ספר מצוות קטן, רמזים קנ״ה

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

155 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם פ"ז דהלכות ספר תורה סמ"ג עשין סימן כד טור י"ד רע. לכתוב ספרי תורה. דכתיב דברים ל״א:י״ט ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ואפי' הניחו לו אבותיו ס"ת חייב לכתיב ס"ת א' לעצמו ואם לקח ס"ת מן השוק דומה כאילו גזל מצוה מן השוק: אבל אם הגיה בו אות אחת מעל' עליו הכתיב כאילו כתבו כולו ואמרו רבותינו ז"ל שדינה כמו תפילין ומזוזות לעניין דקדוק אך תולין התיבות מה שאין כן בתפילין ומזוזות אך השם אין תולין אם אין עמו שתי תיבות אחרות של חול אך מצוה מן המובח' לגרור אות החול ולכתוב את השם על הגרר ותולה החול שגרר ואם נתיבשו האותיות מוחק וכותב את השם על המחק: ולא יעשה אדם יריעה פחותה משלשה דפין: ולא יתירה על שמונה: ואורך השיטה שישים אותיות אך הר"י אומר דהכל לפי הכתב רק שלא יהיו עיניו משוטטות וכן שלא יעשה השיטין קצרות ביותר דנרא' כאיגר' וארכה של ספר תורה ששה טפחים וכן הקיפו ושיעור הגליון מלמטה טפח ומלמעלה שלשה אצבעות: בין דף לדף שתי אצבעות: בין שטה לשטה כמלא שטה: בין פסוק לפסוק כמלא תיבה קטנה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה: בין אות לאות כמלא חוט השערה: ולא יכתוב שלשה אותיות מתיבה גדולה חוץ לדף ותיבה של שתי אותיות לא יכתוב חוץ לדף: ויש מפרשים אפי' מתיבה גדולה אם השתי אותיות נכרות להיות תיבה בפני עצמה אין כותבין אותם חוץ לדף מן השם לא יכתוב אפי' אות אחת חוץ לדף ובסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד שפיר דמי: והבא לגמור ספר תורה לא יגמור אותו באמצע הדף כדרך שגומרין בחומשין אלא מקצר והולך עד סוף הדף לעיני כל ישראל באמצע שיטה דוק' ובין חומש לחומש צריך להניח ארבעה שיטין חלק אפילו כשמסיי' בסוף העמוד: ועושה לה שני עמודים וגולל לאמצעיתו: וצריך לשייר במקום התפר כדי שלא יקרע: ואין תופרין במקום הכתב אלא מבחוץ ונראה דקאי איריע' שנקרעה בשתי שיטין דאמרי' יתפור וע"ז אומר שלא יתחוב המחט במקום הכתב: ולא יעשה אותה כשורה ולא שורה כמותה הנה כתב רבי' משה מה הוא הפתוחה ומה היא הסתומה על פי הספר שהיה מקדם בירושלים להגיה הספרי' וזה לשונו פרש' פתוחה יש לה ב' צורו' אם גמר באמצע שיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחילת השיטה כגון זה במה דברים אמורים שנשאר מן השטה ריוח שיעור תשעה אותיות אבל אם לא נשאר אלא מעט או גמר בסוף השיטה מניח שיטה שנייה חלק ומתחיל הפרשה שהיא פתוח' בשיטה שלישית כגון זה ופרשה סתומה יש לה שלש צורות אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השיטה עצמ' הפרשה שהיא סתומה כזה ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח ריוח באמצע השיעור תשעה אותיות ולכתוב בסוף שיטה תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט מראש שיטה שנייה ויתחיל לכתוב הפרשה השנייה הסתומה באמצע שיטה כזה ואם גמר בסוף שיטה מניח מתחיל' שיטה שניה ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב הסתומ' מאמצע שיט' כזה עכ"ל אבל במס' סופרי' שנינן איזו היא פתוחה כל שהניח בראש שיטה מקו' ג' אותיות סתומ' שהניח באמצע השיטה ג' אותיות: גמר כל הפרשה בסוף הדף ישייר שיטה אחת מלמעל' ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם ג' אותיות מתחיל מלמעלה וכתב ר"ת כי הברייתא עיקר ופרשה פתוחה תחילת' בראש השיטה דוקא נקראת פתוחה ואם יניח שיעור ט' אותיות בסוף שיטה ובתחילת שיטה יצא ידי שניהם: או עדיין לא שמענו דין פרשה סדור' לא בבריית' ולא בדברי רבי משה אבל רבינו תם אומר כי יש בסדורים הקדמוני' שכל הכותב שיטה עד חצי או עד שלישה ושאר השיטה מניח פנוי ומתחיל לכתוב השיטה שלמטה ממנה כנגד הנחת' של אותה שיטה העליונה זו היא סדורה כזה ובאותיות גדולות וקטנות אין להקפיד רק לכתחיל' וכן אותיות בי"ה שמ"ו שצריכין להיות בראש הדף אין קפידא בדבר בדיעבד ואסור לשהות ספר שאינו מוגה שלשים יום כגון תורה נביאים וכתובים כדפירש רש"י בכתיבות והקונה ספר או כותבו אל ימכרו אלא לישא אשה או ללמוד תורה: ותשמישי קדושה כגון תיק של ספר תורה ותפילין ומזוזו' נגנזין בשבילן ולכבודן אסור לישב על גבי מט' שספר תורה מונח' עליה או אם הספר מונח ע"ג קרקע אסור לישב ע"ג המט' וצריך לכבדה ולקום מפני' וכשנפת' ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה ואם יש עשרה בני אדם מטים אזנם לתורה או לגרוס בנחת מות' שאינו מבטל מצות שמיעת הקריא' וגם מותר לחזור הפרשה שנים מקר' ואחד תרגום שחייב אדם להשלי' בשעת קריא' התורה: ואין קורין בתורה פחות מעשרה פסוקים אם לא דסליק עניינא כגון פרשת פורים ואין קורין פחות משלשה בני אדם ואין קורין בפרשה פחות משלשה פסוקים וכן אין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים ואין מתחילין פחות מג' פסוקים: ואין קורין בתורה ואין מפטירין פחות מעשרה וקורין בתורה בשבת בשני ובחמישי: עזרא תקון אפילו במנחת שבת משום יושבי קרנות:

155 ספר מצוות גדול פתח ↗

שיכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנא' וילך ועתה כתבו לכם את השירה הזאת:

1 לכתוב ספר תורה דכתיב ועתה כתבו לכם. דברים ל״א:י״ט

155 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" דברים לא, יט.

155 ספר החינוך פתח ↗

לִכְתֹּב כָּל אֶחָד סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִהְיוֹת לְכָל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל סֵפֶר תּוֹרָה עי' ספהמ"צ להרמב"ם עשה יח, אִם כְּתָבוֹ בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְנֶאֱהָב מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מנחות ל, א כְּתָבוֹ כְּלוֹמַר בְּיָדוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלוֹ מֵהַר סִינַי. וּמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְכָתְבוֹ בְּיָדוֹ יִשְׂכֹּר מִי שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ לוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים לא, יט וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּלוֹמַר כִּתְבוּ לָכֶם תּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁירָה זֹאת. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם עוֹשִׂין כָּל דִּבְרֵיהֶם לְפִי הַהֲכָנָה הַנִּמְצֵאת לָהֶם, וְעַל כֵּן צִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מוּכָן אֶצְלוֹ שֶׁיּוּכַל לִקְרוֹת בּוֹ תָּמִיד וְלֹא יִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת אַחֲרָיו לְבֵית חֲבֵרָיו, לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, וְיֵדַע וְיַשְׂכִּיל בְּמִצְוֹתָיו הַיְּקָרוֹת וְהַחֲמוּדוֹת מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וְנִצְטַוִּינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו, לְמַעַן יִרְבּוּ הַסְּפָרִים בֵּינֵינוּ וְנוּכַל לְהַשְׁאִיל מֵהֶם לַאֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִקְנוֹת, וְגַם לְמַעַן יִקְרְאוּ בִּסְפָרִים חֲדָשִׁים כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, פֶּן תָּקוּץ נַפְשָׁם בְּקָרְאָם בַּסְּפָרִים הַיְּשָׁנִים שֶׁיַּנִּיחוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם. וְדַע בְּנִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הַחִיּוּב דְּאוֹרָיְתָא אֵינוֹ רַק בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, אֵין סָפֵק שֶׁגַּם בִּשְׁאָר הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה, יֵשׁ לְכָל אֶחָד לַעֲשׂוֹת מֵהֶם כְּפִי הַיְכֹלֶת, מִן הַטְּעָמִים שֶׁאָמַרְנוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו מֵהֶן רַבִּים. וְזֶהוּ דֶּרֶךְ כָּל אַנְשֵׁי מַעֲלָה יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ, לִקְבֹּעַ מִדְרָשׁ בְּבֵיתָם לְסוֹפְרִים לִכְתֹּב סְפָרִים רַבִּים, כְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מנחות שם ועי' רמב"ם ה' ספר תורה פ"ז הל' ד-ט כֵּיצַד כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה? כְּתִיבָה מְתֻקֶּנֶת וְטוֹבָה וְנָאָה, וְיַנִּיחַ בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה כִּמְלוֹא אוֹת קְטַנָּה, וּבֵין כָּל שִׁיטָה וְשִׁיטָה כִּמְלוֹא שִׁיטָה. וְאֹרֶךְ כָּל שִׁיטָה שְׁלֹשִׁים אוֹתִיּוֹת, כְּדֵי לִכְתֹּב לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְזֶהוּ רֹחַב כָּל דַּף וְדַף. וְלֹא תְּהֵא שִׁיטָה קְצָרָה מִזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הַדַּף כְּאִגֶּרֶת, וְלֹא אֲרֻכָּה יָתֵר עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בַּכְּתָב. נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּבָה בַּת חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת לֹא יִכְתֹּב שְׁתַּיִם בְּתוֹךְ הַדַּף וְשָׁלֹשׁ חוּץ לַדַּף, אֶלָּא כּוֹתֵב שָׁלֹשׁ בְּתוֹךְ הַדַּף וּשְׁתַּיִם חוּץ לַדַּף. לֹא נִשְׁאַר מִן הַדַּף כְּדֵי לִכְתֹּב שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת מַנִּיחַ הַמָּקוֹם פָּנוּי וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁטָּה. נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת לֹא יִזְרְקֶנָּה בֵּין הַדַּפִּין, אֶלָּא יַחְזֹר לִתְחִלַּת הַשִּׁיטָה. נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּסוֹף הַשִּׁיטָה תֵּבָה בַּת עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת, אוֹ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַשִּׁיטָה כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַדַּף, אִם יָכוֹל לִכְתֹּב חֶצְיָהּ בְּתוֹךְ הַדַּף וְחֶצְיָהּ חוּץ לַדַּף כּוֹתֵב, וְאִם לָאו מַנִּיחַ הַמָּקוֹם פָּנוּי וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה. וּמַנִּיחַ בֵּין כָּל חֻמָּשׁ וְחֻמָּשׁ אַרְבַּע שִׁיטִין פְּנוּיוֹת בְּלֹא כְּתִיבָה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יָתֵר, וְיַתְחִיל הַחֻמָּשׁ מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה הַחֲמִישִׁית, וּכְשֶׁיִּגְמֹר הַתּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁיִּגְמֹר בְּאֶמְצַע שִׁיטָה שֶׁבְּסוֹף הַדַּף. אִם נִשְׁאַר מִן הַדַּף שִׁיטִין הַרְבֵּה מְקַצֵּר וְעוֹלֶה, וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה וְלֹא יִגְמֹר אֶת הַשִּׁיטָה, וּמִתְכַּוֵּן עַד שֶׁיִּהְיֶה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאֶמְצַע שִׁיטָה בְּסוֹף הַדַּף. וְיִזָּהֵר רמב"ם שם ח-ט בָּאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּבָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת וּבָאוֹתִיּוֹת הַנְּקוּדוֹת, וּבָאוֹתִיּוֹת שֶׁצּוּרָתָן מְשֻׁנָּה, כְּגוֹן הַפֵּיִי"ן הַלְּפוּפוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת הָעֲקֻמּוֹת כְּמוֹ שֶׁהֶעְתִּיקוּ הַסּוֹפְרִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ. וְיִזָּהֵר בַּתָּגִין וּבְמִנְיָנָם, יֵשׁ אוֹת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תָּג אֶחָד, וְיֵשׁ אוֹת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ שִׁבְעָה, וְכָל הַתָּגִין כְּצוּרַת זַיִן הֵם דַּקִּין כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לֹא נֶאֶמְרוּ אֶלָּא לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, וְאִם שָׁגָה בְּתִקּוּן זֶה, אוֹ שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בַּתָּגִין וְכָתַב כָּל הָאוֹתִיּוֹת כְּתִקְנָן, אוֹ שֶׁקֵּרֵב אֶת הַשִּׁיטִין, אוֹ הִרְחִיקָן, אוֹ הֶאֱרִיכָן אוֹ קִצְּרָן, הוֹאִיל וְלֹא הִדְבִּיק אוֹת בְּאוֹת, וְלֹא חִסֵּר וְלֹא הוֹתִיר וְלֹא הִפְסִיד צוּרַת אוֹת אַחַת, וְלֹא שִׁנָּה בִּפְתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת, הֲרֵי זֶה סֵפֶר תּוֹרָה כָּשֵׁר. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת פֶּרֶק שְׁלִישִׁי, וּבְפֶרֶק רִאשׁוֹן מִבָּבָא בָּתְרָא, וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, שֶׁהֵן חַיָּבִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וּכְמוֹ כֵן לִכְתֹּב אוֹתָהּ, וְלֹא הַנְּקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא כָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה אִם אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם עִנְיָן, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה. וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל, כִּי הִיא סִבָּה לִלְמֹד מִצְוֹת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְכָל הַמְּקַיֵּם אוֹתָהּ יִהְיֶה בָּרוּךְ וְיֶחְכַּם הוּא וּבָנָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »