ספר מצוות קטן, רמזים קפ״ה

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

185 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות יבום וחליצה פ"א ופ"ד סמג עשין סימן כב טור א"ה סימן קסט. לחלוץ ליבמה דכתיב דברים כ״ה:ט׳ וחלצה נעלו מעל רגלו ויבררו שלש' דיינים ויוסיפו עוד שנים לפרסם הדבר וצריך שלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה ויאמרו נלך למקום פלוני דכתיב השערה וילכו וישבו שם היבם והיבמה יעמדו לכתחלה כעין בעלי דינין אבל בדיעבד אם ישבו כשרה וישאלו אם יש ג' חדשים ממית' בעלה וידעו אם זה אחיו של מת מאביו ואם היה בעולמו ואם זאת אשתו של מת ואפילו קרוב ואפילו אשה נאמנים וצריך שלא יהא אחד מן הדייני' גר אע"פ שבדיני ממונו' אם הית' אמו מישראל כשר: ויחקרו אם זה היבם מי"ג שנה ויו' א': ואם היבמה מי"ב שנה ויום אחד: ואם הוחזקו בשכנים ואפי' מפי נשים סגי כדאמרינן בכתובות הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה עליה משום נדה אלמא על יד חזקה דשכנות נשים מחזקי' לה בודאי: ויחקרו אם יש להם סימני' כגון שערות שבערוה או הסימני' של מעלה: באיש שערו' בכל מקום חוץ מן הזקן:באשה הדדין שוכבין או מוטין. והבדיקה של הנער' יכולה להיו' ע"פ נשים כיון שהוחזקה גדולה בשנים: ואם אין סימנים לאיש עד עשרים שנה ונולדו בו סימני סריס אינו חולץ ואינו מייבם: ואם לא נולדו בו סימני סריס ממתינין לו עד רוב שנותיו וכן האשה אם לא הביאה ב' שערות והיא בת עשרים שנה ונולדו בה סימני איילונית דינה כזכר ואחר כך ישאלו אם אכלה היבמ' היום כי שמא תרוק האשה מחמת אכילה: ובעינן וירקה מעצמה לכך בעינן שתחלוץ קודם אכילה: וצריך שלא תרוק דם לבד אבל אם רוק ודם מעורבין יחד אין לחוש ואחר כך יאמרו בית דין ליבם את' חפץ לחלוץ או ליבם ונותני' לו עצה הוגנת ואם ירצה לחלוץ מביאין לו מנעל עור קשה של בהמה טהורה כגון פרה או עור כבש עב: וגם יהיה תפור מעור ומבחוץ: וצריך שיהיה לו רצועות מחוברות. והרצועות יהיו לבנות כי כן הי' בימיהם: וגם קשרים שקורין נוי"ות ולולאות להכניס בהם הקשר : וצריך לכתחלה שיהא המנעל שלו ושל ימין וצריך ליתנו ברגל של ימין אבל בשמאל פסול ואפילו איטר וצריך ליתנו ברגלו יחף ולא על בתי שוקים דכתי' מעל ולא מעל דמעל: ומהאי טעמא נמי צריך שלא יהא ארוך עד למעלה מן הארכובה וצריך לקשור את הרצועות ויכניס הקשרים בלולאות למהוי חליצה אלימתא: ותאמר האשה בלשון הקדש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ולא תפסיק בלא אבה שלא ישמע אבה יבמי וכן לא יפסו' היבם בלא חפצתי לקחתה ואח"כ יאמ' האיש לא חפצתי לקחת' ויעמו' אצל הכותל או אצל עמוד שידחוק רגליו בארץ: ואחר כך מתיר האשה קשר הרצועה וקשרים מן הלולאות הכל בידה הימנית: ולא תהא שמאל מסייעתה כדאיתא בירושלמי: והיכא שאין לה יד חולצת בשיניה: ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל: והכל מעומד או מוט' אבל יושבת לא: ואחר כך רוקקת האשה רוק גדול הנראה לחמשה דיינין משעה שיוצא מפיה עד שיבא הרוק לפני היבם: ואם היא ארוכה והאיש גוץ וקלטתו הרוח קודם שיגיע כנגד פניו של איש צריכה לרוק פעם אחרת ואחר כך קוראה בל' הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה בית אחיו ונק' שמו בישראל בית חלוץ הנעל והעומדים אומרים שלשה פעמים חלוץ הנעל וצריך שיתכוונו שניהם להתיר אך מותר להטעותו ולומר לו ע"מ שתתן לך מאתי' ולא תתן: והיכ' שאין אנו יכולין להטעותו אומרים לו אם לא תשמע לחלוץ נשים חרם בינינו להבדל ממך עד שתחלוץ אך היבמה צריכה ללכת אחר היבם להתירה: ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו בהדיא עד שיחלוץ וכן אם אינו רוצה לא לחלוץ ולא ליבם: וכן אם הוא מאותן שכופין אותן להוציא ואם היתה היבמה איסור מצוה או איסור קדושה חולצת ולא מתיבמת ואיסור ערוה פטורה לגמרי: זה סדר דיני חליצה ומנעל מן הרב בעל הספר אבל זה סידור מרנא ורבנא הרב רבי פרץ שיחיה: מנעל צריך שיהא של עור ושלבהמה טהורה ומעור קשה מפרה או מתיש דומה לסנדל שלהם שהיה מעור שלוק. וכולו תפור מעור ותפור מבחוץ ולא מבפנים כדאמרינן בפרק במה אשה. וכיון שתפרו מבפני' הוה ליה מנעל ורצועות תפורות במנעל מעור בהמה טהורה הכל הרצועה והתפירה עצמה. ומחוברות באזנים כדאמרינן אף על גב דאית ביה חומרתא קטרי' ביה מיתנא אלמא מיתנא דהייני הרצועו' במקום החומרתא שהם הקרסים נוייא"לש בלע"ז וקרסים ולולאות הכל מבהמה טהורה. וטוב שלא יהו הלולאות מן האזן עצמה. כ"א רצועה קטנה מחוברת בראש האזנים וצריך שיהיה המנעל של ימין לכתחילה. וברגל של ימין גם בדיעבד וברגלו יחף: וצריך שיהיו אזניו קצרות שלא יגעו זו לזו כדי שיהיו הקרסים והלולאות שבהם תחובים על שוקו ממש. ולא על האזנים משום מעל דמעל. מכאן נראה דאין הלולאות מהאזנים עצמן. וכל שכן דבעינן שיהיו האזנים על שוקו ולא על סנדל דאז הוא ממש מעל דמעל. וכשקושר צריך שני קשרים זה על גב זה. ושיהיה לו עקב בולט קצת. ושפה תפורה ושנצי המנעל שחורות וכן הקרסים והלולאות אבל הרצועו' לבנות ולא יהיה שום לשון תחת הקרסים בין האזנים דאם כן הוי מעל דמעל וג' קרסים או שנים לכל הפחות ויתפרנו תפירות תכופות מעור וכשיבא לקשור הרצועות שהאחד באזן מכאן והשניה באזן מכאן יכרכם סביב האזנים ויקשרם על השוק ממש מבחוץ ולא על האזנים. עד כאן דין מנעל. הא לך דין חליצה. יבררו ג' דיינים בתחלה ויוסיפו עליהם עוד שנים להשלים חמשה. ולא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה. וכן לא יהיו הדיינים גרים לא מאב ולא מאם ויאמרו הדיינים נלכה למקום פלו'. וישאלו אם יש שלשה חדשים ממית' הבעל מלבד יום שמת ומלבד יום החליצה ועוד ישאלו אפי' לקרוב ואשה שזה היבם אחיו של מת מן האב שהיה בעל של זו היבמה. ואם היבם והיבמ' גדולים בשנים על פי חזקת שכנים קרובים ולא בעי' חזקת שכנים ראוים להעיד דאפי' על פי נשים שכינות חשיב כעדות ברורה מאנשים גמורים. כדאמרינן הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה. והתם על כרחיך על פי נשים כדקאמר שכנות. ועוד דהא מסיק דקא לבשה מאני נדותה דמסתמא לא ידעי בהא אלא הנשים. ועוד דאפילו מחלוק משמע דנשים דוקא הוא דידעי ושערות על פי נשים. ואם יש עדים גמורים מרבוי שערות לא בעי עדות שכינים בשנים. וצריך גומות עם השערות. ולפי שאין בקיאין בגומות צריך רבוי שערות גדולות שוכבות או דדין שוכבין. וצריך שלא תאכלה האשה בו ביום. ושישאל ליבם אי ניחא ליה לייבם או לחלוץ. ומלמדין אותו שהוא ישיב בלעז שאינו רוצה לייבם. ואז תאמר האשה בלשון הקדש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי בלא וא"ו. ואינו ולא אבה בוא"ו בתחלה: ותאמר ביחד לא אבה דלא תפסיק בין לא לאבה אלא תאמר לא אבה שתי תיבות יחד. והאיש כמו כן יאמר שתי תיבות יחד לא חפצתי לקחתה ויעמוד האיש אצל הכותל או יעמוד בעמוד או מוטה ולא יושב וידחוק רגלו בארץ ויתכוין להתירה ונגשה האשה מעומד או תכוף עצמה ולא מיושב ולא על ברכיה כדאמרינן מעומד ואפי' כפופה ומתיר האשה קשר הרצועה קודם ואח"כ הקרסים הכל בידה הימנית ותגביה את רגל היבם מן הארץ ותשמט המנעל חוץ מן העקב בימין בלא סיוע מן השמאל. ותחלוץ כל המנעל מן הרגל בימין. וירקה כנגד היבם רוק הנראה לדיינים משמע שיוצא מפיה עד דמטי נגד היבם. ואח"כ קוראה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל וכל העומדים שם אומרים שלשה פעמים חלוץ הנעל ובשעת הרקיקה תעמוד היבמה נגד היבם. שלמו דיני חליצה מלשון מורי הרב רבינו פרץ שי' נחזור לענין הספר. נשלמו העשיין התלויים בנישואין ואלו הן הלאוין:

185 ספר מצוות גדול פתח ↗

לחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר תצא וחלצה נעלו:

1 לחלוץ ליבמתו דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו. דברים כה שלמו העשיין התלוים בנישואין

185 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לחלוץ ליבם, שנאמר: "וחלצה נעלו מעל רגלו" דברים כה,ט.

185 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת חֲלִיצָה – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִהְיוֹת הַיְּבָמָה עי' ספהמ"צ עשה ריז חוֹלֶצֶת לַיָּבָם נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ כְּשֶׁלֹּא יִרְצֶה לִשָּׂא אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כה ט וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה הַזֹּאת הָיְתָה רְאוּיָה לְשַׁמֵּשׁ הָאִישׁ הַזֶּה תַּחַת אָחִיו, מִן הַטַּעַם שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה בְּמִצְוַת יִבּוּם, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה בָּהּ, צִוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁתַּעֲשֶׂה אֵלָיו מַעֲשֵׂה שִׁמּוּשׁ זֶה שֶׁל חֲלִיצַת נַעַל, שֶׁהוּא שִׁמּוּשׁ הָעֶבֶד הַקָּנוּי בְּפִרְסוּם לִפְנֵי בֵּית דִּין, לְהַרְאוֹת לַכֹּל שֶׁקְּנוּיָה הָיְתָה לוֹ לְגַמְרֵי, וְכִי רָאוּי הָיָה לוֹ לְיַבֵּם אוֹתָהּ, מִן הַטַּעַם הַנִּזְכָּר בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, וּלְפִי שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁמֻּטָּל עָלָיו, לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם הִיא יוֹצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו לְהוֹדִיעַ שֶׁנִּפְטְרָה מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי, וְאֵינָהּ מְשֻׁעְבֶּדֶת לוֹ עוֹד לַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד בְּשׁוּם דָּבָר, אֲבָל הוּא חָשׁוּב אֵלֶיהָ כְּאִישׁ זָר שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עָלָיו מִלִּירוֹק בְּפָנָיו, וְתֵלֵךְ לָהּ מֵעַתָּה וְתִנָּשֵׂא לְכָל מִי שֶׁתִּרְצֶה. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יבמות יז, ב כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, פְּרָט לְאֵשֶׁת אָח שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין בָּהּ חִיּוּב שֶׁל יִבּוּם וְלֹא שֶׁל חֲלִיצָה, כְּגוֹן שֶׁנּוֹלַד זֶה הָאָח הַחַי אַחַר שֶׁמֵּת אָחִיו. וּמָה שֶׁדָּרְשׁוּ גַּם כֵּן שם אַחִים יַחְדָּו, הַמְּיֻחָדִים בְּנַחֲלָה, פְּרָט לְאַחִים מִן הָאֵם, שֶׁאֵינָם בְּחִיּוּב יִבּוּם וַחֲלִיצָה. וּבֵן אֵין לוֹ, עַיֵּן עָלָיו, כְּלוֹמַר שֶׁאִם יֵשׁ לָאָח בֵּן אוֹ בַּת מִכָּל מָקוֹם אוֹ בֶּן בֵּן, אוֹ בֶּן בַּת, אוֹ בַּת בַּת וְכָל יוֹצְאֵי יָרֵךְ אֵין שָׁם מִצְוַת יִבּוּם וַחֲלִיצָה מִן הַטַּעַם שֶׁזָּכַרְנוּ בְּמִצְוַת יִבּוּם. וְזֶהוּ סֵדֶר חֲלִיצָה, כְּמוֹ שֶׁלְּמַדְנוּהוּ מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא פרק מצות חליצה, וְכֵן נָהוּג הַיּוֹם. יִבְרְרוּ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹדְעִים לְהַקְרוֹת הַיָּבָם וְהַיְּבָמָה מָה שֶׁחַיָּבִים לִקְרוֹת, וְהֵם הַנִּקְרָאִים דַּיָּנִים, וְיוֹסִיפוּ עוֹד עִמָּהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ חֲמִשָּׁה, כְּדֵי לְפִרְסוּמֵי מִלְּתָא, אוֹ עַד עֲשָׂרָה שם קא ב, וְכֵן נָהֲגוּ הָעָם. וְיִזָּהֲרוּ שם קד, א הַחֲמִשָּׁה דַּיָּנִים, שֶׁלֹּא יְהוּ קְרוֹבִים זֶה לָזֶה, וְלֹא לַיָּבָם וְלַיְּבָמָה, וְיֹאמְרוּ זֶה לָזֶה נֵלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְנִקְבַּע מָקוֹם לַחֲלִיצָה שֶׁל פְּלוֹנִית, כִּי כֵן אָמַר רָבָא שם קא, ב, צְרִיכִי דַּיָּנֵי לְמִקְבַּע דֻּכְתָּא, וְיֵלְכוּ שָׁם וְיֵשְׁבוּ הַדַּיָּנִין, וְהַיָּבָם וְהַיְּבָמָה יַעַמְדוּ כְּמוֹ בְּדִין, שֶׁהַדַּיָּנִין בִּישִׁיבָה, וּבַעֲלֵי הַדִּין בַּעֲמִידָה, וּבָזֶה אֵין עִכּוּבָא, שֶׁאִם עָשׂוּ בִּישִׁיבָה אֵין חֲלִיצָתָן פְּסוּלָה בְּכָךְ, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאֲלוּ הַדַּיָּנִין אִם הַיָּבָם הוּא גָּדוֹל בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְשֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְיֵדְעוּ גַּם כֵּן בְּבֵרוּר אִם זֹאת הָאִשָּׁה הַחוֹלֶצֶת הִיא אֵשֶׁת הַמֵּת אָחִיו שֶׁל זֶה הַחוֹלֵץ, כִּדְאָמַר רָבָא, אֵין חוֹלְצִין, אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין שם קו, א. וּכְשֶׁיֵּדְעוּ כָּל זֶה בְּוַדַּאי וְיִתְבָּרֵר לָהֶם הַדָּבָר, יִשְׁאֲלוּ גַּם כֵּן עַל הָאִשָּׁה אִם אָכְלָה אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְאִם אָכְלָה אֵין חוֹלְצִין אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא אָכְלָה דְּבָרִים הַמְּבִיאִין אוֹתָהּ לִידֵי רְקִיקָה, וּבָעֵינַן רְקִיקָה מֵעַצְמָהּ, כִּדְאָמַר רָבָא שם ב, אָכְלָה תּוּמָא וְרָקְקָה, אָכְלָה גַּרְגַּשְׁתָּא וְרָקְקָה לֹא כְּלוּם הוּא, וְיָרְקָה מֵעַצְמָהּ בָּעֵינַן וְלֵיכָּא. מִיהוּ אֵין דָּבָר זֶה מְעַכֵּב, וְאִם חָלְצוּ בְּעִנְיָן זֶה חֲלִיצָתָן כְּשֵׁרָה בְּדִיעֲבַד, שֶׁהֲרֵי רְקִיקָה עַצְמָהּ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. וְאַחַר כָּךְ, אִם רוֹאִים בֵּית דִּין שֶׁהַיָּבָם וְהַיְּבָמָה הֲגוּנִים זֶה לְזֶה שם קו ב יִפְתְּחוּ לוֹ בְּיִבּוּם וְיֹאמְרוּ לוֹ, אִי נִיחָא לָךְ לְיַבּוֹמֵי יַבֵּם, וְאִי לָאו חֲלֹץ. וְאִם חָפֵץ לַחְלֹץ יִקַּח לוֹ סַנְדָּל שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁל עוֹר, אוֹ מִנְעָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין סַנְדָּל, שֶׁכְּבָר נָהֲגוּ בּוֹ כָּל הָעָם שם קב א, וְיִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה תָּפוּר כֻּלּוֹ מֵעוֹר שם ב, וְשֶׁלֹּא יְהֵא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֶלָּא בֵּינוֹנִי כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַלֵּךְ בּוֹ, וְגַם לֹא יוֹתֵר קָטָן, אֶלָּא יְהֵא חוֹפֶה מִכָּל מָקוֹם אֶת רֹב רַגְלוֹ. וְצָרִיךְ לְכַתְּחִלָּה שֶׁיַּחְלֹץ בְּמִנְעָל שֶׁלּוֹ וּבְמִנְעָל שֶׁל יָמִין, מִיהוּ בְּדִיעֲבַד אֵין דָּבָר זֶה מְעַכֵּב. וְיִהְיוּ שְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁל עוֹר אוֹ שֶׁל שֵׂעָר תְּפוּרוֹת בַּמִּנְעָל שם קז ב, וְיִהְיוּ גְּדוֹלוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹךְ אוֹתָן סְבִיב הָרֶגֶל, וְיִתֵּן הַמִּנְעָל בְּרַגְלוֹ הַיְּמָנִית, וְהוּא יָחֵף וְלֹא עִם בָּתֵּי שׁוֹקַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֵעַל דְּמֵעַל, וְאִם חָלַץ בַּשְּׂמֹאל חֲלִיצָתוֹ פְּסוּלָה שם קד א, וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמִּנְעָל אָרוֹךְ כָּל כָּךְ, שֶׁיַּעֲלֶה לְמַעְלָה מִן הָאַרְכֻּבָּה, שֶׁזֶּה גַּם כֵּן הוּא מֵעַל דְּמֵעַל. אֲבָל לְמַטָּה מִן הָאַרְכֻּבָּה אֵינוֹ וַדַּאי מֵעַל דְּמֵעַל, וְאַחַר כָּךְ יִכְרֹךְ הָרְצוּעוֹת סָבִיב רַגְלוֹ, וְיִקְשֹׁר אוֹתָן שְׁנֵי קְשָׁרִים. וְיַעֲמֹד הַיָּבָם אֵצֶל הַכֹּתֶל אוֹ אֵצֶל עַמּוּד וְיִדְחֹס רַגְלוֹ בָּאָרֶץ, כִּדְאָמַר אָמֵימָר הַאי מַאן דְּחָלֵץ צָרִיךְ לְמִדְחֲסֵהּ לְכַרְעֵהּ שם קג, א. וְאַחַר כָּךְ שם קו ב בֵּית דִּין מַקְרִין אֶת הַיְּבָמָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, מִן מֵאֵן יְבָמִי עַד לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְתִזָּהֵר שֶׁלֹּא תַּפְסִיק בֵּין לֹא אָבָה, אֶלָּא תִּקְרָא שְׁתֵּי תֵּבוֹת אֵלּוּ בְּבַת אַחַת בְּלֹא הֶפְסֵק, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִשְׁתְּמַע אָבָה יַבְּמִי. וּמַקְרִין לַיָּבָם לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. וְאַחַר כָּךְ בָּאָה הַיְּבָמָה אֵצֶל הַיָּבָם, וְנִגְּשָׁה אֵלָיו וּמַתֶּרֶת אֶת הָרְצוּעוֹת בְּלֹא סִיּוּעַ שֶׁל הַיָּבָם כְּלָל, וּמַשְׁמֶטֶת אֶת הַמִּנְעָל מֵרַגְלוֹ, וּבָזֶה גַּם כֵּן לֹא יְסַיֵּעַ הַיָּבָם כְּלָל, אֶלָּא שֶׁיַּעֲמֹד סָמוּךְ לַכֹּתֶל וְיִדְחֹס רַגְלוֹ יָפֶה בַּקַּרְקַע, וְהַכֹּל מְעֻמָּד כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּלְפִי הַגְּמָרָא שֶׁלָּנוּ שם קב א, הִיא חוֹלֶצֶת בֵּין בִּשְׂמֹאל בֵּין בְּיָמִין, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּגְּמָרָא קְפִידָא עַל זֶה. אֲבָל בַּיְּרוּשַׁלְמִי שם י"ב א אָמְרוּ שֶׁצְּרִיכָה לַחְלֹץ בְּיָמִין, לְפִיכָךְ הַחוֹלֶצֶת תָּחוּשׁ לְעַצְמָהּ וְתַחְלֹץ לְכַתְּחִלָּה בְּיָמִין, וְאִם הִיא גִּדֶּמֶת תַּחְלֹץ בַּשְּׁנִיָּה לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא שם קה א. וְאַחַר כָּךְ וְיָרְקָה בְּפָנָיו רוֹק שֶׁהוּא נִרְאֶה לַדַּיָּנִים, כִּדְאָמַר רָבָא שם קו, ב צְרִיכִין דַּיָּנֵי לְמִחְזֵי רֻקָּא כִּי נָפֵק מִפֻּמַּהּ דִּיבָמָה, וּבָעֵינַן דְּמָטֵי רֻקָּא לַהֲדֵי אַפֵּהּ דְּיָבָם כִּדְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא, שֶׁאִם הוּא אָרֹךְ וְהִיא גּוּצָה וּקְלָטַתּוּ הָרוּחַ, קָרֵינַן בֵּהּ בְּפָנָיו, וְאִם הִיא אֲרֻכָּה וְהוּא גּוּץ וּקְלָטַתּוּ הָרוּחַ, לָא מְהַנֵּי מִידִי, דְּבָעֵינַן דְּמָטֵי עַד לַהֲדֵי אַפֵּהּ, מִיהוּ בָּתַר דִּמְטָא לַהֲדֵי אַפֵּהּ, אִי קְלָטַתּוּ הָרוּחַ לֵית לַן בַּהּ. וְאַחַר כָּךְ מַקְרִין אוֹתָהּ בֵּית דִּין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, מִן כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ עַד חֲלוּץ הַנָּעַל, וְאַחַר כָּךְ עוֹנִין כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם חֲלוּץ הַנָּעַל חֲלוּץ הַנָּעַל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כִּדְתַנְיָא שם אָמַר רַבִּי יְהוּדָה פַּעַם אַחַת הָיִינוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן, וּבָאת יְבָמָה לַחְלֹץ, אָמַר, עֲנוּ כֻּלְּכֶם חֲלוּץ הַנָּעַל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא שם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹרְאָה וְקוֹרֵא, חוֹלֶצֶת וְרוֹקֶקֶת וְקוֹרְאָה, מַאי קָמַשְׁמַע לַן? מַתְנִיתִין הִיא! קָמַשְׁמַע לַן מִצְוָה, וְאִי אַפֵּךְ לֵית לַן בַּהּ, וְכֵן הֲלָכָה. וְאַחַר שֶׁחָלְצָה בְּבֵית דִּין כָּרָאוּי, בֵּית דִּין כּוֹתְבִין לָהּ גֵּט חֲלִיצָה, כְּדֵי שֶׁתִּנָּשֵׂא בּוֹ לַשּׁוּק. וְכָתַב הָרַב אַלְפָסִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהִלְכוֹתָיו יבמות לה ב מדפי הרי"ף, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ וְכֵן כְּתָב גֵּט חֲלִיצָה צָרִיךְ לְסַרְגּוֹלֵהּ בִּמְסַרְגּוֹלָא וְלָא בִּדְיוֹתָא, וְצָרִיךְ לְמִכְתַּב בְּמוֹתַב תְּלָתָא כַּחֲדָא הֲוֵינָא, וּמִחְתַּם עֲלֵהּ תְּלָתָא וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדְעִין לְהַקְרוֹת. וְדֵין הוּא גֵּט חֲלִיצָה: בְּיוֹם פְּלוֹנִי דְּהוּא יוֹם כְּדֵין לִירַח פְּלוֹנִי דְּהוּא כְּדֵין לִבְרִיאַת הָעוֹלָם לְמִנְיָנָא דִּרְגִילְנָא בְּמָתָא פְּלוֹנִית, אֲנַחְנָא דַּיָּנֵי, דְּמִקְצָתָנָא חֲתִימִין לְתַתָּא בְּמוֹתַב תְּלָתָא כַּחֲדָא הֲוֵינָא בְּבֵי דִינָא, וּסְלִיקַת קֳדָמַנָא פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי, אַרְמַלְתָּא דִּפְלוֹנִי, וְהַקְרִיבַת קֳדָמַנָא גַּבְרָא חַד דִּשְׁמֵהּ פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי, וְכֵן אָמְרָה לַנָא פְּלוֹנִית דָּא, פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי אֲחוּהִי דִּפְלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי מֵאֲבוּהּ, הֲוֵינָא נְסִיבְנָא לֵהּ וּשְׁכֵיב, וְחַיֵּי לְרַבָּנָן וּלְכָל יִשְׂרָאֵל שְׁבַק, וּבַר וּבְרַת יָרֵית וּמוֹחֲסִין וּמוֹקֵי שְׁמָא בְּיִשְׂרָאֵל לָא שְׁבַק, וְהָדֵין פְּלוֹנִי, אֲחוּהִי חֲזֵי לְיַבּוֹמֵי יָתִי, כְּעַן, רַבָּנָן דַּיָּנֵי, אִמְרוּ לֵהּ אִי צָבֵי לְיַבּוֹמֵי יָתִי יְיַבֵּם, וְאִי לָא לִטְּלַע לִי קֳדָמֵיכוֹן רַגְלֵהּ דְּיַמִּינָא וְאֶשְׁרֵי סֵינֵהּ מֵעַל רַגְלֵהּ וְאֵרוֹק בְּאַנְפּוֹהִי, וְאִשְׁתְּמוֹדַעְנוּהִי לִפְלוֹנִי דְּנָא דַּאֲחוּהִי דִּפְלוֹנִי מֵאֲבוּהּ הוּא, וַאֲמַרְנָא לֵהּ, אִי צָבֵית לְיַבּוֹמֵי יָתַהּ יַבֵּם, וְאִי לָא אַטְלַע לַהּ קֳדָמָנָא רַגְלָךְ יַמִּינָא וְתִשְׁרֵי סֵינָךְ מֵעַל רַגְלָךְ וְתֵרוֹק בְּאַנְפָּךְ. וְעָנִי וְאָמַר, לֵית אֲנָא צָבֵי לְיַבּוֹמֵי יָתַהּ, מִיָּד אַקְרִינוּהָ לִפְלוֹנִית דָּא מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְאַף לְהַאי פְּלוֹנִי אַקְרִינָא לֵהּ לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. וְאַטְלַע לַהּ רַגְלֵהּ דְּיַמִּינָא וּשְׁרָת סֵינֵהּ מֵעַל רַגְלֵהּ וְרַקַּת בְּאַנְפּוֹהִי רֻקָּא דְּאִתְחֲזֵי לָנָא מִן פֻּמָּא עַל אַרְעָא, וְתוּב אַקְרִינוּהָ לִפְלָנִיתָא דָּא כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. וְתוּב אַקְרִינוּהָ וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. וַאֲנַחְנָא דַּיָּנֵי וְכָל דַּהֲווֹ יָתְבִין תַּמָּן עֲנֵינָא בָּתְרַהּ חֲלוּץ הַנָּעַל תְּלָתָא זִמְנֵי. וּמִדְּאִתְעֲבֵד עוֹבָדָא דְּנָא קֳדָמַנָא, שְׁרִינוּהָ לִפְלָנִיתָא דָּא לִמְהָךְ לְהִתְנְסָבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבֵּי, וֶאֱנָשׁ לֹא יִמְחֶה בִּידַהּ מִן יוֹמָא דְּנָן וּלְעָלַם. וּבָעֵית מִנַּנָא פְּלָנִיתָא דָּא, גִּטָּא דַּחֲלִיצוּתָא דְּנָא, וּכְתַבְנָא וַחֲתַמְנָא וִיהַבְנָא לַהּ לְזָכוּ כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל. וַחֲתִימִין תְּלָתָא עֲלַהּ. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, מְבֹאָרִים בַּמַּסֶּכְתָּא הַמְּחֻבֶּרֶת עַל מִצְוַת יִבּוּם וַחֲלִיצָה, וְהִיא מַסֶּכֶת יְבָמוֹת, וּמִפְּנֵי כֵן נִקְרֵאת "יְבָמוֹת" וְלֹא חֲלִיצוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם לט ב מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא רָצָה לְיַבֵּם יְבִמְתּוֹ וְלֹא לַחְלֹץ בְּרֹעַ לְבָבוֹ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »