָאֵשׁ וְהָרוּחַ וְהַמַּיִם שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים, נַעֲשׂוּ שְׁלשָׁה מִינֵי הָעוֹלָה. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב, אֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶחָד בִּבְאֵר שָׁבַע. אֵילִם חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד אֵיתָנֵי עוֹלָם חֲמִשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן דברי הימים א ב, ו: וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ אָרְכּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת וְרָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ הַרְגָּשׁוֹת וְחָמֵשׁ מֻרְגָּשׁוֹת. זֶה קָרְבַּן וגו', שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסּוֹף כָּל קָרְבָּן נָשִׂיא וְנָשִׂיא, לוֹמַר לָךְ כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנָם, וְאוֹמֵר זֶה קָרְבַּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד. במדבר ז, פד: זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, וְכִי בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח נַעֲשָׂה כָּל חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וַהֲלוֹא עַד מְלֹאת שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם לֹא נִגְמְרָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים הֵם שָׁוִים וַחֲבִיבִים כֻּלָּם כְּאֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִקְרִיבוּ כֻּלָּם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שיר השירים ד, ז: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ:

6 בראשית רבה פתח ↗

7 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

עֲשָׂרָה יְרִידוֹת יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵן: אַחַת בְּגַן עֵדֶן, וְאַחַת בְּדוֹר הַפְּלַגָּה, וְאַחַת בִּסְדוֹם, וְאַחַת בַּסְּנֶה, וְאַחַת בְּמִצְרַיִם, וְאַחַת בְּסִינַי, וְאַחַת בְּנִקְרַת הַצּוּר, וּשְׁתַּיִם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְאַחַת לֶעָתִיד לָבֹא. אַחַת בְּגַן עֵדֶן. מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן״. וּכְתִיב: ״דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם״. יָשַׁב בְּדִין וְשָׁפַט בְּדִין. אָמַר לוֹ: ״מִפְּנֵי מָה אַתָּה בָּרַחְתָּ מִלְּפָנַי?״ אָמַר: ״אֶת קוֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא״. מָה הָיָה לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן? עוֹר צִפֹּרֶן וַעֲנַן כָּבוֹד הַמְכַסֶּה עָלָיו. וְכֵיוָן שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹת הָאִילָן, נִפְשַׁט עוֹרוֹ וְצִפֹּרֶן מֵעָלָיו וְנִסְתַּלְּקָה עֲנַן כָּבוֹד מֵעָלָיו, וְרָאָה עַצְמוֹ עָרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה?״ אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, כְּשֶׁהָיִיתִי לְבַדִּי לֹא חָטָאתִי לְךָ, אֶלָּא שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁהֵבֵאתָ אֶצְלִי הִיא הִדִּיחָה אוֹתִי מִדְּרָכֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי״ וְכוּ'. קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: ״לֹא דַּיֵּךְ שֶׁחָטָאת אֶת עַצְמֵךְ, אֶלָּא שֶׁחָטָאת אֶת אָדָם?״ אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הַנָּחָשׁ הִסִּיחַ דַּעְתִּי לַחֲטֹא לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר ״הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל״. וְהֵבִיא שְׁלָשְׁתָּן וְנָתַן עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּין מִתִּשְׁעָה קְלָלוֹת וּמָוֶת. וְהִפִּיל אֶת סָמָאֵל וְאֶת כַּת שֶׁלּוֹ מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁתָן מִן הַשָּׁמַיִם, וְקִצֵּץ רַגְלָיו שֶׁל נָחָשׁ, וּפָקַד עָלָיו לִהְיוֹת מַפְשִׁיט אֶת עוֹרוֹ וּמִצְטַעֵר אַחַת לְשִׁבְעָה שָׁנִים בְּעִצָּבוֹן גָּדוֹל. וְאָרְרוֹ שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹאֵף בְּמֵעָיו, וּמְזוֹנוֹ נֶהְפַּךְ בְּמֵעָיו לְעָפָר, וּמְרוֹרַת פְּתָנִים מָוֶת בְּפִיהוּ. תִּתֵּן שִׂנְאָה בֵּינוֹ לְבֵין בְּנֵי הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ רוֹצְצִין אֶת רֹאשׁוֹ, וְאַחַר מִמֶּנּוּ הַמָּוֶת. וְנָתַן לָאִשָּׁה מִתֵּשַׁע קְלָלוֹת וָמָוֶת: עִנּוּי לֵידָה וְעִנּוּי דַּם בְּתוּלִים וְעִנּוּי הֵרָיוֹן וְעִנּוּי גִּדּוּל בָּנִים, וּמְכַסָּה אֶת רֹאשָׁהּ כְּאָבֵל, וְאֵינָהּ מְגַלַּחַת אוֹתָהּ כִּי אִם בִּזְנוּת, וְרָצַע אֶת אָזְנָהּ כְּעֶבֶד עוֹלָם, וּכְשִׁפְחָה מְשָׁרֶתֶת בַּעְלָהּ, וְאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת בְּעֵדוּת, וְאַחַר כָּל אֵלֶּה מָוֶת. וְהוֹצִיא דּוֹמִיס לְאָדָם מִתֵּשַׁע קְלָלוֹת וּמָוֶת: וְקִצֵּר כֹּחוֹ, וְקִצֵּר קוֹמָתוֹ, טֻמְאַת הַזָּב, טֻמְאַת הַקֶּרִי, טֻמְאַת תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, זוֹרֵעַ חִטִּים וְקוֹצֵר קוֹצִים, וּמַאֲכָלוֹ בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ כַּבְּהֵמָה, לַחְמוֹ בִּדְאָבָה, מְזוֹנוֹתָיו בְּזֵיעַ, וְאַחַר כָּל אֵלּוּ מָוֶת. אִם אָדָם חָטָא, מָה חָטְאָה אֶרֶץ שֶׁנֶּאֶרְרָה? אֶלָּא עַל שֶׁלֹּא הִגִּיד אֶת מַעֲשֶׂיהָ, לְפִיכָךְ נֶאֶרְרָה. וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹטְאִין בַּעֲבֵירוֹת הַקַּלּוֹת, הוּא מַכֶּה פֵּרוֹתֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ בַּעֲבוּר בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ״. מהדורה אחרת: פרק ארבעה עשר מהדורת ונציה 1544 עֶשֶׂר יְרִידוֹת יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵן: אַחַת בְּגַן עֵדֶן, וְאַחַת בְּדוֹר הַפְּלַגָּה, וְאַחַת בִּסְדֹם, וְאַחַת בַּסְּנֶה, וְאַחַת בְּסִינַי, וּשְׁתַּיִם בְּנִקְרַת הַצּוּר, וּשְׁתַּיִם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְאַחַת לֶעָתִיד לָבֹא. אַחַת בְּגַן עֵדֶן מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ״. יָשַׁב לוֹ בְּדִין אֱמֶת, שׁוֹפֵט צֶדֶק וֶאֱמֶת, קָרָא לְאָדָם וְאָמַר לוֹ: ״לָמָּה בָּרַחְתָּ מִפָּנַי?״ אָמַר לְפָנָיו: ״שִׁמְעֲךָ שָׁמַעְתִּי וְרָעֲדוּ עַצְמוֹתַי״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי״. מַה הָיָה לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן? עוֹר שֶׁל צִפֹּרֶן וַעֲנַן כָּבוֹד מְכֻסֶּה עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹת הָאִילָן, נִפְשַׁט עוֹר צִפֹּרֶן מֵעָלָיו וְרָאָה עַצְמוֹ עֵרוֹם, וְנִסְתַּלֵּק עֲנַן הַכָּבוֹד מֵעָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״ וְכוּ'. אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, כְּשֶׁהָיִיתִי לְבַדִּי שֶׁמָּא חָטָאתִי לְךָ? אֶלָּא הָאִשָּׁה שֶׁהֵבֵאתָ אֶצְלִי הִיא הִדִּיחָה אוֹתִי מִדְּבָרֶיךָ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל״.

7 מורה נבוכים פתח ↗

6 ודע שאותה מילה, כלומר "פקח", משמשת רק במשמעות של גילוי הבחנה, לא של התחדשות של ראייה חושית: "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ" בראשית כא,יט, "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים" ישעיהו לה,ה, "פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע" שם מב,כ, המקביל לנאמר: "אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ" יחזקאל יב,ב.

8 מורה נבוכים פתח ↗

המונח הליכהשלוש משמעויות מתוך ארבע1 א גם ה"הליכה" היא מכלל המונחים שנקבעו לתנועות מסוימות מתנועות בעלי החיים: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" בראשית לב,ב. וזה נפוץ. ב מונח זה הושאל להתפשטות והימתחות של גופים שהם דקים יותר מגופי בעלי החיים: "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר" שם ח,ה, "וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה" שמות ט,כג. ג לאחר מכן הושאל להתפשטות דבר כלשהו והופעתו, גם אם אין הוא גשמי כלל. נאמר: "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ" ירמיהו מו,כב. וכיוצא בזה דבריו "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" בראשית ג,ח, הקול הוא שנאמר לגביו שהיה מתהלך.

9 בראשית רבה פתח ↗

וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם בראשית ג, ט, אֵיךְ הֲוֵית, אֶתְמוֹל לְדַעְתִּי, וְעַכְשָׁיו לְדַעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, אֶתְמוֹל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְעַכְשָׁיו בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, כְּתִיב הושע ו, ז: וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְּרִית, הֵמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן וְצִוִּיתִיו וְעָבַר עַל צִוּוּיִי, וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין, וְקוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה. הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ב, טו: וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן. וְצִוִּיתִיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ב, טז: וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם, וְעָבַר עַל הַצִּוּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ג, יא: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶנּוּ אָכָלְתָּ. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ג, כג: וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּגֵרוּשִׁין, דִּכְתִיב בראשית ג, כד: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. קוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶכָּה, אֵיכָה כְּתִיב. אַף בָּנָיו הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְצִוִּיתִים וְעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין וְקוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה. הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ב, ז: וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל. צִוִּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כז, כ: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עָבְרוּ עַל צִוּוּיִי, שֶׁנֶּאֱמַר דניאל ט, יא: וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה טו, א: שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּגֵרוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר הושע ט, טו: מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם, קוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר איכה א, א: אֵיכָה יָשְׁבָה.

14 בראשית רבה פתח ↗

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת וגו', משלי טז, כח: אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִפֵּךְ דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ. וְנִרְגָּן, שֶׁרִגֵּן דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר בראשית ג, ד: לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהִפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִיָּד נִתְקַלֵּל. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו', עִם אָדָם נָשָׂא וְנָתַן, עִם חַוָּה נָשָׂא וְנָתַן, וְעִם נָחָשׁ לֹא נָשָׂא וְנָתַן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ זֶה רָשָׁע בַּעַל תְּשׁוּבוֹת, וְאִם אוֹמַר אֲנִי לוֹ עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, אַתָּה צִוִּיתָ אוֹתָם וַאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתָם, מִפְּנֵי מָה הִנִּיחוּ צִוּוּיָךְ וְהָלְכוּ לָהֶם אַחַר צִוּוּיִי, אֶלָּא קָפַץ עָלָיו וּפָסַק לוֹ אֶת דִּינוֹ.

17 מדרש אגדה פתח ↗

ארור אתה. ולמה לא נאמר באדם ובאשתו ארור, כשם שארר את הנחש, מפני שכבר ברכם, שנא' ויברך אותם אלהים בראשי' א כח:

19 שבת פתח ↗

וְלֵיעוּל בְּהָךְ! מְסַיַּיע לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן״? בָּא לִיטַמֵּא — פּוֹתְחִין לוֹ, בָּא לִיטָּהֵר — מְסַיְּיעִים אוֹתוֹ.

« מדרשי פילון ב׳:כ״ה מדרשי פילון ג׳:ג׳ »