שלטי הגיבורים על בבא מציעא ע״א

1 הא דאמרינן מחויב שבועה וא"י לישבע משלם משמע בפ' הפרה דף מו דדוקא במידי דה"ל לידע ופשע ולא ידע כגון האומר מנה הלויתיך והלה אומר נ' ידענא ונ' לא ידענא דכיון דה"ל לידע בנ' אחריני ופשע ולא ידע ה"ל מחויב שבועה שהודה במקצת ואינו יכול לישבע משום שאומר איני יודע על המקצת האחר והילכך משלם אבל אם לא הוה ליה לידע כגון שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואומר הניזק ברי לי דמחמת הנגיחה הפילה והלה אומר איני יודע אע"פ שהודה על הנגיחה דה"ל מודה במקצת ומחויב שבועה ואינו יכול לישבע על הולד דהרי אומר איני יודע אעפ"כ אינו משלם דלא ה"ל לידע דבר זה שהרי לא היה שם בשעת נגיחה ולא פשע בהאי ידיעה בשביל כך וכך כתבו התוס' והמפרש שם פרק הפרה ונראה דאע"ג דגבי עשו תקנת נגזל במפקיד דאיתא סוף פרק הכונס כתב מיי' פ"ה מהל' פקדון דאם המפקיד אומר כך וכך הוא שהפקדתי לך והלה מודה ממין הטענה במקצת ובשאר אומר איני יודע דנוטל המפקיד בלא שבועה דה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע והתם נמי לא ה"ל לנפקד לידע מה הפקידו אצלו. מ"מ נראה דאינו חולק על האשר"י. מ"מ כתבתי דאע"פ דשאר הפוסקים כתבו גבי מפקיד ונפקד דלא שייך ביה מחויב שבועה ואינו יכול ל שבע משום דלא הוה ליה לנפקד לידע מיי' ס"ל דשפיר ה"ל לידע גבי נפקד מכמה טעמים דאי לא ידע מה הוא הדבר שמפקידין אצלו היאך יכול לשומרו שמירה הראויה לו והיאך ידע האיך להשיב אם אירע שנתערבו בשלו או כיוצא בזה הילכך הוי שפיר בכלל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע מה שאין כן הכא גבי שור שנגח את הפרה דאינו יודע שאירע דבר זה כד"ן. ולעיל גבי פקדון הארכנו בס"ד: ויש לדקדק מדברי התוס' פרק המניח דל"ה דהא דאמר ברי ושמא ברי עדיף היינו דוקא כשהברי הוא טוב והשמא מוכח על טענת הברי שהוא אמת כגון הטוען מנה הלויתיך בודאי והלה אומר איני יודע אז ברי עדיף דהוא ברי טוב שלא יהיה לו לתובע פנים לשקר ולתבוע ממנו מה שאינו כיון שחברו יכול לידע בשקרו והשמא אינו טוב שאינו זוכר אם חייב לי ומוכח מלתא דחייב לו אבל היכא שהברי גרוע כגון שטוען דבר שתלוי בחבירו ולא בו וכגון הטוען ברי על חברו דבר שיודע בחברו שאין יכול להכחישו ואינו יכול לדעת בשקרו הוי ברי גרוע ואע"פ שהלה טוען שמא לפי שלא ידע המעשה בברור או משום טעם כיוצא בזה אין השמא גרוע וכה"ג לא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף דאין מועיל לאדם הוצאת שפתיו לומר ברי גם אינו מגרע כחו לומר שמא אלא היכא שהברי הוא טוב והשמא הוא גרוע ועל הדיין לחקור זאת כשבא מעשה לפניו:

2 והרמ"ה כתב דוקא נפחתה העלייה יורד לבית אבל אם נפלה לא שלא שעבד הבית לעלייה אלא בעודה קיימת: וכתב עוד אי נפל ביתא וקיימא עלייה כגון דקיימא ע"ג קונדיסין לא מחייב למבנא בית כי היכי דאמרינן גבי עלייה זו אם נפלה אזלה לה הכא נמי כיון דאמר ליה בית זה כי נפל אזדא ליה אף על גב דאמרינן גבי פרסק דחייב להעמיד לו פרסק אחר שאני התם אף על גב דנעקר הפרסק ממקומו הא איתיה ולא פקע לשעבודיה מיניה כל היכא דאיתיה אבל בית שנפל ליה ופקע שעבוד מיניה לגמרי והא ליתיה כלל וה"ה נמי גבי פרסק אם נקצץ לא מחויב לאוקמי אחרינא ואפילו היכא דנפחתה העלייה או נעקר הפרסק דשעבדיה בית לעלייה ופרסק לדלית הכי נמי גבי בית ופרסק גופיה בית למידר ביה שוכר עד שיתקן לו העלייה וגבי פרסק לאהדורי לדוכתיה אבל להוציא יציאות לבנות לו העלייה לא מיחייב ליה והא דאמרינן שחייב להעמיד לו פרסק לא להחזיר למקומו אלא שלא היה רשאי להבריחו והיה צריך להעמידן בפני השוכר בענין שהשוכר יכול להחזירו ע"כ ואין נראה אלא בעה"ב חייב לבנות לו את העלייה וכן אם נפלה כולה חייב לבנותה כל זמן שהבית קיים

3 שאלה להרא"ש ראובן חפר גומא בחצירו שמי גשמים יקלחו לתוכה וכשרבו המים בוקעים ועוברים דרך חומות מרתף שמעון וגם מסריח בחצר שמעון מריח המים נראה לי שראובן חייב לסלק היזקו אף לרבי יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו היכא דלא הוי גירי דיליה מודה הכא כיון דנפיש היזק דשמעון וגם תשמיש שמעון קבוע וא"א לו לסלק את עצמו דאין דירה בלא מרתף וחצר דלא קאמר רבי יוסי אלא בבור ואילן אע"פ שהבור קדם לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו משום דהתם בור הוא מים מכונסין ובקל יכול הניזק לסלק את עצמו ולהרחיק את בורו מהאילן כ"ה אמות ובור לא הוי כולי האי תשמיש קבוע וגם לא נפיש היזקא כולי האי ולהכי קאמר רבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו והדבר ידוע דההיזק הזה גדול מכל הנך היזקות דמתני' דמודה בהו רבי יוסי וגם לא דמי לאילן שלימים רבים עתיד ההיזק לבא אחר אשר יגדלו השרשים אבל בנדון זה מיד כשהמים רבים מתאספין בגומא בוקעין ועוברין לחצר שמעון והוי גירי דיליה והמדקדק בפ' לא יחפור ששיערו חכמים כל דבר ודבר לפי מה שראוי להזיק והיכא שידוע קצב וסכום עד היכן ראוי להזיק כתבו השיעורין והיכן שאין ידוע כתבו בכדי שלא יזיק כדתנן ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו כדי שלא יזיק כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואם אינו רוצה לתקנו בעל העלייה כופהו ומן התקרה ולמעלה יתקננו בעל העלייה אם ירצה והתקרה בעצמו כתב מיי' שהיא על בעה"ב והוא חייב לתקנה והמעזיבה חייב בעל העלייה לתקנה וכ"כ הראב"ד לפי שיאמר עליון לתחתון נטלתי אני עלייה כנגד בית כשם שאתה עומד בקרקעך שנטלת כך העמידני בקרקעי וקרקע של עליון הוא התקרה וכן כתב הרמ"ה ורש"י פירש דוקא בשוכר ומשכיר קאמר שצריך תחתון לתקן התקרה אבל שותפין לא דמסתמא אדעתא דהכי נחית בעל העלייה לעלייה שלא יתקננו לו תחתון כי התחתון אינו חושש לתקרה שהגג מגין עליו ואף אם ירצה בעל העלייה לסלק הגג כדי שיצטרך בעה"ב לתקן התקרה מוחין בידו שהגג משועבד לבעה"ב אף שיש שם תקרה יעברו גם לבית ואדעתא דהכי חלקו מעיקרא שיתקן בעל העלייה את גגו שלא ירדו גשמים לתחתון אבל התחתון אינו חייב כלל להעמיד רגל לעליון וכן פי' ר"י וכ"כ הרא"ש: