ביאור שטיינזלץ על סוכה י׳

1 היכי דמי כיצד הוא בדיוק? כגון שהסוכה התחתונה צלתה מרובה מחמתה ובשל כך סוכה כשרה היא, והעליונה חמתה מרובה מצלתה ולכן אינה נחשבת וכאילו אינה, וקיימי תרוייהו מצויות שתיהן גם העליונה בתוך עשרים אמה לארץ.

2 ופעמים שהעליונה כשרה והתחתונה פסולה היכי דמי כיצד הוא? כגון דתרוייהו ששתיהן צלתן מרובה מחמתן, וקיימא ומצויה הסוכה העליונה בתוך עשרים. שאז הסוכה העליונה היא סוכה כשרה לכל דבר, והתחתונה הריהי סוכה מתחת לסוכה ופסולה.

3 ושואלים: פשיטא פשוט, מובן מאליו, שהרי לא נתחדש לנו דבר על ידי פרטים אלה! ומשיבים: המקרה שבו התחתונה כשרה והעליונה פסולה איצטריכא ליה הוצרך לו לומר, כי יש בו חידוש. מהו דתימא מהו שתאמר: נגזר דלמא נגזור שמא מצטרף סכך פסול של סוכה עליונה בהדי ביחד עם סכך כשר של סוכה תחתונה ויפסול גם אותה, קא משמע לן השמיע לנו שאינו מצטרף ואינו פוסל.

4 לעיקר ההלכה הזו מבררים: כמה רווח יהא בין סוכה לסוכה, כלומר: בין סכך לסכך ותהא הסוכה התחתונה נחשבת כסוכה בפני עצמה ובשל כך תהא פסולה משום סוכה תחת סוכה?

5 אמר רב הונא: כדי רווח טפח, שכן מצינו באהלי טומאה טפח, שחלל טפח מחשיב מקום להיות אהל לענין דיני טומאת המת. דתנן שכן שנינו במשנה: חלל פנוי של טפח על טפח ברום טפח, הריהו מביא את הטומאה שאם היתה בו טומאה כגון אבר מן המת, הרי היא מתפשטת בכל המקומות הפתוחים לחלל זה. ואף חוצץ בפני הטומאה, שאם היתה טומאת מת בתוך חלל סגור שמידתו טפח על טפח ברום טפח, אין הטומאה בוקעת החוצה. אבל פחות מרום טפח לא מביא את הטומאה למקומות הפתוחים לחלל זה ואין מה שבתוכם נטמא, ולא חוצץ, בחלל קטן כזה אינה מתפשטת תחת כולו, אלא בוקעת ועולה כאילו לא היה המקום סתום.

6 ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי אומרים: כדי שתחשב סוכה מעל סוכה צריך שיהא החלל ביניהן ארבעה טפחים, שלא מצינו מקום חשוב שיהא פחות מארבעה טפחים, כגון לרשויות שבת.

7 ושמואל אמר: החלל שבין הסוכות צריך להיות בן עשרה טפחים. ומסבירים מאי טעמא מה טעמו של שמואל — כהכשרה כך פסולה; מה הכשרה שתחשב סוכה צריכה להיות לפחות בעשרה טפחים, אף פסולה בעשרה.

8 תנן שנינו במשנה, ר' יהודה אומר: אם אין דיורין דיירים בסוכה העליונה — התחתונה כשרה.

9 ומבררים: מאי מה פירוש אין דיורין? אילימא אם נאמר שהכוונה היא דיורין ממש, הרי יש לשאול: אטו וכי הדיורין קא גרמי גורמים? שאם סוכה היא זו העליונה, אין הבדל אם יש או אין שם דיירים! אלא לאו האם לא מאי מה פירוש אין דיורין — כל שאינה ראויה לדירה, והיכי דמי כיצד הוא בדיוק שלא גבוה עשרה, שהרי אמרנו שבפחות מזו אינו ראוי לדירה. וכיון שר' יהודה הוא המחלק בין גבוהה עשרה לשאינה גבוהה עשרה, מכלל הדברים אתה למד שהתנא קמא הראשון סבר כי אף על פי שאינה ראויה לדירה בכל זאת פסולה, וקשה איפוא לשמואל משיטת תנא קמא.

10 כי אתא כאשר בא רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: אמרי במערבא אומרים בארץ ישראל ומפרשים כך את דברי המשנה: אם אין הסוכה התחתונה חזקה דיה כדי שתהא יכולה לקבל להחזיק על גבי הסכך כרים וכסתות של העליונה הרי התחתונה כשרה, שהרי העליונה אינה ראויה לדירה כשלעצמה. ואם כן אין כאן כל פסיקה ביחס לגודל החלל, אלא לטיב הסכך.

11 ומעירים: מכלל הדברים אתה למד שהתנא קמא הראשון סבר כי אף על פי שאינה ראויה לקבל פסולה? והרי אין הסוכה העליונה ראויה כלל לדירה!

12 ומשיבים: גם תנא קמא סבר כן, אלא איכא בינייהו יש ביניהם הבדל במקרה שיכולה הסוכה התחתונה לקבל על גבי סככה את הכרים והכסתות של העליונה על ידי הדחק, ואולם רק בדוחק, שיש לחשוש שמא תתמוטט התחתונה מחמת הכרים והכסתות, שלשיטת תנא קמא כיון שיכולה לקבל בדוחק יש בכך כדי להחשיב את העליונה כסוכה כשרה ובכך לפסול את התחתונה. ולשיטת ר' יהודה, כיון שאינה יכולה לקבל אלא על ידי הדחק, אין בכך כדי להחשיב את העליונה כסוכה כשרה ולכן התחתונה כשרה.

13 א משנה פירס עליה על סכך הסוכה סדין מפני החמה שלא יהא חם כל כך בסוכה, ויוכלו לשהות בתוכה. או שפירס את הסדין תחתיה תחת הסכך מפני הנשר העלים הנושרים מן הסכך, שלא יפריעו ליושבים בסוכה, או שפירס סדין על גבי הקינוף מערכת מוטות בולטים העולים מארבעת פינות המיטה שישן בה, ועשה כמין כילה — פסולה. שסדין הוא דבר המקבל טומאה ופוסל את הסוכה. אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה שהנקליטים הם רק שניים וקבועים באמצע המיטה, האחד לראשה והשני למראשותיה, ומשפורסים סדין על גביהם נוצרת בכך כילה משופעת כדמות אהל שאין לו גג מלמעלה, ואינו נחשב כבנין חשוב.

14 ב גמרא אמר רב חסדא: לא שנו שפסולה אלא כאשר פרס את הסדין כסכך להגן על יושבי הסוכה מפני הנשר. אבל אם פרס סדין בסוכה וכל מטרתו היתה רק לנאותה ליפותה — אין שם סכך עליו, וכשרה. ושואלים: פשיטא פשוט מובן מאליו, הלא מפני הנשר תנן שנינו במשנה! ומשיבים: מהו דתימא שתאמר כי הוא הדין שאפילו אם הניחם כדי לנאותה פסולה היא, והאי דקתני וזה ששנה מפני הנשר — אורחא דמילתא קתני דרך הדברים, דוגמה רגילה, שנה שכרגיל פורסים סדין לצורך זה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שהמשנה מדוייקת בלשונה, ואם הניח לנוי אינו פוסל.

15 ומציעים: לימא האם לומר שמסייע ליה לו מה ששנינו בברייתא בענין הסוכה: סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין אריגים המצויירים תוך כדי אריגתם או בסדינין המצוירין אריגים רקומים, ותלה בה לנוי אגוזין שקדים אפרסקין ורמונים, פרכילי ענפי ענבים ועטרות של שבולין, יינות ושמנים הנתונים בתוך בקבוקי זכוכית וסלתות — כל אלה אסור להסתפק ליהנות ולהשתמש מהן.

16 עד מוצאי יום טוב האחרון של חג לפי שהוקצו למצות סוכה בלבד. ואם התנה עליהם שכוונתו להשתמש בהם גם בתוך ימי החג לצורכו — הכל לפי תנאו. הרי שלצורך נוי הסוכה פורסים בסוכה סדינים! ודוחים: משם אין ראיה, דלמא שמא כוונת הברייתא שפרס את האריגים מן הצד, אבל אם פרוסים תחת הסכך — הרי הם פוסלים את הסוכה.

17 א לענין נוי סוכה, אתמר נאמר שאמרו חכמים: נויי סוכה אין ממעטין בסוכה, שחפצים התלויים בה לנוי ולקישוט אינם נחשבים כחלק מבניינה שיהיו משיעורה של הסוכה, ואם גבוהה הסוכה מעשרים אמה ימעטו הם מגובהה ויכשירוה. אמר רב אשי: ואם פרוסים הם מן הצד — בניגוד לענין גובה הסוכה — הרי אלה ממעטין משטחה, ואם בשלהם מתמעטת הסוכה משיעור שבעה טפחים — הריהי פסולה.

18 מסופר: מנימין עבדיה עבדו של רב אשי איטמישא ליה כתונתא במיא ואשטחתא אמטללתא נרטבה לו כתונת במים ושטחה על הסוכה כדי שתתייבש. אמר ליה לו רב אשי: דלייה הורד אותה, כדי שלא לימרו יאמרו אנשים קא מסככי הם מסככים בדבר המקבל טומאה ככתונת. אמר לו העבד: והא קא חזו ליה דרטיבא הרי רואים אותה שהיא רטובה ומבינים שרק להתייבש נתנוה שם! ענה לו: לכי יבשה קא אמינא לך לכאשר תתייבש אמרתי לך שתורידנה, שאז עלולים לחשוב שהיא חלק מן הסכך.

19 ב אתמר נאמר שנחלקו אמוראים בבעיה של נויי סוכה, כגון סדינים הפרושים תחת הסכך לנוי, המופלגין הרחוקים ממנה מן הסכך ארבעה טפחים, האם נחשבים הם כחציצה מתחת לסכך. רב נחמן אמר: סוכה כזו כשרה, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי אומרים: פסולה.

20 מסופר: רב חסדא ורבה בר רב הונא איקלעו לבי ריש גלותא הזדמנו לבית ראש הגולה אגנינהו השכיבם ללון רב נחמן שהיה הממונה בבית ראש הגולה בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה טפחים, אשתיקו שתקו חכמים אלה ולא אמרו ליה ולא מידי אמרו לו דבר אף שלדעתם סוכה כזו פסולה. אמר להו להם: הדור בהו רבנן משמעתייהו האם חזרו בהם חכמים מהלכתם? כלומר: האם יש לי ללמוד משתיקתכם כי חזרתם בכם מדבריכם? אמרו ליה לו: אנן אנו שלוחי מצוה אנן אנו ולכן פטורין אנו מן הסוכה, ומותר לנו איפוא לישון בסוכה זו אף שאינה כשרה, שכן שלוחי מצוה פטורים בכלל ממצות סוכה, אבל לעצם ההלכה אכן לא חזרנו בנו.

21 ג אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לישון בכילה בסוכה אף על פי שיש לה לכילה גג, והוא שאינה גבוהה עשרה טפחים מן המיטה, שבפחות מעשרה אינה נחשבת כאהל לעצמו.

22 ומציעים: תא שמע בא שמע: הישן בכילה בסוכה — לא יצא ידי חובתו, היפך דברי רב יהודה בשם שמואל! ומשיבים: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים, כשהכילה גבוהה עשרה טפחים ונחשבת כאהל.

23 מיתיבי מקשים, הרי שנינו במשנה: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו! והלא גובהה של מיטה רגילה בדרך כלל אינו מגיע לעשרה טפחים, הרי שאף בפחות מעשרה טפחים הרי זה פוסל! ומשיבים: הא תרגמה הרי הסביר אותה שמואל שמדובר במטה שהיתה גבוהה עשרה טפחים, ולכן דינה כאהל בתוך הסוכה, ולכך הישן בה לא יצא ידי חובת סוכה.

24 תא שמע בא שמע ממה ששנינו: או שפירס על גבי קינופות — פסולה, משמע שבכילה מסוג מסויים פסולה הסוכה! ומשיבים: התם נמי שם גם כן מדובר דגביהי שגבוהים המוטות עשרה טפחים.

25 ומקשים: והא לא קתני הכי והרי לא שנינו כך דתניא שהרי שנינו בברייתא: נקליטין שנים, וקינופות ארבעה. פירס על גבי קינופות — פסולה, על גבי נקליטין — כשרה, ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוהין מן המטה עשרה. ונדייק: מכלל הדברים אתה למד שקינופות אסורים אף על פי שאין גבוהין עשרה!

26 ומשיבים: שאני שונים הקינופות דקביעי שהם קבועים ודבר קבוע, אפילו אין גובהו עשרה, הריהו יוצר מקום בפני עצמו. אבל מוטות וכילה שאינה קבועה עד גובה עשרה אינם פוסלים בסוכה. ומקשים: והרי סוכה על גבי סוכה דקביעא שהיא קבועה, ואמר שמואל: כהכשרה כך פסולה, צריך שיהא בה חלל עשרה! אמרי אומרים, מסבירים: התם שם בסוכה על גבי סוכה שהוא כדי למפסל לפסול את הסוכה שתחתיה — בעשרה טפחים נחשבת העליונה לעצמה כדי שתוכל לפסול, אבל בפחות לא. אבל הכא כאן דלשויי אוהלא שכדי לעשותה ולהחשיבה לאהל לעצמו הוא — בציר בפחות מעשרה טפחים נמי הוי אוהלא גם כן הריהי נחשבת לאהל אם קבוע הוא.

27 ד אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: הישן בכילה כשהוא ערום וצריך לקרוא קריאת שמע — מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא קריאת שמע, שהכילה נחשבת כבגד על גופו, ונמצא כאילו כולו לבוש בכילה ומותר לו לקרות קריאת שמע, אף על פי שהוא ערום.

28 מיתיבי מקשים על כך והרי נאמר בברייתא: הישן בכילה ערום — לא יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא קריאת שמע! ומשיבים: הכא במאי עסקינן כאן שאמרנו שאין הכילה מועילה לזה במה אנו עוסקים — כשגבוהה אותה כילה עשרה טפחים וכיון שכן הרי היא נחשבת כאהל ולא כלבוש.

29 ומעירים: הכי נמי מסתברא כך גם כן מסתבר בהבנת הדברים, מדקתני סיפא ממה ששנה בסופה של אותה ברייתא: הא הרי למה זה דומה — לעומד בבית ערום, שלא יוציא ראשו חוץ לחלון ויקרא קריאת שמע, שודאי אין זה מועיל. ומשמע שמדובר בכילה הדומה לבית. ומסכמים: אכן, שמע מינה למד ממנה שכן הוא.