ספר מצוות קטן, רמזים רי״ג

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

213 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות מאכלות פ"ט סמג לאוין סי' קמא טוי"ד סימן פ"ז: שלא לאכול בשר בחלב דכתיב דברים י״ד:כ״א לא תבשל גדי בחלב אמו ואמרו רבותינו כתיב בתורה שלשה פעמים לא תבשל גדי: ותנא דבי רבי ישמעאל אחד לאיסור אכילה: ואחד לאיסור הנאה: ואחד לאיסור בישול: מי שבשל חצי כזית בשר וחצי כזית חלב לוקה משום בישול לדברי לוי אפילו לא אכלו: וכן האוכל כזית משניהם מן הבשר ומן החלב שנתבשלו כאחד לוקה: וגדי ג"פ שמואל דורש אותם בפרק כל הבשר חד לאשמועינן שאיסור בשר בחלב חל על איסור נבלה אם בשלו בחלב: וחד לרבות השליל שבשלו בחלב שחייב עליו. ואחד למעט בהמה טמאה שלא יתחייב משום בשר בחלב: ושלש בחלב אמו דרשי' בחלב אמו ולא בחלב זכר אם נשתנה והיו לו דדים: בחלב אמו ולא בחלב שחוטה שאינה ראויה להיות אם: בחלב אמו ולא בחלב בהמה טמאה: אין לי אלא בחלב אמו גדי בחלב פרה ורחל מנין תלמוד לומר בחלב דמאחר שכתב באחד מהם בחלב אמו היה יכול לכתוב בב' האחרי' באמו והייתי יודע שהיה רוצה לומר בחלב אמו: היא עצמה בחלב' מנין ת"ל בחלב אמו כל הדברים שאמרנו בתורה שבעל פה נמסרו למר"עה ואסמכינהו רבנן אקראו בכלל גדי ולד השור ולד השה וולד העז עד שיפרט לך הכתוב גדי עזים ולאו דוקא גדי אלא שדבר הכתוב בהווה שנינו בפ' כל הבשר כל הבשר אסור לבשל בחלב: מהם מדברי תורה ומהם מדברי סופרים: לדברי ר' עקיבא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה ובשר דגים וחגבים מותר לבשל בחלב ומותר לאכול: ואסור להעלות בשר עם הגבינה על השולחן אפילו בשר עוף כדברי בית הילל: ומפרש התם באי זה שלחן אמרו בשלחן שאוכל עליו: אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש: וצורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה ואע"פ שצוננין הם צריך בהו הדחה אם יגעו זה בזה: רבן שמעון בן גמליאל אומר שני אורחים שנתארחו בפונדק זה בא מן הצפון וזה בא מן הדרום זה בא בחתיכתו וזה בא בגבינתו אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין מאחר שאין מכירין זה את זה אף על פי שאין שום דבר מפסיק דלא אסרו אלא מעין תפיסה אחת ופרש"י תפיסה אחת שמכירים זה את זה ואין שום דבר מפסיק אמ' רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה : ובשר שבין השינים נידון כבשר גמור שנא' הבשר עודנו בין שיניהם אכל גבינ' מות' לאכול בשר אפי' באות' סעוד' רק שיעש' קינוח והדח' ושניה' בפה דתניא ושוין בית שמאי וב"ה שמדי' וכ"ש שמקנח ומפרשי רש"י ורבינו חננאל שצרי' שניה' קינוח והדחה: ומסקינן בפרק כל הבשר שבכל דבר יכולין לקנח בר מקמחא תמרי וירקא ורבינו יהודה אומר שר"י היה נוהג ששורה פת במים או ביין ואוכל שהשרייה עולה בשביל שניהם קינוח והדח' בפה או שיאכל דבר המקנח ואח"כ ישתה יין או מים תני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורין ומפרש רבינו תם אפילו באוכל העוף קודם וטעמא דאגרא לפי שהעוף אינו נדבק בידים בשינים ובחניכיים ויש עוד לפרש דבריו משום דסבירא ליה בשר עוף בחלב אינו אלא מדברי סופרים כדברי רבי עקיבא שאמר חיה ועוף אינן מן התורה ותפס עוף בדבריו לפי שהוא מצוי יותר מחיה ומתוך זה הפירוש מתיישב מה שלא נהגו העולם כמותו כי יכולים לומר דסבירא לן בשר עוף מן התורה אסור לאוכלו בחלב ומחמירין כבית הלל ואפילו להעלותו עם הגבינה על השולחן אסור פן יבא לאוכלו באלפס רותח עם הגבינה : אכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך נטילת ידים בנתיים עם קינוח הפה והדחת הפה ומסיק התם דדוקא בלילה בעי נטילת ידים אבל ביממ' לא צריך שיכול אדם לראות אם גבינה מדובקת על ידו אי לא ואמר רב חסדא אכל גבינה מותר לאכול בשר אכל בשר אסו' לאכול גבינה ומפרשי בה"ג וכן ר"ת דהא דקאמר אכל גבינ' מותר לאכול בשר בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים: ורש"י פיר' מותר דקאמר בקינוח הפה ובהדחה ובנטילת ידים ואסור דקאמר רוצה לומר אפילו בקינוח הפה עד סעודה אחר' והיינו שש שעות ויש מפרשים סעודה אחר' היינו ברכת המזון בלבד : טיפת חלב שנפלה על החתיכה של בשר אם יש בה בנותן טעם באות' חתיכה אסורה פי' שאין שאר חתיכות שבקדרה מסייעות אותה לבטל הטפה ומיירי דכולה ביובש אבל אם מקצתה בתוך הרוטב שהחתיכה מושכת אותה אל הרוטב מסייע הכל לבטל אבל כשהיא כולה ביובש לגמרי נאסרה לבדה : ואם ניער אחר כן באחר שקבלה אותה חתיכה טעם מן החלב ונאסרה לפי שהית' כולה ביובש כדפרישית או כסה צריך ששים מהחתיכ' משום דאמרינן דחתיכה עצמה נעשית נבילה: ואם יש ששים מן החתיכה השאר מותר אבל אות' חתיכה לעולם אסורה וטפת חלב שנפלה על דופן של כלי מספק' לן בפרק דם החטאת אי מפעפע בכל הכלי אי לא הלכך כשנפל' כנגד הרוטב ויש ברוטב ס' מן הטיפה מותר ממה נפשך אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטלה ואם אינה מפעפע א"כ לא יאס' אבל אם נפלה נגד הריקן שמא מפעפע בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ששים מן הטפה ונעשה אותו מקצת מן הכלי נבל' וכשיערה הרוטב מן הכלי ילך הרוטב על אותו מקצת כלי ויאסרנו לפיכך אם מיד הניחה להצטנן שלא הגביה הרוטב כלל מעת שנפלה עד שנצטנן לגמרי מותר או בעוד שהוא רותח ינקוב שולי הכלי מתחת כדי שיצא הרוטב דרך אותו נקב ולא ילך דרך אותו מקצת הכלי שהוא אסור והר"ר אפרים היה רוצה לומר דאין חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב ואין שיטת ההלכה מוכחת כן: פרש"י לקדרה בין עם בשר בין בלי בשר בעינן קריעה שתי וערב וטוח' בכותל: ולצלי חותכ' שתי וערב: ולר"נ בלא חתיכה ולר"ת לצלי או לקדרה בלא בשר חותכה שתי וערב ולקדר' עם בשר חותכ' שתי וערב וטוחה בכותל: דיני ביטול בשר בחלב כשתוחבין כף חולבת בקדר' של בשר או להפ' משערין בכל מה שנתחב בקדרה של בשר דלא ידעי כמה דנפיק מיניה: אבל מה שלא נכנס ברוטב אין אוסר ואפי' בכלי מתכות אבל לענין הגעלה צריך להגעיל כולו כדאמרינן בפרק דם חטאתו בישל חטאת בישל איסור במקצת כלי צריך הגעלה בכל הכלי: ואומר הר"ם על כובנין שקורין פייטי"ר לא יגעיל רק מה שנגע בכותח ומעט למעלה: ואם תחב ב' פעמי' ולא נודע בינתים יש להצריך ב' פעמים ס' וראיה ממסכ' תרומות וה' דינים הם האחד היכ' דהכף בת יומא כשיש ששים מן הכף בקדרה הקדרה והתבשיל מותרין והכף אסורה בין עם בשר בין עם חלב לפי שהיא בלוע' מבשר בחלב ואפי' בדיעבד נמי אוסרת אם חזרו ותחבוה בין עם בשר בין עם חלב כל זמן שהיא בת יומא ואם אין ששים הכל אסור ואפי' בהנאה ואפי' הקדר' אך לתת לתוכה פירות או צונן מותר אחרי שאין ההנאה מגוף האיסור: הב' והיכא שאין הכף בת יומא אין צריך ששים והקדרה והתבשיל מותרין והכף אסורה לתוחבה לא בקדר' של בשר ולא בקדרה של חלב . הג' וצריך החכם לחקור אם נתנו מים לתוך הקדר' אחר תחיבת הכף דודאי אין אותן מים מצטרפות להתיר: הד' ואם נשפכו המים שבקדרה וספק אם היו בה ששים באותה שעה אם לא לפרש"י דטעם כעיקר דרבנן אזלינן לקולא: ולפירש רבינו תם דהוי דאוריתא אזלינן לחומרא ונהגו כפירו' רבינו תם וכתוב בספר התרומה וחכם הבא להתיר קדרה בשביל שאינה בת יומא צריך לחקור אם הוחמו מים חמין בקדר' בתוך מעת לעת שאם הוחמו הוי הטעם הנפלט במים איסור שאין בו ס' דבכולה קדרה משערינן ונעשה בן יומו: ודוקא בקדרה הבלועה מאיסור אבל בקדרה שנשתמשו בה בשר ואח"כ מים חמין בתוך מעת לעת של בשר ובתוך מעת לעת השני נשתמשו בה חלב מותרת : ויש הרבה מקילין גבי דין ראשון דחמין דאחרי שאין בגוף האיסור בן יומו אין להחשיבו בן יומו וכן הדעת נוטה: ודגים שעלו בקערה של בשר מותרין לאכול בכותח: ונהגו רבותינו דהוא הדין נתבשלו צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכול בכותח לפי שהשמנונית על הסכין ומיהו אם שמו הצנון בקדרה אינו אוסר אלא לפי חשבון שמנוני' הבלוע אבל חתכו בסכין של גוים צריך ס' מכל הצנון ואפי' אינו בן יומו דסתם סכין יש בו שמנוני' נדבק אם לא מורק בכונה או נעצה עשר פעמים בקרקע ומסיק התם דוקא צנון אבל קישואים גריר לבי פסקי' ואכיל אבל לפת מותר לגמרי ועוד אם חתך לפת קודם חתיכת הצנון מות': ואמ' רב נחמן אסור להניח כד של כותח אצל כד של מלח אבל אצל חומץ מותר וכן כד של בשר אצל כותח מותר לפי שהעולם נזהרים: ופת שאפאה עם בשר צלי בתנור רש"י פסק דמות' לאוכלו בכותח ור"ת לחומר' דאסור לאוכלו בכותח: וגם יש אומרים דאפי' נצלה בשר עם דג אסור לאוכלו משום דקשה לד"א ודוק' בתנור קטן כעין שלהם אבל בתנורים גדולים כעין שלנו אין להקפיד: ופירשו לי רבותי המחזיק י"ב עשרונים של מצוה זהו תנור גדול ואין לשין העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה: ומסיק רב ענן כעין תורא שרי פי' ללוש מעט כעין של שור וקיבה של נבילה או של טריפ' ושל גוים מותרת אם לא נמלח' בעור ואם נמלחה בעור אפילו של ישראל אסורה ואם שהתה יום אחד בעור אסור' אפי' בלא מליחה שהשהייה מבלעת' כבישול: וכשירה שינקה מן הטרפה החלב צלול אסור והקרוש מותר:

213 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּחָלָב – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְחָלָב שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בְּיַחַד, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לד כו לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. וְזֶה הַכָּתוּב בָּא לֶאֱסֹר הָאֲכִילָה וְהַהֲנָאָה בְּבָשָׂר בְּחָלָב. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ, אִם כֵּן לָמָּה לֹא נֹאמַר בְּפֵרוּשׁ אִסּוּרוֹ בְּלֹא תֹּאכַל. וְהוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל שֶׁהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה אִסּוּר אֲכִילָתוֹ מֵאִסּוּר שְׁאָר אֲכִילַת אִסּוּרִין, שֶׁשְּׁאָר אִסּוּרִין אֵין חִיּוּבָן אֶלָּא אִם כֵּן נֶהֱנָה בַּאֲכִילָתָן, וְכָאן אֲפִלּוּ לֹא נֶהֱנָה בַּאֲכִילָתָן מִכֵּיוָן שֶׁבְּלָעוֹ וַאֲפִלּוּ יִבְלָעֶנּוּ חַם וְשׂוֹרֵף גְּרוֹנוֹ בּוֹ וְכַיּוֹצֵא בוֹ שֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה בּוֹ מִכָּל מָקוֹם לוֹקֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק שֵׁנִי מִפְּסָחִים כה א לְהָכִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא אֲכִילָה בְּגוּפֵהּ לְמֵימְרָא שֶׁלּוֹקִין עָלָיו שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין לוֹקִין עָלָיו חולין קח א אֶלָּא דֶּרֶךְ בִּשּׁוּל כַּלָּשׁוֹן שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב אִסּוּרוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם קטו ב שֶׁזֶּה שֶׁנִּכְתַּב בַּתּוֹרָה אִסּוּר הַבִּשּׁוּל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁהוּא לְלַמֵּד אִסּוּר אֲכִילָה וְאִסּוּר בִּשּׁוּל וְאִסּוּר הֲנָאָה, אֵין רָאוּי לָנוּ לִמְנוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן הַלָּאוִין אֶלָּא הַשְּׁנַיִם, לְפִי שֶׁאִסּוּר אֲכִילָה וַהֲנָאָה דָּבָר אֶחָד הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל, לֹא תֹאכְלוּ, אֶחָד אִסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִסּוּר הֲנָאָה בַּמַּשְׁמָע. כִּי הַתּוֹרָה תּוֹצִיא כָּל הַהֲנָאוֹת דֶּרֶךְ כְּלָל בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה, לְפִי שֶׁהִיא הֲנָאָה תְּמִידִית לָאָדָם וְצָרִיךְ אֵלֶיהָ, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב שמות כד יא וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. שֶׁיְּכַנֶּה הַהֲנָאָה לַאֲכִילָה. וְאִם תִּתְפֹּשׂ עָלַי, אִם כֵּן לָמָּה נִכְתְּבוּ שְׁלֹשָׁה לָאוִין, דִּשְׁנַיִם יַסְפִּיקוּ לְפִי זֶה שֶׁאָמַרְתִּי? יֵשׁ לַהֲשִׁיבְךָ, דְּוַדַּאי אִם נִכְתַּב בְּמָקוֹם אֶחָד לֹא תְבַשֵּׁל שֶׁיְּלַמֵּד עַל אִסּוּר בִּשּׁוּל, וּבְמָקוֹם אַחֵר לֹא תֹּאכַל שֶׁיִּכְלֹל אִסּוּר הֲנָאָה וַאֲכִילָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, הָיָה בְּדִין שֶׁלֹּא יִכְתֹּב הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁאֵין צֹרֶךְ עוֹד בּוֹ, שֶׁכְּבָר הָיִינוּ לְמֵדִים אֲכִילָה וַהֲנָאָה בְּלֹא תֹּאכַל מִן הַכְּלָל שֶׁבְּיָדֵינוּ דְּבִכְלַל אֲכִילָה הֲנָאָה בַּמַּשְׁמָע. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁלֹּא הֻזְכְּרָה בּוֹ אֲכִילָה בְּשׁוּם מָקוֹם, לֹא הָיִינוּ לְמֵדִים הַהֲנָאָה אֶלָּא עִם הַלָּאו הַשְּׁלִישִׁי. וְאֵין לְךָ לִשְׁאֹל עוֹד וְלָמָּה לָא כָּתַב רַחֲמָנָא לֹא תֹּאכַל בְּאֶחָד מֵהֶם וְיַסְפִּיק בִּשְׁנַיִם, שֶׁכְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ כִּי לְעִנְיָן נִצְטָרֵךְ שֶׁלֹּא יַזְכִּיר בּוֹ הַכָּתוּב לְשׁוֹן אֲכִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהַחִיּוּב בּוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתוֹ. לָמַדְנוּ מֵעַתָּה כִּי מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין שם חַד לְאִסּוּר אֲכִילָה וְחַד לְאִסּוּר הֲנָאָה וְחַד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל אֵין הַכַּוָּנָה בָּהֶם שֶׁיִּהְיֶה הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי לְלָאו אַחֵר, אֶלָּא שֶׁנִּצְטָרֵךְ לִלְמֹד מִמֶּנּוּ הֲנָאָה, וּבָרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּדִבְרֵיהֶם. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְנוּ מצוה צב בְּאִסּוּר הַבִּשּׁוּל בְּפָרָשַׁת וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים עַל צַד הַפְּשָׁט מָה שֶׁיָּכֹלְנוּ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין קיג א שֶׁאֵין אִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּבְשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אֲבָל לֹא בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וְלֹא בְּחַיָּה אֲפִלּוּ טְהוֹרָה, וְלֹא בְּעוֹף, בֵּין טָהוֹר בֵּין טָמֵא, וְנִסְמְכוּ בְּזוֹ בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּתּוֹרָה גְּדִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן מִעוּט, שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב בָּשָׂר, וּבָא הַפֵּרוּשׁ עַל זֶה חולין קיג א גְּדִי וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה, גְּדִי וְלֹא חַיָּה, גְּדִי וְלֹא עוֹף. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה מֻתָּר לְבַשְּׁלָם בְּחָלָב וּמֻתָּרִין בַּהֲנָאָה, אֲבָל בַּאֲכִילָה אֲסָרוּם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְגֶדֶר בְּשַׂר בְּהֵמָה שֶׁאָסוּר דְּבַר תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּף לִבְנֵי אָדָם בָּשָׂר בְּבָשָׂר, וּלְפִיכָךְ מִפְּנֵי שֶׁהַדָּבָר קָרוֹב שֶׁבָּשָׂר בְּבָשָׂר מִתְחַלֵּף, הֶחְמִירוּ גַּם בְּגֶדֶר זֶה כְּמוֹ שֶׁהֶחְמִירוּ בִּבְשַׂר הַבְּהֵמָה מַמָּשׁ בִּקְצָת עִנְיָנִים. שֶׁאָסְרוּ בָּהֶם שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹתָם עַל הַשֻּׁלְחָן כְּלָל. וּלְפִי דַּעַת קְצָת הַמְּפָרְשִׁים חִיְּבוּ בָּהֶם גַּם כֵּן שְׁהִיָּה בֵּין אֲכִילָתָם לַאֲכִילַת הַגְּבִינָה כְּמוֹ בְּעִקָּר הָאִסּוּר דְּהַיְנוּ בְּשַׂר בְּהֵמָה, אֲבָל בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים לֹא גָּדְרוּ בָּהֶם כְּלָל, שֶׁאֵין בְּשָׂרָם דּוֹמֶה כְּלָל לִבְשַׂר בְּהֵמָה וְלֹא יָבוֹאוּ בְּנֵי אָדָם לִטְעוֹת בָּזֶה. וְעוֹד הֶחְמִירוּ בְּעִנְיָן זֶה שם קח א גַּם שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר מְחֻדָּשׁ בָּזֶה יוֹתֵר מִשְּׁאָר אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת לְפִי קְצָת מִן הַפֵּרוּשִׁים, שֶׁבְּעִנְיָן בָּשָׂר בְּחָלָב אִם נִתְעָרֵב חָלָב עִם הַבָּשָׂר וְאֵין בַּחֲתִיכַת הַבָּשָׂר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הֶחָלָב אָנוּ רוֹאִין שְׁנֵיהֶם כַּחֲתִיכַת אִסּוּר, וְאִם נָפְלָה אוֹתָהּ חֲתִיכָה בִּקְדֵרַת בָּשָׂר אוֹ בִּקְדֵרַת חָלָב מְשַׁעֲרִין בְּכֻלָּהּ, וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין קח א חֲתִיכָה עַצְמָהּ נַעֲשֵׂית נְבֵלָה וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁתַּעֲרָבְתָּן אוֹסַרְתָּם, וּלְפִיכָךְ אַחַר שֶׁנִּתְעָרְבוּ הֲרֵי הֵן כַּחֲתִיכַת נְבֵלָה. וּבִשְׁאָר אִסּוּרִין אֵינוֹ כֵּן, שֶׁאִסּוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בַּחֲתִיכַת הֶתֵּר וְאֵין בַּחֲתִיכָה שִׁשִּׁים לְבַטֵּל הָאִסּוּר וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה לִקְדֵרָה, אֵין מְשַׁעֲרִין אֶלָּא בְּשִׁעוּר הָאִסּוּר שֶׁנָּפַל בָּהּ וְהִיא בְּעַצְמָהּ תְּסַיֵּעַ לְהַעֲלוֹת הָאִסּוּר, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ חֲתִיכָה לֹא נַעֲשֵׂית נְבֵלָה וְנִמְצָא הַהֶתֵּר שֶׁבָּהּ כְּמוֹ שְׁאָר הַהֶתֵּר שֶׁבַּקְּדֵרָה וּמְסַיֵּעַ לְהַעֲלוֹת הָאִסּוּר. וְאָמְנָם הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ אִם הִיא נִכֶּרֶת, אֲסוּרָה לְעוֹלָם כְּדַעַת קְצָת מִן הַמְפָרְשִׁים. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תמורד לג א שֶׁאֶפְרוֹ שֶׁל בָּשָׂר בְּחָלָב אָסוּר כְּאֵפֶר כָּל אִסּוּרֵי הֲנָאָה שֶׁטְּעוּנִין קְבוּרָה. וְאָמְרוּ גַּם כֵּן חולין קיג ב שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה בָּשָׂר בְּחָלָב אֶלָּא בְּחָלָב שֶׁל בְּהֵמָה חַיָּה, אֲבָל בְּחֵלֶב הַמֵּתָה אֵינוֹ נֶאֱסָר. וּלְפִיכָךְ הַכְּחָל מֻתָּר מִן הַתּוֹרָה בַּחֲלָבוֹ, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים אֲסָרוּהוּ לְגָדֵר עַד שֶׁיְּמָרֵק חֲלָבוֹ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בִּמְקוֹמוֹ שם קט ב. וְחָלָב הַנִּמְצָא בְּקֵבַת הַבְּהֵמָה יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי הֶתֵּרִין אֶחָד שֶׁהוּא בִּכְלַל חָלָב שֶׁל מֵתָה, וְעוֹד שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּפֶרֶשׁ בְּעָלְמָא שֶׁכְּבָר נִתְעַכֵּל שָׁם, וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַנִּמְצָא שָׁם קָרוּשׁ מֻתָּר שֶׁהוּא וַדַּאי כְּפֶרֶשׁ, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַצָּלוּל הִתִּירוּ הַגְּאוֹנִים. הַמְּבַשֵּׁל שָׁלִיל בְּחָלָב חַיָּב, וְכֵן הָאוֹכְלוֹ, אֲבָל הַמְּבַשֵּׁל שִׁלְיָה אוֹ עוֹר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְעִקְּרֵי קַרְנַיִם וּטְלָפַיִם פָּטוּר. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מֵחֻלִּין קג ב. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כַּזַּיִת מִן הַבָּשָׂר וְהֶחָלָב שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ יַחַד בְּמֵזִיד לוֹקֶה. אֲבָל נֶהֱנֶה בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁנְּתָנוֹ אוֹ מְכָרוֹ, אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לַהֲנָאָה בְּלִי מַעֲשֶׂה. וְכָל שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֵין לוֹקִין עָלָיו, וַאֲפִלּוּ סָךְ מִמֶּנּוּ, אֶפְשָׁר דְּלָא לָקֵי לְפִי שֶׁהוּא שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתוֹ, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לָסוּךְ, וְיֵשׁ לָדוּן בּוֹ גַּם כֵּן שֶׁיִּלְקֶה.

1 שלא לאכול בשר בחלב דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו. דברים י״ד:כ״א

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »