שלטי הגיבורים על חולין י״ט

1 יש מי שאומר דכי אמרי' בביצת טרפה שהיא אסורה דוקא בטרפות שהוא ידוע שנולד קודם זמן השחיטה כטרפות סרכא וכיוצא בו שא"א לתלותו בזמן שחיטה כיון שודאי יצאתה מחזקתה וע"כ קודם לזמן שחיטה יצאה ואין אנו יודעים כמה אוסרין אותה למפרע אבל שחטה ונמצאת טרפה ואינו ידוע אימתי כל ביצים וחלב שהטילה כבר עד עכשיו כשרים דמוקמינן לה אחזקה ואמרי' השתא הוא דנטרפה ויש מי שכתב דכל חזקה שלא היתה ברורה בזמנה אינה חזקה ולפיכך כל חלב וביצים שידוע לנו שיצאו מאלו הם אסורין:

2 רבינו ומיי' וטור כולם שוים דתולעים הבאין בפירות בעודן מחוברין לקרקע שהן אסורים כל י"ב חדש מן התלישה ואם הוא ספק אם התליע במחובר או בתלוש אזלינן לחומרא ואסור לאוכלו כל י"ב חדש בלא בדיקה וכן פסקו ה"ג. ושאלתות דרב אחאי פסק לאכשורא והתוס' כתבו בשם ריב"ם ור"ת וכן פסק בא"ז דליכא איסורא אלא בתולעים שבעקרי האילן אבל לא בתולעים שבפירות ולא זיזים שבעדשים ויתושים שבכלוסין ותולעין שבתמרים ושבגרוגרות שהן מותרים אפי' התליעו במחובר וכ"כ המרדכי בשם ראבי"ה נמי דהכי הלכתא דתולעים שבפירות מותרין אלא שכתב ובלבד שלא יהיה הפרי או הקטנית נקוב לחוץ דאז הוי איסור משום השרץ השורץ על הארץ וכתב המרדכי ג"כ דיש אוסרים אפי' לא נקב לחוץ כלל וה"ה דפליג בתבואה שנמצאת בה תולעים ונ"ל דהיינו בתוך הפרי אבל תבואה שנמצא בה תולעים חוץ לפרי כמו שרגיל בחטה למצוא בתוך הכרי כמה תולעים שידוע לנו בודאי שאין הפרי עושה אותם אסורים ודאי וסמ"ג מחמיר ואוסר כל תולעת הנמצא בתוך פרי היכא שהתליע במחובר וכן אוסר תולעים שנמצאו בשרביטי פולין שאותם באו במחובר שאותן השרביטים נופלין בשעת הדישה ובהם רגילין לבא התולעים במחובר אבל אותם זבובים שבתוך גוף הפולים עצמם באים בהם בתלוש ומותרים כי אין דרך לגדל תולעים בגוף הפולין אלא בתלוש וכי תימא ניחוש שמא יצאו חוץ לפרי בעודן חיין ונאסרו אין לחוש לזה דאם איתא שיצאו חוץ לא היו חוזרין עוד לתוך הקטנית הלכך נמצאו תולעים בתוך הקערה בתבשיל עם הפולין והם מתים מותרים שבודאי בתלוש גדלו בפולין ואין בהם משום השרץ השורץ על הארץ אלא שמוטב לתת אותם לבשל לתוך מים רותחים שהורתחו קודם שישימם בו כדי שימותו מיד בתוך הפולין שאם ישימו הפולין במים צוננים אולי מחמת המים יצאו הזבובים בתוך המים ונאסרו ומתים שם בשעת רתיחה ונמצא שיאכלם בקערה עכ"ל וכ"כ המרדכי בשם ספר התרומה:

3 המרדכי כתב בשם ראב"ן דאי איכא לאותו רגל היתר היכרא כגון שרגל אחד עומד במקומו והא' שלא במקומו כשרה דלאו תורת רגל עליו ואם אינו מגיע לארץ ואינו הולך עליו אינו רגל אלא תלתילי בשר וכשרה וכן כתוב שם במרדכי מעשה במגנצ"א בתרנגולת אחת שהיה לה יתרת כגון רגל שלישי ממש לצד זנב ולא היה דבוק כלל לא' מרגליה והתירוה ושאר הפוסקין לא כתבו כן ולא הזכירו חילוק זה כלל אלא כתבו בסתם יתר רגל טרפה:

4 רש"י פי' דה"ק לה אם יש לה רגל יתר הוי כאילו ניטל לה רגל א' ונמצא שאין לה אלא רגל א' וטרפה ולפ"ז אם נמצא לה שני כבדים רואים כאילו נטלו שניהם וטרפה דניטל הכבד כולו לגמרי טרפה אבל אם היו לה ב' טחולין כשרה דהא ניטל טחול כולו כשרה וכן כל כיוצא בזה וכן לפי זה אין חילוק בין תהיה הרגל היתר במקום צומת הגידין או שלא במקום צומת הגידין בין תהיה למעלה מן הארכובה או למטה בכל ענין טרפה וכ"כ הרא"ש בשם בעל הלכות ולזה הסכים גם הוא ולזה הסכים גם הטור אלא שכתב שצריך שיהא זה היתר מראש עצם התחתון של רגל ולמעלה ואז לכל מקום שיהא מחובר שם בין במקום צומת הגידין או למטה מהן טרפה והר"ן כתב בשם הרמב"ן דכל יתר כנטול דמי ר"ל שהוא נטול ממקומו המחובר לו וגם מקומו עמו ולפ"ז כשהוא מחובר במקום בוקא דאטמא או במקום צומת הגידין רואין כאילו ניטל הבוקא דאטמא או צומת הגידין עמו וטרפה אבל אם הרגל היתר מחובר למטה מבוקא דאטמא ומצומת הגידין כשרה ולפ"ז אם נמצאו לה שני טחולין הסמוכין זה לזה בעוביין רואין כאילו ניטל היתר ממקומו עמו וישאר השני נקב בעוביו וטרפה והרשב"א כתב דיתר כנטול דמי ר"ל כאילו הוא לבדו ניטל ומשכחת לה דטרפה ברגל יתר כגון שהוא מחובר במקום בוקא דאטמא בענין שאם תעקר את זה ישמט בוקא דאטמא של רגל האחר וכגון שהוא מחובר במקום צומת הגידין בענין שאם ינטל זה הרגל היתר יחתוך צומת הגידין של רגל האחר אבל אם הוא בענין שיכול ליטול היתר בלא קלקול המקום שהוא מחובר לו כשרה אפי' ברגל היתר ולפ"ז היו לה שני טחולין סמוכין זה לזה אפי' בעוביין כשרה שהיה יכול ליטול א' מהם וישאר חבירו קיים אא"כ היה א' מהם נכנס בחבירו בענין שלא יכול ליטול הא' בלי קלקול חבירו וכזה הוא דעת ר"י לפי מ"ש המרדכי ודעת ראב"ן שהביא המרדכי שם הוא כדעת הטור כדלעיל שכתב ראב"ן שאם למטה מן הארכובה הנמכרת עם הראש יוצא הרגל היתר כשרה דלא מטרפה לה אם נטלה ואם למעלה מן הארכובה יוצא הרגל היתר טרפה: