ספר מצוות קטן, רמזים ק״ע

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

170 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות כלאים פ"ט סמג לאוין סימן רפב טור י"ד סימן רצו. שלא לעשות מלאכה בשני מינין דכתיב דברים כה לא תחרוש בשור ובחמו' יחדיו וכתב ר' משה בר מיימון שאין המלקות רק על שני מינין אחד טמא ואחד טהור אבל שני מינין טמאין או ב' מינין טהורים ודאי איסורא איכא מדברי סופרים ולא ידענא מנא ליה האי: ואדם מות' לחרוש עם כולן וכן קושר מין א' אחורי הקרון אסור מדרבנן והמנהיג בקול לוק' כר' יוחנן והיושב בקרון פטור אבל אסור וצריך לדקדק בפרדות שיהיו דומה זו לזו לפי שפעמים שחלוקות באבותיהן ובאמותיהן:

170 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בִּשְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמוֹת – שֶׁלֹּא לַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו, וְהוּא הַדִּין לְכָל שְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמָה שֶׁהָאַחַת הִיא טְהוֹרָה וְהָאַחַת הִיא טְמֵאָה. וְלָאו דַּוְקָא חֲרִישָׁה לְבַד אֲסוּרָה, אֶלָּא הוּא הַדִּין לְכָל מְלָאכָה מֵהַמְּלָאכוֹת, כְּגוֹן דִּישָׁה אוֹ לִמְשֹׁךְ עֲגָלָה וְכָל שְׁאָר מְלָאכוֹת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כב י לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מורה נבוכים ח"ג פרק מ"ט, והרמב"ן בפי' לחומש שֶׁהוּא מִשֹּׁרֶשׁ אִסּוּר הַרְבָּעַת הַבְּהֵמָה כִּלְאַיִם, כִּי דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי אֲדָמָה לְהָבִיא הַצֶּמֶד בְּרֶפֶת אַחַת וְשֶׁמָּא וְשָׁמָּה יַרְכִּיב אוֹתָם, וְשֹׁרֶשׁ אִסּוּר הַרְבָּעָה כְּתַבְתִּיו בִּמְקוֹמוֹ בְּסֵדֶר קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ מצוה רמד. וְאַחַר רְשׁוּת אֲדוֹנִי הָרַב הַנִּזְכָּר וְהוֹדָאָה עַל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אַעֲנֶה אַף אֲנִי חֶלְקִי, וְאוֹמַר כִּי מִטַּעְמֵי מִצְוָה זוֹ, עִנְיַן צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, וְיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְלָעוֹפוֹת דְּאָגָה גְּדוֹלָה לִשְׁכֹּן עִם שֶׁאֵינָם מִינָן וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן מְלָאכָה, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ בְּאוֹתָם שֶׁאֵינָם תַּחַת יָדֵינוּ, כִּי כָּל עוֹף לְמִינוֹ יִשְׁכֹּן, וְכָל הַבְּהֵמוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין גַּם כֵּן יִדְבְּקוּ לְעוֹלָם בְּמִינֵיהֶן, וְכָל חֲכַם לֵב מִזֶּה יִקַּח מוּסָר שֶׁלֹּא לְמַנּוֹת שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְעוֹלָם בְּדָבָר מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁיִּהְיוּ רְחוֹקִים בְּטִבְעָם וּמְשֻׁנִּים בְּהַנְהָגָתָם, כְּמוֹ צַדִּיק וְרָשָׁע, וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד, שֶׁאִם הִקְפִּידָה הַתּוֹרָה עַל הַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה לְבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֵינָם בְּנֵי שֵׂכֶל, כָּל שֶׁכֵּן בִּבְנֵי אָדָם אֲשֶׁר לָהֶם נֶפֶשׁ מַשְׂכֶּלֶת לָדַעַת יוֹצְרָם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם ספהמ"צ ל"ת ריח ובהל' כלאים פ"ט ה"ז שֶׁאֵין חִיּוּב מִצְוָה זוֹ מִן הַתּוֹרָה כִּי אִם בִּשְׁנֵי מִינִין שֶׁהֵם כְּגוֹן שׁוֹר וַחֲמוֹר, שֶׁהָאֶחָד טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי טָמֵא, שֶׁטִּבְעָם רָחוֹק מְאֹד זֶה מִזֶּה, אֲבָל בִּשְׁנֵי מִינִין טְהוֹרִים אוֹ טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מִין אֶחָד, כְּגוֹן שׁוֹר וְתַיִשׁ אוֹ חֲמוֹר וְסוּס אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל מִדְּרַבָּנָן הוּא שֶׁאָסוּר בְּכָל שְׁנֵי מִינִים שֶׁהֵם כִּלְאַיִם בְּהַרְבָּעָה, וְאֶחָד בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה בִּכְלַל הָאִסּוּר. וְאֶחָד הַחוֹרֵשׁ בָּהֶן אוֹ זוֹרֵעַ אוֹ מוֹשֵׁךְ בָּהֶן עֲגָלָה, וְכֵן רמב"ם שם ט אִם הָיָה אֶחָד יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה וְאֶחָד מַנְהִיג שְׁנֵיהֶן לוֹקִין, מִפְּנֵי שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ בָּעֲגָלָה גּוֹרֶמֶת לַבְּהֵמָה שֶׁתִּמָּשֵׁךְ. וַאֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁהִנְהִיגוּ כְּאֶחָד כֻּלָּם לוֹקִין. וּמָה שֶׁאָמְרוּ רמב"ם שם ה"י שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בְּאָדָם וּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר, וְלֹא בְּאָדָם וַחֲמוֹר אוֹ בְּאָדָם וְשׁוֹר, וְטַעַם הָעִנְיָן לְפִי הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁאָמַרְנוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הִתְחַבְּרוּת הַבְּהֵמָה צַעַר לָאָדָם, כִּי אֵין לוֹ עִמָּהּ חֶבְרָה כְּלָל, וַהֲרֵי הוּא כָּעוֹשֶׂה מְלָאכָה אֵצֶל עֵץ אֶחָד אוֹ אֶבֶן אַחַת, וְאֵינוֹ בָּא כְּלָל בְּגֶדֶר הַדָּבָר שֶׁדִּבַּרְנוּ עָלָיו. וְכֵן מֵעִנְיַן הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּסוֹף מַכּוֹת כב, א שֶׁהַמַּנְהִיג בְּשׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין לוֹקֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא גּוּף אֶחָד עֲשָׂאוֹ הַכָּתוּב כִּשְׁנֵי גּוּפִין לִלְקוֹת עָלָיו. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מִמַּסֶּכֶת כִּלְאַיִם שם רצז. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְזָרַע אוֹ חָרַשׁ אוֹ מָשַׁךְ אוֹ הִנְהִיג בְּכִלְאַיִם שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, חַיָּב מַלְקוּת מִדְּאוֹרַיְתָא. וַאֲפִלּוּ הִנְהִיגָן כְּאֶחָד בְּקוֹל לְבַד, כְּדֶרֶךְ הַבְּהֵמוֹת שֶׁהוֹלְכוֹת לִפְעָמִים בְּגַעֲרַת בֶּן אָדָם חַיָּב מַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר יַחְדָּו. מִכָּל מָקוֹם דִּקְדְּקוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּזֶה מִדִּבְרֵי הַכָּתוּב, לְחַיֵּב מַלְקוּת בְּדִבּוּר בְּלִי מַעֲשֶׂה. וְאִם בִּשְׁנֵי מִינִין טְמֵאִים אוֹ טְהוֹרִים, שֶׁהֵן כִּלְאַיִם בְּהַרְבָּעָה זֶה בָּזֶה, חַיָּב מַכַּת מַרְדּוּת מִדְּרַבָּנָן.

1 שלא לעשות מלאכ' בשני מינים דכתי' לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. דברים כ״ב:י׳

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »