ספר מצוות קטן, רמזים רמ״ז

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

247 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות מתנות עניים פ"ז סמג עשין סימן קסב. טור י"ד סימן רמח לתת צדקה לעני כדכתיב דברים טו נתון תתן לו. וצריך ליתנה בסתר ולא יתפאר בצדקה ולא יתיהר בה: ואומר הרב רבי אליעזר ממיץ שאם היה העני עובר עבירה להכעיס אינו חייב לזונו דלא קרינ' ביה אחיך עד שישוב ויקבל עליו דין או ילקה כדמוכח בגיטין גבי ההוא דזבן גרמיה ללודאי וכולי. וגם משומד לתיאבון היה אומר כן. ורב אמי שהיה רוצה לפדות משומד דאוכל נבלות לתיאבון. לפנים משורת הדין היה עושה. אמרו חכמים המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. ואמרינן בירושלמי פעם ראשון לקרן מכאן ואילך לריוח. עשיר שאינו רוצה ליתן צדקה כופין אותו בדין. כדאמרינן רבא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה. וגדול המעשה יותר מן העושה. ודוקא באדם עשיר אבל באדם שאינו עשיר אין לדוחקו יותר מדאי רק בדבר הראוי. וגבאי צדקה מקבלין מן הנשים ומן התינוקות דבר מועט הכל לפי עושר הבעלים או עניותם. האומר תנו מאתים דינרים לבית הכנסת או לספר תורה. ינתנו לבית הכנסת או לספר תורה הרגיל בה. האומר תנו מאתים זוז לעניים ינתנו לעניי אותה העיר ואומר ר"ת שנדרי צדקה שאנו נודרים עתה אנו נודרים לדעת עצמינו ואנו כגזברים ממנה. ואם אנו ממתינים עד שיבאו עניים מהוגנים אין כאן משום בל תאחר וצדקה הבאה ליד גבאי אסור לשנותה אם לא ברשות בני אותה העיר. אבל בני העיר משנין אותה לכל דבר שירצו אפילו לדבר הרשות דלב ב"ד מתנ' עליהם ועני שאין מכירין אותו ואומר פרנסוני או כסוני אין בודקין לפרנסה. אבל בודקין לכסות פי' שלא יהא רמאי. מי שהתנדב מנור' או נר לבית הכנס' אסו' לשנות' ואם לדבר מצוה מות' לשנותה. אע"פי שלא נשתקע שם בעליה מעליה. ומהו שם בעלים שאומרים המנורה או נר של פלוני ואם נשתקע אפילו לדבר הרשות מותר ואם היה המתנדב עכו"ם אסור לשנות' אפילו לדבר מצוה עד שישתקע שם בעליה מעליה. כמו שאמרו בערכין פרק קמא דעכו"ם מפעא פעי פירוש צועק ואומר התקדשתי דבר לבית הכנסת ומכרו אותו לעצמן. ובפרק קמא דב"ב משמע דמלך או שר מן העכו"ם ששלח ממון לישראל בצדקה אין מחזירין מפני דרכי שלום ושלום מלכות אלא נוטלים ממנו כמו בההיא דאמרינן דשבור מלכא שלח ארנקי וכו'. בפ' הניזקין אין ממחין ביד עניי עכו"ם לקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום. ומפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל ומבקרין חוליהם וקוברין מתיהם מפני דרכי שלום. פדיון שבוים קודם לפרנסת עניים. פרנסת עניים קודם מלכסותם ואין מצוה גדולה כמו פדיון שבויים. שהשבוי עומד בסכנת מות וחרב ורעב. והמעלים עינו מפדיונם עובר בלא תאמץ לבבך. ולא תעמוד על דם ריעך ולא ירדנו בפרך לעיניך ומבטל מצות פתח תפתח את ידך ומצות וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך. ומצות הצל לקוחים למות והרבה דברים כאלו. ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים. בפרק קמא דבבא בתרא מוכיח כי אנשי העיר שגבו מעות לבנות בית הכנסת ובא להם דבר מצוה מוציאים בו את המעות. ואם קנו בהם אבנים יקרות לא ימכרו אותן לדבר מצוה אלא לפדיון שבוים אף על פי שהביאו הלבנים וגזרו את האבנים ופסלו הקורו' והתקינו את הכל ימכרו הכל מפני פדיון שבוים בלבד. אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו בית הכנסת אלא יגבו לפדיונם מן הצבור. ואמרינן בפרק השולח. אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהם מפני תקון העולם. או משום דלא אתו לאיגרויי בהו. או משום דוחקא דצבורא. ואין מבריחין את השבויים מפני תקון העולם. שלא יהיו האויבים מכבידין עליהם עולם ומוסיפין שמירה על שמירה. וכן אין לוקחין מן העכו"ם ספרים תפילין ומזוזות יתר על כדי דמיהם מפני תקון העולם. שנינו בפרק אחרון דהוריות כל הגדול בחכמה מחבירו הוא קודם לפדותו. אפילו היה כהן גדול עם הארץ וממזר תלמיד חכם. תלמיד חכם קודם: מי שישב במדינה שלשים יום כופין אותו לתת לקופה של צדקה עם בני המדינה: ואם ישב שם שלשה חדשים כופין אותו ליתן תמחוי: ישב שם ששה חדשים כופין אותו לתת בכסות עניי העיר. ישב שם תשעה חדשים כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברין בה את העניים ועושים בהם כל צרכי קבורה. ובירושלמי דב"ב שהה שנים עשר חדש בעיר הרי הוא כאנשי העיר. אמר רבי יוסי בר בון בין לחיטי פסח בין לישא בין ליתן ועתה מרוב הגלות נהגו העם עתה דין ל' יום שנינו במסכ' פאה מי שיש לו מזון שתי סעודו' אסו' לו ליטול מן התמחוי יהיו לו מזון י"ד סעודו' לא יטול מן הקופ'. עני שגבו לו להשלי' כל מחסורו והותירו הרי המותר שלו. ותניא בתוספת' דשקלים מותר עניים לעניי' מותר שבוים לשבוים מותר שבוי לאותו שבוי וכן תניא פ' נגמר הדין מותר מתים למתים מותר אותו המת ליורשיו. שנינו בפ' אחרון דפיאה כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות. וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו נפטר מן העולם עד שיפרנס אחרים משלו. ועל זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' וכולו וכל מי שאינו לא עור ולא פסח והוא משים עצמו כאחד מהם אינו מת מהזקנה עד שיעשה כאחד מהם ובירושלמי דפיאה אומר כל מי שצריך ליטול ואינו נוטל כאילו שופך דמים פירוש כגון חולה או בעל יסורין או יש לו בנות רבות ואינו יכול להשיאן ולפרנסן אלא א"כ יטול. כבר בארנו שגדול המפייס העני בדברי' יותר מהנותן צדקה. וכן איוב אומר אם לא בכיתי לקשה יום. כל המעלים עיניו מן הצדקה נקרא בליעל ורשע אכזרי וחוטא. שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכולי: וכתיב ורחמי רשעים אכזרי: ומכחיש יחוסו שאינו מזרע אברהם יצחק ויעקב שהם רחמנים: אלא מזרע עובדי עכו"ם שכתוב בהם אכזרי המה ולא ירחמו: וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות אבד זכותו אפי' נתן הרבה ועובר משום אל ירע לבבך בתתך לו: וטוב ממנו הנותן פרוטה בסבר פנים יפות: עוד יש ענין שלישי טוב משניהם. הנותן כראוי לידי העני בסבר פנים יפות: עוד יש ענין רביעי טוב משלשתן שיתן לעני כראוי קודם שישאל: ויש ענין חמישי טוב מארבעתן מה שאומר פר' מציאת האשה מההוא חסידא דהוה צריר זוזי בסדיניה ושדיה לאחוריה ובאים עניים ונוטלים אותן ואין הנותן יודע למי נותן ואין העני מתבייש: ויש ענין ששי טוב מחמשתן שאומר שם היה משליך מעות מאחורי הדלת כי לא ידע העני כלל ממי לקח: ויש ענין שביעי טוב מכלן הנותן לתוך קופה של צדקה ואין יודע ממי נוטלה ולמי נותנה: אבל עתה שאנו רגילין לעשות מקופה של האוצר שקורין קב"לא כמה דברים שאילו צורך עניים נראה להרב רבי יצחק זצ"ל דאין חייב לתת לתוך הקב"לא: ודין תמחוין וקופה אינו נוהג בזמן הזה בינינו: לכן דלגתי חלוקתה שאינם נוהגים במלכיות האלה. וכן דין מי שיש לו מאתים זוז אינו נוהג בינינו: וגדולה הצדקה שחשוב' ומקובלת יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח:

247 ספר מצוות גדול פתח ↗

לעשות תרומת הדשן בכל יום שנ' צו והרים את הדשן אשר תאכל האש את עולה וגו' שם בארנו סדר עבודת התמיד:

1 לתת צדקה דכתיב נתן תתן לו. דברים ט״ו:י׳ וצריך לתנה לו בסתר:

247 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

ליתן צדקה, שנאמר: "פתוח תפתח את ידך" דברים טו,ח; דברים טו,יא.

247 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת צְדָקָה – לַעֲשׂוֹת צְדָקָה עִם הַצָּרִיךְ אֵלֶיהָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. כְּלוֹמַר, שֶׁנִּתֵּן מִמָּמוֹנֵנוּ לְמִי שֶׁיֶּחְסַר לוֹ, וּלְחַזֵּק הֶעָנִי בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְמִחְיָתוֹ בְּכָל יְכָלְתֵּנוּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים טו ח פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ לא, א אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים, וְעוֹד נֶאֱמַר ויקרא כה, לה וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ, וְאָמַר עוֹד שם לו וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְתִּי בְּמִשְׁפָּטִים בְּמִצְוַת הַלְוָאָה לֶעָנִי בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ, מָה שֶׁיָּדַעְתִּי. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"ב י ב שֶׁעִקַּר מִצְוָה זוֹ לִתֵּן הַצְּדָקָה לְיַד גַּבַּאי שֶׁיִּתְּנֶנָּה לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ הַמְקַבֵּל כְּשֶׁהוּא מְקַבְּלָהּ מִיָּד הַנּוֹתְנָהּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְאֶנּוּ, וְגַם הַנּוֹתֵן לֹא יְבַיְּשֶׁנּוּ עָלֶיהָ לְעוֹלָם, שֶׁזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי מְקַבְּלָהּ. וְאַתָּה בְּנִי, אַל תַּחְשֹׁב שֶׁעִנְיַן מִצְוַת הַצְּדָקָה לֹא יִהְיֶה רַק בְּעָנִי אֲשֶׁר אֵין לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, כִּי אַף בַּעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים גַּם כֵּן תִּתְקַיֵּם מִצְוַת הַצְּדָקָה לִפְעָמִים, כְּגוֹן עָשִׁיר שֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְצָרִיךְ לִלְווֹת, וַאֲפִלּוּ בְּעָשִׁיר שֶׁהוּא בְּעִירוֹ וּבִמְקוֹם מַכִּירָיו פְּעָמִים שֶׁיִּצְטָרֵךְ מִפְּנֵי חֹלִי אוֹ מִפְּנֵי שׁוּם מִקְרֶה אַחֵר לְדָבָר אֶחָד שֶׁהוּא בְּיָדְךָ וְלֹא יִמְצָא מִמֶּנּוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, גַּם זֶה בִּכְלַל מִצְוַת הַצְּדָקָה הוּא בְּלִי סָפֵק, כִּי הַתּוֹרָה תִּבְחַר לְעוֹלָם בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, וּתְצַוֶּה אוֹתָנוּ לְהַשְׁלִים רְצוֹן הַנִּבְרָאִים בְּנֵי בְּרִית בַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדֵנוּ. וּכְלַל הָעִנְיָן, שֶׁכָּל הַמְהַנֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּמָמוֹן בֵּין בְּמַאֲכָל אוֹ בִּשְׁאָר צְרָכָיו אוֹ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחוּמִים ב"ב ט ב, בִּכְלַל מִצְוַת הַצְּדָקָה הִיא וּשְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד. וְיִכָּנְסוּ דְּבָרַי בְּאָזְנֶיךָ, כִּי טוֹבִים הֵמָּה בְּאֹזֶן תִּבְחַן מִלִּים. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כתובות סז, ב שֶׁעָנִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח מַעֲרִימִין עָלָיו וְנוֹתְנִין לוֹ לְשֵׁם הַלְוָאָה, וְאַחַר כָּךְ אֵין שׁוֹאֲלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, אֲבָל עָשִׁיר הַמְסַגֵּף עַצְמוֹ וְעֵינוֹ רָעָה בְּמָמוֹנוֹ אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם דֵּי מַחְסֹרוֹ אַתָּה מְצֻוֶּה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, אֲבָל אֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְהַעֲשִׁירוֹ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מתנות עניים ט, ג כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע עִיר שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גיטין ז, ב שֶׁאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה חַיָּב לַעֲשׂוֹת צְדָקָה אִם יִמְצָא לְמַטָּה מִמֶּנּוּ שֶׁצָּרִיךְ לָהּ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שמות רבה לוג שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם בָּא לַעֲנִיּוּת לְעוֹלָם בִּשְׁבִיל רִבּוּי הַצְּדָקָה שֶׁיַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו לב יז וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר שם א, כז צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בִּמְקוֹמוֹת בַּתַּלְמוּד בְּפִזּוּר, וְרֻבָּם בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת פרק שישי וּבְבָבָא בָּתְרָא פ"א. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא עָשָׂה צְדָקָה בְּעֵת שֶׁנִּשְׁאַל עָלֶיהָ אוֹ שֶׁרָאָה שֶׁצָּרִיךְ הַדָּבָר וְיֵשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »