ביאור שטיינזלץ על סוכה ב׳

1 א משנה סוכה שהיא, כלומר: שהסכך שלה, שהוא עיקר מצוותה, גבוהה למעלה מעשרים אמה — פסולה. ור' יהודה מכשיר.

2 וכן סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, או שאין לה שלש דפנות, או שחמתה, כלומר: אור החמה הנכנס לתוכה דרך הסכך מרובה מצלתה צילה — פסולה.

3 ב גמרא תנן התם שנינו שם במשנה במסכת עירובין הלכה דומה: מבוי שהוא, כלומר: הקורה שעושים בראשו הפונה לרשות הרבים כדי להתיר את הטלטול בו גבוה מעשרים אמה — ימעט מגובה הקורה כדי להכשיר את מבוי בטלטול. ר' יהודה אומר: אינו צריך, שאף אם מקום הנחת הקורה גבוה מעשרים אמה — כשר.

4 ומתוך שעיקר תוכנן של הלכות אלה בסוכה ובמבוי דומה לכאורה, שואלים: מאי שנא במה שונה גבי סוכה דתני ששנה במשנתנו בנוסח פסקני שסוכה זו פסולה, ומאי שנא במה שונה לגבי מבוי דתני תקנתא ששנה תקנה שיש למעט מן הגובה כדי להכשיר, ולא אמר כן בסוכה?

5 ומשיבים: סוכה כיוון שהיא דאורייתא מן התורה תני שנה פסולה, כי בהלכה זו אפשר לומר קביעה מוחלטת וגמורה. ואולם מבוי שכל עניינו הן לאיסור והן להיתר הוא דרבנן מדברי סופרים ואיסור הטלטול במבוי כזה נשנה לראשונה במשנה האמורה, לכך אין מקום לומר לשון "פסול" בהחלטיות, ולכן תני תקנתא שנה תקנה.

6 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור תירוץ אחר: בדאורייתא נמי תני תקנתא בדברי תורה גם כן שונה התנא לעיתים בנוסח של תקנה, מיהו ואולם סוכה דנפישי מילתא שמרובים דבריה, ענייניה האמורים במשנה זו גבוהה, נמוכה, שאין לה שלוש דפנות ושחמתה מרובה — לכך פסיק ותני פסק ושנה לשון פסולה, שלא רצה להאריך ולשנות מה תקנתו של כל אחד מהפסולים האמורים, ואילו מבוי שלא נפיש מיליה מרובים דבריו, ענייניו האמורים באותה משנה, ואין מדובר אלא אודות פסול קורה גבוהה, לכך תני תקנתא שנה תקנה, שהרי די במלה האחת: ימעט.

7 ג לאחר בירור לשוני זה באים לגופה של ההלכה, ושואלים: מנא הני מילי מניין דברים אלה, מה מקור ההלכה שאין לעשות סוכה למעלה מעשרים אמה?

8 אמר רבה: שכן אמר קרא הכתוב כסיבה לחובת הישיבה בסוכה: "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" ויקרא כג, מג. וכך יש להבין: סוכה שגובהה עד עשרים אמה, אדם יודע שהוא דר בסוכה, משום שאף בלא משים, נתקלת עינו בסכך של הסוכה ובכך הריהו נעשה מודע לסוכה ולמצוותה, ואילו למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא שאין העין שולטת בה, שכן בגובה רב זה אין אדם שם לב.

9 ר' זירא אמר טעם אחר מהכא מכאן, מכתוב זה; נאמר: "וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" ישעיה ד, ו. עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה, כלומר: בצל הסכך, למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב עוד בצל הסוכה אלא בצל הדפנות, שמפני גובהן הן יוצרות צל תמידי, ואין צל הסכך מעלה או מוריד.

10 אמר ליה לו אביי בתמיהה: אלא מעתה לשיטתך שצריך לשבת ממש בצל הסכך, אם כן, העושה סוכתו בעשתרות קרנים מקום המצוי בין שני הרים המצילים עליו מכל צד, הכי נמי כך גם כן תאמר דלא הוי שאין זו סוכה כשרה, כיון שאינו יושב בצל הסכך?

11 אמר ליה לו ר' זירא: אין הדברים דומים, התם שם דל הוצא את עשתרות קרנים שהן מסתירות מבחוץ הרי איכא יש על כל פנים צל סכך הסוכה, לפי שהסוכה בנויה כדין, אלא שגורם חיצוני משפיע כאן, ואולם הכא כאן בסוכה הגבוהה מעשרים אמה, דל הסר את הדפנות ושוב ליכא אין עוד צל סוכה, שהרי אין הסכך מצל על קרקע הסוכה, אלא במקום דפנותיה.

12 ורבא אמר טעם אחר, מהכא מכאן מכתוב זה, שנאמר: "בסכת תשבו שבעת ימים" ויקרא כג, מב. אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע שאתה יושב בה כל השנה ושב בדירת ארעי שהיא היא הסוכה. עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת ארעי שעד גובה זה אפשר לבנות סוכה רופפת כדירת ארעי, אולם לצורך בנין סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת ארעי אלא דירת קבע ואין זו סוכה כראוי.

13 אמר ליה לו אביי: אלא מעתה לשיטתך, אם עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן, הכי נמי דלא הוי כך גם כן שלא תהא זו סוכה? שהרי לדעתך סוכה העשוייה כדירת קבע פסולה, ודבר זה לא מצאנו כלל!

14 אמר ליה לו רבא: הכי קאמינא לך כך אומר אני לך, זוהי שיטתי: עד עשרים אמה שאדם עושה דירתו כרגיל דירת ארעי, גם כי עביד ליה כאשר עושה אותה כדירת קבע, נמי נפיק גם כן יוצא ידי חובה, שהרי סוג זה של מבנה הוא כמבנה ארעי, אולם למעלה מעשרים אמה שאדם עושה דירתו דירת קבע גם כי עביד ליה כאשר הוא עושה אותה כדירת ארעי נמי לא נפיק גם כן אינו יוצא ידי חובה, שבדרך כלל מבנה מעין זה עשוי כדירת קבע.

15 כולהו כולם כדברי רבה לא אמרי אמרו ולא סמכו על הכתוב "למען ידעו דורותיכם" ויקרא כג, מג, כי לדעתם משמעות הכתוב ההוא שיש לשבת בסוכה, כדי שתהיה ידיעה לדורות היא, כלומר: כדי שידעו הדורות הבאים על יציאת מצרים, ואין זו ידיעה בדבר הסוכה עצמה.

16 וכן, כולם כדברי ר' זירא, הלומד זאת מן הפסוק "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב", נמי גם כן לא אמרי אמרו, כי לדעתם הכתוב ההוא, לימות המשיח הוא דכתיב שנאמר, ופירושו: שיהא הקדוש ברוך הוא מגן ומחסה לישראל, ואינו עוסק במהותה של הסוכה.

17 ושואלים: ומה משיב ר' זירא לטענה פשוטה זו? ומשיבים: אם הפסוק מדבר רק בדרך משל ודימוי, אם כן לימא קרא שיאמר הכתוב כעניינו: "וחפה תהיה לצל יומם, ומאי ומה למדנו מן הביטוי "וסכה תהיה לצל יומם" ישעיה ד, ו, שמעת מינה תרתי שומע אתה מכאן שני דברים, הן לגוף הדברים, שיהא הקדוש ברוך הוא כסוכת כבוד לישראל, ואולם בדרך אגב אפשר ללמוד מכאן גם על מבנה הסוכה.

18 וכן, כדברי רבא נמי גם כן לא אמרי אמרו החכמים האחרים, משום קושיא הקושיה שהקשה עליו אביי והראה שיש קושי בשיטתו. וכיון שבכל שיטה קיים קושי מסויים, מובן איפוא מפני מה לא רצו החכמים האחרים להחזיק בה.

19 א ומבררים: כמאן אזלא כשיטת מי הולכת הא הלכה זו שאמר ר' יאשיה אמר רב: מחלוקת זו בין ר' יהודה לחכמים בכשרות סוכה גבוהה, הריהי דווקא בשאין דפנות הסוכה מגיעות עד לסכך, אלא הסכך גבוה הרבה מעל הדפנות, אבל אם היו הדפנות מגיעות לסכך אפילו היתה למעלה מעשרים אמה — כשירה. כמאן כשיטת מי,

20 כשיטת רבה, שאמר שפסול סוכה גבוהה הוא משום שלא שלטא שולטת בה עינא העין, וכיון שהדפנות מגיעות לסכך, בדרך הטבע משלט שלטא שולטת בה עינא העין, שעינו של אדם מבחינה גם בדפנות וגם בסכך אף כשהם בגובה רב, אולם אם הסכך גבוה מעל הדפנות, אין אדם מבחין בסכך כלל.

21 וכן, כמאן אזלא כשיטת מי הולכת אותה הלכה שאמר רב הונא אמר רב: מחלוקת זו בגובהה של הסוכה היא דווקא בשאין בה בשטחה אלא ארבע אמות על ארבע אמות במדוייק, אבל אם יש בה יותר מארבע אמות על ארבע אמות, אפילו למעלה מעשרים אמה — כשרה. כמאן כשיטת מי —

22 כשיטת ר' זירא, שאמר: משום צל הוא, וכיון דרויחא שהסוכה מרווחת, ששטחה גדול — איכא יש צל סוכה שם, שבחלק מן השטח יש צל שמקורו בסכך.

23 וכן, כמאן אזלא הא כשיטת מי הולכת זו ההלכה שאמר רב חנן בר רבה אמר רב: מחלוקת זו, הריהי דווקא בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו של אדם ורובו רוב גופו ושולחנו, שבפחות מזה אין הכשר סוכה, אבל מחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו, אפילו למעלה מעשרים אמה — כשרה. כמאן כשיטת מי יש לפרש הלכה זו — שלא כחד כשיטת אחד מהם, שאין להסביר הלכה זו לפי אף אחד מן הטעמים שנתנו החכמים השונים בפסול סוכה גבוהה.

24 לגופן של הלכות אלה מעירים: בשלמא נניח שדבר זה ברור שהלכה זו של ר' יאשיה פליגא חולקת על אלו של רב הונא ורב חנן בר רבה, דאינהו קא יהבי שעורא במשכא שהרי הם נותנים שיעור בשטחה של הסוכה ואיהו לא קא יהיב שעורא במשכא והוא אינו נותן שיעור בשטחה אלא קובע הלכה לפי מבנה הדפנות.

25 אלא רב הונא ורב חנן בר רבה עצמם, האם נימא נאמר כי בהכשר סוכה קא מיפלגי נחלקו, שמחלוקתם תלוייה בשאלה מהו גודלה של סוכה כשירה, דמר שחכם זה, רב הונא סבר כי הכשר סוכה בארבע אמות על ארבע אמות לפחות, ומר וחכם זה, רב חנן בר רבה סבר כי הכשר סוכה הוא אף כשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו?

26 את ההצעה הזו דוחים: לא, אין צורך לפרש כך, שאפשר לומר כי דכולי עלמא לדעת הכל הכשר סוכה דיו במחזקת ראשו ורובו ושולחנו. והכא בהא קא מיפלגי וכאן בדבר זה נחלקו: דמר שחכם זה, רב חנן בר רבה סבר במחזקת ראשו ורובו ושולחנו פליגי נחלקו חכמים ור' יהודה בכשרות סוכה הגבוהה מעשרים אמה, אבל אם היה שיעורה יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו — דברי הכל כשרה,

27 ומר וחכם זה, רב הונא סבר כי מראשו ורובו ושולחנו עד ארבע אמות פליגי נחלקו, אבל אם היה בשטחה יותר מארבע אמות — דברי הכל כשרה.

28 מיתיבי מקשים על דעות חכמים אלה מן הברייתא. שנינו: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה — פסולה, ור' יהודה מכשיר אפילו היתה גבוהה עד ארבעים וחמשים אמה.

29 אמר ר' יהודה: מעשה בהילני המלכה שהיתה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר על שאין הסוכה כשרה. אמרו לו: וכי משם מביא אתה ראיה? הלא הילני אשה היתה ופטורה מן הסוכה, ולכן לא היתה הסוכה חייבת מלכתחילה להיות כשירה כדינה, ולא היתה איפוא כל סיבה להעיר לה על כך. אמר להן: והלא שבעה בנים הוו היו לה והם הלא היו זקוקים לסוכה כשרה, ועוד: והרי כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים.

30 בטרם ניגש לבירור הדברים לענייננו, שואלים לגוף הברייתא: למה לי למיתני לשנות את התוספת "ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים", מה עניינה של הוספה זו לדברי ר' יהודה?

31 ומשיבים: הכי קאמר להו כך אמר להם ר' יהודה: כי אם תאמרו; בנים קטנים היו להילני וקטנים פטורין מן הסוכה ולכן לא אמרו לה חכמים דבר, אולם כיון ששבעה הוו היו, אי אפשר שלא הוי בהו חד היה בהם אחד שאינו צריך לאמו. כי גם אם נולדו לה שבעת הבנים בזה אחר זה שנה אחר שנה, הלא הגדול שבהם היה לפחות בן שבע, ובגיל זה הלא אינו צריך לאמו תמיד, והלכה היא שקטן שאינו צריך לאמו, יש לחנכו במצות סוכה מדברי סופרים.

32 וכי תימרו ואם תאמרו; הלא קטן שאינו צריך לאמו, רק מדרבנן הוא דמיחייב מדברי סופרים הוא שמתחייב ואיהי בדרבנן לא משגחה והיא הילני בדברי חכמים אינה משגיחה, תא שמע בוא ושמע שהרי אמר ועוד, כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים, ולענין השיטות ההלכתיות שבררנו;

33 בשלמא למאן דאמר נניח לשיטת מי שאומר כי בשאין הדפנות מגיעות לסכך מחלוקת, הרי אפשר להסביר שכך היתה סוכתה של הילני המלכה, כי דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך,