ספר מצוות קטן, רמזים קצ״ג

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

193 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות לולב פ"ז סמ"ג עשין סימן מד: טור א"ח סימן תרנא: ליטול לולב דכתיב ויקרא כ״ג:מ׳ ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ואע"פ שצריך שיהא עם הלולב אתרוג והדס וערבה ומעכבין זה את זה מ"מ אין מברכין אלא על הלולב מפני שהוא גבוה במינו: בברכו' הלולב יוצא ידי כולם כיון שכולם מצוה אחת וכל אלו גזולי' פסולי': בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ויבשין כמו כן : ושאולין פסולים בי"ט הראשון דבעינן לכם משלכם אבל בשאר ימי' מותר מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. ויש אוסרין אפילו בשאר ימים לצאת בגזול דכתיב שונא גזל בעולה נקטם ראשו פסול נפרצו עליו כי חופי' פסול נפרדו עליו כשר: לולב שכפוף ראשו או קווץ או סדוק או חרות פסול ולולב דסליק בחד הוצא פסול כרב נחלקה התיומה נעשת כמי שנטלה ופסולה פר"שי שתי העליונים ששם השדרה כלה ור"ח ורב אלפס והרמב"ם פי' כל העלין קרויין תיומת. ולול' שאין ראשו של עלה מגיע לעיקרו של זה פסול ושיעור הדם וערבה עשר אצבעות בגודל: נשרו רוב עלין של הדס אם נשתיירו בו ג' בדי עלין לחים כשר היו ענביו מרובין מעליו אם ירקות הם מין הדס הם וכשר ואם שחורות או אדומות הם פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין אותו ביום טוב: אתרוג שנטלה פיטמתו פסול: עוקצו כשר: ופירש הרב ר"י אלפס והר"י בר יקר פיטמתו היינו חוטמו: ועוקצו הוא שקורין זנב אבל ר"י הלוי פירש פטמתו זה שנכנס מן הזנב בתוך האתרוג: ועוקצו אותו שאינו נכנס לתוכו: ואנו הולכים כדברי שניהם להחמיר: ניקב וחסר כל שהוא פסול פירש רש"י דחדא מלתא היא דאילו נקב בלי חסרון כשר וניקב נקב מפולש איש בו חסרון קאי עלתה חזזית על רובו פסול על מיעוטו כשר וה"מ במקום א' אבל בשני' וג' מקומו' אפילו במיעוטו פסול משו' דמיחזי כמנומר : אתרוג תפוח כבוש שלוק פסול: כושי לבני ארץ ישראל פסול: ומנומר והעשוי ככדור והתיום וגדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת כולם פסולי' אתרוג הבוסר: קטן כפול הלבן רבי עקיבא פוסל וחכמי' מכשירין: אתרוג שנקבוהו עכברים בי"ט ראשון פסול: מכאן ואילך כשר: הירוק ככרתי רבי יהודה פוסל וחכמים מכשירים ומסיק טעמ' משום דלא גמר פרי הוא והלכה כרבי יהוד' בשיעור אתרוג קטן שיהא כביצה ואתרוג גדול אפי' הוא גדול שצריך ליטלו בשתי ידיו כשר: וקיימ' לן כרבנן דלולב אין צריך אגד: אבל מצוה הוא משום זה אלי ואנוהו לפיכך אם אגדו בחוט או משיח' כשר: ואם הותר אגדו בי"ט אוגדו כאגודה של ירק כמו שאוגדין הירק והלכה דכרבא דאמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ומין במינו אינו חוצץ: ואתרוג של של מצוה מותר להריח בו: והדם של מצו' אסור להריח בו: ולולב בימין ואתרוג בשמאל והמשכים לצאת לדרך וכבר עלה עמוד השחר מביאין לו לולב ומנענע ומנענעים בהודו תחל' וסוף ובאנא השם הושיעה נא ונהגו רבותינו על פי הירושל' לנענע ג' נענועים על כל דבר ודבר וניענוע זו היא הולכה והובאה לד' רוחות ומעלה ומוריד וכיון דצריך שלש כחות על כל דבר ודבר א"כ צריך שלשים וששה כוחות. העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב ורוב בני אדם מברכין שהחיינו בשעת נטילה לפי שאחרים מתקנין להם וביו"ט שני אין מברכין שהחיינו: ואתרוג בשמיני ספק שביעי אסור תשיעי ספק שמיני מותר מה שאין כן בסוכה הפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים כל אחד יוצא בו ואוכלו למחר: ואמר ר' זירא לא ליקני איניש לוליבא לינוקא ביום טוב ראשון לפי שלא יוכל עוד להקנותו. אבל לגדול מקנה על מנת להחזיר. החזירו יצא. לא החזירו לא יצא. ואין צריך תנאי כפול. דגלוי מלתא בעלמא הוא. ואחים שקנו אתרוג בתפיסת הבית אם יכול לאכלו יצא בו. וכן שותפין. וכשהקהל קונין אתרוג יחד מקנין אותו לאחד מהם בקנין גמור ואח"כ מקנה לכל אחד במתנה על מנת להחזיר קטן היודע לנענע חייב בלולב. ואין נוטלין לולב בשבת משום גזירה דרבה דאמר אין נוטלין לולב בשבת שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים: נשלמו העשיין התלוין ביד ובזמן ואלה הלאוין

193 ספר מצוות גדול פתח ↗

אמור ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:

193 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְלוּלָב

1 ואלו מצות התלוים בזמן ביד: ליטול לולב דכתיב ולקחתם לכם. ויקרא כג נשלמו העשה התלוי ביד ובזמן

193 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

ליטול לולב, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים" ויקרא כג,מ.

193 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת נְטִילַת לוּלָב – מִצְוַת לוּלָב, שֶׁנִּקַּח בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת בְּיָדֵינוּ, פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפּוֹת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נַחַל, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כג מ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וְכַפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּבָא הַפֵּרוּשׁ סוכה לה א כִּי פְּרִי עֵץ הָדָר זֶה הָאֶתְרוֹג וְכַפֹּת תְּמָרִים הוּא הַלּוּלָב, וְנִכְתַּב כַּפַּת חָסֵר וָי"ו, לְרַמֵּז שֶׁהַחִיּוּב שֶׁנִּקַּח לוּלָב אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה אוֹ יוֹתֵר וַעֲנַף עֵץ עָבֹת הוּא הַהֲדַס, וְעַרְבֵי נַחַל הִיא הָעֲרָבָה הַיְּדוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. הַקְדָּמָה. כְּבָר כָּתַבְתִּי לְךָ בְּנִי כַּמָּה פְּעָמִים בַּמֶּה שֶׁקָּדַם, שֶׁהָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה תָּמִיד, וְרַעְיוֹנָיו וְכָל עֶשְׁתֹּנֹתָיו נִתְפָּשׂוֹת אַחֲרֵי פֹּעַל יָדָיו, אִם טוֹב וְאִם רָע. וְעַל כֵּן כִּי רָצָה הַמָּקוֹם לְזַכּוֹת אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּחַר הִרְבָּה לָהֶם מִצְוֹת לִהְיוֹת נַפְשָׁם מִתְפַּעֶלֶת בָּהֶן לְטוֹבָה תָּמִיד כָּל הַיּוֹם. וּמִכְּלַל הַמִּצְוֹת שֶׁצִּוָּנוּ לְהַתְפִּישׂ מַחְשַׁבְתֵּנוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּטָהֳרָה, הִיא מִצְוַת הַתְּפִלִּין לִהְיוֹתָן מֻנָּחוֹת כְּנֶגֶד אֶבְרֵי הָאָדָם הַיְּדוּעִים בּוֹ לְמִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל, וְהֵם הַלֵּב וְהַמֹּחַ, וּמִתּוֹךְ פָּעֳלוֹ זֶה, תָּמִיד יְיַחֵד כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו לְטוֹב, וְיִזְכּוֹר וְיִזָּהֵר תָּמִיד כָּל הַיּוֹם לְכַוֵּן כָּל מַעֲשָׂיו בְּיֹשֶׁר וּבְצֶדֶק. וּכְמוֹ כֵן מִצְוַת הַלּוּלָב עִם שְׁלֹשֶׁת מִינָיו מִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ הִיא, לְפִי שֶׁיְּמֵי הֶחָג הֵם יְמֵי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל כִּי הוּא עֵת אֲסִיפַת הַתְּבוּאוֹת וּפֵרוֹת הָאִילָן לַבַּיִת, וְאָז יִשְׂמְחוּ בְּנֵי אָדָם שִׂמְחָה רַבָּה, וּמִפְּנֵי כֵן נִקְרָא חַג הָאָסִיף. וְצִוָּה הָאֵל לְעַמּוֹ לַעֲשׂוֹת לְפָנָיו חַג בְּאוֹתָהּ הָעֵת לְזַכּוֹתָם לִהְיוֹת עִקַּר הַשִּׂמְחָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבִהְיוֹת הַשִּׂמְחָה מוֹשֶׁכֶת הַחֹמֶר הַרְבֵּה וּמְשַׁכַּחַת מִמֶּנּוּ יִרְאַת אֱלֹהִים, בָּעֵת הַהִיא צִוָּנוּ הַשֵּׁם לָקַחַת בֵּין יָדֵינוּ דְּבָרִים הַמַּזְכִּירִים אוֹתָנוּ כִּי כָּל שִׂמְחַת לִבֵּנוּ לִשְׁמוֹ וְלִכְבוֹדוֹ, וְהָיָה מֵרְצוֹנוֹ לִהְיוֹת הַמַּזְכִּיר מִין הַמְשַׂמֵּחַ כְּמוֹ שֶׁהָעֵת עֵת שִׂמְחָה, כִּי צֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִיו, וְיָדוּעַ מִצַּד הַטֶּבַע כִּי אַרְבַּעַת הַמִּינִין כֻּלָּם מְשַׂמְּחֵי לֵב רוֹאֵיהֶם. וְעוֹד יֵשׁ בְּאַרְבָּעָה מִינִין אֵלּוּ עִנְיָן אַחֵר, שֶׁהֵם דּוֹמִים לְאֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם הַיְּקָרִים עי' מדרש רבה ויקרא פ' ל' ומדרש תנחומא אמור אות יט. שֶׁהָאֶתְרוֹג דּוֹמֶה לַלֵּב, שֶׁהוּא מִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל, לִרְמֹז שֶׁיַּעֲבֹד בּוֹרְאוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְהַלּוּלָב דּוֹמֶה לַשִּׁדְרָה שֶׁהִיא הָעִקָּר שֶׁבָּאָדָם לִרְמֹז שֶׁיַּיְשִׁיר כָּל גּוּפוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ בָּרוּךְ הוּא, וְהַהֲדַס דּוֹמֶה לָעֵינַיִם, לִרְמֹז שֶׁלֹּא יָתוּר אַחַר עֵינָיו בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, וְהָעֲרָבָה דּוֹמָה לַשְּׂפָתַיִם, שֶׁבָּהֶן יִגְמֹר הָאָדָם כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּדִבּוּר, לִרְמֹז שֶׁיָּשִׂים רֶסֶן בְּפִיו וִיכַוֵּן דְּבָרָיו וְיִירָא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַף בְּעֵת הַשִּׂמְחָה. וְטַעַם שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בַּמְּדִינָה אֶלָּא יוֹם אֶחָד, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר הַשִּׂמְחָה, בְּיוֹם רִאשׁוֹן הוּא, וְאִם תִּשְׁאַל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל, לָמָּה לֹא הָיָה נִטַּל בּוֹ. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת כֻּלּוֹ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה במדבר ובה פ' כא אות כב ובמדרש הגדול שמות כט לו מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וכו'. כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, וּלְבַסּוֹף אָמַר לָהֶם עַכְּבוּ עִמִּי יוֹם אֶחָד, שֶׁקָּשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם, וּלְפִיכָךְ נִקְרָא עֲצֶרֶת, וְאִם כֵּן אֵין צָרִיךְ זִכָּרוֹן אַחֵר. וְחַג הַפֶּסַח אֵין צָרִיךְ הַזְכָּרָה בַּלּוּלָב, שֶׁהֲרֵי מַצָּה וּמָרוֹר וְגוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח בֵּין יָדָיו, וְעוֹד שֶׁאֵינוֹ זְמַן שִׂמְחָה כְּמוֹ חַג הָאָסִיף, וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת גַּם כֵּן אֵין צָרִיךְ הַזְכָּרָה אַחֶרֶת, כִּי עִקַּר הָרֶגֶל אֵינוֹ אֶלָּא מִצַּד מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, וְהִיא זִכְרוֹנֵנוּ הַגָּדוֹל לְיַשֵּׁר כָּל אָרְחוֹתֵינוּ. זֶהוּ הַנִּרְאֶה לִי בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ עַל צַד הַפְּשָׁט, וְהֶאֱמַנְתִּי כִּי יֵשׁ אֶל הַמְקֻבָּלִים סוֹדוֹת נִפְלָאִים בְּמִצְוַת הַלּוּלָב וּשְׁלֹשֶׁת הַמִּינִים. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מנחות כז א שֶׁאַרְבָּעָה מִינִין אֵלּוּ, מִצְוָה אַחַת הֵן וּמְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, בְּשֶׁאֵין לוֹ, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ וּנְטָלָן בָּזֶה אַחַר זֶה יָצָא, דְּקַיְמָא לַן לוּלָב אֵין צָרִיךְ אֶגֶד תוס' שם ד"ה לא שנו בשם בה"ג. וְנוֹטְלִין לוּלָב אֶחָד, וְאֶתְרוֹג אֶחָד, וּשְׁנֵי בַּדֵּי עֲרָבָה, וּשְׁלֹשָׁה בַּדֵּי הֲדַס כָּשֵׁר, כְּלוֹמַר, שֶׁיִּהְיוּ עָלָיו, עֲשׂוּיִין תְּלָתָא תְּלָתָא בְּקִינָּא כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא סוכה לב, ב, וְלָזֶה רָמַז הַכָּתוּב כְּשֶׁקְּרָאוֹ עָבוֹת. וְשִׁעוּר אָרְכוֹ שֶׁל לוּלָב לְכָל הַפָּחוֹת אַרְבָּעָה טְפָחִים, וַהֲדַס וַעֲרָבָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁהֵן עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת בְּגוּדָל, וְשִׁעוּר אֶתְרוֹג אֵין פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה. וְדִין הַדְּבָרִים שֶׁהַלּוּלָב וְהָאֶתְרוֹג וְהָעֲרָבָה וְהַהֲדַס נִפְסָלִין בָּהֶן סוכה כט לד, וְדִין שֻׁתָּפִין שֶׁקָּנוּ אֶתְרוֹג בְּשֻׁתָּפוּת אוֹ אַחִים שֶׁקָּנוּהוּ מִתְּפִיסַת הַבַּיִת ב"ב קלז ב, שֶׁאִם קָנוּהוּ עַל דַּעַת לָצֵאת בּוֹ יוֹצְאִין בּוֹ כָּל אֶחָד מֵהֶם וְאֵין צְרִיכִין זְכִיָּה זֶה מִזֶּה, כֵּן הוֹרוּ לָנוּ מוֹרֵינוּ, יִשְׁמְרֵם אֵל. וְדִינֵי הַנִּעְנוּעַ שם לח א שֶׁהַחִיּוּב לְהוֹלִיךְ וּלְהָבִיא וּלְהַעֲלוֹת וּלְהוֹרִיד, וְהָעִנְיָן, לְעוֹרֵר הַנֶּפֶשׁ שֶׁתִּזְכֹּר בְּעֵת הַשִּׂמְחָה כִּי הַכֹּל לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִמַּעְלָה עַד מַטָּה וְאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁהַכֹּל נִכְלָל בָּזֶה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וְלֹא בִּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא נָטַל אַרְבָּעָה מִינִין אֵלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁלֹּא חָל בְּשַׁבָּת בְּכָל מָקוֹם, וְכֵן בְּכָל שִׁבְעָה בַּמִּקְדָּשׁ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיָה נִטָּל בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »