ספר מצוות קטן, רמזים קצ״ז

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

197 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הל' שחיטה פ"א סמג ח"ע סי' סג טור י"ד סימן א לשחוט דכתיב דברים י״ב:כ״א וזבחת כאשר צויתיך וגו'. אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. אם לא דחוהו מתחילה ועד סוף ששחט היטב. וכן חרש שוטה וקטן אין אוכלין משחיטתן אם אין אחרים רואים אתם. אך נשים שוחטות אם יודעות הלכות שחיטה ואלו הן הלכות שחיטה: שהייה: דרסה חלדה: הגרמה: עיקור: שהייה שיעורה כדי שחיטת בהמה לבהמ' ועוף לעוף ש"ע והמנהג להטריף כל שהייה אפי' משהו בעוף ובהמה אפי' במיעוט קמא דקנה דחיישי' מנקיב' הושט ואנן לא בקיאינן בבדיקת הושט ומיד כשיצא דם ע"י תלישת נוצה בעוף או ע"י שחתך העור חוששין לנקיבת הושט ואם לא יצא דם שלא חתך כל העור ישחוט למעלה או למטה ויבדוק נגד מקום החתך כר' יוסי בר חנינא ובכל מקום היא פסולה חוץ ממיעוט קמא דקנה: ושהיות שם בעיא דלא איפשיטא מצטרפות: והיכא ששחט הכשר שחיטה ושהה: ואחר כך חזר ושחט כל הסימנים רש"י אוסר: ואין מודים לו כי ר"ת מתיר אך נהגו כרש"י: ולכך כששחט אדם סימן א' בעוף וזרק העוף מידו ועודנו מפרכס ורוצה להמיתו מיד לא יחתוך הסימן השני עם ראשו בסכין ולא בקרדום: לפי ששהה בין סימן לסימן אלא ימיתנו במקל או ברגל: ואפי' כששחט ב' הסימנים יש ליזהר בזה שלא לחתוך ראשו לפי שפעמים שמשייר מעוט סימנים ולאו אדעתיה ושהיות פוסלות אפילו במיעוט בתרא לפירוש רש"י וכן יש ליזהר כשאדם התחיל לשחוט בעוף כך משמע לפרש"י שם דף כח ומג וכל הסוגיא מחכמתו ומסברתו ז"ל ומוסכ' מכל האחרונים ז"ל וחתך מעט עד שדם יוצא והגביה סכינו מן הצואר: יש ליזהר שלא יגמור שחיטתו לפי שיש לחוש שמא חתך משהו מן הוושט קודם שהגביה סכינו: ושהייה פוסלת במיעוט קמא דוושט לדברי הכל ואפי' לא הגביה סכינו כי אם מעט יש לחוש לפי דשהייה דעוף מועט' היא מאד דבכדי שחיטת רוב סימן אחד בעוף היא ונעשית מהר: ויש להאריך בשיעור הגבהה אם העור מן החשבון: ואפי' אמר השוחט ידעתי כי לא חתכתי כי אם מן העור אין סומכין עליו כיון שיצא קצת הדם: ואע"ג דקנה סמוך לעור הוא: ובעור ובקנה אין לחוש במיעוט קמא: מכל מקום פעמים שגם הוושט סמוך לעור על ידי אחיזת הסימנים שתופס בהן כשבא לשחוט: ואם בא לשאול אחר שהגביה סכינו מה יעשה אומרים לו לשחוט את הקנה לבדו ואחר השחיטה יהפוך את הוושט ויבדקהו כי הוושט אין לו בדיקה מבחוץ: אלא מבפנים: ודוקא בעוף יש לו תקנה על ידי ששוחטין הקנה וניהפכי' לוושט דדי בשחיטת קנה בלבד: אבל בבהמה דבעי שחיטה גם בוושט אמרי' במקום שחיטת וושט נקב היה: דוושט נקיבתו במשהו: ואין לו בדיקה מבחוץ ואם אין בקיאין בבדיקה לא יגמור שחיטתו כלל אלא ימכרנו לגוי רק שימית הגוי העוף לפניו: שאם מניחו חי ביד הגוי איכא למיחש דילמ' אתי לזבוני' לישראל לאחר שתתרפא וטריפה חיה עד שנים עש' חדש ומהאי טעמא אין תקנה להשהותו בביתו: ואפי' אם בא להשהותו שנים עשר חדש אסור. דילמא אתי לידי תקלה כיון שאין הטרפות ידוע: דרסה כגון שהתיז הראש בבת אחת בלא הולכה ובלא הובאה. אבל אם הוליך או הביא ויש בסכין חוץ לצואר כמלא צואר כשר: ובשתי בהמות בעינן חוץ לשתי צוארין כמלא צואר: חלדה כשהסכין מכוסה משום דבר אפי' מצמר או מטלי' אנו מחמירין לאסור: ולכך יש להזהיר לשוחטין שלא יחוסו על העור כ"כ שיכניסו ראש הסכין וישחטו תחת העור שלם: הגרמה שלא לשחוט למעלה משפוי כובע בקנה. וכן בושט בתרבץ הוושט ואם שחט שחיטתו פסולה זהו השיעור למעלה: ולמטה בקנה עד אונה ראשונה ובוושט עד שישעיר פי' עד מקום שוש שם בפנים שער כעין פרצות שגוררים בסכין ובעוף יניח למעלה שתי אצבעות או אצבע לפי קוטנו ולמטה עד הזפק: עיקור שנעקרו הסימנים ממקום חיבורן בלחי. ואפי' אם שחט אותם אחר כך או שפסק הסימן באמצע או ששחט בסכין פגומה הכל נקרא עיקר. ואם נמצא לאחר שחיטה אחד מן הסימנין שמוט ואינו יודע אם מקודם שחיטה נשמט או לאחר שחיטה פסולה אפי' בעוף ואפי' אם נמצא הסימן ששחט שמוט ואינו יודע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה פסולה. היכא שתפס בסימנין. ואם לא תפס יביא ויקיף. וצריך השוחט תרנגול ליזהר שלא תוכל לנעוץ רגליה בקרקע או בכותל שלא תבא לידי עיקור סימנין. ואין צריך שידע השוחט ממש כל הדינין אלא אם יאמר מזה הייתי נשאל הוא שפיר יודע הלכות שחיטה עד שיאמר מן האסור הייתי אומר מותר. והשוחט בשנים וג' מקומות מותר. וצריך לבדוק הסכין שלא יהא בו פגימה כדי שתחגור בו צפורן וצריך לבודקו בצפורנו ובבשרו מראשו לסופו ומסופו לראשו משלשה רוחות והשוחט ואחר כך נמצא סכינו פגום. אם שבר בה עצם לאחר שחיטה קודם שבדקו מותר. ואם לא שבר בה שום דבר אפי' שחט אלף בהמות ואלף עופות כולם אסורין. כיון שלא בדק בין זו לזו. אבל נמצא יפה בחודו של סכין אפי' נמצא פגום מן הצדדין מותר כדברי רבינו נתנאל ודין פגימה משתי רוחות היינו אוגרת. ואוגרת בכל מקום פסולה אפי' קיימא ארישא דסכין ואפי' הוליך ולא הביא: מסוכסכת מרוח אחת ואם היא עומדת בראש הסכין והוליך ולא הביא כשרה . ובענין אחר פסולה:

197 ספר מצוות גדול פתח ↗

שישחוט מי שירצה לאכול בהמה חיה או עוף כהלכותיו ואחר כך יאכל שנאמר ראה וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך שם בארנו הלכות שחיטה. ודין בדיקת טריפות הריאה ושאר טריפות אף על פי שעיקר אזהרת טרפות הריאה בספר מצות לא תעשה:

197 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

הִלְכוֹת שְׁחִיטָה תַּחְקֹר כַּדָּת

1 אחל במצות יו' חמישי שהוא באכילה כנגד כבד שהוא דיבור חמישי שעיק' מצות כיבוד להאכיל והשקות את אביו ואת אמו וחבר עמהם מצות דינין לפי שבתי דינין קבועין בחמישי ואלו הן באכילה. לשחוט דכתיב וזבחת כאשר צויתיך דברים י״ב:כ״א

197 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרם, שנאמר: "וזבחת מבקרך ומצאנך" דברים יב,כא.

197 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת שְׁחִיטָה – שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לֶאֱכֹל בְּשַׂר בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף, שֶׁיִּשְׁחַט אוֹתָם תְּחִלָּה כָּרָאוּי, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ הֶתֵּר אֶלָּא בִּזְבִיחָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יב כא וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְגוֹ'. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי כאן מַה מֻקְדָּשִׁים בִּשְׁחִיטָה, אַף חֻלִּין בִּשְׁחִיטָה. כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל הַוֶּשֶׁט וְעַל הַגַּרְגֶּרֶת, וְעַל רֹב אֶחָד בָּעוֹף, וְעַל רֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁיִּהְיֶה כֵּן בְּמַשְׁמַע הַכָּתוּב, אֶלָּא שֶׁהַצִּוּוּי הַזֶּה בָּאָה הַקַּבָּלָה עָלָיו שֶׁהָיָה כֵּן שֶׁנִּצְטַוָּה בְּכָל עִנְיַן הַשְּׁחִיטָה, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ, בְּסַכִּין, וְשִׁעוּר מְקוֹם הַשְּׁחִיטָה בַּוֶּשֶׁט וּבְקָנֶה, וּשְׁאָר הָעִנְיָנִים. וְאַף עַל פִּי חולין כז ב שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב רַק בָּקָר וָצֹאן, יָדַעְנוּ שֶׁהַחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה, שֶׁהַכָּתוּב הִקִּישָׁן, דִּכְתִיב בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁים דברים יב כב אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ. וְהָעוֹף גַּם כֵּן צָרִיךְ שְׁחִיטָה שם כז, א דְּאִתַּקַּשׁ לִבְהֵמָה, דִּכְתִיב ויקרא יא מו זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף. אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים דִּקְדְּקוּ וְהַקַּבָּלָה שֶׁמְּסַיַּעְתָּם, דְּמִכֵּיוָן שֶׁהִטִּילוֹ הַכָּתוּב לָעוֹף בֵּין בְּהֵמָה שֶׁצְּרִיכָה שְׁחִיטָה לְדָגִים שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁחִיטָה דִּכְתִיב זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכָל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם, שֶׁבִּשְׁחִיטַת סִימָן אֶחָד דַּי לְךָ. וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר שֶׁאֵין שְׁחִיטָה בְּדָגִים? דִּכְתִיב בְּהוּ במדבר יא כב אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם, בַּאֲסִיפָה בְּעָלְמָא, בֵּין שֶׁהֵם נֶאֱסָפִין חַיִּים אוֹ אֲפִלּוּ מֵתִים. וְכֵן כָּל מִין חָגָב אֵין לוֹ שְׁחִיטָה כריתות כא ב, שֶׁבָּהֶן כָּתוּב גַּם כֵּן לְשׁוֹן אֲסִיפָה כְּמוֹ בְּדָגִים, דִּכְתִיב אֹסֶף הֶחָסִיל. ישעיה לג, ד וְעוֹד דְּבָתַר דָּגִים אַדְכְּרִינְהוּ קְרָא בְּסוֹף סֵדֶר בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי, שֶׁנֶּאֱמַר זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכָל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם, אֵלּוּ דָּגִים, וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ, אֵלּוּ חֲגָבִים, וְעוֹד דְּקַשְׂקַשִּׂין אִית לְהוּ בְּגוּפָן כְּדָגִים. כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּסוֹף סֵדֶר צַו בְּאִסּוּר דָּם מצוה קמח, וּבְרֹאשׁ אַחֲרֵי מוֹת מִצְוָה דְּכִסּוּי הַדָּם מצוה קפז, בְּעִנְיַן הַהַרְחָקָה שֶׁהִרְחִיקָה מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה דַּם כָּל בָּשָׂר מָה שֶׁיָּדַעְתִּי. וְאוֹמַר גַּם כֵּן עַל צַד הַפְּשָׁט, כִּי מִצְוַת הַשְּׁחִיטָה הִיא מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ כִּי מִן הַצַּוָּאר יֵצֵא דַּם הַגּוּף יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת הַגּוּף, וְלָכֵן נִצְטַוִּינוּ לְשָׁחֳטוֹ מִשָּׁם טֶרֶם שֶׁנֹּאכְלֵהוּ, כִּי מִשָּׁם יֵצֵא כָּל דָּמוֹ, וְלֹא נֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. וְעוֹד נֹאמַר בְּטַעַם הַשְּׁחִיטָה מִן הַצַּוָּאר וּבְסַכִּין בָּדוּק, כְּדֵי שֶׁלֹּא נְצַעֵר בַּעֲלֵי הַחַיִּים יוֹתֵר מִדַּאי, כִּי הַתּוֹרָה הִתִּירָן לָאָדָם לְמַעֲלָתוֹ לִזּוֹן מֵהֶם וּלְכָל צְרָכָיו וְלֹא לְצַעֲרָן חִנָּם. וּכְבָר דִּבְּרוּ חֲכָמִים הַרְבֵּה בְּאִסּוּר צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים בְּבָבָא מְצִיעָא לב, א וְשַׁבָּת קכח, ב אִם הוּא בְּאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא, וְהֶעֱלוּ לְפִי הַדּוֹמֶה שֶׁאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא הוּא עי' רמב"ם הל' רוצח פי"ג הי"ג. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין ט, א שֶׁחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הֵם שֶׁמַּפְסִידִין הַשְּׁחִיטָה אִם אֵרַע אֶחָד מֵהֶן בַּשְּׁחִיטָה, וְאֵלּוּ הֵן שְׁהִיָּה, דְּרָסָהּ, חֲלָדָה, הַגְרָמָה וְעִקּוּר. עִנְיַן הַשְּׁהִיָּה הוּא כְּגוֹן אַחַר שֶׁהִתְחִיל לִשְׁחֹט הַוֶּשֶׁט וְקֹדֶם שֶׁנִּשְׁחַט רֻבּוֹ פָּסַק מִלִּשְׁחֹט, אִם שָׁהָה בְּהַפְסָקָה זוֹ כְּשִׁעוּר שְׁחִיטָה אַחֶרֶת שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. פֵּרוּשׁ כְּדֵי שְׁחִיטַת הָעוֹר וְהַסִּימָנִים שֶׁל בְּהֵמָה אַחֶרֶת כְּמוֹתָהּ, וּכְדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה דַּקָּה לָעוֹף. וְיֵשׁ מַחְמִירִין, שֶׁאֵין הַשִּׁעוּר אֶלָּא כְּדֵי שְׁחִיטַת רֹב הַסִּימָנִים בִּבְהֵמָה וְרֹב אֶחָד בְּעוֹף, אֲבָל הַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין רָעָה דהינו קהה אֲפִלּוּ הוֹלִיךְ וְהֵבִיא כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, זוּלָתִי אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא אוֹתוֹ אַחַר שֶׁשָּׁחַט בִּבְהֵמָה רֹב סִימָן אֶחָד לְבַד, שֶׁאִם בְּאוֹתוֹ הַמִּעוּט הַנִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ הוֹלִיךְ וְהֵבִיא סַכִּין רָעָה כְּשִׁעוּר שְׁהִיָּה שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. וְעִנְיַן הַדְּרָסָה רמב"ם שחיטה פ"ג הי"א הוּא מִי שֶׁדָּרַס הַסַּכִּין בְּעֵת הַשְּׁחִיטָה כְּמוֹ שֶׁחוֹתְכִין הַצְּנוֹן, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא הוֹלִיךְ וְהֵבִיא הַסַּכִּין, בְּעִנְיָן זֶה שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. וְעִנְיַן חֲלָדָה הוּא, שֶׁקִּבַּלְנוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹחֲטִין, צָרִיךְ לַעֲמֹד הַסַּכִּין מְגֻלֶּה, וּמִפְּנֵי כֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ל, ב שֶׁאִם הִטְמִין הַסַּכִּין תַּחַת סִימָן הָאֶחָד וְשָׁחַט הַשֵּׁנִי שם הל' ט י, אוֹ אֲפִלּוּ טָמַן אוֹתוֹ תַּחַת הָעוֹר וְשָׁחַט הַסִּימָנִין, אוֹ אֲפִלּוּ תַּחַת הַצֶּמֶר הַמְּסֻבָּךְ, אוֹ אֲפִלּוּ תַּחַת מַטְלִית דְּבוּקָה הַרְבֵּה בַּצַּוָּאר, הַשְּׁחִיטָה פְּסוּלָה. אֲבָל אִם אֵינָהּ דְּבוּקָה הַרְבֵּה אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּכָךְ. וְעִנְיַן הַגְרָמָה הוּא שֶׁקִּבַּלְנוּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁחִיטָה הִיא מִן הַצַּוָּאר, גְּבוּלִים יְדוּעִים הֵם בַּצַּוָּאר שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בָּהֶן, וְלֹא לְמַטָּה מֵאוֹתוֹ גְּבוּל וְלֹא לְמַעְלָה. וּגְבוּל מְקוֹם הַשְּׁחִיטָה בַּקָּנֶה, הוּא מִשִּׁפּוּי כּוֹבַע וּלְמַטָּה שם יט, א עַד רֹאשׁ הַכְּנָפַיִם הַקְּטַנִּים שֶׁל רֵאָה, לֹא עַד עִקָּרָן שֶׁל כְּנָפַיִם שֶׁמְּחֻבָּרִים בָּרֵאָה, אֶלָּא עַד רֹאשָׁן. וְשִׁעוּר זֶה, הוּא, כָּל מָקוֹם מִן הַצַּוָּאר שֶׁהַבְּהֵמָה פּוֹשֶׁטֶת אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רוֹעָה כְּדַרְכָּהּ בְּלֹא אֹנֶס, וּבַוֶּשֶׁט שם מד א מַנִּיחַ לְמַעְלָה כְּדֵי תְּפִיסַת יָד, וּלְמַטָּה, שִׁעוּרוֹ עַד הַמָּקוֹם שֶׁהַוֶּשֶׁט מַשְׂעִיר, כְּלוֹמַר, שֶׁעוֹמֵד שָׁם פְּרָצוֹת פְּרָצוֹת כִּדְמוּת הַכָּרֵס, וּפֵרוּשׁ תְּפִיסַת יָד, יֵשׁ אוֹמְרִים עי' רש"י ותוס' שם שֶׁהוּא כְּדֵי שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּדֵי שֶׁיִּתְפֹּס בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַצַּוָּאר, וְזֶהוּ שִׁעוּר רֹחַב אֶצְבַּע. וְשִׁעוּר זֶה הוּא בִּבְהֵמָה וְחַיָּה, אֲבָל בְּעוֹף הַכֹּל לְפִי גָּדְלוֹ וְקָטְנוֹ. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא שם יט א, שֶׁמִּי שֶׁהִתְחִיל לִשְׁחֹט בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה בַּקָּנֶה, וְשָׁחַט שְׁלִישׁ וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיא הַסַּכִּין מִמְּקוֹם הַשְּׁחִיטָה, דְּהַיְנוּ לְמַעְלָה מִשִּׁפּוּי כּוֹבַע, וְחָתַךְ בּוֹ שְׁלִישׁ, וְאַחַר כֵּן חָזַר הַסַּכִּין בִּמְקוֹם הַשְּׁחִיטָה וְשָׁחַט בּוֹ שְׁלִישׁ, שֶׁזּוֹ הַשְּׁחִיטָה פְּסוּלָה, דִּלְעוֹלָם בָּעֵינַן בְּדִין זֶה שֶׁל הַגְרָמָה, שֶׁיְּהֵא רֹב מִיתַת הַבְּהֵמָה בִּשְׁחִיטָה, וּבִשְׁעַת יְצִיאַת הַחַיּוּת מִמֶּנָּה דְּהַיְנוּ שְׁלִישׁ אֶמְצָעִי, שֶׁיִּהְיֶה אָז רֻבּוֹ בִּשְׁחִיטָה, כָּל שֶׁהִיא כֵּן כְּשֵׁרָה, בְּעִנְיָן אַחֵר פְּסוּלָה. וְעִנְיָן זֶה שֶׁל הַגְרָמָה, אֵינוֹ נִמְצָא כִּי אִם בַּקָּנֶה וּלְמַעְלָה סָמוּךְ לְשִׁפּוּי כּוֹבַע, דְּאִלּוּ לְמַטָּה סָמוּךְ לְכַנְפֵי רֵאָה נְקוּבָתָהּ שָׁם בְּמַשֶּׁהוּ וְלֹא שַׁיָּךְ בָּהּ דִּין הִגְרִים שְׁלִישׁ כְּלָל. וְכֵן בַּוֶּשֶׁט בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה נְקוּבָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ וְלָא שַׁיָּךְ בֵּהּ דִּין הִגְרִים שְׁלִישׁ כְּלָל. כָּל רמב"ם שחיטה פ"ד ה"א מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלֶּה שֶׁהֵן פּוֹסְלִין הַשְּׁחִיטָה אֵינוֹ רַשַּׁאי לִשְׁחֹט, וְאִם שָׁחַט אָסוּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם אַחַר שֶׁשָּׁחַט שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אִם נִזְהַר בָּהֶן וְאָמַר הֵן הֵן, אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, דְּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדַע אוֹתָן מִתְּחִלָּה, שֶׁמָּא פָּשַׁע בָּהֶן וְאֵינוֹ זָכוּר כְּלָל. וּמִלְּבַד אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁזָּכַרְנוּ שֶׁצָּרִיךְ כָּל שׁוֹחֵט לָדַעַת חִיְּבוּנוּ חֲכָמִים עוֹד לָדַעַת דָּבָר חֲמִישִׁי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵהִלְכוֹת שְׁחִיטָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיָן זֶה תָּמִיד יָבוֹא בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְהַבְּהֵמָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה בַּדָּבָר, וְאִם לֹא יֵדַע אוֹתוֹ הַשּׁוֹחֵט יַאֲכִיל נְבֵלוֹת לַכֹּל, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ גַּם כֵּן בָּזֶה, כָּל טַבָּח שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְהוּא הָאִסּוּר הַנִּקְרָא עִקּוּר, וְעִנְיָנוֹ הוּא שֶׁנֶּעֶקְרוּ הַקָּנֶה וְהַוֶּשֶׁט שְׁנֵיהֶם אוֹ אֶחָד מֵהֶם מִמְּקוֹם חִבּוּרָן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בַּלֶּחִי וּבַבָּשָׂר שֶׁעָלָיו וְנֶעֶקְרוּ מִשָּׁם לְגַמְרֵי, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא נֶעֶקְרוּ לְגַמְרֵי אֶלָּא שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ רֻבָּם הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. וְהוּא דְּאִפְּרוּק אִפָּרוֹקֵי חולין מד, א, כְּלוֹמַר, כְּשֶׁאָנוּ אוֹסְרִין אוֹתָהּ כְּשֶׁנִּדַּלְדְּלוּ רֻבָּן, כְּלוֹמַר, שֶׁיִּהְיֶה הַדִּלְדּוּל כָּאן וְכָאן, דְּכָל שֶׁהוּא כְּעִנְיָן זֶה אֲפִלּוּ מָה שֶׁמְּחֻבָּר מֵהֶן אֵינוֹ חִבּוּר יָפֶה, וַהֲרֵי הֵן נֶחְשָׁבִים כַּעֲקוּרִים לְגַמְרֵי, אֲבָל אִם נִדַּלְדֵּל הַסִּימָן בְּצַד אֶחָד, כְּלוֹמַר, שֶׁנִּפְסַק וְנֶעֱקַר מִן הַלֶּחִי בְּמָקוֹם אֶחָד לְבַד, אֲפִלּוּ נֶעֱקַר מִמֶּנּוּ רֻבּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָעִקּוּר אֵינוֹ אֶלָּא בְּמָקוֹם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּרֹב הַסִּימָן וְלֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ אֶלָּא הַמִּעוּט מְחֻבָּר חִבּוּר קַיָּם, אוֹתוֹ מִעוּט מַצִּיל, וּכְשֵׁרָה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁנַּכְשִׁיר אוֹתוֹ הֵיכָן שֶׁהַסִּימָן כֻּלּוֹ מְחֻבָּר אֶל הַבָּשָׂר שֶׁבַּלֶּחִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמַם הַלֶּחִי וְנִטַּל לְגַמְרֵי מִמְּקוֹם חִבּוּרוֹ בְּרֹאשׁ חִבּוּר הַבָּשָׂר עִם הַסִּימָן, מַצִּיל, נִמְצָא שֶׁהָעִקּוּר הָאוֹסֵר, הוּא כְּשֶׁנֶּעֶקְרוּ הַסִּימָנִים בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה בְּרֻבָּן, אֲבָל בְּכָל עִנְיָן בְּמָקוֹם אֶחָד, אֵין אִסּוּר הָעִקּוּר אוֹסֵר. וְעִקּוּר זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, אֵינוֹ עוֹשֶׂה הַבְּהֵמָה טְרֵפָה, אֲבָל כָּךְ לָמַדְנוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, שֶׁסִּימָנִין עֲקוּרִים אֵינָם בְּנֵי שְׁחִיטָה, כְּלוֹמַר שֶׁמִּצְוַת הַשְּׁחִיטָה לֹא הָיְתָה בְּסִימָנִין שֶׁהֵן עֲקוּרִים, וּלְפִיכָךְ הַשּׁוֹחֵט בְּסִימָנִין עֲקוּרִים הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא שָׁחַט וּכְאִלּוּ שֶׁמֵּתָה הַבְּהֵמָה מֵאֵלֶיהָ שֶׁהִיא נְבֵלָה. וְעוֹף אַף עַל פִּי שֶׁהֻכְשְׁרוּ בְּסִימָן אֶחָד כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כָּל זְמַן שֶׁנֶּעֱקַר הָאֶחָד קֹדֶם שֶׁשָּׁחַט הָאַחֵר אֵין הַשְּׁחִיטָה מַתִּירָה אוֹתוֹ וְאָסוּר, כָּךְ לָמַדְנוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. אֵלּוּ חֲמִשָּׁה הֲלָכוֹת שֶׁזָּכַרְתִּי, שֶׁהֵן שְׁהִיָּה, דְּרָסָהּ, חֲלָדָה, הַגְרָמָה וְעִקּוּר, צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לֵדַע אוֹתָם לִהְיוֹת בָּקִי בָּהֶן קֹדֶם שֶׁיִּשְׁחַט, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶם וְשָׁחַט אָסוּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וַאֲפִלּוּ נִשְׁאַל אַחֲרֵי כֵן וְאָמַר בָּרִי לִי שֶׁשָּׁחַטְתִּי כָּרָאוּי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ כְּלָל. וְגַם כֵּן צָרִיךְ לָדַעַת רמב"ם שחיטה פ"א הכ"ג כָּל הָרוֹצֶה לִשְׁחֹט, עִנְיַן בְּדִיקַת הַסַּכִּין שֶׁהִצְרִיכוּ חֲכָמִים לִבְדֹּק אוֹתוֹ עִם הַצִּפֹּרֶן וְעִם הַבָּשָׂר וּבְשָׁלֹשׁ רוּחוֹתֶיהָ שֶׁל סַכִּין, וְאִם נַרְגִּישׁ בּוֹ פְּגִימָה אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהִיא הַשְּׁחִיטָה אֲסוּרָה. וּמֻתָּר לִשְׁחֹט בְּכָל דָּבָר שֶׁחוֹתֵךְ יָפֶה וְאֵין בּוֹ פְּגִימָה כְּלָל, וְאִם נִמְצֵאת הַסַּכִּין פְּגוּמָה אַחַר הַשְּׁחִיטָה, נֹאמַר שֶׁבָּעוֹר נִפְגְּמָה, וְהַסִּימָנִין נִשְׁחֲטוּ בְּסַכִּין פָּגוּם, וְזֶה נֹאמַר הֵיכָא שֶׁלֹּא נִשְׁבְּרוּ עֲצָמוֹת בְּאוֹתוֹ סַכִּין אַחַר שְׁחִיטָה, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נָגַע הַסַּכִּין בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּפָּגֵם בּוֹ, אֲבָל אִם יָדַעְנוּ בְּוַדַּאי שֶׁנָּגַע הַסַּכִּין אַחַר שְׁחִיטָה בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהִפָּגֵם בּוֹ תָּלֵינַן פְּגִימָתוֹ בְּאוֹתוֹ דָּבָר, וְכָל זְמַן שֶׁיִּסְתַּפֵּק לָנוּ אִם נָגַע בְּדָבָר הַפּוֹגֵם אוֹתוֹ אִם לָאו תָּלֵינַן בָּעוֹר, זֶהוּ הַנִּרְאֶה יָפֶה בִּפְלֻגְתָּא דְּרַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא בְּעִנְיָן זֶה בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא דְּחֻלִּין שם י, א. וְדִין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ג, ב שֶׁכָּל הַמָּצוּי אֵצֶל שְׁחִיטָה מַחְזִיקִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא מֻמְחֶה, וַאֲפִלּוּ הוּא בְּפָנֵינוּ אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְבָדְקוֹ, דְּסָמְכִינַן אַחֶזְקָתֵהּ. וּמִן הַמְּפָרְשִׁים שֶׁאָמְרוּ, שֶׁאִם יֶשְׁנוֹ לְפָנֵינוּ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין בִּשְׁנֵי פְּרָקִים רִאשׁוֹנִים י"ד מסי' א' עד כח. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁאַף הַנְּקֵבוֹת מֻזְהָרוֹת שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִבְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף אֶלָּא אַחַר שְׁחִיטָה הָרְאוּיָה, וּרְשׁוּת יֵשׁ לָהֶן לִשְׁחֹט וּשְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה לְכָל אָדָם, אִם יוֹדְעוֹת הִלְכוֹת שְׁחִיטָה וּבְקִיאוֹת בָּהֶן. וַאֲפִילּוּ שְׁחִיטַת הַקְּטַנִּים, אָמְרוּ חֲכָמִים ריש חולין שֶׁכְּשֵׁרָה כָּל זְמַן שֶׁאָדָם גָּדוֹל וּבָקִי בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה רוֹאֶה אוֹתָן שׁוֹחֲטִין כָּרָאוּי, אֲבָל הִזְהִירוּנוּ חֲכָמִים שם יב, א שֶׁלֹּא נִמְסֹר לָהֶם לִשְׁחֹט לְכַתְּחִלָּה, לְפִי שֶׁהֵם מוּעָדִים לְקַלְקֵל מִפְּנֵי מִעוּט דַּעְתָּם, וְיִמָּצֵא הֶפְסֵד בַּדָּבָר. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא נִזְהַר מִלֶּאֱכֹל בְּשַׂר בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁאֵרַע בָּהֶן אֶחָד מִן הַחֲמִשָּׁה פְּסוּלִין שֶׁזָּכַרְנוּ, אוֹ שֶׁנִּשְׁחֲטָה גַּם כֵּן בְּסַכִּין שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו דְּלֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, וְלוֹקֶה בַּאֲכִילַת כַּזַּיִת מֵהֶן, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסֵדֶר זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם מצוה תעב. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק שֵׁנִי דְּחֻלִּין לב, א כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ נְבֵלָה. כְּלוֹמַר כָּל זְמַן שֶׁנִּפְסְלָה הַבְּהֵמָה בִּמְקוֹם שְׁחִיטָתָהּ, דְּהַיְנוּ הַסִּימָנִין, כְּגוֹן שֶׁאֵרַע בָּהֶן אֶחָד מִן הַחֲמִשָּׁה פְּסוּלִין שֶׁזָּכַרְנוּ, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן בְּסַכִּין שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק, הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת נְבֵלָה. וְכֹל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ כָּרָאוּי וְדָבָר אַחֵר גּוֹרֵם לָהּ לְהִפָּסֵל, הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה, כְּלוֹמַר, אִם לֹא אֵרַע שׁוּם פְּסוּל בְּעִנְיַן הַשְּׁחִיטָה, בִּבְדִיקַת הַסַּכִּין, וּבַסִּימָנִין, אֶלָּא שֶׁדָּבָר אַחֵר גּוֹרֵם לָהּ לְהִפָּסֵל, כְּגוֹן שֶׁנִּטְרְפָה בְּאֶחָד מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה טַרְפֻיּוֹת הַיְּדוּעִים שֶׁזָּכַרְתִּי לְמַעְלָה מצוה עג הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת טְרֵפָה, כְּלוֹמַר, וְלוֹקִין עַל זוֹ מִשּׁוּם טְרֵפָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם מַלְקוּת אִכָּא, נָפְקָא לַן מִנַּהּ לְעִנְיַן הַתְרָאָה. וְזֶה שֶׁשָּׁנִינוּ כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ נְבֵלָה, אֵין הָעִנְיָן שֶׁעִקַּר הַנְּבֵלָה הַנִּזְכֶּרֶת בַּכָּתוּב תִּהְיֶה הַמִּתְנַבֶּלֶת בִּשְׁחִיטָתָהּ, דְּוַדַּאי נְבֵלָה סְתָם תִּקָּרֵא בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה מֵאֵלֶיהָ מֵחֲמַת חֹלִי אוֹ בְּאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁתָּמוּת, אֲבָל בַּעַל הַמִּשְׁנָה בָּא לְלַמֵּד, שֶׁכֹּל שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה כָּרָאוּי כְּמֵתָה מֵאֵלֶיהָ הִיא חֲשׁוּבָה.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »