1מדוע לא ילדה שרה אשת אברהם?2הכתוב מדבר באֵם הגזע כבאשה עקרה. ראשית, כדי שבנה, המופלא בילודים, יירָאֶה כמעשה פלא. שנית, כדי שההריון והלידה לא יהיו מהזדווגות לאיש, אלא יותר, כתוצאה מהשגחה אלהית. כי לידה של עקרה איננה רק לידה טִבעית, אלא מפָּעלוֹ של הכוח האלהי. זהו פשוטו של מקרא... ___________3חז"ל נתנו עוד טעמים לעקרות האמהות: "א"ר יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים" יבמות סד, א. "ולמה נתעקרו האמהות וכו'? רבי עזריה משום ר' יוחנן בר פפא, כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנוֹיין. רבי הונא משום רבי חייא בר אבא, כדי שיצאו רוב השָנִים בלא שיעבוד" וכו' ב"ר מה, ד.4שאלתו ותשובתו של פילון, נמצאים בברייתא שבמדרש הגדול, שמקורה נעלם: "ויעתר יצחק לה' בראשית כה, כא וכו'. תנו רבנן, שאלו את הזקנים, מפני מה אמהות עקרות היו? אמרו להם מפני שהן צדיקות וכשרות, כדי שלא יהוא בטוחות בעצמן, ויאמרו כדאי אנו שינתן לנו בנים. אמר הקב"ה, הריני מגשים כוחן שלא יהיו בטוחות על עצמן" מדרש הגדול לבראשית כה, כא.5ואשר לעצם תופעת עקרותה של שרה אמנו, דורשים חז"ל כבפילון, ולדברי חז"ל לא היתה עקרה במובן הרגיל, אלא שאיילונית היתה, והיתה מחוסרת אבר הלידה: "שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר בראשית יא, ל ותהי שרה עקרה אין לה ולד, אפילו בית ולד אין לה" יבמות סד, ב. נמצא, שלדבריהם וודאי נולד יצחק שלא כדרך הטבע, אף על פי כן לא הדגישו חז"ל במפורש, כפילון, שעקרותה של שרה היתה כדי שייוולד לה יצחק בדרך נס, אלא שרק יעורר הדבר תמהון. מסתבר, שחז"ל נמנעו מלפרש ענין זה על פי דרך נס, כדי שלא ליתן מקום למינים להשתמש בדרוש חז"ל זה לצורך נכליהם. אבל פילון לא חשש לזה, כי בימיו לא היו עוד מינים ממין זה, וביחוד באלכסנדריה.6כעין פירושו כאן, נמצא גם בדרושו על עקרותה של רחל: "שכֵּן היא רחל חשבה שלנברא יש יכולת, ולכן היא אומרת "הב לי בנים" בראשית ל, א. אך יעקב העוקב את אחיו, מצא בה עוולה, ואומר: את תועה מאד, כי אינני תחת האלהים, אשר הוא לבדו יכול לפתוח רחם הנשמות ולזרוע בהן מידות טובות ולעשותן הרות ויולדות יופי. לִמדי נא את אחותך לאה, ותגַלִי שזכותה בזרע ולידה לא באו מַנברא, אלא מן האלהים עצמו: "ה' ראה כי לאה שנואה, ופתח את רחמה, ורחל היתה עקרה" בראשית כט, לא" דרשות אלגוריות ג, קפ.7מהו: "ולה שפחה מצרית אחת ושמה הגר"?8הגר מתפרשת "גֵר", והיא אָמָה המשרתת תכונה מושלמת יותר. היא מטִבעה מצרית במוצָאָה, כי היא המאמץ ללמוד את לימודי־היסוד. ומכיוון שחשקה במדעים רבים, היא במובן־מה אָמָה המשרתת את המוסריות... ___________9לדברי פילון, הגר פירושה גֵר, ומכאן שנתגיירה. וכן הוא מרמז במקום אחר, ששרה מעידה עליה לפני אברהם שהיא עברית לפי דרכה בחיים, ואלה דבריו:10"וכדי שלא תחשבני כמקנאה, קח את אמתי, אם תרצה, שהיא שפחה בגופה, אך בת־ חורין ואצילה ביחס לשִׂכלה, אותה ניסיתי ובחנתי מזה זמן רב, מן היום שהובאה לראשונה לביתי. והיא מצרית מלידה, אך עברית לפי דרכה בחיים" על אברהם, רנא.11ובזֹהר בראשית רנה, ב: "ר' ברוקא אמר, מה הוא שָׂם על שכמה בראשית כא, יד? אלא שהזהירה על עול האמונה, ולעמוד במה שהיתה בתחילה, וכו', מה עשתה? כיון שראתה עצמה יוצאת מרשותו של אברהם חזרה לקלקולה, דכתיב ותלך ותתע, שתעתעה אחר עבודת כו"מ וגלולי בית אביה".12מדוע אמרה שרה לאברהם: "הנה נָעַל וסָגַר אותי שלא אלד, בא נא אל השפחה כדי שתוליד ממנה"?13לפי פשוטו של מקרא, משמעו שלא להיות צר־עין וקנאי, אלא לדאוג לחכם, לַבַּעל ולקרוב האמיתי. ויחד עם זאת, כפתרון לערירות, ובעזרת השפחה שהיתה לה, היא שרה מְמַנָה פילגש לבעלה. יתר על כן, זה מורה על אהבתה היתירה לבעלה, כי כשנחשבה לעקרה העריכה כבלתי־מוצדק שבעקרותה יבולע לבית בעלה, ולכן העדיפה את תועלתו על מעמדה היא. זהו פשוטו של מקרא. ולפי השֵׂכל, הנימוק הוא כדלהלן: אֵלה שאין ביכולתם להוליד מן המוסריות מעשים נאים וראויים לתהילה, חייבים לעקוב אחרי החינוך הבינוני, ולהוליד בנים, במובן מה, מן הלימודים היסודיים, כי הלימוד הכללי הוא כעין אבן־משחזת לשֵׂכל ולהגיון. אכן, יפה נאמר "נָעַל וסָגַר אותי", כי המוּגָף דרכו להיפתח בעת הכושר. ובכן, חכמתו =שרה לא קיבלה על עצמה שתהיה עקרה לצמיתות, אלא בטוחה היא שתלד בנים, אך לא תלד לאלתר, כי אם רק כשהנשמות תִּגָלינה טהורות בשלימותן... ___________14הפירוש הראשון בפשוטו של מקרא הוא, ששרה לא היתה צרת־עין ומתקנאה, אלא השתדלה לטובת בעלה. פירוש זה נמצא רק במדרש הגדול שמקור מאמרו זה נעלם: "בא נא אל שפחתי, עליה הכתוב אומר תחת שלש רגזה ארץ וגו' ושפחה כי תירש גבירתה משלי ל, כא וכג, אלא להודיעך כוח אמנו שרה שלא קנאת בשפחתה, אלא נתכונה לשם שמים". ובאברבנאל: "שיקח את הגר שפחתה, כי ממנה יוליד ולא יהיה לה מזה עלבון".15לדברי פילון כאן, היתה הגר "פילגש" לאברהם, וכן ב"על הכינוס לשם החכמה", כג. אבל בשו"ת הבאה הוא כותב, שהגר היתה "אשת" אברהם, וכן ב"על הכינוס לשם החכמה", עג.16ובחז"ל נמצא במפורש, שאברם נשא את הגר "לאשה": "ותתן אותה לאברם וגו' ולא לאחר, לאשה ולא לפלגש" ב"ר מה, ד. ויש לציין, כי ברמב"ן גם כן שתי השיטות: "שלא תהיה כפלגש רק כאשה נשואה לו" בראשית טז, ב כנראה ע"פ הב"ר; "כי הגר שפחת שרה פלגשו היתה" בראשית כה, ו; "בעבור היותה פלגש" בראשית יז, יא.17גם במקום אחר בכתביו מציין פילון, שבאמרה "עצרני" נתכוונה שרה שלא לבייש את בעלה: "מן הראוי להעריץ את החָכמה =שרה בטוב טעמה, אשר לא מצאה לנכון להוכיחנו על העיכוב או אף חסרון־לידה מוחלט. אף אם הכתוב אומר את האמת ש"לא ילדה", ולא מתוך צרות עין, אלא מכיוון שאנו לא היינו נכונים לכך. שכֵּן אמרה: "עצרני ה' שלא אלד", ואין היא מוסיפה "לכם", וזאת כדי שלא תירָאֶה כמגנָה ומבזָה אחרים במזלם הרע" על הכינוס לשם החכמה, יג.18פילון דורש מתיבת "עצרני", שהעקרות היא של שרה. דרש זה נמצא במדרש הגדול שמקורו מאמרו רשום כנעלם, ושם דרשו מעצם תיבת "עצרני": "אמר ר' אבהו, מכאן שהאשה מבחנת אם ממנה אם ממנו נמנע הולד, שכן אמינו שרה אומרת הנה נא עצרני, לי עצר ולך לא עצר".19מדוע קורא הכתוב לשרה: "אשת אברהם", כשהוא אומר ששרי אשת אברהם לקחה את הגר המצרית שפחתה ונתנה אותה לידיו.20החוקר האלהי =משה מאַשֵר את נשואיהם של האנשים ההגונים, לאור הסתייגות מנשואיהם של המופקרים. שכֵּן אֵלה, בעטיין של הפילגשים בהן הם מאוהבים כמטורפים, משפילים את נשותיהם החכָמות. לפיכך מציג הכתוב את האיש המוסרי =אברהם כבעל הנאמן ביותר לאשתו, בשעה שנאלץ לקחת את השפחה לאשה; ואת האשה החכָמה כסובלנית ביותר, כשבעלה עלה על מטתה של האחרת. אמנם, ההזדווגות עם הפילגש היתה גופנית, על מנת ללדת ילד, אך ההתאחדות עם אשתו היא מתוך נשמה המתאחדת באהבה שמיימית, - זהו פשוטו של מקרא... אך ראוי מאד לשבֵּחַ, שהכתוב מכַנֶה את האשה המשרתת - "אשה", כי הוא אברהם שימש את מטתו בפקודת אשתו האמיתית, ולא מרצונו הוא. ומסיבה זו אינו קורא לה כאן "שפחה", כי השפחה שניתנה לו הגיעה למעמד של אשה, אם לא למעשה, הרי לפחות להלכה. אך על דרך האלגוריה, בשקידה בלימודים התיכוניים יש עָצמה כ"פילגש", אך צורתה וכבודה משֶל "אשה". כי כל אחד מן הלימודים הכלליים, נדמה ומחַקֶה את המוסריות האמיתית. ___________21בקבוצת השו"ת שבהן נידונים יחסי אברהם שרה והגר, נוקט פילון בשיטה, שאין להאשים את האבות בכל מעשה רע, ולכן לא פגעו איש ברעהו, לא אברהם פגע בשרה ולא שרה פגעה באברהם, ואין הם מאשימים זה את זה. וגם לדעתו, אין להאשים את שרה בעינוי הגר, ולעומת זה אין להגר כל שינאה כלפי שרה. בשיטה זו נוקט פילון גם בדו־שיח שבין המלאך והגר. וראה להלן ש"ותקל גבירתה בעיניה", אין פירושו שהגר הקלה את שרה בעיניה - כשיטת חז"ל, אלא ששרה הקלה את עצמה בעיני עצמה. וכן בריחת הגר אינה מפני עינוי שרה, אלא שאין היא יכולה לעמוד מפני גודל שיעור קומתה של שרה.22פילון דורש כאן, שבהוספת המלים "אשת אברהם", מתכוון הכתוב ללמדנו, שגם לאחר לקיחת הגר נשאר אברהם נאמן לשרה, וכן נהגה שרה במתינות כלפי אברהם.23גם במקום אחר מציין פילון, שאברהם ראה את לקיחת הגר כהכרח מתוך צוק העיתים: "מן הראוי לחקור, מדוע חוזר כאן הכתוב ואומר ששרי היא אשת אברהם, לאחר שכבר הזכיר זאת תכופות ראה בראשית יא, כט; טז, א? כי אין זו דרכו להאריך בדבריו בשיטה הגרועה ביותר - בלשון מיותרת. ומה יש לומר על כך? כשאברהם עמד ליקרב אל שפחת התבונה -אל הלימודים הכלליים- אומר הכתוב, שלא שכח את הבטחותיו לגבירתה, אלא הוא יודע, שהאחת היא אשתו על־פי החוק לפי רצונו הוא, ואילו האחרת היא אשתו מתוך הכרח וצוק העיתים" על הכינוס לשם החכמה, עג.24כדיוקו זה של פילון דייק גם הרמב"ן: "והזכיר הכתוב שרי אשת אברם, לאברם אישה, לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברהם ולא הרחיקה עצמה מאצלו, כי היא אשתו והוא אישה" רמב"ן לפסוק טז, ב. וכן האברבנאל בתשובה לשאלה הג': "ואמנם אמרו ותקח שרי אשת אברם, וידועה היתה שרה, ולמה כינה הכתוב אותה עתה כך? אלא להודיע, שעם שנתנה את הגר לאברהם, שהנה שרה לא נתיאשה ממנו ולא הרחיק שרה מאצלו, כי תמיד הייתה אתו כאשתו לכל דבר, כאשר היתה באמנה אתו".25מהו: "וראתה כי הרתה, וגבירתה לא נכבדה לפניה"?26בתבונה קורא הכתוב לשרה "גברת", בשעה שהיא נראתה כמושפלת ומנוצחת על־ידי השפחה, כאותה העקרה לעומת אשה פוריה... אמנם, החכם המסכן מהוּתי ונעלה יותר מהעשיר הכסיל, כשם שהחכם העניו עדיף על הגאה, והחולה על הבריא. יען כי כל אשר עִם חכמה - כל־כולו מהותי, טִבעי ושליט; וכל אשר עִם הכסילות - הוא עבד וחסר־יציבות. ויפה לא נאמר, שהגר לא כיבדה את גבירתה, אלא וגבירתה לא נכבדה בעיניה. כי באחד יש האשמה אישית, ובאחר סיפור של הדברים כהוייתם. אכן, אין הכתוב רוצה להאשים ולגנות את האחת על מנת לשבח את השנייה, אלא רק להראות בבירור את הדברים כהווייתם ולאמיתם. זהו פשוטו של מקרא... ___________27בסיפור פרשת שרה והגר נוקט פילון בשיטה, ששרה לוקחת על עצמה את כל האחריות במקרה זה, ומאשימה את עצמה מתחילה ועד סוף. שיטה מדרשית זו לא נמצאת בחז"ל. כאן הוא דורש, ששרה הקלה את עצמה בעיני עצמה, ולא כפירוש חז"ל שהגר הקלה את שרה, וכן כותב: "אל תחשוב ש"ראתה כי הרתה" רוצה לומר שהגר ראתה את עצמה הרה, אלא שגבירתה שרה ראתה אותה, שכֵּן מאוחר יותר היא שרה אומרת על עצמה: "וכראותי כי הרתה לא נכבדתי בעיניה" בראשית טז, ה" על הכינוס לשם החכמה, קלט.28ובנוגע לייחסה זה של הגר לשרה, דרשו חז"ל בשבחה של שרה ובגנותה של הגר: "כל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה הגר השפחה, והיתה הגר אומרת להם שרי גבירתי אין סיתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי, והיתה אומרת: עם דא אנא מיסב ומיתן? הלואי מיסב ומיתן עם מרה" ב"ר מה, ד.29מדוע שרה כביכול מתחרטת, באומרה לאברהם: "נעשה לי עָוול על ידך, אנכי נתתי שפחתי בחיקך, ובראותי כי הרתה לא נכבדתי בעיניה" ?30במלים אלה יש משום ספק ופיקפוק. וברור ש"מִן" בתחילה, משמעו כביכול "מאותו הזמן שנתתי את שפחתי". והביטוי לאחריו - מתייחס לאדם, דהיינו כשהיא אומרת "נעשה לי עָוול על ידך". כי זו תוכחה. והרי מכיון שהכתוב מעריך את אברהם כטהור ללא־האשמות, חייב הוא לשמור את הבעל הטוב, ההגון הנאמן שאינו שוכח את אשתו, ותמיד, כל אימת שהוא מזכירו, הוא מכבדו במאד מאד ומכַנה אותו "אדון" בראשית יח, יב. עם זאת, ראשית הפסוק אמת היא, כי משעה ששרה נתנה את שפחתה על מנת שתשמש כפילגש, דומֶה שנשאה חרפה וכלימה. זהו פשוטו של מקרא... ___________31במקום אחר, בביאורו לפסוק זה, שָׂם פילון בפי שרה את הדברים דלהלן: "נעשה לי עוול ובגדו בי, בכך שהפרתָּ את ההסכמים שבינינו, שכֵּן מאז שאימצת בחיקך את לימודי היסוד - את ילדיה של שפחתי - כיבדת אותה כאשה, והסבת פניך ממני, כאילו מעולם לא נהגנו אף אנו כך. ושמא בחשדי בך בזאת, כתוצאה מהתחברותך הגלויה אל השפחה, אני מסיקה גם את אותה ההתנכרות אֵלַי, אף שאינה גלויה. אך אם המצב כפי שחשדתי, או שמא להיפך, איש אינו מסוגל לדעת, ואילו האל לבדו יודע זאת על נקלָה. לפיכך תאמר שרה כהלכה: "ישפט ה' ביני ובינך" בראשית טז, ה. לכן אין היא ממהרת להאשים את אברהם כעושה עוול, אלא מפקפקת, שמא בכל זאת נהג כשורה" על הכינוס לשם החכמה, קנא-קנג.32גם כאן הולך פילון בשיטתו שצויינה בשו"ת הקודמת, ששרה אינה ממהרת להאשים את אברהם. וכאן, כבשו"ת הקודמת, הקלה שרה את עצמה בעיני עצמה, ולא שהגר הקלה אותה. וכן ששרה הוסיפה לקרוא לאברהם אדון ולהללו ולשבחו.33מדוע אומר אברהם: "הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך" ?34פשוטו של מקרא מספֵּר בשבחו של החכם, כי לא אמר שזו אשר הרתה הימנו היא "אשה" או "פילגש" - אלא "שפחה של אשתו". כשראה אותה שנתעברה, לא נסער ועורר את תיאבון התשוקה, אלא ריסן אותו... עשי לה לשפחה מה שלבך חפץ, כי בטוח אני שלא תוציאי דין קשה מן הראוי. כי מאד ינעם לך לחלוק ולפסוק לכל אחד לפי זכויותיו, ולא לכַבֵּד או להַכלים איש יֶתר על מידתו. ___________35במקום אחר הוא כותב: "והוא אברהם, מכיון שנתפעל מאד מאהבת האשה המתחדשת תדיר ושומרת על נעוריה, ומהקפדתה וצפייתה לעתיד, לקח את זו שיָשרה בעיניה של שרה, עד אשר ילדה בן; או כפי שאומרים בעלי המסורת הבטוחה ביותר, רק עד אשר הרתה, וזמן לא רב לאחר שאירַע הדבר, פּרשׁ הימנה, מתוך כיבוש יצר טִבעי וכבוד שרכש כלפי אשתו" על אברהם, רנג.36לפילון היתה כאן קבלה ומסורה, שאברהם פירש מהגר לאחר שהרתה. ובמדרש נמצא רק ששרה מנעה את הגר מתשמיש: "ותענה שרה וגו', ר' אבא אמר, מנעתה מתשמיש המיטה" ב"ר מח, ו.37כדברי פילון, שאברהם "לא עורר תאבון התשוקה אלא השקיט אותו", נמצא במה"ג שמקור מאמרו נעלם: "ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך. מגיד הכתוב שבחו של אברהם אבינו ונפש שפלה שהיתה בו, שלא חשקה נפשו בה, אלא אמר לה הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך". על המשנה באבות ה, יט: "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו", כותב הרמב"ם: "ועוד אמרו על הגר, אחר שלקחה, הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך, מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה, וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל, העיד הכתוב שהֵרַע בעיניו על ישמעאל בלבד, והוא אמרו וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו".38וברד"ק דייק על "שפחה", כבפילון: "שפחתך בידך, אף על פי ששכבה בחיקי - שפחתך היא כבתחלה". ובאברבנאל, בתשובה לשאלה ד: "ואברהם השיב, אילו הייתי אני מונע את הגר מלעבדך והייתי מכבדה כאשה בעולת־בעל, היה לך לומר חמסי עליך, אבל אין הדבר כן, שהנה שפחתך בידך".39מדוע אומר הכתוב: "שרי עִנתה אותה"?40הפשט ברור הוא. אך לפי השֵׂכל, משמעו: לא כל העינויים מזיקים, ולהיפך, יש והם אף מועילים. כך סובלים חולים מרופאיהם, וילדים ממוריהם, וכסילים מן המוכיחים אותם, ולעולם לא הייתי קורא לכך עינויים, אלא ישועה ועזרה לנפש ולגוף... ___________41לפי שיטתו זו, הוא מפרש גם את הפסוק בנוגע לעינוי אלמנה ויתום, שלפעמים יהיה העינוי מותר, וזה במקרה שהוא לשֵם חינוך. וראה להלן שמות כב, כב שו"ת שמות ב, ד ובביאור שם.42ובאברבנאל, בתשובה לשאלה ה: "וכתב הרמב"ן, ששרה חטאה בזה, וכן אברהם שהניחה לעשות. ואין הדבר כן וכו', שרה כאשר ראתה את הגר בגאוה וגאון ודרך רע, ענתה אותה ונשתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה בה, וכל זה לתכלית טוב כדי להשיבה אל המצוע", וכן בפירוש הר"ן. וברלב"ג: "אמר אליה הנביא, שתשוב אל גבירתה ותכנע תחת ידה ותקבל המוסר ממנה, כי כוונת שרה היתה לטוב לה, לא לנקמה ממנה".43את שיטתו של עינוי לשם חינוך, ובנוגע להגר, הוא מביא במקום אחר בכתביו: "ולפיכך מוסיף הכתוב: "ועִנתה אותה", וזה שווה ל"הוכיחה" ו"יִיסרה", כי דָרבן־חד מועיל מאד לחיים בהשקט ובבטחה, כמו לסוסים פרועים, מפני שקשה לאַלפם ולרסנם רק בשוט או במושכות. האם אינך רואה את הגמול הצפוי לאֵלה שלא גערו בהם? הם משמינים ומתעבים, מתפקרים, נושפים ונושמים, ואחר כך זוכים נדכאים ואומללים אלה בפרָסים העלובים של הכפירה, המעטרים אותם ומכריזים עליהם בסוד שוכחי האל. ומכיוון שמזלם שָפר עליהם, הרי ראו עצמם כאלהי כסף וזהב - בבחינת מטבעות מזוייפים - ושכחו את המטבע האמיתי, את ה"קיים" לאמיתו. ומשה מעיד באמרו: "שָמָן הִתְעַבָה הִתרחב ושכח את האֵל, אשר עשהו" דברים לב, טו. נמצא, שאם התפרקות מוחלטת היא הורתה של הרעה הגדולה ביותר - הכפירה, הרי היפוכה, העינוי, כשהוא במסגרת החוק, מוליד את הטובה המושלמת, את התוכחה המהוללה" על הכינוס לשם החכמה, קנח-קס.44מדוע ברחה הגר מפניה?45לא כל נפש מקבלת גערה ותוכחה. אך השֵׂכל החנוּן ומאד דורש טוב - אוהב מוסר ומַרבה להתקרב אל אֵלה המוכיחים אותו, בעוד שהשֵׂכל העויין ורע־ הלבב שונא זאת ונסוג ובורח מהם, כשהוא מעדיף להתקרב לדברי חֲלָקוֹת מאשר אל המועיל עבורו, מתוך הנחה שדברי החלקות נכבדים ונאצלים. ___________46ובמקום אחר: "לדעתי, קיימות שלש סיבות למנוסה: שנאה, פחד וחרפה. נשים עוזבות את בעליהם, ובעלים את נשותיהם, מתוך שנאה: ילדים עוזבים את הוריהם, ועבדים את אדוניהם, מתוך פחד; וידידים עוזבים את חבריהם, מתוך חרפה, כל אימת שנעשה מעשה שאינו מוצא חן בעיניהם. וכבר ידעתי אבות, אשר נסוגו מחיי העיון וחוּמרה של בניהם כתוצאה מחיי רווחה, ובחרפתם בחרו לגור בכפר ולא בעיר. ובכתבי הקודש ניתן למצוא זֵכר לשלשה סיבות אלה. כפי שנוכיח בקרוב: יעקב המתאַמֵן בורח מלָבָן חותנו מתוך שנאה, ומעֵשָׂו אחיו מתוך פחד, ואילו הגר מסתלקת מתוך חרפה" על המנוסה והפגישה, ג-ד.47מדוע אומר אליה המלאך: "הגר שפחת שרי, אי מזה באת ואנה תלכי"?48אין צורך לפרש את פשוטו, שכֵּן הוא ברור. אך לפי השֵׂכל, זו אמירה של תקיפות, כי ה"דִיבֵּר" האלהי מוכיח ומעלֶה ארוכה מצויינת לנפש חלושה. הוא אומר לה: "אי מזה באת", האם אינך מכירה את הטוב אשר עזבת? הרי אינך בעלת מום חסרת־תועלת ונִכָה. שכֵּן בראותך אינך רואה, ועם חושיך אינך חשה. ואף אם יש בך מעט בינה - לי את נראית כחסרת כל שֵׂכל. אך "אנא תלכי"? מאיזו חסידות לאיזו מסכנוּת? מדוע את תועה כל־כך עד שאַת משליכה את הטובה שהיתה בידך, ונמשכת אחרי טובה מרוחקת? אַל לך! אַל לך לעשות זאת, אלא הכריעי את הדַחַף האווילי והבלתי־שכלי הזה. שובי וחזרי אל דרכך, הכירי בחכמה כגבירתך, זו אשר לפנים פיקחה והשגיחה עליך בעניינים בהם הורגַלת. ___________49ובמקום אחר: "ודרך הלימוד כל־כולה היא דרך המלך, בטוחה וגדורה ביותר. לפיכך נאמר, שהיא הגר נמצאה בדרך שור, "שור" תירגומו "חומה", או "ישר". ואזי, המוכיח המֵשִׂיח עם לבבה, אומר לה: "אי מזה באת ואנה תלכי"? וזה, לא מכיון שהוא המלאך מסופק או שואל, אלא יותר, מכיון שהוא מבייש אותה וגוער בה. ומוסכם, שביחס לעניינינו אין דבר נעלם ממלאך ה'" על המנוסה והפגישה, רג.50לפי פילון, אין דברי המלאך לשון שאלה, אלא לשון תוכחה, שהמלאך מוכיח את הגר על עזבה את בית אברהם, ועליה לשוב אל החכמה. וראה פירושו כעין זה לעיל ג, ט שו"ת בראשית א, מה.51ובאברבנאל, בתשובה לשאלה ז: "אי מזה באת ואנא תלכי. ר"ל, איך לא יעלה על לבך מאין יצאת, שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לבב אוהב אותך, ואנה תלכי במדבר השמם הזה, התמצאי בו בית נכבד כבית אברהם? הביטי וראי גבול מה שממנו נסוגות וגבול מה שאליו תלכי". ובספורנו: "אי מזה באת, כלומר הביטי וראי מאיזה מקום נסעת, כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים, והנך הולכת אל מקום טמא ואנשי רשע".52מהו: "מפני שרי גברתי אנכי בורחת"?53יש לשַבֵּחַ נוהַג נאמן, ולראותו כאוהב אמת. לפיכך ראוי גם עתה להכיר באמיתותו של השֵׂכל המגַלֶה את נסיונותיו. כי אני אומר, ש"מפני" הוא: "אני נדהמת מהופעת המוסריות והחכמה". אמנם, למראה שילטון המלכות היא מזדעזעת ונבעתת, ואינה יכולה לשאת את גדלו ולראות את מעלת הודו, והיא בורחת. כי יש הבורחים מהמוסריות לא מתוך שינאה אליה, אלא מתוך יראת־כבוד, היות והם סבורים שאינם ראויים להתגורר עם גבירתם. ___________54גם כאן דן את שרה לכף זכות, שהגר ברחה מפניה לא בגלל עינוי, אלא מפני שלא היה ביכולתה לעמוד ליד רום מעלתה, כפי שהאיש הקטן רואה את עצמו קטן יותר בזמן שהוא עומד ליד הגדול.55מדוע אמר לה המלאך: "שובי אל גברתך והכָּנְעִי תחת ידיה"?56הואיל ופשוטו של מקרא ברור הוא, עלינו לבחון אותו לפי השֵׂכל. ה"דִיבֵּר" האלהי מוכיח ומזהיר את הנשמה היכולה להירפא, ומשיב אותה אל החכמה המושלת, פן תיפול באיוולת כסילים, כשתיוותר ללא גבירה. והוא מוכיח, שעליה לא רק לשוב למוסריות, אלא אף להיכנע תחת ידיה, וכוונתי לומר, להיות נתונה לשילטונה. וקיימים שני מינים של כניעות. האחת, מחמת חסרון שנתהווה מתוך חולשת הנשמה, וזו קל להתגבר עליה, להכיר אותה ולהסתייג ממנה. והאחרת, זו שה"דִיבֵּר" האלהי מצַווה עליה, הבאה מהערצה ויראה, כפי שרוחשים בנים להוריהם, ותלמידים למוריהם, וצעירים לזקניהם. אכן, מועיל מאד לציית וליפול לפני טובים, כי מי שלוֹמֵד להיות נמשָל, ילמד מיד אף את היפוכו - להיות מושל. כי אף אם יטיל אדם מרותו על כל הים והיבשה, לא יוכל להיות שליט באמת, אם לא למד תחילה ולא התרגל מקדם להישמע למושל. ___________57ובמקום אחר: "המוכיח את הגר מרוצֶה מצייתנותה ואומר: "שובי אל גבירתך", כי סמכותה של המורָה מועילה למתלמדת, והשתעבדותה לתבונה מועילה לבלתי־מושלם. וכשתשובי "הִיכָּנְעִי תחת ידיה", כניעה נאה, הנושאת בתוכה השמדתה של יהירות בלתי־ שִׂכלית" על המנוסה והפגישה, רז.58בפירוש הר"ן: "ואמר אליה שובי אל גבירתך, שאחר שאת מודה שהיא גבירתך, מן הראוי שתשובי אל גבירתך עם היות שתתעני תחת ידה. או, שהיתה הכוונה כי עינוי שרה איננו כי אם לטוב לה, למען תקח מוסר", וזה כעין דבריו של פילון, שעליה לא רק לשוב למוסריות, אלא גם להיכנע תחת ידיה ונתונה לשילטונה, בכדי שתקבל מוסר, כדלעיל טז, ו וראה בדברי הרלב"ג המובאים שם.59מהו: "מלאך ה' אמר לה, הנה את הרה ותלדי בן ותקראי שמו ישמעאל, כי שמע אלהים לצרותַיך"?60... לפיכך הוא נקרא בצדק "ישמעאל", ותרגומו "ישמַע אֵל". והנה השמיעה היא בדרגה שנייה לראִייה. כי כפרָסים בתלאות מלחמות־החוּשים, העניק הטבע את הפרָס הראשון לעינים, ואת השני לאזנים, ואת השלישי לנחירים, ואת הרביעי לאיבר בו אנו טועמים. ___________61במקום אחר מבאר פילון את הסיבה לשנִיוּת של ישמעאל: "ובכך, עם צירים קלים, תלדי בן זכר ושמו ישמעאל, לאחר שתתמרקי בשָמעֵך לדבר אלהים. "ישמעאל" משמעו "להישמע לאל", והשמיעה שנייה לראִייה, והראייה היא מנת חלקו של ישראל הבן האמיתי והבכור, כי "ישראל" תירגומו "רואה את האל". אמנם, ניתן לשמוע דבר־שקר כדבר־אמת, כי השמיעה מטעָה, אך הראִייה היא ללא רמייה, ובאמצעותה ניתן להכיר כל דבר כהוויתו" על המנוסה והפגישה, רח.62פילון דורש ישמעאל לשון שמיעה, וישראל לשון ראייה, שוּר־אֵל, רואה את האל. ובסדר אליהו רבה, כח: "אל תקרי ישראל, אלא איש ראה אל". ובדרושו האלגורי נוקט פילון בשיטת מדרש ההלכה: "לא דומה שומע לרואה" מכילתא יתרו, פרשה ב; "אין הדיין רואה אלא מה שעיניו רואות" בבא בתרא קלא, א.63מדוע אומר הכתוב: "וקראה את שם ה' הדובר אליה אתה אֵל המתבונן בי, הרי אמרה כי ראיתי לפָני מי שנראה אלי,?64התבונן בזהירות אל תחילת הפסוק, כך המלאך היה עֶבד האלהות, כשם שהגר היא שפחת החכמה. ומדוע מכוּנֶה המלאך אשר היא קראה ה' או אלהים? כדי לתאם בין היֵישות האמיתית והתגלמותה. אמנם, נאה אף יאה שהאלהים העליון ואדון הכל ייראה לחכמה, ואותו העבד, הלא הוא "דַּבָּרוֹ", יופיע לשפחה ומשרתת החכמה. אך לא לחינם היא האמינה שהמלאך הוא אלהים, כי אֵלה שאין ביכולתם לראות את העילה הראשונה, עתים מתעתעים שהעילה השנייה היא העילה הראשונה. בדומה לבעלי ראייה חלשה, אשר מתוך שאין ביכולתם לראות את אותה השמש מגרמי השמים, מניחים שהקרנים אותן היא שולחת לארץ הן הן השמש עצמה. כך גם אֵלה אשר אינם רואים את המלך הגדול, מייחסים למשנה למלך ולאשר מתחתיו, את ערכּוֹ של המלך הראשון. יתר על כן, גם הברברים, שמעולם לא ראו עיר, אף לא מפסגות ההרים, מתוך חוסר ידיעה מוחלטת מהי מטרופולין לאמיתה, חושבים שכפר או אפילו בית־כַּפרי הם מטרופולין, והיושבים בה הם תושבי עיר בירה. ___________65במקום אחר כותב פילון: "אמנם, המלאכים הם משרתי אלהים, אך בעיני אֵלה החיים עדיין בסבל ושיעבוד הם נחשבים לאלים, לכך נאמר: "על כן קראה לבאר, באר שָׂם ראיתי לנגדי" בראשית טז, יד" על המנוסה והפגישה, ריב.66לפי פירוש פילון, המבוסס על תרגום השבעים, יש הבדל בין ראיית שרה לראיית הגר. להגר נראה מלאך ה', והיא בשפל מדריגתה חשבה שהוא האלקים בעצמו, אבל לשרה נראה ה' בכבודו ובעצמו.67כוונת פילון לתרץ את הקושי של המלים "שֵם ה' הדובר אליה" שהכוונה למלאך, שאליה הוא נראה כה'. בחז"ל דרשו, ששרה ראתה את ה', אבל הגר ראתה מלאך: "ר' יודה, ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בר' שמעון, מעולם לא נזקק הקב"ה לשוח עם אשה אלא עם אותה צדקת שרה. ר' אבא בשם ר' בריי, כמה כירכורים כרכר בשביל לשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת בראשית יח, טו. והכתיב ותקרא שם ה' הדובר אליה? ר' יהושע בר' נחמיה בר אידי - על־ידי מלאך" ב"ר מה, י ועוד. ובתרגום ירושלמי: "ארום אמרת דא לחוד עלי אתגליתא היך בתר דאתגליתא על שרי רבונתי". והמפרשים נדחקו בפירוש פסוק זה, ראה באברבנאל.68מהו: "הגר ילדה לאברהם בן"?69טִבעי ביותר הוא. כי מצב של קניין אינו מוליד דבר למען עצמו, אלא למען קונהו... אכן, הקניין, כביכול, לא זקוק לדָבָר לאחר שנקנה, כשם שהאש אינה זקוקה לחוֹם כי היא חוֹם לעצמח, ומשַתֶּפֶת בְּחֵלק מחוּמָה את הקרֵבִים והניגשׁים אליה. ___________
