שלטי הגיבורים על בבא מציעא נ״ג

1 כתב מיי' המבטל מלאכתו ואוכל בשעת מלאכה או שאוכל בשעת גמר מלאכה ה"ז עובר בל"ת וכן אם הוליך בידו ממה שעושה או שנותן לאחרים עובר בל"ת עכ"ל: כתב מיי' כדרך שמוזהר בעה"בשלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך מוזהר העני שלא יבטל מלאכת הבעה"ב ויבטל מעט כאן ומעט כאן ומוציא כל היום באמירה אלא חייב לדקדק על עצמו שהרי דקדקו חכמים בזימון על ברכה רביעית שלא יברכו ברכה רביעית בברכת המזון וכן חייב לעבוד בכל כחו שכן יעקב אמר בכל כחי עבדתי את אביכן לפיכך נטל שכרו בעוה"ז על כך שנאמר ויפרוץ האיש מאד:

2 כ' מיי' העושה במחובר כגון בוצר וקוצר אינו אוכל אלא כדי שיגמור עבודתו כגון שיבצור ויתן לסל עד שימלאנו וינפץ הסל למקום אחר ויחזור ויבצור וימלאנו ואינו אוכל אלא אחר שימלא הסל ע"כ וכתב הנוור ואיני יודע למה לא יאכל בעוד שמתעסק בבצירה וקצירה שלא אסרה תורה אלא בדבר שלא נגמרה מלאכתו אבל העושה בדבר שנגמרה מלאכתו יכול לאכול כ"ז שמתעסק בו:

3 ואפילו נזיר ועושה בענבים ואומר לבעה"ב תן לבני מה שהיה לי לאכול אין שומעין לו וי"א אם כבר נטלו בידו לאכול יש לו רשות ליתן לאשתו ולבניו לפי שכבר זכה בו בעצמו ונראה שאפ"ה אינו יכול ליתנו לאשתו ולבניו ונראה דדוקא בכה"ג דזכי משלחן דגבוה אבל בעלמא כגון שכיר שהתנה עם בעה"ב שיעשה לו מזונות דע"פ התנאי הוא זוכה מצי שפיר למשקל פרוסה דידיה ולמיהב יתה לאשתו ולבניו ובכמה דברים אשכחן דאמרי' בהו מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני וצ"ע מ"ש דין זה מדין מתנות כהונה זרוע ולחיים וקיבה וצ"ע:

4 בדין ש"ש שנגנב ממנו באונס שלא ע"י לסטים מזויין דאיתא פ' הכונס דף נ"ז איכא פלוגתא אי מתחייב אי לא התוס' והרא"ש שם וטור ח"מ סי' ש"ג כתבו דכיון שנוטל שכר על שמירתו צריך לשמור שמירה מעולה וחייב בגניבה ואבידה שאפי' שמר כראוי ונגנב חייב ואפי' נתן הכספים תחת הקרקע בעומק ק' אמה שא"א לגונבם משם אם לא ע"י מחילות או אונס שינה בעדנא דניימי אינשי ונגנב או קפץ עליו חולי או טירוף דעת או כמה אונסין שיכולים לבא על האדם כל שהוא שם גניבה חייב עליה ש"ש ואע"פ שהאונס גדול כמו לסטים מזויין חוץ מלסטים מזויין עצמו והביאו ראיה מן הירושלמי דקאמר דאפי' הקיפה חומה של ברזל לעולם הוא חייב בגניבה ואבידה אא"כ היה שם ולא היה יכול להציל והטעם כי הגניבה קרובה לאונס הלכך אין חילוק בין שהאונס קטן בין שהאונס גדול כיון שהוא גניבה חייב וכן כתבו השאלתות פ' וישב וז"ל ואי באגרא השלימה ליה אע"ג דאוקמי בדוכתא דנטירתא ונגנבה או אבדה חייב באחריותה דבעי למיתב בהדה ביממא ובליליא שנא' הייתי ביום אכלני חורב וגו' ואי יתיב בהדה ונטרה ואתי לסטים מזויין ולא הוה מצי למיקם באפיה פטור מלשלמה והוי כשבורה ושבויה בשומר שכר ולא מחייביה רחמנא אבל סמג עשין פ"ט כתב דש"ש שהניח כספים בקרקע פטור אם נגנבו דהדעת מכרעת בזה שאונס גמור הוא ופטור וכ"כ הגהות מרדכי פ' הכונס וז"ל ונ"ל דכל אונס גמור פטור בש"ש כמו לסטים מזויין שפטור אפי' למ"ד דגנב הוא ולמ"ד לסטים מזויין גזלן הוא ה"ה לכל גניבות אונס קרי להוא גזלן וכו' ואין חילוק בין גנב לגזלן אלא לענין כפל וכבר כתבנו לעיל דין המפקיד אצל חבירו כלים חשובין ובאו עליו לסטים ואנסים וקרב זה הנפקד ונתן להם הפקדון אימתי פטור והא דפטרינן הנפקד בכל ענין מהפקדון דוקא שהנפקד הוא ש"ח דלא מתחייב באונסין אבל אם הוא שומר שכר שמתחייב באונסין חייב זה הנאנס כדין כל שאר שומרים המתחייבים באונסין שיתבאר לקמן היאך הכי פריש לה המרדכי בשם מהר"ם ובתשובת למיי' סוף הלכות נזיקין וששאלת על רחל שהיתה נשואה לאחד והמיר ונתנה לו חצי זקוק ע"מ שיגרשנה ולמחרת יום הגירושין הלך אחד מעדי הגט אצל אביה ושאל לו הכתובה וקרעה מיד ברשות אביה ועתה היא תובעת כתובתה מפרעון שהיה לו לבעלה המומר ביד אחרים אמנם נ"ל לפטור הנאמן מטעם דכיון שהמומר גיזם לו אם לא ישיב הממון לא מחייב לממסר נפשיה וכו' דס"ל למהר"ם דגבי פקדון כל היכא דאיכא למתלי דאדעתא דפקדון קא אתי יכול להציל עצמו בפקדון כ"ש היכא דהנפקד חייב להחזיר למומר פקדונו ולא מיחייב להכניס גופו וממונו בסכנה בשביל הפקדון ואפי' דבדיננו הוה מצי להשתמט מהמומר כיון דבדיניהם לא מצי להשתמט יכול ליתנו לו והאריך בזה ע"ש באורך: