שלטי הגיבורים על בבא קמא כ״ה

1 איכא פלוגתא לדברי הרא"ש שם הוי שלא ברשות דידיה דשומר בסתמא דבעל השדה וכי היכא דהמכנים ברשות בעל השדה שלא קיבל עליו לשמור חייב בעל השדה אם אכלתן בהמתו ה"נ הכא בשומר אע"פ שהוא שלא ברשות אם אכלתן בהמתו של בעל השדה חייב וזה לפי שהוא פוסק כרבנן כמו שכתבנו לעיל אבל לדעת שאר הפוסקים גם שלא ברשות השומר הוי כמו שלא ברשו' דבעל השדה דפטור:

2 מיי' פי"ד מהל' נ"מ פסק דליבה ולבתו הרוח בכל ענין חייב דהוי דינא דגרמי וכל הפוסקים זולתו פסקו דליבה וליבתה הרוח אם אין בלבויו כדי ללבות פטור דהוי גרמא בניזקין ויש לתמוה על מיי' היאך פסק בסתם דליבה וליבתו הרוח חייב דהא בגמרא מחלק כמה חלוקות כמו שזכרנו וכן השיג עליו הראב"ד ומ"מ לא מצא ידיו ורגליו לתרץ קושיית הראב"ד ועוד יש לתמוה עליו היאך פסק דכל הגורם להזיק חייב והא גרמא בנזקין פטור וכ"כ איהו גופא פ"ד מהל' נ"מ ועוד יש להקשות עליו קושית מ"מ כמפורש שם ואע"פ דשלמים וכן רבינו הניחו דבריו בצ"ע משום דרוש וקבל שכר אענה אף אני חלקי הגם כי בטלים הם לגבי רבים וזה כי נ"ל דס"ל למיי' דליבה וליבתו הרוח בכל ענין חייב דההיא ברייתא אתיא כמאן דלא דאין דינא דגרמי ורב אשי דקאמר התם דאי אין בליבויו כדי ללבות פטור משום דהוי גרמא בניזקין בכל מיני גרמא הוא דקאמר ואפי' בדינא דגרמי הוא כדאשכחן דלא הוה ס"ל לרב אשי דדינא דגרמי חייב בפרק הגוזל קמא דאכפייה רפרם לרב אשי בדין שורף שטרותיו של חבירו ואגבי ביה כי כשורא לצלמא אלמא דלא הוה ס"ל לרב אשי לחייב בדינא דגרמי ומש"ה מהדר רב אשי לתרוצי הכא האי ברייתא לפי שיטתו וס"ל דפטור כי ליכא בליבויו כדי ללבות הלכך לדידן דס"ל דדינא דגרמי חייב בכל ענין והיינו דקפסיק דליבה וליבתו הרוח חייב בכל ענין דכיון דהאש היה לבוי על ידו אע"פ שלא היה בליבויו כדי ללבותו ולא היה הוא שהשלים הנזק כיון שהוא היה הגורם הראשון חייב הא למה זה דומה לזורק כלי חבירו מראש הגג ע"ג כרים וכסתות של בעלי הכלי והסיר הכרים שהזורק חייב שזריקתו היא הגורם הראשון לשבירת הכלי דחייב הזורק כפי שיטתו דמיי' דפ"ז מהל' חובל ומזיק דהכי ס"ל דכל הגורם להזיק אע"פ שאינו הוא המזיק נזק זה עצמו באחרונה הואיל והוא הגורם הראשון חייב וה"נ בפי"ד מהל' נ"מ הוי הכי דעת מיי' דליבה וליבתו הרוח אע"פ שהרוח הוא המזיק האחרון כיון שליבתו בזה הוי הגורם הראשון דפשיטא דלא מחייב מיי' בגרמא בניזקין אבל החיוב כאן פי"ד מהל' נ"מ הוי משום שהוא דינא דגרמי ולולי כך היה פטור דדברי רב אשי נכונים הפ לגבי גרמא בנזקין ולא לגבי דינא דגרמי והכא דחשיב ליה מיי' האי ליבה וליבתו הרוח דינא דגרמי פסיק ותני דחייב אבל בפי"א מהל' שכנים גבי הרחקת מוץ ועפר מן חבירו פסיק דפטור משום דחשב ליה ההוא דהתם גרמא בניזקין ואתיא שפיר כדברי רב אשי והחילוק שיש בין זה לזה הוא לפי דעתי כי גבי ליבה וליבתו הרוח וגבי זורק כלי מראש הגג באותו מעשה דלבוי ובאותו מעשה דשבירה שהוא הנזק היה הוא הגורם הראשון שהוא ליבה ראשון שהלבוי הוא הנזק והכלי זרק ראשון שהזריקה הוא הנזק אבל גבי הרחקת מוץ ועפר באותו מעשה דהולכת מוץ ועפר לא היה הוא גורם ראשון כי לא התחיל הוא תחלה להוליך התבן ועפר רק הרוח עצמו התחיל להגביהו מעל הארץ ולהוליכו והוליכו עד מקום שהזיקו כי הוא בשעשה המלאכה במוץ ובתבן ובעפר לא גרם בעצמו נזק זה אלא הוי כמסייע שאין בו ממש משום שלא הרחיק והלכך פטור מהנזק התם גבי הרחקת המוץ והעפר שלא מכחו בא הנזק כמפורש התם פ"י ופי"א מהל' שכנים דכל כה"ג פטור אבל הכא מכחו בא הנזק כן נראה בעיני והתוס' שם כתבו דכיון דליבה וליבתו הרוח פטור אם אין בליבויו כדי ללבות ה"ה נמי אם שניה הביאו עצים ואור ושניהם ליבו ואין בכל א' כדי ללבות שניהם פטורים ואעפ"כ לא המכו היטב על דבריהם אלו וכתבו שהוא דוחק ותימה לכן לא אחוש להאריך בזה אם ר"ל ששניהם הכחישו והתחילו כא':

3 הא דאיתא בגמ' עברה הגדר כתב הרא"ש ז"ל ורב אלפס ז"ל לא הביא כל זה ונראה דזו היא סברתו משום דקי"ל כר"ש ואין שיעור אלא הכל לפי הדליקה בין לענין גובה בין לענין רוחב ואע"ג דלכאורה לא איירי ר"ש אלא לענין רוחב:

4 לשון ויא"ז השולח את הבערה ע"י חש"ו אע"פ שמסר לו השלהבת והוליכה לגדיש חבירו הואיל ומעשה החרש הן שאלמלא הוא לא היה אשו של זה הולך לגדיש פטור השולח מדיני אדם כמו שביאר מז"ה וחייב בדיני שמים שהרי גרם צזק לחבירו וראוי לקונסו כמו שקנסו שאר דיני הגרמות כמב"ה לפנים בפ' הגוזל עצים:

5 ר"ת פסק דלא סלקא בתיקו אלא כשהמוסר לאנסין מכחיש הנמסר במה שהנמסר אומר שהפסידו כך המוסר מכחישו שלא היו כ"כ אבל אם המוסר עצמו אינו מכחיש הנמסר אלא שאומר שאינו יודע כמה הפסיד ישבע הנמסר כמה הוי ההפסד ויטול כיון שזה אינו מכחיש וכ"כ מיי' פ"ו מהל' חובל ומזיק דמי שיש עליו עדים שמסר ממון חבירו ולא ידעו העדים כמה הפסידו במסירתו והנמסר אומר כך וכך הפסידנ' והמוסר כופר במה שטענו דסלקא בתיקו דאלמא לדידיה אם אין המוסר כופר במה שטענו ישבע הנמסר ויטול וכ"כ שם מ"מ דמיי' אזיל בשיטת ר"ת אבל ר"י פי' דאפי' אין המוסר יודע כמה הפסידו ואינו מכחיש לנמסר אעפ"כ סלקא בתיקו אי נמסר נשבע ונוטל או לאו ולזה הסכים הרא"ש וטור ח"מ סי' צ' וסמ"ג עשין ע' וכן דעת הר"ר אביגדור לפי מה שכתב המרדכי בשמו פ' הגוזל בתרא ובין למר ובין למר מאי דסלקא בתיקו איכא פלוגתא היאך להתנהג בו רבינו כתב להדיא כאן דכל תיקו דממונא לקולא הלכך אין מוציאין מיד המסור אלא בראיה דקולא לנתבע הוא וכ"כ מיי' פ"ח מהל' חובל ומזיק והרא"ש שם והטור ח"מ סי' צ' ושפ"ח והביא תשובת אביו על לאה שטוענת על ראובן שמסרה בידי עובדי כוכבים אנסין ובזה הפסידה הרבה וקצת ביררה בעדים וקצת בהוכחות והשיב כל מה שתוכל לברר בעדים יפרע לה וישבע ראובן שאינו יודע שהפסיד יותר אבל בהוכחות לא מפקינן ממונא ודבריו תמוהין מאד דנראה דמשביעין המוסר כזה שהוחזק מסור ושיהיה כשר לשבוע' דהלא רשע הוא וכן מוכח מדבריו סוף פרק הכונס אי לא מיירי במסור שאנסוהו להראו' וזה דוחק ועוד היאך כתב דבהוכחות לא מפקינן ממונא והלא איהו גופיה כתב שם פרק הכונס דלאפוקי ממונא מן המזיק אזלינן בתר אומדנא וה"ה בהוכחה טובא וצ"ע וסמ"ג נמי סי' ע' ס"ל דכל תיקו דממונא קולא לנתבע ובשם רב האי כתבו דכל תיקו דממונא חולקין והלכך ישבע הנמסר ויטול מחצה והכל דחקו סברתו זאת ובהגהות אשר"י מא"ז בשם ספר חפץ פסק דעשו תקנת נגזל במסור וישבע הנמסר ויטול בכל ענין ועוד כתב היכא דשני ישראלים דרים יחד בישוב ואין להם עדים ואתי חד וצווח על חבריה דמסרו לעובד כוכבים או לשלטון והלה אמר לא היו דברים מעולם זה היה מעשה והרמ"ה והר"מ בשם ר"ת כתבו שיש לו לישבע לפני השלטון שלא דבר לשלטון על שכנגדו שום דבר רע המביאו לידי הפסד והטוען על חבירו מסרתני וליכא עדים ישבע היסת ויפטור ומיי' פ"ח מהל' חובל ומזיק פסק דאם תפס הנגזל לא מפקינן מיניה אלא נשבע בנקיטת חפץ וזוכה במה שתפס והוא אזל לשיטתו דס"ל דאף בספק דדינא אם תפס אין מוציאין. מידו אבל לדעת התוס' והרא"ש אינו מועלת התפיסה כלום כיון שהוא ספק דדינא וכ"כ הגהת מיי' פ"ח מהל' חובל ומזיק בשם ראבי"ה וכן המרדכי ועוד כתב המרדכי דנמצא בתשובות רב האי דכיון דתקנת נגזל במסור סלקא בתיקו המע"ה לא ישבע ליטול כלום מיהו ראוי שנבאר דהא דפליגי אם עשו תקנת נגזל במסור לישבע וליטול או לא הרי רק כמו שכתב המרדכי פ' הגוזל בתוס' בשם הר"ר אביגדור והראב"ד ז"ל: הרא"ש ז"ל הביא דברי רבינו וכתב עליו תימה למה יעשו תקנת נגזל במפקיד בשלמא בנגזל עשו תקנה שלא ישבע הגזלן וכן באש שפשע בשמירת אשו הטילו השבועה על הניזק וגם אין המבעיר יכול לידע מה היה לניזק בבית וכן במסור השבועה על הנמסר שישבע ויטול שעשה עבירה אבל במפקיד למה הטילו אי דטעין נפקד בריא סיגין הוה משתבע דהכי הוא ויותר נראה שיהא פטור בלא שבועה מידי דהוה בטוען חיטין והודה לו בשעורין ואי דטעין שמא אמאי נשבע המפקיד בלא שבועה יטול דה"ל נפקד מחויב שבועה ואין יכול לישבע כמו שטענו מנה וא"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהכא נמי טענו שק מלא מטכסין והודה על השק ועל המטכסין אמר לא ידענא דשמא סיגיס היו ומיהו איכא למימר דלא אמר בכה"ג מחויב שבועה ואין יכול לישבע משלם דדוקא היכא דנראה טענה שלו ברמאות הא דטעין לא ידענא לפי שהיה לו לידע אם הוא חייב או לאו וכן מוכח בפ' כל הנשבעין דדריש שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין ומפרש התם כגון דא"ל מנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא באבוה בכה"ג מיחייב וע"כ צריך ליתן טעם למה האב חייב והיורשין פטורין דבלא טעם אין לחלק ביניהם מדקאמר התם אי דא"ל חמשין אית לך וחמשין לית לך מה לי הן מה לי אבוה אלא היינו טעמא דלא ידענא באב חייב שיש לו לידע אם חייב לו מנה אם לאו אבל היורשין אין להם לידע במילי דאבוהון וה"נ אין לנפקד לידע דמלתא דשכיחא הוא דמפקיד איניש גבי חבריה שקין ותיבות מלאים חפצים ואין הנפקד מדקדק לידע כל מה שיש בשקין ובתיבות הלכך לא מחייב נפקד במה דאין יכול לישבע אלא שעשו תקנת נגזל בפקדון כיון שהנפקד אינו יודע שישבע המפקיד והא דמייתי לה בירושלמי והא דסלקי בתיקו אם עשו תקנת נגזל במסור ולא פשיטא ליה מפקדון משום דמסור דינא דגרמי ובדבור בעלמא הוא דאפסדיה ודבר קשה הוא מאד כי מעשה בכל יום שאין הנפקד מדקדק לידע מה שיש בשקין ובמרצופין שמפקידין אצלו ואפשר לפרש דירושלמי חד בר נש אפקיד שק צרור גבי חבריה אירע אונס לנפקד שנשרף ביתו בפשיעת שכינו שלא שמר גחלתו ונתחייב המבעיר לשלם הנזק אע"פ שמה שבתוך השק הוי טמון ומיירי דנפלה גדר מחמת דליקה והוי חציו ומחייב אטמון ואמר המבעיר דמלא סיגין הוי והשתא מייתי סייעתא מרב דעשו תקנת נגזל באשו שמעתי שהגאונים פירשוהו בפקדון וכתבו דעשו תקנת נגזל בפקדון ואין לזוז מדבריהם: