שלטי הגיבורים על עירובין כ״א

1 כתב רמז"ל ונראה דהכי הילכתא דצדוקי הרי הוא כנכרי שעובר אמילי דרבנן בפרהסיא כיון דת"ק ס"ל הכי ואע"ג דר"מ אליבא דר"ג ס"ל דאינו כנכרי הא ר' יהוד' פליג עליה ואמר דאפילו לר"ג צדוקי כנכרי ואפילו לפי מה שפי' רש"י לקמן בשמעתין דר"מ כר"ג ס"ל ור"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה ואע"ג דהלכה כדברי המיקל בעירובין הא לא חשיב קולא אי אמר צדוקי אין כנכרי דאיכא קולא וחומרא דאי כנכרי הוא אין מבטל רשות אבל שוכרין ממנו ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין הימנו עכ"ל: וכתב הרא"ש ואין דבריו נראין לי מה שכתב צדוקי הרי הוא כנכרי משום דעובר על מילי דרבנן בפרהסיא דהא אמר בפרק בנות כותים אע"פ שצדוקין אנו מתייראין אנו מן הפרושי' וכן תירץ ר"י אהא דקא"ר יהודה במתני' דצדוקי אין כנכרי ושמעי' ליה לר' יהודה דמומר לחלל שבתות בפרהסיא אפילו במילי דרבנן שהוציא כליו לחצר שאין מעורבת לרש"י אינו מבטל רשות וצדוקי קעבר אכל מילי דרבנן ותירץ דאין עוברים בפרהסיא דמתייראין מן הפרושים הלכך לא חשיב ר' יהודה צדוקי כנכרי וגם מה שכתב דרבי יהודה פליג עליה וסבר דלר"ג צדוקי כנכרי הא ליתא אליבא דמתני' דאף ר' יהודה סבר דצדוקי מבטל רשות אלא דסבר דאין חזקה מועלת ואע"ג דמשני בחד שינויא מאי עד שלא יוציא עד שלא יצא היום אלמא צדוקי הרי הוא כנכרי אף לר' יהודה דמתני' הא איכא שינויא אחרינא דמחלק בין בצינעא ובין בפרהסיא והאי שינויא עיקר לפי שאין צריך להגיה המשנה ומה שכתב דאיכא כאן קולא וחומרא דאי כנכרי הוא הרי אין מבטל רשות ושוכרין ממנו ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין ממנו דבריו אינן מובנין דודאי קולא הוא דאינו כנכרי ומבטל רשותו בדיבור ואין צריך שכירות ומה שכתב דאם אינו כנכרי דמבטל רשות ואין שוכרין ממנו הא ליתא דישראל שלא רצה לבטל אלא לשכור שוכרין ממנו ונ"ל דהלכה כר"ג דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב וגם מדפליגי ר"מ ורבי יהודה אליבא דר"ג מכלל דסבירא להו כוותיה ועוד ראייה מרבי אמי ורבי אסי שגזרו על הכותיי' שלא לבטל רשות אלמא עד ימיהם היו מבטלין רשות ועל כרחך צריכין למימר כמו שפירש' בריש פירקין שהיו סוברין כר"ג דצדוקי וכותי אינו כנכרי:

2 כ' ר"מ ז"ל ואע"ג דר' אליעזר בפ' עושין פסין סבירא ליה דאינהו שרי אפילו מביתו וקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב נרא' דהלכה כרבנן מדאמר לעיל אמילתיה דרבי אליעזר ובקשתי לי חבר ולא מצאתי ועוד דה"ל מחלוקת ואח"כ סתם דבפרקין סתם לן דלא כרבי אליעזר וא"ת כיון דמחלוקת ואח"כ סתם הוא היכי מסיק רב אשי לעיל רב ושמואל בפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר קמיפלגי והיכי סבר שמואל כרבי אליעזר וי"ל דשמואל הוה מוקי מתני' אפי' כר' אליעזר וכגון דגלי בהדיא ואמר הריני מבטל רשות חצרי ולא רשות ביתי דהא מסקי' לעיל פ"ב היכא דגלי גלי כו' ומיהו ראיה גדולה הוא לדידן מדרמינן לעיל מתניתין דהכא אמתניתין דעושין פסין ומשני הא ר' אליעזר והא רבנן ולא בעי לאוקמי מתני' דהכא אפילו לר' אליעזר וכגון דגלי ליה בהדיא ש"מ דהלכתא כרבנן ועוד דלא שייך הכא הלכה כדברי המיקל בעירוב כיון דאיכא נמי חומרא במילתיה דר"א דלדידיה אין מבטלין וחוזרין ומבטלין ולרבנן מבטלין וחוזרין ומבטלין הלכך עבדינן כרבנן בין לקולא בין לחומרא ולא עבדינן תרי קולי דסתרי אהדדי וכיון דהילכתא כרבנן א"כ חמשה ששרוין בחצר אחד כשהוא מבטל רשות צריך לבטל לכל אחד ואחד כדמשמע לעיל בספ"ב והיכא דבטיל בהדיא רשות ביתו מודו רבנן דביתו מותר לו ולהם כדמסקי' לעיל ספ"ב מסתברא בין רבי אליעזר בין רבנן היכי דגלי גלי ע"כ דברי ר"מ ז"ל:

3 פר"ח ז"ל דאמר בירושלמי אכסנאי אין אוסר לעולם ונראה דלא דמי להך דהכא דהתם איירי בנכרי הבא לדור במבוי לשם אכסנאי ולא לקבוע עצמו והכי איתא התם אית תנא תני קסדור אוסר מיד ואכסנאי לאחר ל' יום ואית תנא תני קסדור אוסר לאחר ל' יום ואכסניא אינו אוסר לעולם מ"ד קסדור אוסר מיד ברגיל ואכסנאי לאחר ל' יום בשאינו רגיל ומ"ד קסדור אוסר לאחר שלשי' יום באילין דעלין ברשות ואכסניא אינו אוסר לעולם באילין דלא עלין ברשות:

4 כתב מיי' דסומכין על שיתוף במקום עירוב והוא שנשתתפו בפת ומהר"ם והרא"ש וטור כתבו דאפילו אם שתפו במבוי ביין שאין ראוי לערב בו חצרות אין צריכין לערב בחצרו' ורבינו השמי' כל זה אלמא דלא ס"ל דסומכין על שיתוף במקו' עירוב ולא על עירוב במקום שיתוף: לשון ריא"ז נשתתפו במבוי ולא ערבו בחצרות כלל אם נשתתפו ביין הרי אין שתוף זה מתירן בחצרו' שאין מערבין בחצרות אלא בפת אבל אם נשתתפו במבוי בפת והניחו שתוף זה באחד מבתי החצרות הרי שתוף זה מתי' כל החצרות מן הדין שכולן רשות א' ואין צריכין עירוב אחר אלא שנהגו העם לערב בחצרות אע"פ שנשתתפו במבוי בפת כדי שלא תשתכח תורת עירוב מן התנוקות אם לא יראו עירוב לכל חצר וחצר ונראה בעיני שמאחר שאין צריך לערב בחצרות אלא מפני שנהגו העם בכך הבא להקל בדבר שלא לערב בחצרות אחר שנשתתפו במבוי בפת אין ממחין בידו שאין להחמיר בעירובין כמבואר בקונט' הראיות. עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח א' מבני החצר ולא עירב אין צריך לבטל רשותו אלא סומך על שתוף המבוי ואין חוששין למה שנהגו שמא ישתכח תורת ערוב מן התנוקות שהרי רובן ערבו בחצרות וכן אם נתמעט הערוב של חצר ונשאר ממנו כל שהוא אין צריכין להוסיף עליו הואיל והן משותפין במבוי כמבואר בקונטרוס הראיות. שכח אחד מן החצרות ולא נשתתף במבוי הרי זה צריך לבטל רשותו לכל בני המבוי שלא יאסור עליהן במבוי. בני החבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום אם היו מסובין בבית פת שע"ג השלחן סומכין עליו משום עירוב ומותרין בחצר ע"י אותו פת שהיה לכל בני החצר היו מסובין בחצר אין סומכין עליו משום עירוב שהרי עירובי חצרות אין ראוי להניחו באויר החצר אבל סומכין עליו משום שיתוף המבוי אם היה פת זה לכל בני המבוי:

5 הא דפליגי אי סגי בחד מינייהו פליגי בה בגמ' אי דוקא כשעירבו ביין או אפילו כשעירבו בפת והראב"ד ז"ל פסק כמ"ד ביין כ"ע לא פליגי חדא דפשטי' דברייתא כך היא בכל עניין ועוד רב גידל מתרץ לבריית' כוותי' ועוד דסוגיא דשמעתין לקמן בענין חמש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי כמאן דאמר בפת נמי פליג ר"מ ועוד דגרסי' בכיצד משתתפין אמר רב יהודה אמר רב בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום פת שעל גבי השולחן סומכין עליו משום עירוב כאן במסובין בבית סומכין עליו משום עירוב כאן במסובין בחצר סומכין עליו משום שיתוף משום שיתוף אין משום עירוב לאו רישא נמי משום עירוב אין משום שיתוף לא ש"מ דפת נמי בעי עירוב ובעי שיתוף והר"ז ז"ל כתב דהלכה כמ"ד בפת כ"ע לא פליגי דפשטי' דברייתא משמע הכי או משתתפין במה שרגילין להשתתף דהיינו ביין כדפריך מינה למ"ד ביין לא פליגי ורב גידל אמר רב דחיק לשינויי' ובדוחק ודיחוי בעלמא קאמר ולא דס"ל הכי וגם דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ומה שכתב הראב"ד ז"ל דסוגיין דשמעתין בחמש חצירות כמ"ד בפת נמי פליג ר"מ אינה ראיה לפר"י דלמ"ד בפת מודה ר"מ היינו דוקא כשנשתתפו במבוי בפת משום דשיתוף סגי ביין ועשו בפת ואלמוה טפי מועיל אף לחצרות ועוד שהשיתוף שייך לבתים כמו לחצירות שהכל משתתפין יחד אבל עירובי חצרות דפת אין לו להועיל כל כך למבוי ול' הברייתא מוכחת כן דקתני מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי דמשמע אע"פ שעירבו בחצירות צריך להשתתף במבוי והשתא ניחא למ"ד דבפת מודה ר"מ ומה שהביא ראיה לקמן מבני חבורה אינה ראיה דהא דקאמר במסובין בחצר משום שיתוף אין משום עירוב לא רב לטעמיה דסבר כר"מ והא דקאמר במסובין בבית משו' עירוב אין משום שיתוף לא ניחא לפיר"י דבהא לא מודה רבי מאיר: