1מדוע אומר הכתוב: "וקראה את שם ה' הדובר אליה אתה אֵל המתבונן בי, הרי אמרה כי ראיתי לפָני מי שנראה אלי,?2התבונן בזהירות אל תחילת הפסוק, כך המלאך היה עֶבד האלהות, כשם שהגר היא שפחת החכמה. ומדוע מכוּנֶה המלאך אשר היא קראה ה' או אלהים? כדי לתאם בין היֵישות האמיתית והתגלמותה. אמנם, נאה אף יאה שהאלהים העליון ואדון הכל ייראה לחכמה, ואותו העבד, הלא הוא "דַּבָּרוֹ", יופיע לשפחה ומשרתת החכמה. אך לא לחינם היא האמינה שהמלאך הוא אלהים, כי אֵלה שאין ביכולתם לראות את העילה הראשונה, עתים מתעתעים שהעילה השנייה היא העילה הראשונה. בדומה לבעלי ראייה חלשה, אשר מתוך שאין ביכולתם לראות את אותה השמש מגרמי השמים, מניחים שהקרנים אותן היא שולחת לארץ הן הן השמש עצמה. כך גם אֵלה אשר אינם רואים את המלך הגדול, מייחסים למשנה למלך ולאשר מתחתיו, את ערכּוֹ של המלך הראשון. יתר על כן, גם הברברים, שמעולם לא ראו עיר, אף לא מפסגות ההרים, מתוך חוסר ידיעה מוחלטת מהי מטרופולין לאמיתה, חושבים שכפר או אפילו בית־כַּפרי הם מטרופולין, והיושבים בה הם תושבי עיר בירה. ___________3במקום אחר כותב פילון: "אמנם, המלאכים הם משרתי אלהים, אך בעיני אֵלה החיים עדיין בסבל ושיעבוד הם נחשבים לאלים, לכך נאמר: "על כן קראה לבאר, באר שָׂם ראיתי לנגדי" בראשית טז, יד" על המנוסה והפגישה, ריב.4לפי פירוש פילון, המבוסס על תרגום השבעים, יש הבדל בין ראיית שרה לראיית הגר. להגר נראה מלאך ה', והיא בשפל מדריגתה חשבה שהוא האלקים בעצמו, אבל לשרה נראה ה' בכבודו ובעצמו.5כוונת פילון לתרץ את הקושי של המלים "שֵם ה' הדובר אליה" שהכוונה למלאך, שאליה הוא נראה כה'. בחז"ל דרשו, ששרה ראתה את ה', אבל הגר ראתה מלאך: "ר' יודה, ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בר' שמעון, מעולם לא נזקק הקב"ה לשוח עם אשה אלא עם אותה צדקת שרה. ר' אבא בשם ר' בריי, כמה כירכורים כרכר בשביל לשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת בראשית יח, טו. והכתיב ותקרא שם ה' הדובר אליה? ר' יהושע בר' נחמיה בר אידי - על־ידי מלאך" ב"ר מה, י ועוד. ובתרגום ירושלמי: "ארום אמרת דא לחוד עלי אתגליתא היך בתר דאתגליתא על שרי רבונתי". והמפרשים נדחקו בפירוש פסוק זה, ראה באברבנאל.
