ספר מקבים א ו׳

1 ויהי בנסוע אנטיוכוס בארצות העליונות מעיר לעיר, ויאמר לו הנה עיר גדולה בארץ פרס ושמה עילם והיא מלאה כסף וזהב.

2 ובאוצר בית אלוהיה יריעות זהב ושריונות ושליטים אשר הביאם שם אלכסנדרוס בן פוליפוס מלך מקדוניא.

3 ויבוא אנטיוכוס ויצבא על העיר ללכדה ולבוז את שללה, אך תם לריק כוחו.

4 כי אנשי העיר נזהרו מקודם ויצאו במערכה לקראתו וירדפוהו ויפן סר וזעף בבלה.

5 ואיש בא ארצה פרס ויגד לו לאמור, הנה הצבא אשר שלחת אל ארץ יהודה כליל נגף.

6 וליזיאש ראש לכל המחנות נס מפני העברים, וישוסו את מחנהו ויקחו את כל כלי הקרב אשר בתוכה, ועתה כולם חגורי מלחמה הם ויתחזקו.

7 ואת השיקוץ אשר הקימות על הבמה בירושלים השליכו חוצה, ואת המקדש הקיפו חומות גבוהות כאשר בתחילה, ויבצרו את בית צור עירך.

8 וישמע אנטיוכוס את הדברים האלה וייבהל, ויתעצב אל לבו, וייפול למשכב ויחל כי ראה כל תקותו מאפס.

9 ויתמהמה ימים רבים בעיר ההיא, כי עיצבונו היה הלוך וגדול וידע כי חלה את חוליו למות.

10 ויקרא לכל אוהביו ויאמר אליהם: הנה נדדה שנתי מעיני ותנומה מעפעפי מיגון ומעצב.

11 ואומר בלבבי הנה כל כבודי נהפך עלי למשחית וצרות כשטף עברו על נפשי.

12 לו הייתי מחונן ברוב כוחי ויקרתי בעיני עמי.

13 ועתה מעי חמרמרו בזוכרי את אשר התעללתי בירושלים.

14 את המקדש ניצלתי מכול מחמודיו זהב וכסף, ואת צבאותיי שלחתי להשמיד את יושבי יהודה על לא דבר.

15 על אלה אחזתני הרעה לרדת ביגון שאולה על אדמת נכר.

16 ויקרא לאחד מאוהביו לפוליפוס ויצוהו לפקיד על כל מלכותו.

17 וימסור לו את הכתר ואת הלבוש ואת טבעת המלך להביאם אל אנטיוכוס בנו, ויפקידהו על ידו להיות לו לאומן ולהמליכהו תחתיו.

18 וימת אנטיוכוס בשנת מאה וארבעים ושמונה.

19 וישמע ליזיאש כי מת המלך, וימלך את בנו למלך תחתיו, כי הוא היה באומנה אתו, ויקרא את שמו אאופטר.

20 והגויים אשר ישבו עוד על המצודה הרעו לבני ישראל סביבות המקדש מאוד מאוד, ויתחזקו שמה.

21 ויתן יהודה את לבו לצור עליהם ולהחרימם עד כלותם.

22 ויתאספו כל העם ויגישו כל כלי מפץ ומשחית לפניה.

23 וימלטו מקצת הגויים אשר במצודה והנלווים עליהם מן הזדים בישראל, וילכו אל המלך ויאמרו לו.

24 עד מתי תחשוך את ידך מעשות שפטים להנקם את נקמת אחינו.

25 כמעט הואלנו לעבוד את אביך וללכת בחוקותיו כאשר ציוונו, והנה אחינו מתעבים אותך בגלל הדבר.

26 כל הנופל בידם יהרגו, וכל רכושנו לבז ולמשסה.

27 ותקטן בעיניהם לשלוח את ידם בנו, כי גם בכל גבולי הארץ ירעו כזאת.

28 כעת הם חונים על מצודה בירושלים ללוכדה ואת המקדש ואת בית צור בצרו.

29 ועתה אם לא תעצור אותם וגבה רוחם עוד מקדם עד אשר לא תוכל להם.

30 כשמוע המלך את הדברים האלה ויקצוף מאוד, ויקרא לכל שרי הצבא אשר על הרכב ועל הרגלי.

31 ויאסוף עוד חיל בשכר מאת המלכים אשר בבריתו ומאיי הים ויהיו מספר פקודיו מאת אלף רגלי ופרשים עשרים אלף ופילים שלושים ושנים כולם מלומדי מלחמה.

32 ויסעו דרך ארץ אדום ויצבאו על בית צור ימים רבים, ויקריבו כל כלי קרב ומפץ עליה להבקיעה.

33 ויפרצו בני ישראל מן העיר, וישלחו את כלי משחיתם באש, וילחמו כגיבורי חיל.

34 ויהודה סר מעל המצודה ויסע את חילו לקראת בית סוחרה נוכח מחנה המלך.

35 וישכם המלך למחרתו בטרם אור היום, וימשוך את מחנהו פתאום על הדרך העולה בית סוחרה, ויערוך את מערכותיו ויתקעו בחצוצרות.

36 ויזו על השנהבים דם ענבים ומיץ פרי בכאים לחרות אפם למלחמה.

37 ויחלקום לפי גדודי המחנות, ויתנו לכל חיה וחיה אלף איש רגלי לבושי שריונות ברזל וכובע נחושת בראשם, וחמש מאות איש בחור רוכבים בסוסים.

38 כל אלה עמדו על צלעי הפיל ולא סרו ממנו, ובכל מקום אשר הלכה החיה שם היו הולכים.

39 ועל גב כל פיל רכסו צריח עץ לבל יזח למחסה, ובצריח שלושים ושנים לוחמים מלבד איש הודו המנהיג את החיה.

40 ואת יתר הפרשים הציגו על ירכתי הצבא לבל ייפרדו.

41 ויהי בצאת השמש, וזרח עלי מגיני הזהב והנחושת, ויאירו פני ההרים מסביב ומראיהם כיקודי אש.

42 ויסע מקצת חיל המלך על ההר ומקצתו מתחת בשפלה, וילכו לאיטם במערכה.

43 כל השומע צללו אוזניו מקול ענות ההמון במסעם ומקול צלצל כל כלי המלחמה במחנה הגדול והנורא הזה.

44 ויהי בנסוע יהודה לקראתם ויך שש מאות איש ממחנה המלך לפי חרב.

45 וירא אלעזר החורני והנה חיה אחת חגורה ביתר שאת וגדולה מן האחרות ויאמר בלבו אכן המלך עליה.

46 וישלך את נפשו מנגד למען הציל את עמו ולעשות לו שם עולם בארץ.

47 וירוץ כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין ושמאל.

48 ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו.

49 והיהודים ראו את חיל המלך כי עצום הוא מאוד ויטו מפניו.

50 וישם המלך את פניו ירושלימה וייחן עם חילו בארץ יהודה נוכח הר ציון.

51 ואנשי בית צור לא יכלו לעמוד בעיר כי חזק עליהם הרעב, ושנה ההיא הייתה שנת השמיטה וישלם המלך אתם ויצאו בטח מן העיר.

52 ויקח המלך את בית צור ויתן מצב בתוכה לשמרה.

53 ויצר על המקדש ימים רבים ויערוך כל כלי משחית מסביב לו להשחיתו באש ובחיצים ובאבני קלעים.

54 ויכוננו גם בני ישראל כלי משחית למולם, ויתייצבו ימים רבים לפני אויביהם.

55 אך על דבר שנת השמטה אזל כל לחם מכלי והעברים הנמלטים מן הגויים אל ארץ יהודה אכלו כל יתר המחיה.

56 ויותרו אך מתי מספר במקדש, כי כלו ברעב ובחוסר, וייפרדו איש מעל אחיו וילכו למקומם.

57 ויהי בעת ההיא ויוגד לליזיאש לאמור.

58 המלך אנטיוכוס הפקיד את בנו על יד פוליפוס להיות לו לאומן ולהמליכהו.

59 והנה הוא שב מארץ פרס, וכל אנשי הצבא אתו, ועתה פן ישלח ידו והחזיק בממלכה.

60 ויבהילו לסור מעל המצודה, ויאמרו אל המלך ואל שרי הצבא ואל כל אנשי החיל לאמור:

61 הן חסרנו כל בארץ הזאת, והעם הולך וחסר מבלי צדה, והמקום אשר אנחנו צרים עליו חזק הוא מאוד, הלא טוב לנו לשוב ולשקוד על אודות ארצנו.

62 לכן נתנה יד לעם הזה, ונעשה שלום להם, ונאות להם כי ילכו בחוקותם כמשפטם.

63 כי כל מלחמתם וכל רוגזם עלינו, עקב אשר הפרענו אותם מעבודת אלוהיהם.

64 וייטב הדבר בעיני המלך והשרים וישלח להם לשלום ויענוהו שלום.

65 ואחר נשבעו המלך והשרים להם, ויצאו היהודים מן המבצר.

66 ויהי כי בא המלך על הר ציון, וירא כי חזק הוא מאוד, ויפר את ברית שלומו ויצווה להרוס את החומות מסביב עד רדתן.

67 ואחרי כן שב בחיפזון לאנטוכיה, וירא את פוליפוס כי שלח ידו בבירה וילחם בו ויקחה מידו בחזקה.