שלטי הגיבורים על בבא קמא ל״ד

1 רבינו כתב דעבדא כמטלטלי דמי והלכך משלם כשעת הגזילה ולא מצי א"ל הרי שלך לפניך ומיי' פ"ג מהל' גזילה פסק דאומר לו הרי שלך לפניך דכמקרקעי דמי וכן פסק סמ"ג עשין סי' ע' והרא"ש והטור ח"מ סי' שס"ג ומ"ש הטור ח"מ דהרמב"ם סובר כרבינו ט"ס הוא דמיי' פליג עליה דרבינו ואולי צ"ל הרמב"ן וקשה על רבינו דכיון דלדידהו עבדא כמטלטלי דמי היאך פסק אח"כ דהתוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור והוא שלא בטלו ממלאכה דמשמע הא אם בטלו ממלאכה חייב והא אפי' אם בטלו ממלאכה פטור כיון דכמטלטלי דמי והכי פסק איהו גופיה בסמוך גבי עובדא דרב נחמן דההוא דגזל אפדנא דתורי וחרש חרישו וקצר קצירו דפטור מליתן שכירות לנגזל ופשיטא דבכל ענין מיירי אפי' שביטל ממלאכתן להנהו שוורים והכי מוכח כל ההלכה שמה דגזלן אינו משלם כלום משכירות ומשבח כל עוד שהדבר שגזל הוא מידי דחייל עליה שם גזילה ובודאי דלא הוצרך התלמוד לאוקמי ההיא דתוקף עבדו דרב בשלא ביטלו ממלאכתו אלא משום דרב ס"ל עבדא כמקרקעי דמו אפי' בטלו ממלאכתו נמי פטור וצ"ע וא"א לתרץ בדוחק ולומר דתוקף עבדו של חבירו דקאמר רבינו דפטור דוקא כשלא ביטל ממלאכתו לאו בתקיפה דגזלנות קמיירי אלא שתקפו לעשות מלאכה זו ולא גזל העבד ממש דהכי נמי אשכחן התם התוקף בספינה של חבירו דאינו ר"ל גזילה ממש אלא שלקחה בלא רשות בעלים ולא ע"מ לגזול אח"כ מצאתי כתוב באיזהו נשך דף ס"ה דמתרצי התוס' תירוץ כי האי ומוקמי דתוקף זה ר"ל דלא נחית אדעתא לגזול ותמיהני איך לא הרגישו המפרשים והמשיגין על רבינו בזה כי לי צ"ע אי נמי אפשר דרבינו ז"ל נקיט פיסקא זה להודיענו דבכה"ג שתקף בעבדו של חבירו שלא בטלו ממלאכה אין כאן גזילה כלל כדי שנאמר שהוא פטור משום תקנת השכיר שאם יראה לדיין לקנסו לשלם השכירות שיוכל לקנוס אותו דזה אינו כי אין כאן פטור לתוקף משום תקנת השכיר כלל אלא הטעם הוא דזה נהנה וזה אינו חסר הוא ואפי' היה גזלן ישן ורגיל לגזול אין בידינו לקונסו בשביל כך דהשתא אפי' לא תקפו יש צד לומר דהיינו כופין רבו של עבד להניחו לעבוד לזה משום מדת סדום ועכשיו שלקח מעצמו ודאי דלא קונסין אותו אבל אם בטלו ממלאכתו דאז אין כאן מדת סדום הרי הוא נכנס בכלל עובדא שבא לפני רב נחמן מההוא דגזל אפדנא דתורי שכתבנו בסמוך בס"ד וסמך רבינו על מה שכתב שם ולא דחק רבינו להביא דבר זה דתוקף בעבד של חבירו דפטור כשלא בטלו ממלאכתו אלא להודיענו דאינו נכנס בכלל שום גזילה כלל ומ"מ פליג רבינו ז"ל עם שאר הפוסקים בזה דשאר הפוסקים שזכרנו מיי' וסמ"ג והרא"ש והטור דסבירא להו עבדא כמקרקעי דמי אם העבד שתקף בו לעשות מלאכתו היה עושה מלאכה אצל רבו ובטלו ממנו חייב לשלם השכירות דעבדא כמקרקעי דמו כמו שכתב להדיא הטור סי' שס"ג ולרבינו דס"ל עבדא כמטלטלי דמי אפי' בטלו ממלאכה שהיה עושה אצל רבו פטור דומיא דגוזל בהמת חבירו ועשה בה מלאכה ומה שיש להקשות על רבינו היאך פסק כאן דעבדא כמטלטלי דמי ולגבי שבועה וגם במקומות אחרים פסק דכמקרקעי דמי הזכירו הנ"י שם והרא"ש בארוכה וכתבו החילוק דבדאורייתא עבדא כמקרקעי דמי ובדרבנן עבדא כמטלטלי דמי: לשון ריא"ז גזל עבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך לפי שהעבדים כקרקעות דמו והקרקע אין בו דין גזל אלא בכל מקום שהוא ברשות בעליו הוא בין אם השביח בין אם הכסיף כמבואר בקונטרס הראיות בראיה ה' וכן אם גזל מטבע ונפסל אע"פ שפסלתו מלכות ואינו יוצא בשום מקום אומר לו הרי שלך לפניך וכן אם גזל פירות והרקיבו מקצתן תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונפסלה מעל גבי המזבח או שהרגה את הנפש שהיא בת סקילה בכל אלה אומרים הרי שלך לפניך ואע"פ שגרם נזק לחבירו וכבר קנסו חכמים בכל דיני הגרמות כמו שיתבאר ולא קנסו בגזלן מפני תקנת השבים כמו שביאר מז"ה:

2 מיי' וסמ"ג עשין ע"ג והנ"י שם כתבו דאם פסלתו מלכות שאינו יוצא לא במדינה זו ולא במדינה אחרת דמשלם כשעת הגזילה והתוס' והרא"ש שם וטור ח"מ סי' שס"ג כתבו דאפי' פסלתו מלכות אומר לו הרי שלך לפניך כל עוד שהוא בעין: הרא"ש בשם הראב"ד ז"ל כתב דאם פחתו המטבע ממשקלו משלם לו מן המטבע החדש ואינו מחלק בין הוקרו בידו מחמת הפחת או לא ובין קא מרויח לוה ומפסיד מלוה לענין ניסכא טובא דבכל ענין משלם לו מטבע החדש אבל הרי"ף ומיי' פ"ד מהל' לוה ומלוה וסמ"ג לאוין קצ"ג והרא"ש. שם וטור י"ד סי' קס"ו ורוב הפוסקים כולהו שוין דאין חילוק בין הוסיפו על המטבע ובין פיחתו המטבע בכל ענין אי איכא צד רבית ופסידא בין ללוה בין למלוה אינו משלם רק כפי השיעור שלא יהיה פסידא לא לזה ולא לזה: לשון ריא"ז המלוה מטבע לחבירו או שמכר לו פרקמטיא בכך וכך מטבע ונפסל המטבע עד שאינו יוצא בשום מקום נותן לו סכום המטבע שהוא יוצא באותה שעה כמו שביאר מז"ה בפסקיו ואפי' הוסיפו על המטבע היוצא באותה שעה שהוא יותר גדול מן הראשונה רואין אם השביח המטבע החדש לענין הוצאה מפני התוספת כגון שהיה לוקח במטבע הראשון עשרים סאין בעשרים דינרין ובמטבע החדש הוא מוצא שלשים סאין בעשרים דינרין ה"ז אינו משלם סכום הדינרים שהוא חייב לו אלא פוחת ממנו לפי חשבון אם לא הוזלו הפירות מפני תוספת המטבע אלא מפני שנזדלזל השער אינו פוחת לו מסכום המטבע שהיה חייב לו היה התוספת יותר מחומש עד שיהיו ד' דינרין מן החדשים שוקלין יותר מחמשה מן הישנים אע"פ שלא הוזלו הפירות מפני תוספת המטבע הרי זה פוחת לו מסכום המטבע שהיה חייב לו מה שהיה משקלם יותר מחומש ונראה בעיני שהמעות שלנו שהם נמשכים אחר הזהב לעולם ופעמים שהמעות הנפסלין הם כמו שלש מאות בטרין של זהב והמעות היוצאות כמו עשרים וארבעה בטרין בגזירת המלך יש לנו ללכת בהן לעולם אחר הזהב ואם היה חייב לחבירו שלש מאות מן המעות הנפסלות נותן לו מן המעות היוצאות שוה בטרין אחד שהרי השלש מאות שנתחייב לו כך הם שוים כמבואר בקונט' הראיות בראיה ו' אם היה יוצא המטבע הראשון שנתחייב לו במקום אחר אין נותן לו אלא המטבע שנתתייב לו שאע"פ שאינו יוצא כאן יכול לומר לו כשיבואו סוחרים מאותו המקום תסחור עמהם והם יקבלו אותו ממך: