שלטי הגיבורים על חולין י״ז

1 רש"י פי' דלקתה בכוליא ר"ל ע"י מוגלא ודקדקו מדבריו שאר המפרשים דאפי' ע"י חרב: אם הוכה הכוליא בחרב דינה כמוגלא ולא מיטרפא עד דמטי לקותא למקום חריץ שהוא הלובן שבכוליא משמע הא כי מטי לקותא של חרב למקום חריץ דהוי טרפה והרא"ש והר"ן פירשו דלקתה לאו ע"י מוגלא קאמר אלא לקתה היינו שמחמת חולי לוקה הבשר ונתמסמס עד שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי אבל ניקב או נחתך אפי' הגיע עד מקום חריץ לא מיטרפא בהכי דיותר מזיק לה כאב הלקותא מכאב חתך והנקב וכ"כ מיי' וכ"ה דעת רבינו ובהגהת אשר"י בשם א"ז כתוב שאם לקתה הכוליא במוגלא אפי' לא הגיע למקום חריץ טרפה וכ"כ ראבי"ה ועוד כתב שאם נבקעת כוליא לשנים דהויא טרפה וב"ה כתב דלובן בכוליא לקותא הוא וכל שנוי מראה פסול בה חוץ ממראה ירוקה:

2 הרא"ש כתב דאם הקטינה בדקה עד כפול ובגסה עד כענבה ועד בכלל טרפה דכיון דאיסורא דאורייתא הוא אזלינן בה לחומרא וכן נראה דברי מיי' וסמ"ג והטור ובעל ה"ג כתב דכפול וכענבה כשרה פחות מכן טרפה וכבר הקשה עליו הר"ן:

3 מיי' כתב שאם ניטל לחי העליון טרפה והראב"ד שם והטור השיגו עליו וסתרו את דבריו דכיון דטרפות זה לא נמצא בשום מקום אין לנו להוסיף על הטרפיות:

4 רבינו פסק דגלודה אם נשתייר בה עור ברוחב סלע על כל אורך השדרה כשרה ומיי' פסק דבעינן כסלע על פני השדרה וברוחב סלע על פרק ופרק מפרקי' וברוחב סלע על מקום טיבורה וקשה מדבריו לדבריו שהרי בפי' המשניות כתב להדיא כדברי הרי"ף שאם נשתייר ברוחב סלע על פני כל השדרה דהוי כשרה והכא אינו מכשיר בחבורו עד שיהיה גם ברוחב סלע כל אבר ואבר וגם הטבור. והרא"ש כתב דבכל מקום מן הבהמה שישאר מן העור דהוי כשרה ואפי' במקום בית הפרסות הוי עור ומציל וב"ה כתב דעור בית הפרסות אינו מציל והביא דבריו הרא"ש ואם נטל מקום כל השדרה או מקום כל פרק ופרק ממנה או ממקום טבורה והשאר כולו קיים נשאר בגמ' בתיקו ומיי' כתב דהוי כשרה והשיג עליו הרא"ש באורך וכתב איהו דספק זה דאורייתא ולחומרא וכ"כ הטור:

5 ואם דין זה דנפל לאור ונחמרו בני מעיה שייך גם בבהמה או דוקא בעוף איכא פלוגתא מיי' כתב דטרפות זה לא שייך אלא בעוף אבל בהמה אם נפלה לאור ונשתנה מראה בני מעיה כשרה דתולין השנוי בדבר אחר ולא באור מפני שעור של בהמה קשה ומגין עליו וכן הוא דעת הרשב"א והרמב"ן והרבה מהפוסקים. ובא"ז כתב דראוי להחמיר בבהמה מספיקא היכא דנודע שנפל לאור וב"ה כתב דרך פשרה שהעוף מכיון שנפל לאור צריך לבדוק לפי שאין לו עור וקרוב הדבר שנחמרו מעיו אבל בבהמה אין חוששין אבל ודאי אם נחמרו גם היא נטרפת בכך וכתב עליו הרא"ש דאין אלו אלא דברי נביאות אלא ודאי לא שייך בבהמה והר"ן כתב דדין זה שייך גם בבהמה אם אירע שנפל לאור ולא תנא עוף במתני' אלא משום דשכיח דבר זה בעוף טפי מבהמה שאין דרך בהמה ליפול לאור. וכתב ריא"ז ונראה בעיני שגם הבהמה אם נחמרו בני מעיה טרפה והוא שידוע שנשתנה מראיהן מחמת האור אבל העוף אם נשתנה בידוע שמחמת האור הוא שכך אמרו חכמים הוריקה הכבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה כמבואר בקונט' הראיות:

6 ואם נשתנו בני מעיה האדומים לירוק הר"ן והטור כתבו בשם הרשב"א שאין הירקות פוסל בכבד אלא ככרתי אבל ירוק כביעתא או כמוריקא כשר שהרי מראה זה הוא מצוי תמיד בכבד מחמת שומן ומדקאמר הטעם מחמת שומן ש"מ דבלב וקורקבן מראה הירוק פוסל בהם והרא"ה מוסיף שאף בלב וקורקבן אין הירוק פוסל בהם אלא ככרתי שכל שהאש מוריק ככרתי הוא מוריק ומלשון מיי' בפי' המשניות משמע דכל ירוק שפוסל בריאה הכי נמי פוסל הכא שכתב וז"ל ואם נמצא מהן ירוק או כרתי הרי זו טרפה משמע שכל ירוק פוסל: