שד"ל על במדבר י׳

מהדורה: שד״ל במהדורה המקורית, פדובה 1871

מקור במדבר י׳
1 וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
2 עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃
3 וְתָקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
4 וְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
5 וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃
6 וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃
7 וּבְהַקְהִ֖יל אֶת־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃
8 וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃
9 וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃
10 וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ פ
11 וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֻֽת׃
12 וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃
13 וַיִּסְע֖וּ בָּרִאשֹׁנָ֑ה עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
14 וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃
15 וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃
16 וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃
17 וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃
18 וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃
19 וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃
20 וְעַל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃
21 וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם׃
22 וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃
23 וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃
24 וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי׃
25 וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכׇל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃
26 וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עׇכְרָֽן׃
27 וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃
28 אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃ ס
29 וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
30 וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃
31 וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃
32 וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהֹוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃
33 וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהֹוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃
34 וַעֲנַ֧ן יְהֹוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנׇסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ ס
35 ׆ וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה יְהֹוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃
36 וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ׆ פ
פירוש שד"ל על במדבר י׳
1 ולמסע: מקור ע"ד הארמית.
2 ותקעו בהן: זו אחר זו; והנה בהקהל העם היה מן ההכרח שיקהלו גם הנשיאים, ובהקהל הנשיאים לא הי מן הצורך שיקהל גם העם, לפיכך צוה תקיעה אחת לנשיאים, ושתים לעדה, כי מיד כשהיה נשמע קול תקיעה היו הנשיאים מכינים עצמם ובהשמע תקיעה שנית היה העם כלו נקהל. הנה די היה בחצוצרת אחת, ושלא להטיל קנאה בין שני האחים אלעזר ואיתמר, צוה שיעשו שתים, ובהקהיל את הקהל היו תוקעים שניהם אחר ה; וכן בכל נסיעת המחנות היה אחד משני האחים מריע תרועה אחת ואחריו אחיו תרועה שנית.
3 ואם באחת יתקעו: התוקע אינו אלא אחד, והרבוי אינו אלא impersonale יהיה מי שיהיה שני האחים.
4 תרועה: ל' תרועֵם, ל' שברים.
5 ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשונה: נראה לי בלא ספק כי כקורה היו הדגלים מהלכים עיין מבאר למעלה ב' י"ז זה אחר זה, ולא כתיבה זה בצד זה כמו שהיו עומדים בחנייתם; שאם היו נוסעים כתיבה, היה ראוי שיסעו כולם כאחת, לא זה אחר זה. כמו שמפורש כאן ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשונה. ומלבד זה אם היו נוסעים כתיבה לא היה להם שום תועלת בנסיעת נושא המשכן אחר דגל ראשון כדי שיוכלו להקים את המשכן עד בוא הקהתים למטה פסוק כ"א, אם הדגל השני לא היה חוצץ בין אלו ואלו, אבל היה מן הצד. א"כ בהכרח זה אחר זה היו הדגלים מהלכים. ומה שכתוב למעלה ב' י"ז כאשר יחנו כן יסעו, אין ענינו שיהיה מעמדם בנסיעה כמעמדם בחנייה, אך פירושו בצדו איש על ידו לדגליהם, שאותם השבטים שהיו זה אצל זה בדגל אחד בחנייתם, היו ג"כ זה אצל זה בנסיעתם, שלא היו הדגלים מתפרדים במסעות, אלא כל שבט ושבט היה מכיר את מקומו אצל מי הוא שרוי ואצלו היה נוסע. ע' נתה"ש.
6 דעואל: אומר אני לא דעואל שמו ולא רעואל שמו אלא דַרְעוּאֵל ע' למעלה בתחלת ס' במדבר, וכן דודנים ורודנים. ובתרגום המכוונה ליונתן דורדניא, וכן כלכֹל ודַרְדָע במלכים א' ה' י"א, ובד"ה א' ב' ו' ודרע, וכן עכן, עכר, שמו עָכְרָן.
7 ונסעו הקהתים וגו': כשהיו חונים, אז בני גרשון ומררי היו מקימים את המשכן, ובתוך כך דגל ראובן שהיה לאחריהם היה פונה וחונה מן הצד, והיה מניח מקום לקהתים להתקרב, ובבואם עם הארון וכלי הקדש היו מוצאים המשכן מקום והיו נותנים כל דבר במקומו.
8 אל נא תעזוב אותו: אין ספק כי משה לא היה מבקש מחובב דבר לתועלתו, שיהיה לו למנהיג וכיוצא בזה, כי משה לא היה יודע שיתעכבו שם עוד ימים ושנים, כאשר היה על דבר המרגלים, והיה סבור שמיד יסעו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, ולכבוש הארץ מה יועיל איש אחד. והנה חנותנו במדבר לא יתכן לפרשו על העתיד, כי לא ידע משה שהם עתידים לחנות ולהתעכב עוד שם, רק טעמו לשעבר, מאחר שידעת ונסית חנותנו במדבר, ראוי שתראה ג"כ הטוב אשר ייטיב ה' לנו; ולשון והיית לנו לעינים טעמו מאחר שהיית עמנו כאיש מעיין ורואה מה עניננו, הטוב הוא אם רע, ראוי שתבא עמנו ותראה גם בהצלחתנו בכיבוש הארץ; אבל בענין מנהיג ומורה דרך לא מצאנו ל' עינים, ואין ראיה מעינים הייתי לעור, כי שם המליצה נאותה בעבור מלת לעור. וכל הספור הזה להגיד טוב לב משה, ונראה שהסכים חובב ללכת עמהם, נ' וירא את הקיני.
9 ידעת חנתנו: כמו ידע לכתך דברים ב' ז' ב' סיון תר"ך. ואח"כ מצאתי שהוא פירוש רשב"ם.
10 ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים: ומיד ויהי העם כמתאוננים, והמקראות שבנתים הם מאמר מוסגר, להודיע שהיתה שכינה עמהם, שהארון נוסע לפניהם והוא סימן להשגחת ה' הפקוחה עליהם, באופן שבנסוע הארון היה משה אומר קומה ה' וגו', ובנוחו היה אומר שובה ה' וגו', ועם כל זה היו מתאוננים. וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, פירושו בכל הדרך ההוא שהלכו בשלשת ימים היה ארון ברית ה' נוסע לפניהם, כלומר היה נוסע בתוכם, והיה כמנהיג ההולך לפניהם. וראב"ע כתב שהמסע הראשון לא היה כשאר המסעות, כי כאן הלך הארון לפניהם ממש; וזה לא יתכן, אחרי מה שכתוב למעלה בפסוקים י"ג וי"ד ומה שאחריהם.
11 שובה ה': ע' רש"י.