ספר מצוות קטן, רמזים י״א

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

11 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות תפלה פ"א וסמ"ג עשין סימן י"ט טור א"ח סימן פ"ט וצ"ח להתפלל בכונה בכל יום שנאמר דברים י״א:י״ג ולעבדו בכל לבבכם ודרשו רבותינו ז"ל איזוהי עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה בכוונה: להתפלל בכונה פי' אף על פי שעקר תפלות דרבנן מכל מקום יש תפלה שהיא מן התור' דכתיב דברים ד׳:כ״ט ובקשת' משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ולמדנו כמו כן בכל התפלות שתקנו חכמים מכאן. ומה היא כוונה שאמרנו שיחשוב בכל תיבה פירושה וידקדק שלא ידלג תיבה אחת כאילו היה מונה מעות ואם אינו יכול לכוין בכל הברכות של שמנה עשר' יכוון באבות ובמודים: ואם אינו יכול לכוין בשתיה' יכוין באבות: וה"רר אליעז' מגרמ"יזא כת' בספרו כי טוב מאד לכוין בחתימת כל ברכ' וברכה כי יש בהן מאה ושלש עשרה תיבות כנגד תיבות שיש בתפילת חנה וכן הדין נותן כי מי שמתכוין בשאלתו ולא יכוין בשבחו של הקב"ה מחייב את עצמו. ויש לו לחשוב שאם היה עומד לפני מלך בשר ודם היה מדקדק בדבריו כ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה: ואם בא לאדם מחשבה בעודו בתפילתו ישתוק עד שיגמור מחשבתו ותבטל: וכשיתפלל אם יבקש דבר אל יצפה לומר מחמת תפילתי יביא לי הקב"ה שאלתי כי זה מן הדברים שאמרו חכמי' שמזכירים עונותיו של אדם אלא יחשוב שהקב"ה יביאנו בחסדו: ומה שאני מבקש ממנו כדי להזכיר אל לבי כמה אני משועבד לבוראי שאני צריך ממנו מזה ומזה: ואין זולתו יכול להביא ולעשות שאלתי: ומבטלין תלמוד תורה להתפלל אבל מי שתורתו אומנותו כגון ר' שמעון בן יוחאי וחביריו אל יבטל וקים לן כרב בתפילת ערבית דהיא רשות דוקא שמנה עשרה אבל ק"ש בברכותיה חובה ולדידן כיון דקבלינן עלן כחובה לא מבטלינן בחנם אמנ' באונס קל יכול לבטלה כדמוכח בשבת המתפלל צריך שיכוין את רגליו: ושלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר: ואם ארון ומגדל בינו לבין הקיר אינו חוצץ הואיל וקבועין הן: טעה בימו' הגשמי' ולא הזכי' גשם אם הזכיר טל לא יחזור ואם לאו יחזור: בימות החמה אם אמר מטר יחזור ואם לאו לא יחזור כדאמרי' בירושלמי המתפלל ואינו יודע אם הזכיר גשם אם לאו אם עבר ל' יום לתחלת גשמים לא יחזור כי ודאי הזכיר: פחות משלשי' יום יחזור לראש: ובשאלה שהיא בברכת השנים שהיא ס' יום מתקופת תשרי ויום התקופ' מן החשבון כי יום תקופ' מתמיל כר' יוסי ויום ששים כלאחר ששים אפילו הזכיר טל אין בכך כלום עד שיזכיר מטר ואם נזכר בשומע תפלה אומר בברכת שמע קולינו ותן טל ומטר וכוללה בשומע תפילה ואם שכח בשומע תפילה ונזכר קודם עקירת רגליו חוזר לשומע תפלה ואם עקר רגליו חוזר לראש: וכן בשאלה בספק עד ל' יום כמו שפירשנו לעיל. ואם יכוין את לבו בתפלה שש"צ מתפלל ואומר בקול רם אין צריך לחזור וכן מכל דבר שצריך לחזור: טעה ולא הזכיר יעלה ויבא של ר"ח יא בברכת רצה חוזר לרצה ויזכיר: ואם עקר רגליו חוזר לראש בכל התפילות לבד מתפילת לילה ראשונה של ר"ח וי"א אף בתפילה של לילה שנייה אינו חוזר לראש וכן עיקר: הטעם לפי שאין מקדשין החודש אלא ביום: ואף בלילה ראשונה ושנייה שאמרנו אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לרצה ויזכיר: ורבינו יצחק אומר שראה רבינו תם שחזר לאחר מודים לרצה בדבר שאמרו חכמים שאם לא אמר אין מחזירין אותו כי מה שאמרו חכמים אין מחזירין אותו אין חובה להחזי' ואם רוצה חוזר : בכל מקום שיחיד חוזר ומתפלל כשטעה ש"צ חוזר ומתפלל כשטעה חוץ מר"ח שחרית ובשבת וי"ט שחרית: וכן במוסף מפני טורח צבור ועוד מפני שיכול להזכיר ולאמרה בתפלת המנחה שלפניו: טעה בג' ראשונות חוזר לראש: בג' אחרונות חוזר לעבודה: אמצעיים אין להם סדר: ופסקו רב אלפס ורבינו שמואל דאינו חוזר אלא לתחילת אותה ברכה שטעה בה: ואם טעה באמצעית ברכה חוזר לחחילת אותו ברכה בין לשמנה עשרה: בין לאותן ברכות שאמר מיושב: וכן אם נשתתק שליח צבור ועמד אחר תחתיו חוזר לתחלת הברכה אבל אם נשתתק בברכת יוצר אור אחר שענו הקהל קדוש כברכה אחרת דמי: ויחזור ויאמר לאל ברוך וכו'. טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים תפלתו מפני שיכול לאמרה על הכוס ואינו חוזר. וכן על הנסים בחנוכה ובפורים אינו חוזר: ובתפילת ענינו אם לא הזכיר אינו חוזר ורב אלפס כתב אם לא עקר רגליו שאומר ענינו באלהי נצור ומסיים כי אתה שומע תפילת כל פה בלא חתימה ראוי למי שמתפלל שתי תפילות שישהא בין זו לזו שיעור מהלך ד"א ואסור להקדי' תפילתו לתפיל' צבור אם לא תהא שעה עוברת אבל כדי להתפלל תפילה בעונתה שרי ופסקו הגאונים ר"ת ור"י כי מאחר ששומע כעונה אין לשתוק כלל בתפילתו ואפי' לשמוע קדושה וברכו. שהרי חשיב הפסקה: ואני קבלתי מרבותי וכן בה"ג שיש לשתוק ולא הוי הפסק. ואם התחיל להתפלל עם שליח צבור אומר נקדש ומסיי' לדור ודור כמו שליח צבור ובכל התפילות שאומר מיושב עונה קדיש וקדושה וברכו תנו רבנן שכח ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת וכן בי"ט: שכח ולא התפלל מנחה בשבת או בי"ט מתפלל במוצאי שבת שתים של חול. מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. ואם הבדיל גם בשניה או לא הבדיל באחת מהן אינו חוזר אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה חוזר ומתפלל תפילה שלישית לפי שהראשונה לא עלתה לו מי שטעה בשבת והזכיר של חול כגון שחרית וערבית ומנחה גומר הברכה שהתחיל בה ואח"כ חוזר ומתפלל של שבת ואם עקר רגליו ולא התפלל של שבת חוזר לראש לתחילת י"ח ואם לא עקר רגליו אף על פי שסיים תפילתו נראה שאינו חוזר לראש כי אם לשל שבת כדאמרינן ביעלה ויבא: ספק קרא ק"ש ספק לא קרא וכן ספק התפלל ספק לא התפלל בכולן חוזר ומתפלל ואומר ר"י בשם רבינו תם שאין מתפללין תפלה פעם אחרת אלא א"כ יש ששה שלא שמעו תפלה וכן יש במס' סופרים ואסמכתא לדבריהם שיש ו' תבות במקרא זה בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' מלבד תיבת השם שאינו מן המנין ואומר ר' טוביה שרבים נהגו להתפלל בשביל יחיד וראיה מאבל וחתן שמתפללין בשביל יחיד כשאדם יוצא לדרך מצוה להתפלל תפלת הדרך ואומר יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום ותסעדינו ס"א ותצעידנו לשלום ותביאנו למחוז חפצנו לשלום ותצילנו מכל אויב ואורב בדרך ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעינך ובעיני כל רואינו כי אתה שומע תפלת עמך ישראל ברחמים בא"י שומע תפלה: ואומר בלשון רבים כגון שתוליכנו לשלום כדאיתא בברכות ויתפלל אות' מעומד ואפילו אינו רוצה לילך כי אם פרסה אחת ובתוך פרסה ראשונה יתפלל אותה ויחתום: ואם לא נזכר לומר עד שהלך פרסה אומרה בלא חתימה והלכה כרבי דאמר אם היה רוכב על החמור והגיע זמן תפילה שלא ירד מן החמור ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו אלא ישב במקומו ויתפלל המתפלל ולא כיון אם יודע בעצמו שיכול לכוין יחזור ואם לאו לא יחזור: וטוב לומר פסוקי דזמרה קודם תפילה כמו שאמרו חכמים לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. שאלו מקמי רב נטרונאי גאון ריש מתיבת' מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין ועדין לא קרא פסוקי דזמרה מהו שיתפלל עם הצבור ואמר כך יאמר פסוקי דזמרה והשיב דאינו יכול כי כשתיקנום קודם תפילה תקנום אלא מברך ברוך שאמר ער מלך מהולל בתשבחות ואחר כך יאמר הודו לה' קראו עד ויאמרו כל העם אמן והלל לה'. ואומר תהלה לדוד ומדלג ואומר הללויה הללו אל בקדשו וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הצבור ואינו אומר פסוקי דזמרה אחר התפילה כל עיקר. מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל מפני שנראה ככופר בשעה שהצבור מתפללין וכורעים והוא לא כרע אבל אם יכוין שיגיע למודים בשעה שהצבור כורעים שפיר דמי ואם שעה עוברת מותר וכשיגיע שליח צבור למודים יכרע באמצ' ברכה שעומד בה ולא יאמר שום דבר ומצות תפלת השחר עד סוף ד' שעות ביום תפלת המנחה מתחיל זמן חיובה משש שעות ומחצה וזמנה עד שקיעת החמה בדיעב': ואם שגג או נאנס ולא התפלל תפל' אחת והגיע זמן תפלה אחרת מתפלל תפילה שנייה קודם אבל טעה בשתים פי' רבינו משה ב"מ ורבינו שמואל שאינו מתפלל רק האחרונה: ואומר רבינו טוביה שצריך להתפלל בי"כ מוסף קודם שיגיע שעת מנחה גדולה דהיינו משש שעות ומחצה היה עומד בתפילה ונזדמן לו רוק מבליעו בכסותו ואם אסטניס הוא ישליכנו לאחוריו: שכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפילה: ואיזהו שתוי שיודע לדבר לפני המלך ואיזהו שכור שאינו יודע לדבר לפני המלך הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה אבל אם יכול לעמוד על עצמו עד שיעו' פרסה תפילתו תפילה. וצריך מקום טהור לתפילה ואם שגג ולא התפלל במקו' טהור פסק רבא דחוזר ומתפלל כורעים באבות תחילה וסוף ובהודאה תחילה וסוף ובשלש פסיעות אבל בשאר ברכות אסור לשחות לא בתחילה ולא בסוף: ונהגו העולם בר"ה ובי"כ לשחות אפי' באמצע הברכות של יום כמו בזכרינו ובמי כמוך ובכן תן פחדיך אך לא ישחה בסוף הברכה כי אם באמצע אבל בסוף הברכ' זוקפין להודיע שאין כורעין בברכות הללו אלא שנהגו לשחות באמצעיותן משום דרחמי נינהו וכשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם. רב ששת כרע כחזרא פי' חריות של דקל דהיינו בכריעה אחת וכי זקיף זקיף כי חויא פי' כנחש שלא היה כורע באמצעיתו וראשו זקוף ולא ישחה יותר מדאי שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אפילו שלא מעין הברכה: ובשאר ברכות מעין הברכות אבל לא בג' ראשונות ובג' אחרונות לפי שג' ראשונות וג' אחרונות יש להם סדר ואמצעיות אין להן סדר כך פי' ר"ת אם אמר מודים מודים משתקין אותו וכן אם אמר שמע שמע וגבי שמע ה"מ כשכפל כל הפסוק אבל אם לא כפל כי אם התיבות בלבד גנאי הוא לו אבל אין משתיקין אותו וגבי ק"ש אין קפידא אלא גבי פסוק ראשון אבל מכאן ואילך אין לחוש אם יכפול : אסור להפסיק תפילתו אלא מפני סכנת נפשות. ובשעת תפילה לא יאחז שום דבר בידו שלא יסיח דעתו ומתפלל נגד ירושלים בכל מקום לכך אנו מתפללין במזרח לפי שאנו יושבי' במערב הסומא ומי שאינו יכול לכוין ברוחות יכוין לבו לאביו שבשמים. כשאדם הולך לבית הכנסת מצוה לרוץ ואפילו בשבת וכשיוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה וכשיכנס להתפלל יכנס כשיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל. מצוה להתפלל עם הציבור והכי אמרינן בריש ברכות אסור להקדים תפלתו לתפילת הציבור: יחיד לא יאמר בליל שבת ברכה אחת מעין שבע: וכשחל יום י"ט בשבת לא יזכיר שליח צבור של י"ט בברכה מעין שבע אלא חותם מקדש השבת בלבד לפי שלא נתחייב היום בתפילה. השכים לעסוק בתורה קודם ק"ש צריך לברך ברכת התורה לאחר ק"ש אם שונה מיד אין צריך לברך בשחר מזכיר אהבה רבה ובערב אהבת עולם תשובת הגאונים הנכנס לסעודה גדולה הנקראת אריסטון. כיון שהגיע לששה שעות מן היום לא יתחיל לסעוד עד שיתפלל ואם התחיל אינו מפסיק מסעודתו: ובסעודה קטנה אינו אסור עד שיהא ט' שעות ביום שהוא סמוך למנחה קטנה ומזה נמי איכא לספוקי: וגם לא יעמוד מט' שעות ולמעלה דהיינו סמיך למנחה קטנה לא לפני הספר ולא לדון ולא לפני בורסקי. לייט אביי אמאן דמצלי הביננו. פירוש כשיש לו שהות להתפלל תפילתו. אבל בשעת הדחק כשאדם טרוד ודחוק הקילו עליו שיהא קורא ג' ראשונות והביננו שהיא מעין אמצעית ומסיים ג' אחרונות ויוצא בהן ידי חובתו: בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אין מתפללין הביננו כלל מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים וכן אין מתפללין הביננו לא במוצאי שבת ולא במוצאי יום טוב מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת וההולך במקום סכנה גדודי חיות או לסטים והגיע זמן תפילה מתפלל תפילה קצרה דהיינו צרכי עמך וכו'. וכשבא לישוב ונתקררה דעתו יתפלל תפילה כתקנה ואסור ליתן שלום לחבירו שחרית קודם שיתפלל: וה"מ במשכים לפתחו. אסור לעבור כנגד המתפללין אלא ברחוק ארבע אמות של תפלה ולא לישב בטל בארבע אמות של תפל' ר"י היה רגיל להמתין על חבירו עד שיתפלל אפילו ביום: והלכה למעשה להתנאות לפני בוראו: ואסור להתפלל בלא חגורה משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל: ובשחר אסור לאכול ולשתות עד שיתפלל וכן לעשות חפציו ואין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש והלכ' פסוק': וצריך לפסוע אחריו שלשה פסיעות ובכריעה נותן שלום תחילה לשמאלו שהוא ימין של הקב"ה ואחר כך לימינו: ואם צבור מתפללין אסור לעבור אחורי בית הכנסת ואם שמע קדיש או ברכו ולא הספיק ליכנס לבית הכנסת עונה כרבי יהושע דאמר אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל ובין אביהם שבשמים אבל להצטרף לעשרה צריכים שיהיו במקום אחד בלא הפסקת מחיצה ואמרו חכמים גדול העונה אמן יותר מן המברך ופותחים לו שערי גן עדן שנאמר ישעי' כ פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים והוא חסר וי"ו אל תקרי אמונים אלא אמנים שעונין אמן ומאותה שעה זוכים הנערי' לחיי העולם הבא: וא"כ אוי להם למדברי' דברים בטלים או עושים שחוק וקלות ראש בב"ה בשעת תפלה ומונעים בניהם מחיי ע"הב כי יש לנו לעשות ק"ו בעצמינו מעובדי אלילים אשר אינם מאמינים: עומדים כאלמים בבית תרפותם כל שכן אנו העומדי' לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה: ומצינו במדרש ובתלמוד. גם ספרו לנו אבותינו וראינו בעינינו כי כמה בתי כנסיו' אשר נהפכו להיות בתי עובדי אלילים על שהיו נוהגין בהם קלות ראש. וכן הנביא אומר ירמיהו ז׳:י״א המערת פריצים היה לי הבית הזה: ע"כ כל אחד יתן אל לבו להיות ירא וחרד לפני בוראו ולא ידבר בשעה שהחזן אומר שמונה עשרה לכל הפחות: שלמו מצות עשה התלויין בלב ואלו הלאוין

11 ספר מצוות גדול פתח ↗

להתפלל בכל יום שנאמר עקב ולעבדו בכל לבבכם ותניא בספרי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה ושם בארנו הל' תפילה ובית הכנסת ודין קריאת הפרשיות:

11 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְאוֹתוֹ תַעֲבֹד בִּתְפִלָּה.

1 להתפלל בכוונה בכל יום כדכתיב ולעבדו בכל לבבכם דברים י״א:י״ג שלמו מצות עשה התלוין בלב ואחל לא תעשה התלוין בלב

11 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" שמות כג, כה – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.

11 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת תְּפִלָּה – לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים י כ אֹתוֹ תַעֲבֹד, וְנִכְפְּלָה זֹאת הַמִּצְוָה כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג כה וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם. וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ שם יא יג, וּבְמָקוֹם אַחֵר וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ספר המצוות מ"ע ה אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה זוֹ הִיא מֵהַמִּצְוֹת הַכּוֹלְלוֹת, כְּלוֹמַר, שֶׁכּוֹלְלוֹת כָּל הַתּוֹרָה, כִּי עֲבוֹדַת הָאֵל יִכְלֹל כָּל הַמִּצְוֹת, יֵשׁ בָּזוֹ כְּמוֹ כֵן פְּרָט, וְהוּא שֶׁיְּצַוֵּנוּ הָאֵל לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי פיסקא דוהיה אם שמוע וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם, אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב, זוֹ תְּפִלָּה. וּבְמִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמְרוּ, מִנַּיִן לְעִקַּר תְּפִלָּה בְּתוֹךְ הַמִּצְוֹת? מֵהָכָא אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד דברים ו יג. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁהִקְדַּמְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי הַטּוֹבוֹת וְהַבְּרָכוֹת יָחוּלוּ עַל בְּנֵי אָדָם כְּפִי פְּעֻלָּתָם וְטוּב לְבָבָם וְכֹשֶׁר מַחְשְׁבוֹתָם, וַאֲדוֹן הַכֹּל שֶׁבְּרָאָם חָפֵץ בְּטוֹבָתָם וְהִדְרִיכָם וְהִצְלִיחָם בְּמִצְוֹתָיו הַיְּקָרוֹת שֶׁיִּזְכּוּ בָּהֶן, וְהוֹדִיעָם גַּם כֵּן וּפָתַח לָהֶם פֶּתַח בַּאֲשֶׁר יַשִּׂיגוּ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵיהֶם לְטוֹב, וְהוּא שֶׁיְּבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הַהִסְתַּפְּקוּת וְהַיְּכֹלֶת כָּל חֶסְרוֹנָן, כִּי הוּא יַעֲנֶה אֶת הַשָּׁמַיִם לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. וּמִלְּבַד הַהוֹדָאָה לָהֶם בְּזֹאת הַמִּדָּה, צִוָּם שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ וִיבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ תָּמִיד כָּל צָרְכֵיהֶם וְכָל חֶפְצַת לִבָּם, וּמִלְּבַד הַשָּׂגַת חֶפְצֵי לִבֵּנוּ, יֵשׁ לָנוּ זְכוּת בַּדָּבָר בְּהִתְעוֹרֵר רוּחֵנוּ וְקָבְעֵנוּ כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, כִּי הוּא הָאָדוֹן הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לָנוּ, וְכִי עֵינָיו פְּקוּחוֹת עַל כָּל דְּרָכֵינוּ, וּבְכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע יִשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ אֵלָיו, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וְהַאֲמִינֵנוּ בְּמַלְכוּתוֹ וִיכָלְתּוֹ מִבְּלִי שׁוּם צַד פִּקְפּוּק, וְכִי אֵין לְפָנָיו מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב בְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְאָמְנָם אֵין לָנוּ בַּתּוֹרָה בְּזֹאת הַמִּצְוָה זְמַן קָבוּעַ לַעֲשׂוֹתָהּ, מִפְּנֵי כֵן מְסֻפָּקִים רַבּוֹתֵינוּ בָּעִנְיָן. הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב בְּחִבּוּרוֹ הַגָּדוֹל תפלה א, ב שֶׁמִּצְוָה הִיא לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בסה"מ מצ"ע ה תָּפַשׂ עָלָיו וְאָמַר, שֶׁהַתּוֹרָה לֹא צִוַּתְנוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם וְגַם לֹא בְּכָל שָׁבוּעַ, וְלֹא תְּיַחֵד זְמַן בַּדָּבָר כְּלָל, וְתָמִיד יֹאמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תְּפִלָּה דְּרַבָּנָן ברכות כא א, וְהוּא כִּמְסַפֵּק יֹאמַר, שֶׁהַמִּצְוָה הִיא לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְעֹק לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא בְּעֵת הַצָּרָה. גַּם הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ כָּתַב, שֶׁאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת וְלֹא מַטְבֵּעַ הַתְּפִלָּה מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ בַּיּוֹם מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם חִיּוּב הַתּוֹרָה הוּא לְהִתְחַנֵּן לָאֵל בְּכָל יוֹם וּלְהוֹדוֹת לְפָנָיו, כִּי כָּל הַמֶּמְשָׁלָה אֵלָיו וְהַיְּכֹלֶת לְהַשְׁלִים כָּל בַּקָּשָׁה, עַד כָּאן. וּמִן הַדּוֹמֶה, כִּי בִּהְיוֹת עִקַּר מִצְוַת הַתּוֹרָה בְּכָךְ וְלֹא יוֹתֵר, תִּקְּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְמִי שֶׁהוּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְאֵינוֹ יָכֹל לַעֲמֹד וּלְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמִצְוַת הַתּוֹרָה, לוֹמַר צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּין וְגוֹ' כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת כט, ב. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ברכות לא, א שֶׁחַיָּב אָדָם לְהִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם שַׁחֲרִית, וּבֵין הָעַרְבַּיִם וּבַלַּיְלָה פַּעַם אַחַת, וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד הַקָּרְבָּנוֹת תִּקְּנוּם, שֶׁבְּכָל יוֹם הָיוּ מַקְרִיבִים בַּמִּקְדָּשׁ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּתְפִלַּת הָעֶרֶב גַּם כֵּן תִּקְּנוּ כְּנֶגֶד אֵיבְרֵי הָעוֹלָה שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִין וְהוֹלְכִין כָּל הַלַּיְלָה. וּמִפְּנֵי שֶׁזֹּאת הַתְּפִלָּה שֶׁל לַיְלָה, הִיא כְּנֶגֶד עִנְיָן מֵהַקָּרְבָּנוֹת שֶׁאֵינוֹ חוֹבָה, שֶׁאִם נִתְאַכְּלָה מִבְּעוֹד יוֹם עוֹלַת הָעַרְבַּיִם, לֹא הָיְתָה מִתְאַכֶּלֶת בַּלַּיְלָה, אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן ברכות כז, ב, שֶׁתְּפִלַּת הָעֶרֶב רְשׁוּת הִיא, אִם יִהְיֶה פְּנַאי לָאָדָם וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ נַחַת לְהִתְפַּלֵּל יִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו לֹא יִתְפַּלֵּל וְאֵין עָלָיו אָשָׁם בְּכָךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם בְּכָל מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הָעֶרֶב בְּקֶבַע בְּכָל לַיְלָה, וְאַחַר שֶׁקִּבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם דֶּרֶךְ חוֹבָה חַיָּב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ עַל כָּל פָּנִים. וּכְמוֹ כֵן תִּקְּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים תְּפִלָּה רְבִיעִית, וְהִיא הַנִּקְרֵאת תְּפִלַּת מוּסָף, וְהִיא כְּנֶגֶד הַקָּרְבָּן שֶׁהָיָה נוֹסָף בַּמִּקְדָּשׁ בִּזְמַן שֶׁהָיָה קַיָּם, וְעוֹד תִּקְּנוּ תְּפִלָּה חֲמִישִׁית בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְבַד, לְרֹב קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וּבַעֲבוּר הֱיוֹתוֹ יוֹם סְלִיחָה וְכַפָּרָה לַכֹּל, וְהִיא הַנִּקְרֵאת תְּפִלַּת נְעִילָה, וְכָל נֹסַח הַתְּפִלּוֹת עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם. וּבִימֵי הַחֹל תִּקְּנוּ לְהִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת הַיְּדוּעוֹת בְּכָל פִּנּוֹת יִשְׂרָאֵל, מִלְּבַד בִּרְכַּת הַמִּינִין שֶׁתִּקֵּן שְׁמוּאֵל הַקָּטָן בְּהַסְכָּמַת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ, כִּדְאִיתָא בִּמְגִלָּה יז, ב ברכות כח, ב. וּמֵהֶן שָׁלֹשׁ מְסַפְּרוֹת שֶׁבַח הַשֵּׁם, וְשָׁלֹשׁ הוֹדָאָה לְאַחֲרָיו, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁנִּכְלַל בָּהֶן שְׁאֵלַת צֹרֶךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְהֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, סִדְּרוּם כַּסֵּדֶר שֶׁהֵן סְדוּרוֹת הַיּוֹם בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל; הַשָּׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת בְּשֶׁבַח הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהָאֶמְצָעִיּוֹת בְּבַקָּשַׁת צְרָכִים, וְאַחֲרוֹנוֹת בְּהוֹדָאַת הָאֵל עַל כָּל הַטּוֹבָה שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ לִזְמַן רַב, נִשְׁכַּח כִּוּוּן סִדּוּרָם, וְשִׁמְעוֹן הַפָּקוֹלִי יָדַע אוֹתָם וְהִסְדִּירָם עַל הַסֵּדֶר הַמְכֻוָּן, כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּם עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ לִשְׁאֹל תְּחִלָּה דַּעַת, כִּי הוּא רֹאשׁ וְאָב לְכָל הַקִּנְיָנִים, שֶׁאִם אֵין דַּעַת אֵין כְּלוּם, וְאַחַר כָּךְ תְּשׁוּבָה וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁהֵם מְסֻדָּרוֹת, וּבְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים ברכות כא, א כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ עַל הַצִּבּוּר בְּיוֹם שִׂמְחָתָם, תִּקְּנוּ לְהִתְפַּלֵּל בָּהֶם שֶׁבַע בְּרָכוֹת לְבַד שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת, וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וּבְרָכָה אַחַת בָּאֶמְצַע, שֶׁמַּזְכִּירִין בָּהּ עִנְיַן הַיּוֹם, כָּל מוֹעֵד וּמוֹעֵד וְשַׁבָּת כְּפִי עִנְיָנוֹ, זוּלָתִי בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁיֵּשׁ בַּמּוּסָף שֶׁלּוֹ תֵּשַׁע בְּרָכוֹת שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת, וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וְשָׁלֹשׁ אֲחֵרוֹת שֶׁהֵן, מַלְכוּיוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁמְּקֻבָּל בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל, גַּם בְּפִי הַתִּינוֹקוֹת, אֵין צֹרֶךְ לַאֲרִיכוּת בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְאוּלָם יֵשׁ לְךָ לְדַעַת, כִּי בִּתְפִלַּת מוּסָף רֹאשׁ הַשָּׁנָה יֵשׁ דִּין מְחֻדָּשׁ מִשְּׁאָר תְּפִלּוֹת, שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא בָּהֶן הַבָּקִי וְשֶׁאֵינוֹ בָּקִי, וּבִשְׁאָר הַיָּמִים אֵינוֹ מוֹצִיא הַבָּקִי, כֵּן תִּמְצָא הָעִנְיָן אִם תִּזְכֶּה לִלְמֹד עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וְכֵן מֵעִנְיַן הַמִּצְוָה, מָה שֶׁהִזְהִירוּ אוֹתָנוּ בְּכַוָּנַת הַלֵּב הַרְבֵּה בַּתְּפִלָּה, וְיוֹתֵר בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ברכות ל, ב שֶׁמִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן בָּהּ מַחְזִירִין אוֹתוֹ. וְעִנְיַן הַכַּוָּנָה זוֹ שֶׁחִיְּבוּ בִּשְׁבִילָהּ חֲזָרָה, הִיא לְפִי הַדּוֹמֶה, שֶׁיִּתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁם הוּא מִתְפַּלֵּל וְאֵלָיו הוּא קוֹרֵא, וִיפַנֶּה מַחְשַׁבְתּוֹ מִכָּל שְׁאָר מַחְשְׁבוֹת הָעוֹלָם וִייַחֵד אוֹתָהּ עַל זֶה, וּמָה שֶׁאָמְרוּ רמב"ם הל, תפלה פ"ד ה"א שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מְעַכְּבִים אֶת הָאָדָם מֵהִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה, וּמֵהֶם טַהֲרַת הַיָּדַיִם, וְכִסּוּי הָעֶרְוָה, וְטַהֲרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה, וּדְבָרִים הַחוֹפְזִים אוֹתוֹ. כְּגוֹן, הַצָּרִיךְ לִנְקָבָיו. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם פ"ה ה"א שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ הַמִּתְפַּלֵּל לְהִזָּהֵר בָּהֶן, אֲבָל אֵין מְעַכְּבִין הַתְּפִלָּה בִּשְׁבִילָם, וְאֵלּוּ הֵן, עֲמִידָה, וּלְכַוֵּן שֶׁיִּתְפַּלֵּל נֹכַח הַמִּקְדָּשׁ, וְשֶׁיְּתַקֵּן הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁיַּעֲמֹד בְּיִרְאָה וָפַחַד, עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, וּמַנִּיחַ יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּעֶבֶד הָעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ, וְשֶׁיְּתַקֵּן מַלְבּוּשָׁיו, וְלֹא יַעֲמֹד לָבוּשׁ דֶּרֶךְ הֶדְיוֹטוֹת, וְיַשְׁוֶה הַקּוֹל לֹא גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִדַּאי וְלֹא נָמוּךְ, וְיִכְרַע בַּבְּרָכוֹת הַיְּדוּעוֹת, וְאֵלּוּ הֵן בְּאָבוֹת תְּחִלָּה וְסוֹף, וּבְהוֹדָאָה תְּחִלָּה וְסוֹף. וּזְמַנֵּי הַתְּפִלּוֹת אֵלּוּ הֵן שם פ"ג ה"א, תְּפִלַּת הַשַּׁחַר מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית, וּמִי שֶׁעָבַר וְהִתְפַּלֵּל אַחַר כֵּן עַד חֲצוֹת יָצָא יְדֵי חוֹבַת תְּפִלָּה, אֲבָל לֹא חוֹבַת תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, וּמִי שֶׁהִתְפַּלֵּל בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן, הָרוֹצֶה לְהַשְׁכִּים לַדֶּרֶךְ אוֹמֵר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּתְפִלַּת הַמִּנְחָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה בַּיּוֹם עַד הָעֶרֶב. וּתְפִלַּת הָעֶרֶב כָּל הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁיִּתְפַּלֵּל קֹדֶם שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּמְלָאכוֹת אֲחֵרוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְשַׁע. ודין טעה ולא התפלל תפילה אחת. שמתפלל שתים מן הסמוכה לה, ודין המתפלל שלא יפסיק בשביל כבוד שום אדם, ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו, ואפילו נחש כרוך על עקביו לא יפסיק תפילתו, אם יודע ודאי שהוא מן הנחשים שאינם ממיתין. וכן מענין המצוה מה שאמרו ברכות ח א שחיב כל אדם לחזר על כל פנים להיות מתפלל עם הצבור, שתפילת הצבור נשמעת יותר מתפילת יחיד. ויתר פרטי המצוה, מבארים במסכת ברכות בארכה או"ח סימן צח. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְעָמַד יוֹם וָלַיְלָה בְּלֹא תְּפִלָּה כְּלָל בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, כְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וּמִי שֶׁצַּר לוֹ וְלֹא קָרָא אֶל הַשֵּׁם לְהוֹשִׁיעוֹ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, כְּדַעַת הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁהוּא כְּמֵסִיר הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם מֵעָלָיו.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »