4מהו: "וראתה כי הרתה, וגבירתה לא נכבדה לפניה"?5בתבונה קורא הכתוב לשרה "גברת", בשעה שהיא נראתה כמושפלת ומנוצחת על־ידי השפחה, כאותה העקרה לעומת אשה פוריה... אמנם, החכם המסכן מהוּתי ונעלה יותר מהעשיר הכסיל, כשם שהחכם העניו עדיף על הגאה, והחולה על הבריא. יען כי כל אשר עִם חכמה - כל־כולו מהותי, טִבעי ושליט; וכל אשר עִם הכסילות - הוא עבד וחסר־יציבות. ויפה לא נאמר, שהגר לא כיבדה את גבירתה, אלא וגבירתה לא נכבדה בעיניה. כי באחד יש האשמה אישית, ובאחר סיפור של הדברים כהוייתם. אכן, אין הכתוב רוצה להאשים ולגנות את האחת על מנת לשבח את השנייה, אלא רק להראות בבירור את הדברים כהווייתם ולאמיתם. זהו פשוטו של מקרא... ___________6בסיפור פרשת שרה והגר נוקט פילון בשיטה, ששרה לוקחת על עצמה את כל האחריות במקרה זה, ומאשימה את עצמה מתחילה ועד סוף. שיטה מדרשית זו לא נמצאת בחז"ל. כאן הוא דורש, ששרה הקלה את עצמה בעיני עצמה, ולא כפירוש חז"ל שהגר הקלה את שרה, וכן כותב: "אל תחשוב ש"ראתה כי הרתה" רוצה לומר שהגר ראתה את עצמה הרה, אלא שגבירתה שרה ראתה אותה, שכֵּן מאוחר יותר היא שרה אומרת על עצמה: "וכראותי כי הרתה לא נכבדתי בעיניה" בראשית טז, ה" על הכינוס לשם החכמה, קלט.7ובנוגע לייחסה זה של הגר לשרה, דרשו חז"ל בשבחה של שרה ובגנותה של הגר: "כל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה הגר השפחה, והיתה הגר אומרת להם שרי גבירתי אין סיתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי, והיתה אומרת: עם דא אנא מיסב ומיתן? הלואי מיסב ומיתן עם מרה" ב"ר מה, ד.
