שלטי הגיבורים על בבא קמא ה׳

1 רש"י פי' הטעם דעל בניהן ובנותיהן אין שמין משום שמתביישין להביאן לב"ד ומחלי אהדדי והוי כאילו נתנום להן במתנה גמורה וכיון דהטעם הוא משום שמתביישין להביאם לב"ד יש חילוק בין בגדי חול לבגדי שבת ויו"ט דדוקא בגדי חול אין שמין משום שא"א לשומן בע"א אם לא יביאו הבנים והבנות לב"ד וכיון שמתביישין על זה ודאי הוא דמחלי אהדדי אבל בגדי שבת ורגל שיוכלו להביא הבגדים בב"ד שמין אותם ולפי טעם זה כיון דבגדי חול אין שמין אותם משום דמחלי אהדדי והוי כי מתנה כתב הר"ן בשם ההלכות דמהא שמעינן להיכא דיהיב חד מן האחין וכו' אבל מבגדי שבת נראה דאין להביא הראיה בהיפך ולומר כי היכי דבגדי שבת דיהיב א' מהאחין לבניו ולבנותיו וחזו האחרים ושתקו מ"מ לא הוי מתנה הכא נמי מאן דיהיב מתנה לאחר והאחין שתקו לא הוי מחילה. דזה אינו ראיה דהתם גבי בגדי שבת ויו"ט יהיב האחד לבניו ואחרים שתקו יש לתלות שתיקתן בדבר ולומר דשתקי משום דידעי דמ"מ מה שזה לוקח לוקח מחלקו דבשעת חלוקה ישומו אותה והוי כמו השאלה דבהשאלה לא קפדי אהדדי אבל אם חד מינייהו יהיב מתנה לאחד מן השוק והאחרים שתקו אין לתלות שתיקתן בשום דבר אלא דודאי מחלי והוי מחילה. והוי דומיא דבגדי חול דיהיב חד מינייהו לבניו ובנותיו והאחרים שתקו דודאי אין דבר במה לתלות שתיקתן אלא לומר דמחלי לגמרי והר"ן כתב בשם הרמ"ה דטעמא מאי מה שעל בניהם ובנותיהן אין שמין וכו'. ומעתה כיון דגבי מקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו בין בבגדי שבת בין בבגדי חול ה"נ הכא דאין שמין לא בגדי שבת ולא בגדי חול וגם אין ללמוד מכאן ראיה דאחד מהאחים הנותן מתנה לא' מן השוק שקנה המקבל דלימא דהאחרים מחלו דתו ליכא האי סברא. מיהו מהר"ם ס"ל דודאי גבי מקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו לא בבגדי חול ולא בבגדי שבת ומ"מ ס"ל דהכא גבי חלוקה שמין בגדי שבת ולא בגדי חול והולך לשיטת רש"י לפרש הטעם שאין שמין מה שעל בניהן משום שמתביישין לבא לב"ד. ולדעת זה דרש"י נטה הרא"ש וטור ח"מ סי' רפ"ח ומרדכי שם ומיי' פ"י מהל' נחלות וסמ"ג עשין צ"ו. ומיהו אם היה אפשר לומר דגם גבי מקדיש נכסיו דוקא בבגדי חול אין לו אבל בבגדי שבת יש לו נמצא דלא פליגי הרמ"ה והני פוסקים וצ"ע:

2 לשון ריא"ז שלש רשויות הן רשות הניזק ורשות המזיק ורה"ר הזיק שורו של מזיק ברשות הניזק אם בתולדות הקרן הזיק תם משלם ח"נ ומועד משלם נ"ש. ואם בתולדות שן ורגל הזיק משלם לעולם נ"ש לפי ששן ורגל מועדין מתחלתן. הוזק שורו של ניזק או פירותיו וכליו ברשותו של מזיק מקרן ותולדותיו או משן ורגל ותולדותיהן פטור המזיק בכולן שהוא אומר לו להניזק מה לו לשורך או לשאר ממונך ברשותי. הוזק ברה"ר או ברשות אחרים שאין להם שם רשות לא המזיק ולא הניזק על נזקי קרן ותולדותיו תם משלם ח"נ ומועד משלם נ"ש ועל נזקי שן ורגל ותולדותיהן פטור שלא חייבה עליהן תורה אלא ברשות הניזק שנאמר ובער בשדה אחר ואם הכניס זה פירותיו בחצר חבירו ברשות ונכנסה שם בהמתו שלא ברשות ואכלתן הרי זו כאוכלת ברשות הניזק ומשלם נ"ש כמו שמבואר בפ' שור שנגח את הפרה. חצר שהמזיק והניזק שותפין בו וכן הבקעה שכולן משתמשין בו להניח שם הבהמות והחפצים שלהם הרי דינם כרה"ר בין בנזקי קרן ותולדותיו בין בשן ורגל ותולדותיהן היתה מיוחדת לשניהן להכניס בהם פירות וכלים אבל לא בהמות ונכנסה שם בהמתו של א' מהן ואכלה פירות או שברה כלים כדרכן חייב הואיל וזה הכניס פירותיו וכליו ברשות ובהמתו של זה נכנסה שלא ברשות הרי היא כמזקת ברשות הניזק וחייבת אף על השן ועל הרגל וכן אם היתה מיוחדת לזה ולזה לבהמות ולא היה רשאי להכניס בה פירות או כלים אלא הא' שהזיקה בהמתו של זה פירותיו או כליו של זה חייב לפי שרשות הניזק הוא אצל פירותיו וכליו של זה הואיל ואין המזיק רשאי להכניס שם פירות וכלים כמוהו ע"כ:

3 כל זאת הסוגיא הביאה רבינו בהלכותיו אע"ג דלית בה נפקותא לענין פסק הלכה דמאי נפקא מינה אי רישא ר"ט וסיפא רבנן או כולה ר"ט ע"מ לית הלכתא כר"ט אע"ג דרבינא מוקי כולה כר"ט היינו כדי לתרץ הברייתא כדי דלא מתוקמא כתרי תנאי ולא לקבוע הלכה כמותו ומ"מ הביאה רבינו לענין פסקי הלכות דנפקי משקלא וטריא דשמעתין דהא דקאמר אילימא לא לזה ולא לזה אלא לאחר הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא לאשמועינן מינה דחצר שאינה של שניהם פטור בה על השן ועל הרגל ולא תימא ובער בשדה אחר אלא לאפוקי ברה"ר לפי שבהמות הולכות שם ברשות אבל אם הכניס ראובן פירותיו בחצר שמעון שלא בידיעת שמעון ונכנס שור של לוי ואכלתן שדה אחר קרינא ביה כיון שאין לו רשות ליכנס שם וגם שמעינן מינה דקרא חייב בחצר שאינה של שניהם מדפריך דוקא משן ורגל ולא מקרן וגם שמעינן מינה משינויא דרבינא דחצר המייוחדת לאחד לפירות ולזה ולזה לשוורים חייב בה על השן ועל הרגל אע"פ ששור המזיק נכנס שם ברשות קרינא ביה חצר הניזק כיון דמיוחדת רק לאחד לפירות: